דרור ישראל היא לא כת; למה בכל זאת עזבתי אותה? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דרור ישראל היא לא כת; למה בכל זאת עזבתי אותה?

הייתי בנוער העובד מכיתה ד' ועד השירות הצבאי; מה שגרם לי לעזוב את התנועה, כמו רבים אחרים, הוא מה שאני מכנה "מדיניות שלושת הלאווים"

25תגובות

כתבתה של טלי חרותי-סובר על הנוער העובד (תנועת הבוגרים שלה - דרור ישראל) היתה אחת הטובות שקראתי לאחרונה. כבוגר התנועה היא עוררה אצלי מחשבות וזיכרונות רבים. גם זוגתי הגיעה מאותו בית גידול ושוחחנו עליה לא מעט. הנה כמה מחשבות, לא מאוד סדורות, שעלו:

1. בנוער העובד הייתי מכיתה ד' עד שנת שירות, כולל. בצבא נפרדו דרכנו ועל כך עוד קצת בהמשך. במידה רבה, הנוער העובד היא תחנת התרבות החשובה בחיי, מלבד הוריי. מי שאני נבט שם. בתנועה למדתי חשיבה ביקורתית מהי, והטלת ספק. בתנועה למדתי את שיעורי הכלכלה הראשונים שלי, ואת היתר השלמתי בספריה (את המניפסט הקומוניסטי קראתי בכיתה י'). בתנועה למדתי חמלה לחלש מהי, ועל חשיבותה של עשייה חברתית. אני יכול להמשיך עוד הרבה.

תנועת הנוער העובד עשתה ועודנה עושה עבודת קודש, אולי יותר מאי פעם. את ההתיישבות הקיבוצית החליפו קומונות עירוניות מדהימות. לאחרונה ביקרנו חברה בקומונה בהדר, חיפה. קשה שלא להתפעל מהעשייה של הבוגרים. תוך זמן קצר הם היו מעורבים בכל מסגרת חינוכית באזור המוכה הזה, מגני ילדים ועוד מועדוניות לנוער מוחלש. את כל זה הם עושים באמונה שלמה ולמעשה כמעט בלי תמורה, וגם על כך נכתב.  

2. הנקודה החדה ביותר בכתבה נוגעת לאיש העומד בראשה - פסח האוספטר. איך ייתכן שבתנועה דמוקרטית אותו אדם מכהן בלי החלפה כבר 20 שנה? על פסח אין עוררין, לא על הכיסא, לא על האידאולוגיה שהוא מתווה ולא על המשימות שהוא מטיל על חניכי התנועה ובוגריה.

שירן גרנות

3. ינואר 1994. שבת. אני בכיתה י'. מודיעים לנו על פעולה מיוחדת בתנועה. מה העניין? לא חשוב, תבואו. איזה כיף. בקן בראש פינה מחכה לנו האוטובוס (טוב, בטח, אנחנו חיכינו לו) ונוסעים לקן בקריית טבעון. בטבעון מסבירים לנו כי יש תיכף בחירות להסתדרות, ואנחנו עם חיים הברפלד ונגד חיים רמון. מסבירים לנו קצת רקע על העניין, ואומרים - מכאן נוסעים ביחד לכרמיאל - רמון נואם שם ואנחנו הולכים להפריע לו. אני זוכר חניך אמיץ אחד מטבעון שאמר שהוא דווקא השתכנע שרמון יכול לעשות טוב להסתדרות. כל השאר צייתו ונסענו להפגין על נושא שלא היה לנו מושג ירוק בו. משום מה אני זוכר את השלט "רמאון".

4. הסיפור הקטן הזה לא חריג. בשנת 1997 מגיעה זוגתי לקן בנווה שאנן בחיפה, שם מודיעים לכל החניכים הבוגרים כי אין היום פעילות. מעלים את כל החניכים על אוטובוס ונוסעים לתל אביב, להפגין נגד שר האוצר אז יעקב נאמן שאמר על העובדים שהם "פצצות מתוצרת עצמית". בשנת 1998, זוגתי כבר בשנת שירות, יחזור הדפוס במקרה יותר חריף. לגרעין יגיע המדריך ויגיד שהתנועה נקראת לסייע לרון חולדאי בבחירות המוניציפליות. מה המצע שלו? שואלים בני הגרעין. המדריך מגמגם. אין כזה. הגרעין מתיישב לדיון סוער ובסופו מחליטים - לא השתכנענו, לא רוצים. מפה לשם המדריך מודיע שאין ברירה, התנועה התחייבה, ובני הגרעין מוצאים את עצמם מחלקים פליירים וסטיקרים לטובת חולדאי.

5. אגב, לא תמיד התנועה עם מפלגת העבודה. בבחירות שבהן התמודדה מפלגת "עם אחד" של עמיר פרץ, התנועה הלכה איתו, ואנשיה נראו בצמתים לובשים כתום. מה שמפריע בכל הסיפורים האלו זו ההומוגניות. כשאנשים סופר אינטליגנטים מתנהגים כעדר כבשים - אותי זה מדאיג. איפה הדמוקרטיה? איפה הטלת הספק המפורסמת?

6. מה שגרם לי לעזוב את התנועה, כמו לרבים אחרים, הוא מה שאני מכנה "מדיניות שלושת הלאווים". הלאו הראשון הוא ללימודים אקדמיים. מעטים מחברי תנועת הבוגרים רוכשים השכלה רשמית, מחוץ למסלול המאולתר בבית ברל. בתנועה מסבירים כי האקדמיה היא קפיטליסטית באופיה. רק כשהגעתי לאוניברסיטה הבנתי שכמה מהמרצים שלי לסוציולוגיה הם יותר רדיקליים מכל אנשי דרור ישראל.

הלאו השני נוגע לשירות צבאי שאינו במסלול הנח"ל. מי שרוצה לממש עצמו בצבא בשירות אחר זוכה לעין עקומה מצד התנועה. הסדר הנח"ל הוא הסדר הזוי במונחים צבאיים. לוקחים מישהו, מכשירים אותו להיות לוחם, וכשהוא בשיא הכשרתו ואונו, מפסיקים את המסלול הצבאי הקרבי שלו ושולחים אותו להיות מחנך, או רפתן. זה גם מסלול הומוגני למדי בצבא שאמור להיות כור היתוך.

הלאו השלישי נוגע ל"טיול הגדול" אחרי הצבא. בנוער העובד של לפני 15 שנה זה נחשב בזוי. אני שומע שבשנים האחרונות זה קצת משתנה וטוב שכך. בעיני ה"טיול הגדול" הוא חוויה מרחיבת אופקים, הומאנית באופיה, ותיקון כל כך חשוב לשירות הצבאי.

7. יש בשלושת הלאווים הללו משהו כיתתי. משהו בדומה לשמירת העניים של החרדים - להישאר רק במסגרות שלנו, רק עם האנשים שלנו, עם הרעיונות שלנו, לא לצאת החוצה, לא להתפתות, חלילה, לעולם שבחוץ.

8. ועדיין אני חושב שהתנועה היא לא כת. האנשים בה פשוט חכמים מדי בשביל מניפולציות. עוד ראיה לכך היא שיש נטישה גדולה בקרב תנועת הבוגרים - זה לא איזו מושבה סגורה של בני האמיש או דירה של גואל רצון, לא צריך להגזים.

9.הכתבה לא דנה על זה אבל בתנועת הבוגרים של הנוער העובד נעשים כמה מהנסיונות היותר נועזים בקשרים רומנטיים שאינם זוגיים. יש מונח מדובר בנוער העובד שקוראים לו "ביטול הזוגיות". הטענה היא כי במובנים מסוימים, ומרקס כתב על זה, גם התא המשפחתי שאנחנו מכירים הוא דכאני והקבוצה האינטימית מהווה לו תחליף. בקיצור: בתנועת הבוגרים אנשים מנהלים קשרים אינטימיים עם יותר מבן זוג אחד. אני מציין נקודה זאת בחיוב דווקא.

10. לבסוף, ישנו העניין הקטן הזה, הכיבוש. הכתבה לא דנה בזה אבל בוגרי הנוער העובד די אדישים לעוול הגדול ביותר שנמצא פה בשטח. הנוער העובד בעד "פשרה טריטוריאלית" ברוח ערכי העבודה, אבל לא תראו את רודפי הצדק האלו מדברים על הגזל שמעבר לקו הירוק. למעשה, התיישבות אחת של בוגרי התנועה היא בית הערבה, ולמרות השיר העברי היפה - מדובר בהתנחלות. גם בהתנחלות אלמוג התיישבו בוגרים של התנועה, ובעיני זה נורא.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#