ישראל הולכת בדרכה של יוון - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ישראל הולכת בדרכה של יוון

המגזר הציבורי המסואב של יוון הוביל אותה אל פי התהום ■ ישראל צועדת בעקבותיה, עם ההצעה של השרים להפוך את הפקידים הממשלתיים למינויים פוליטיים, והסירוב של ההסתדרות לייעל את המגזר הציבורי ■ ככה הורסים ממשלה ומדינה

104תגובות

הפרלמנט האירופי הוא מוסד מעונב, כבד ומשמים למדי. זהו לא מסוג המוסדות שבהם נולדים כוכבי רוק, המקפיצים את יוטיוב עם מיליוני צפיות ומעוררים קנאה בלתי מוסתרת מצד חברי הפרלמנט האחרים. רק שזה בדיוק מה שקרה השבוע למוסד העבש הזה, אחרי הנאום הכובש של גי פרהופשטט (Guy Verhofstadt), לשעבר ראש ממשלת בלגיה וכיום הפוליטיקאי הכי מדובר באירופה. כל כך מדובר, שהעיתונות האירופית מיהרה להכתיר אותו ככוכב החדש של היבשת, וכמי שעתיד לרשת את מקומו של יאניס וארופאקיס, שר האוצר הפורש של יוון, כפוליטיקאי הבולט במשבר היווני.

כל זה קרה בזכות נאום בן שבע דקות באנגלית רהוטה, שבמהלכו נזף פרהופשטט בראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס, והאשים אותו כי הוא מדרדר את מדינתו לנטישת גוש היורו (במשחק המלים grexit) ללא סיבה, ואת עצמו למעמד של תאונה פוליטית ושל נביא שקר. "מי שישלם את מחיר נטישת גוש היורו יהיו אזרחי יוון הפשוטים", הזהיר פרהופשטט, תוך שהוא מסכים כי אזרחי יוון שילמו כבר מחיר כבד מאוד בשל המשבר שבו נתונה מדינתם — אבל לא המעמד הגבוה היווני.

בנאום "המחוברים והמקושרים" פירט פרהופשטט את כל תחלואיה של יוון, שעל אף המשבר העצום לא זכו עד כה למענה מצדה של ממשלת יוון. הוא התמקד בחמש בעיות מרכזיות.

הראשונה — מינויים פוליטיים שהורסים את הממשלה. פרהופשטט הזכיר מינויים שנעשו זה עתה במשרד החינוך היווני, ושבאורח פלא 12 מתוך 13 מהם היו חברים במפלגת סיריזה של ציפראס. שיטת המקורבים שאיפיינה את ממשלותיה המושחתות של יוון עד כה נשארה, ומפלגתו של ציפראס משתמשת בה כדי להחדיר עתה את אנשיה לתוך הממשלה. בעיה נוספת היא חוסר היעילות המשווע של המגזר הציבורי היווני, שלא פחות מ–800 אלף איש עובדים בו.

הבעיה השלישית שציין הוא חוסר היעילות של מערכת הבנקאות היוונית. בעיה רביעית היא הקיבעון של שוק העבודה היווני, שאינו מאפשר לצעירים להשתלב במשרות מבוקשות. ולבסוף, פרהופשטט תקף ישירות את שיטת ההון־שלטון היוונית — הפריווילגיות שמהן נהנים אילי הספנות, הצבא, הכנסייה, האיים היווניים וגם המפלגות הפוליטיות. הוא ציין כי המפלגות המשיכו לקבל בשבוע האחרון כסף מהבנקים, וזאת אף שהבנקים היוונים נקלעו למצב קשה של מצוקת מזומנים.

בלומברג

המדינה רק נסוגה

התשואות הרמות לנאום "המחוברים" של פרהופשטט, שלוו אחר כך בשיא של 7 מיליון צפיות בשפות שונות ביוטיוב, לימדו כי פרהופשטט הצליח לקלוע היטב אל לב בעיותיה של יוון. המטריד הוא שהרשימה שהציג נשמעת רלוונטית מתמיד לא רק ליוון. החליפו את השם ישראל בשמה של יוון, ותראו איך הרשימה קולעת באותה מידה לבעיותיה של ישראל: מינויים פוליטיים, מגזר ציבורי לא יעיל, מערכת בנקאות שקוראת לרפורמה תחרותית, שוק עבודה מאובן שבו הצעירים מפסידים למבוגרים בעלי הקביעות, וגם זכויות יתר שמהן נהנים המקורבים לשלטון.

אז אמנם אצלנו אין אילי ספנות, או כנסייה, אבל במקומם יש לנו ועדי עובדים שאיש אינו מעז לגעת בהם, ברוני בנקאות וגז — שכולנו תקווה שעכשיו דווקא עומדים לטפל בהם — ואת הרבנות, שבימים אלה מנסה לקדם חקיקה שתקבע את המונופול שלה בכשרות, תוך הריסת כל סיכוי להכנסת תחרות ולהפחתת יוקר המחיה במזון בישראל.

המטריד עוד יותר בנאום של פרהופשטט, שלפחות בשתי הנקודות הראשונות שהוא התייחס אליהן — מינויים פוליטיים וחוסר היעילות של המגזר הציבורי — ישראל לא רק שאינה מתמקדת קדימה, היא אפילו נסוגה לאחור. מדובר בשני מהלכים המתרחשים בו זמנית, ושניהם עוברים מתחת לרדאר הציבורי על אף שהם בפועל מסכנים את עתידה של ישראל.

האחד הוא הסעיף בהסכמים הקואליציוניים, שקבע כי גם סמנכ"לים ומשנים למנכ"לים יהיו מעתה משרות אמון — כלומר, ימונו בידי השרים, בהתאם לרצונם האישי. בפועל, מדובר בהגדלת מספר המינויים הפוליטים ב–850 משרות, כולן המשרות הבכירות והחשובות ביותר בפקידות הממשלתית.

אם יוון צעדה אל פי התהום בגלל שיטת המינויים הפוליטיים בממשלה שלה, הרי שישראל צועדת עתה בעיניים פקוחות באותו הנתיב בדיוק: הפיכת הפקידות הממשלתית הבכירה כולה למינויים פוליטיים, המתחלפים לפי הבל פיו של השר הממנה, ולכן פקידות שתהיה תלויה לחלוטין ברצון השרים. עמוד השדרה המקצועי של הסיביל סרוונט הישראלי יאבד בכך לחלוטין.

לא ברור מי היה האבא הפוליטי של הסעיף הקיצוני הזה בהסכמים הקואליציוניים. לפי גרסה מקובלת היו אלה החרדים, שתקינות השירות הממשלתי אינה נר לרגליהם אשר דרשו את הסעיף הזה. בכל מקרה, ברור שמפלגת כולנו של שר האוצר, משה כחלון, שלכאורה הגיעה לפוליטיקה בידיים נקיות, אישרה את הכללתו של הסעיף הזה בהסכמים הקואליציוניים.

ברור גם שעתה אלה הם השרים הבכירים בליכוד שקפצו על המציאה כמוצאי שלל רב. השמועות טוענות כי אלה הם השרים חיים כץ, שכבר פיטר השבוע שני סמנכ"לים ומנכ"ל אחד במשרד הרווחה, ויריב לוין שדוחפים עתה את הסעיף הזה חזק במעלה הביורוקרטיה הממשלתית. כץ, אגב, הכחיש מעורבות, לוין אישר.

כך, בחסותה של אדישות ציבורית ופוליטית, מקודם לו לאטו אחד הסעיפים המסוכנים ביותר לעתידה של ישראל. סעיף, שמעל ומעבר לכל ספק, יעמיד את ישראל במסלול דומה לזה של יוון מבחינת איכות הניהול הממשלתי.

אותה אדישות ציבורית ופוליטית מלווה עוד מהלך בעייתי, והוא המשא ומתן עם ההסתדרות בנוגע לעובדי הקבלן. ההסתדרות דורשת את הפסקת העסקתם של עובדי הקבלן בממשלה, בטענה כי מדובר בהעסקה נצלנית. היא צודקת, אבל היא מתעלמת בדרישה שלה מהסיבה לקיומם של עובדי הקבלן: חוסר היעילות המשווע של המגזר הציבורי, שהסכמי עבודה מיושנים ומקובעים לא מאפשרים לנהל אותו. חולשתה של הממשלה, שאינה מצליחה להתמודד עם הווטו ההסתדרותי על כל שינוי נדרש בהסכמי העבודה, הולידה את הבריחה לעובדי קבלן כפתרון.

במקום לקדם הסכמי עבודה מודרניים המאפשרים למדוד ביצועים, לתמרץ על הצלחות ולקנוס על כישלונות, להגדיל פריון, לשפר שירות ולאפשר לקדם עובדים מצטיינים ולפטר עובדים גרועים, הממשלה הרימה ידיים ועברה להעסיק עובדי קבלן. בכך העוול של העסקת עובדי קבלן הוא הסימפטום לבעיה, לא הבעיה עצמה.

רק שהבעיה עצמה — חוסר היעילות והפריון הממשלתי הנמוך — כלל אינה עולה לדיון במשא ומתן כעת. ההסתדרות דורשת לבטל את העסקת עובדי הקבלן בלי שהיא מציעה פתרונות לבעיה שבגללה נוצרה העסקת עובדי הקבלן. זהו שוב שלטון המקורבים ששולט בכיפה — הפעם המקורבים הם העובדים המאוגדים, בעלי הקביעות, של המגזר הציבורי, שדואגים לעצמם על חשבון הצעירים, שלעולם לא יזכו להתקדם בגלל הקביעות שיש למבוגרים, ועל חשבון הציבור, שלעולם לא יזכה לקבל ממשלה יעילה כי העובדים לא רואים עצמם שותפים למאמצי ההתייעלות של הממשלה. הגישה של ההסתדרות — אנחנו דואגים רק לעצמנו, ולכוחנו כארגון — היא בדיוק הגישה שלאורך שנים הפכה את ממשלת יוון לממשלה משותקת ומאובנת, שלא מצליחה לקדם את המדינה שלה.

אוליבייה פיטוסי

אז כן, שלטון המקורבים שולט גם בישראל. הפוליטיקאים מצד אחד, וועדי העובדים מצד שני — כל אחד מהם דואג רק לאינטרסים שלו, ובדרך הורס את יעילותה ומקצועיותה של ממשלת ישראל. כך לא ירחק היום שנהיה יוון.

שר התיירות, יריב לוין, מסר בתגובה: "אני תומך בצעד שנועד למנוע סטגנציה בשירות הממשלתי, וכדי להביא למצב שבמשרות בכירות בממשלה ישבו מי שיש להם מחויבות למדיניות השר הממונה. זאת לעומת המצב כיום שבו סמנכ"לים יושבים בתפקיד במשך עשרות שנים, בלי שום מחויבות למדיניות הממשלה — תוך שהם מנהלים מדיניות עצמאית משלהם, או שמא ללא מדיניות כלל פשוט בגלל שמעמדם מובטח. זאת הצעה שמאזנת בין הקיצוניות של היעדר שינוי בדרג הבכיר כיום, למצב הקיצוני בארה"ב שבו כל הפקידות מתפטרת עם התחלפות הנשיא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#