59 שנה אחרי הטבח: כפר קאסם רוצה להיכנס שוב לדפי ההיסטוריה - בלי עזרה מהמדינה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

59 שנה אחרי הטבח: כפר קאסם רוצה להיכנס שוב לדפי ההיסטוריה - בלי עזרה מהמדינה

הבחירה במנכ"ל יהודי לעיר ערבית נועדה להעביר את המסר של עידן חדש בכפר קאסם, עידן של התנהלות עסקית נקייה

17תגובות

שלא בטובתה, נכנסה כפר קאסם להיסטוריה של מדינת ישראל בטבח של 1956. חיילים ירו והרגו 43 מתושבי הכפר, ובהם נשים וילדים, שאיחרו לחזור מהשדות לשעת העוצר, שכלל לא ידעו על קיומו. הטבח הנורא הוליד את פסק הדין ההיסטורי לגבי השאלה מהי פקודה בלתי חוקית בעליל, והגדיר זאת כפקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה, והיא דוקרת את העין ומקוממת את הלב.

בחלוף כמעט 60 שנה, כפר קאסם מנסה להיכנס שוב לדפי ההיסטוריה של ישראל, אבל בהיבט אחר לחלוטין. ראש העיר החדש, עאדל בדיר, פועל כדי להפוך את כפר קאסם לעיר הערבית האיתנה הראשונה בישראל — כלומר הראשונה שתתקיים מאמצעיה שלה, בלי מענקים ממשרד הפנים.

כבר בכניסה לכפר קאסם ברור שמשהו שונה לחלוטין קורה כאן. שני דברים הופכים את הכניסה לכפר קאסם שונה מזאת של כל עיר ערבית אחרת בישראל: האחד, את פני הנכנסים מקדמת גינת משחקים לילדים. כן, גינה קטנה עם מתקני משחקים חדשים וצבעוניים, שהוקמה בהתנדבות של תושבי העיר. זוהי גינת המשחקים הראשונה במגזר הערבי, זו שקיימת לאלפים בכל רחבי היישובים היהודיים, והייחודיות הפכה את הגינה לאבן שואבת לילדים מכל רחבי הערים במשולש.

עופר וקנין

הדבר המפתיע השני בכניסה לכפר קאסם הוא שיחת הטלפון ממנכ"ל העירייה, המדריך את המבקר במבוך הסמטאות. על הקו נמצא קובי אלון, מנכ"ל יהודי בעיר ערבית. ככל הידוע לנו, הוא המנכ"ל היחיד בכל ערי ישראל שמשתייך ללאום האחר — אין עיר יהודית עם מנכ"ל ערבי, כשם שאין עיר ערבית נוספת שיש בה מנכ"ל יהודי. הבחירה של בדיר באלון למנכ"ל שלו לא היתה מקרית. היא נועדה להעביר את המסר של עידן חדש בכפר קאסם, עידן של התנהלות עסקית נקייה, בשאיפה להפוך בקרוב לעיר ללא מענקים.

בניגוד גמור למצב הרווח בערים הערביות, שבהן הבחירה בראש העיר והמינויים המקצועיים נובעים משיקולים חמולתיים, בדיר בחר במנכ"ל מקצועי שאין לו כל קשר לשתי החמולות הגדולות בעיר (בדיר הוא בן לאחת מהן).

הבחירה באלון נבעה גם מהרקע שלו ומההשתייכות הלאומית שלו. אלון הוא לא רק יהודי, אלא יהודי מנוסה בעבודת הממשלה. בעברו היה עוזר אישי של שר האוצר לשעבר אברהם (בייגה) שוחט, וגם של השר ראלב מג'אדלה. הבחירה באלון למנכ"ל משמשת, לכן, כפותחת דלתות במסדרונות הממשלה — לא סוד הוא שאחת החולשות הגדולות של הרשויות הערביות היא חוסר בקיאותן בביורוקרטיה הממשלתית, ולכן חוסר היכולת להפעיל את הממשלה לטובתן.

כך, רק באחרונה התברר כי אף שהמדינה הקצתה תקציבים ייעודיים לבניית מעונות יום ברשויות הערביות, אף לא מעון יום אחד הוקם, בין השאר משום שהרשויות הערביות לא הבינו את המכרזים הממשלתיים (קול קורא שפירסמה הממשלה), והתייחסו לתהליך כולו בחשדנות ובחוסר אמון. כלקח מהאירוע, עיריית כפר קאסם הקימה מחלקה שכל תפקידה הוא לעקוב אחר הקולות הקוראים של הממשלה, ולהגיב להם.

הכניסה לכפר קאסם מאופיינת בעוד דבר בולט, אבל הוא כבר הרבה פחות חריג. מי שינסה להיכנס לעיר בשעות הבוקר ימצא עצמו מזדחל בלחצי התנועה הכבדים של הכניסה לפארק התעשייה אפק — פארק היי־טק הממוקם ממש בכניסה לעיר. פארק אפק הוא סממן אופייני לרבות מהרשויות הערביות — אזור תעשייה נוצץ עם הכנסות ארנונה של 45 מיליון שקל, שיושב על הקרקעות של כפר קאסם, צמוד לכפר קאסם ופוקק את הכניסה לעיר. אבל פארק אפק אינו שייך לכפר קאסם, אף שהוא מחובר גיאוגרפית ופיזית לה, ואף שהוא יושב על אדמות שהופקעו מתושבי הכפר. הפארק שייך לעיר היהודית הסמוכה ראש העין — המנותקת ממנו גיאוגרפית — וכל הכנסות הארנונה ממנו זורמות לראש העין.

העובדה שכפר קאסם משלמת את המחיר על פארק אפק (לחצי תנועה, זיהום אוויר), אבל אינה נהנית מהכנסות ממנו, היא עוול היסטורי נפוץ ביישובים הערביים — פועל יוצא של הפקעות הקרקע הגדולות של שנות ה–50 במאה הקודמת, שהותירו את היישובים הערביים כמעט בלי קרקעות פנויות לפיתוח אזורי תעסוקה.

במקרה של כפר קאסם העוול כפול, לאחר שבמשך שנים ניסתה העיר לפתח אזור תעשייה חדש על קרקעותיה, אבל נתקלה בהתנגדות ממשלתית שנבעה מהעומס התחבורתי בכניסה לעיר. זה שנובע מלחצי התנועה הזורמת לפארק אפק. בקשות של כפר קאסם להרחיב את המחלף, בעלות של 120 מיליון שקל, נדחו. עד שראש העין הגיש תוכניות להקמתה של שכונת ענק חדשה. הקמת השכונה חייבה את ההקמת המחלף, בעלות של 500 מיליון שקל, שאושר. המחלף החדש פתר את הבעיה התחבורתית, ועכשיו נמצאת כפר קאסם בתהליכי פיתוח של אזור התעשיה החדש.

הקרבה לראש העין, לפיכך, חילצה הפעם את כפר קאסם מן המצר, ועדיין הפיגור שממנו סובלת העיר הוא עמוק. תוכנית המתאר החדשה אושרה רק השנה באופן סופי, לאחר ששתי תוכניות מתאר קודמות לא נתנו מענה לגידול הטבעי או לצרכים עסקיים. כתוצאה מכך, 95% מהעסקים בכפר קאסם פועלים ללא רישיון עסק — בהיעדר תוכנית מתאר מתאימה לא ניתן היה לרשותם. רק עתה מתחילה העיר בחלוקת רישיונות, וגביית הכנסות בתמורה להם.

עופר וקנין

למרות מיקומה באזור המרכז, תוכנית המתאר המחוזית מקיפה את כפר קאסם בשטחי טבע, מה שמונע ממנה להתפתח. הניסיון לפתח קרקעות קיימות, לאחר אישור תוכנית המתאר, נתקל גם הוא בקשיים רבים. במשך שנים החשש מעלויות הפיתוח הגבוהות עצר את כל יוזמות הבנייה. רק באחרונה למדו הרשויות הערביות את מה שכל רשות יהודית ממוצעת יודעת — במשא ומתן ניתן לחלץ מרשות מקרקעי ישראל סבסוד של עלויות הפיתוח. אלא שגם לאחר שלמדו זאת, הרשויות הערביות מתקשות להצליח במשא ומתן — סבסוד הפיתוח מותנה לרוב בגודלה של התוכנית (מספר מינימלי של יחידות דיור מאושרות), ובכפרים הערביים, מאחר שכל הקרקע פרטית, לא ניתן להגיש תוכניות בנייה גדולות.

על מצוקת הקרקעות צריך להוסיף את המצוקה התרבותית. "לא מאשרים כיום פחות משבע יחידות דיור לדונם", אומר מהנדס העיר, סמיר בדיר. "רק שגם אחרי שהתקבל אישור לשבע יחידות דיור, בעלי הקרקע אצלנו בונים רק שתיים־שלוש יחידות. הם בונים רק למשפחה המצומצמת, והתוצאה היא שאין מספיק דירות בעיר".

הנטייה המסורתית של החברה הערבית לבנות מעט דירות, בדרך כלל צמודות קרקע, מחריפה את מצוקת הדיור, אף שהבעיה העיקרית היתה ונותרה היקף הקרקעות ביישובים. לדברי סמיר בדיר, על אף שבראש העין מקובל לבנות 15–20 יחידות דיור לדונם, עדיין הצפיפות בראש העין היא 1,700 נפשות לקמ"ר, לעומת 2,400 נפשות בכפר קאסם.

על כל אלה צריך להוסיף את העוני היחסי של האוכלוסייה. כפר קאסם עוד במצב טוב יחסית, ומדורגת באשכול החברתי־כלכלי השלישי מלמטה, מה שמקשה עליה להשקיע ולפתח. אלון מספר, למשל, איך העיר בת 22 אלף התושבים השקיעה 600 אלף שקל בשיפוצי קיץ של בתי הספר, לעומת 12 מיליון שקל שהשקיעה הוד השרון הסמוכה, שבה 50 אלף תושבים.

למרות כל אלה, המסר שעולה מכפר קאסם הוא אופטימי. "לא רוצים להתבכיין", אומר ראש העיר בדיר. "אנחנו מתכוונים להציג את עצמנו כעיר חזקה, ועם חזון". החזון, כאמור, הוא להיהפך בקרוב לעיר ללא מענקים, וכפר קאסם מתקדמת לכך במהירות. שיעור גביית הארנונה עלה מ–58% ב–2012 ל–82% ב–2014; גירעון שוטף של 3.4 מיליון שקל נהפך לעודף שוטף של חצי מיליון שקל; אבל לעיר יש עדיין גירעון מצטבר של 23 מיליון שקל. ההכנסות מארנונה צמחו מ–17 מיליון שקל ב–2012 ל–30 מיליון שקל ב–2014, וההכנסות העצמיות גדלו מ–25 מיליון שקל ב–2012 ל–34 מיליון שקל.

ההצלחה של העיר מעוררת עניין רב בקרב הפקידות הממשלתית, שנרתמת לעזור. "יש התקדמות בעזרה מצד הממשלה", אומר אלון. "משרדי האוצר, הפנים, וגם הבינוי קשובים. הם לוקחים את כפר קאסם כמודל".

אם המודל יצליח, וכפר קאסם תהיה לעיר ללא מענקים, זו עשויה להיות סגירת מעגל ותפנית היסטורית ביחסיה של המדינה עם אזרחיה הערבים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#