גדולי הדור אינם, והאינדיבידואליזם החרדי מרים ראש - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גדולי הדור אינם, והאינדיבידואליזם החרדי מרים ראש

"התרבות החרדית משתנה", קובע ידידיה שטרן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. "לא רק שהם מתחילים לצאת לעבוד - פתאום יש תרבות של צריכה, של יציאה לנופש, ואפילו אינטרנט" ■ האם דווקא השאיפה למותרות תשכנע את החרדים בנחיצות היציאה לעבודה?

13תגובות

"לאור החשיבות שרואה הממשלה בעידוד התעסוקה ובהגברת שילוב המגזר החרדי בשוק התעסוקה, יוקם מטה לעידוד תעסוקת חרדים במשרד הכלכלה שיפעל לשילוב בתעסוקה מלאה ואיכותית של האוכלוסייה החרדית".

המשפט הזה הופיע בהסכמים הקואליציוניים שחתמו המפלגות החרדיות, יהדות התורה וגם ש"ס, עם הליכוד. הוא הופיע מיד לאחר משפט קודם, שבו התחייבה הממשלה לפעול "לעידוד קליטה בשירות הציבורי של עובדים חדשים מקרב האוכלוסייה החרדית, בין השאר באמצעות חקיקה".

אייל טואג

אם תשאלו את צוות החרדים של המכון הישראלי לדמוקרטיה - סגן הנשיא פרופ' ידידיה שטרן, דורון כהן, גלעד מלאך וחיים זיכרמן - שני הציטוטים האלה הם רעידת אדמה. לא בגלל הניסוח שלהם, שנראה כמעט מובן מאליו, אלא בשל העובדה שהיו אלה המפלגות החרדיות שדרשו את הכנסתם. "מפלגות חרדיות דורשות מהממשלה לדאוג לתעסוקה איכותית של חרדים?" שואל שטרן. "זה בהחלט תקדים".

המכון הישראלי לדמוקרטיה, העוסק בשלל בעיותיה הדמוקרטיות של ישראל, הפנה בשנים האחרונות את מבטו גם לשאלת השילוב בחברה של האוכלוסייה החרדית. אין מחלוקת שהיעדר השילוב של החרדים בחברה הישראלית פוגע בה אנושות. רק לפני כמה שבועות פורסמה תחזית ארוכת טווח של הכלכלן הראשי באוצר, שממנה עולה כי אם דפוסי העבודה של החרדים והערבים לא ישתנו - כלומר אם הם לא יעבדו יותר, ויעבדו בשכר ובפריון גבוהים יותר - מדינת ישראל תגיע לקריסה.

האזהרה ההיסטורית של משרד האוצר, שכמותה לא נכתבה מעולם, נראית קודרת במיוחד על רקע ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה 
ה–34, שבמסגרתם ויתר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על כל ההישגים של הממשלה הקודמת שלו בתחום הפעלת הלחץ על החרדים להשתלב בשוק העבודה.

הישגים אלה כללו את חוק השוויון בנטל, את הקיצוצים בתקציבי הישיבות, במלגות הבטחת הכנסה, בקצבאות הילדים ובחינוך החרדי, את הדרישה כי סבסוד המעונות יותנה בעבודת האב, וגם את התקווה להכנסת לימוד ליבה למערכת החינוך החרדי באמצעות הקמת זרם ממלכתי־חרדי חדש. כל אלה בוטלו, או עומדים להתבטל, במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, ועל פניו נראה כי הממשלה הנוכחית לא רק שאינה מקדמת את תעסוקת החרדים - היא בפועל מסיגה אותה לאחור.

ואקום הנהגתי

המכון הישראלי לדמוקרטיה אינו חולק על הבעייתיות בכניעה לתביעות החרדיות בהסכמים הקואליציוניים, ובכל זאת הפרשנות שלו להסכמים דווקא אופטימית. האופטימיות נסמכת על אותם שני משפטים ועל מה שעשוי להצטייר כשעת כושר היסטורית להגיע לפריצת דרך בשילוב החרדים בשוק העבודה.

שילוב של נסיבות שחברו להן יחדיו עשוי לאפשר לשעת הכושר הזאת להתממש. באופן פרדוקסלי, אחת הנסיבות האלה היא דווקא הכניעה של נתניהו לתכתיבי החרדים - שנועדו לאפשר לחרדים להמשיך וללמוד בישיבות, מבלי לעבוד. "בממשלה הקודמת, מי שהשתלב בשוק העבודה נתפש בחברה החרדית כבוגד", מסביר זיכרמן, מחוקרי המכון ובעצמו בן למשפחה חרדית מכובדת. "באווירה הנוכחית זאת כבר לא בגידה, ואפשר לדון באפשרות של העדפת עבודה על פני לימודים באופן שקול יותר".

להערכת חוקרי המכון, דיון שקול כזה כבר מתרחש בתוך החברה החרדית. למעשה, הם מעריכים כי במידה רבה הרכבת כבר יצאה מהתחנה, והחברה החרדית עוברת תהליך מואץ של השתלבות בשוק העבודה. אצל הנשים זאת כבר עובדה מוגמרת - בתוך עשור זינק שיעור הנשים החרדיות העובדות מ–51% ל–71%, והן מקדימות את היעד הממשלתי לשילובן בתעסוקה (63%). אמנם הנשים החרדיות נוטות לעבוד במשרות חלקיות וכמעט רק בתחום ההוראה, ועקב כך סובלות משכר נמוך מאוד - המכון הישראלי לדמוקרטיה מציע להתמקד בשלב זה בשיפור מגוון העבודות המוצע לנשים החרדיות, ובדרך זו גם בשכר - אבל אין ספק שבקרב הנשים הפור נפל. הן עובדות.

אצל הגברים התמונה שונה, עם התקדמות אטית בשיעור התעסוקה - עלייה מ–36% ל–45% בלבד בתוך עשור. זהו שיעור תעסוקה נמוך מהיעד הממשלתי של 63%, ונמוך משמעותית מתעסוקת גברים יהודים שאינם חרדים (82%). אבל גם במקרה של הגברים, במכון הישראלי לדמוקרטיה מגלים אופטימיות - ומעריכים כי השינויים בחברה החרדית עשויים להביא בקרוב לגידול בשיעורי תעסוקת גברים.

השינויים נובעים מפתיחות גוברת של החברה החרדית לעולם הסובב אותה. ראשון השינויים הוא השינוי הדרמטי בהנהגה החרדית - עם מותם של עובדיה יוסף וכמה מהרבנים האשכנזים החשובים, נשארה החברה החרדית בלי רבנים דגולים שכולם סרים למרותם. כל גדולי הדור מתו, ומותם הותיר ואקום הנהגתי.

עד כה, גדולי הדור היו אלה שהתוו את מדיניות ההסתגרות מאחורי החומות, וכל זמן שהם היו בחיים, איש בחברה החרדית לא העז להמרות את פיהם. כעת, בלי גדולי דור בסביבה, האינדיבידואליזם בחברה החרדית מעז להרים ראש.

"התרבות החרדית משתנה", אומר שטרן. "לא רק שהם מתחילים לצאת לעבוד, אלא גם מחלחלת תרבות של עבודה. פתאום יש תרבות צריכה, יציאה לנופש, ואפילו אינטרנט. 40% מהחברה החרדית, על פי הערכות, כבר גולשת באינטרנט".

האינטרנט פורץ את חומות החברה החרדית בזכות הטלפון הסלולרי. "לחלק גדול מהגברים", מספר זיכרמן, "יש טלפון כשר, שהוא סלולרי פשוט שאתו הם מגיעים לישיבה - ובהיחבא יש להם טלפון נוסף, חכם, לא כשר - שבו הם גולשים באינטרנט".

הטלפון החכם הוא חלק משיח חדש של שאיפה למותרות בחברה החרדית, שהוא אנטיתזה לעוני הנורא שבו שקעה החברה הזאת בעשור וחצי האחרונים - עוני נורא כל כך, שהחברה החרדית כבר אינה מסוגלת לעמוד בו. "הגודל הורג אותם", אומר שטרן, ומזכיר כי האוכלוסייה החרדית מהווה כיום כבר 11% מאוכלוסיית ישראל, והיא צפויה להגיע ל–18% מהאוכלוסייה עד 2034. "מחציתם מתחת לגיל 14, ואין יותר מי שיממן אותם בישיבות. הם מבינים שזה לא בר־קיימא".

"החרדים פורצים 
את תקרת הזכוכית"

הלחצים להיחלץ מהעוני מצטרפים להבנה גם של ההנהגה החרדית שחברת הלומדים קמה על יוצרה. בסופו של דבר, זה לא הגיוני להחזיק חברה שלמה בלימודים. אורח חיים של לימודים אינו מתאים לרוב הגדול של הציבור. "אם ניתן ליד הנעלמה לעבוד, יהיו בחברה החרדית שליש לומדים ושני שלישים עובדים", מסביר זיכרמן. "באף חברה אין יותר משליש משכילים. גם אצל החרדים זה לא שונה, והניסיון להכריח את כולם ללמוד פשוט נכשל. אנשים מבלים בישיבות בביטול זמן, עדיף כבר שיעבדו".

השינויים האלה מתבטאים בהתרחבות השוליים החרדיים. מה שהיה עד לאחרונה תופעה חריגה, כמעט מוקצית, של ישיבות תיכוניות חרדיות - כלומר ישיבות חרדיות שבהן לומדים לבחינות הבגרות - נהפך לסממן של אליטה. "יש כיום שש ישיבות תיכוניות", מספר זיכרמן, "והן פונות לעילית החרדית. משפחות טובות, ששולחות את הבנים שלהן ללמוד ליבה ולהיבחן בבגרות. הבעיה היא שהעלות של הישיבות הללו מטורפת, 3,500 שקל בחודש, כי זה כולל פנימייה, ורק חרדים עשירים יכולים להרשות זאת לעצמם. זאת חלמאות של המדינה שהיא לא לוקחת את הישיבות הללו תחת חסותה".

האמת היא שהמדינה דווקא התכוונה לקחת את הישיבות התיכוניות תחת חסותה. היא התכוונה לשלב אותן בזרם החדש שהתחיל לבנות משרד החינוך, תחת השר לשעבר שי פירון - זרם החינוך הממלכתי־החרדי. אלא שהקמת הזרם הזה מקרטעת, ולנוכח ההסכמים הקואליציוניים לא בטוח כלל שהוא יקום.

זהו סממן בולט לנסיגה שגרמו ההסכמים הקואליציוניים במאמצי השילוב של החרדים בשוק התעסוקה, אבל במקביל לנסיגה הזאת יש גם הזדמנות של נכונות גוברת של המדינה להשקיע בשילוב החרדים בעבודה. תקציבים גדולים מושקעים כיום בשילוב החרדים בשוק העבודה ובצבא.

למשרד הכלכלה יש תקציב ייעודי לכך, בסך חצי מיליארד שקל, והצבא מכשיר עוד ועוד מסלולים שנועדו לקלוט את החרדים, וגם בשירות האזרחי מתפתחים מסלולים ייעודיים. כל אלה מתרחשים לצד ההזדמנות הגדולה מכולן - הממשלה הקודמת פטרה משירות צבאי 30 אלף חרדים על רקע חקיקת חוק השוויון בנטל, וזה אומר שיש כרגע מאגר עצום של גברים חרדים שחופשיים לצאת לעבוד. זאת ההזדמנות שהמכון הישראלי לדמוקרטיה קורא לא להחמיץ.

"חרדים הפורצים את תקרת הזכוכית של תעסוקה איכותית", נכתב בדו"ח ההמלצות של המכון על שילוב חרדים בתעסוקה איכותית, "משמשים דוגמה לאוכלוסייה רחבה בתוך המגזר החרדי". תמונת מראה לכך היא חרדים שמנסים להשתלב בשוק העבודה ונכשלים - אם משום שמעסיקים אינם רוצים להעסיק אותם, או משום שמציעים להם רק במשרות בשכר נמוך - מסיגים לאחור את התהליך.

"בואו לא נהרוס את זה", אומר שטרן. "מי שיוצא לעבוד משלם מחיר חברתי יקר. אם הוא גם לא מצליח להתפרנס, כי משלמים לו שכר נמוך, התהליך כולו עלול להיעצר. חייבים לדאוג לתעסוקת חרדים, ובעיקר לתעסוקה איכותית בשכר גבוה, כדי שתהליך היציאה מהחומות יצבור תאוצה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#