ועדת לוקר מתכננת מהפכה בפנסיה בצה"ל: אנשי קבע קרביים יקבלו יותר

הוועדה הבוחנת את מודל תקציב הביטחון תגיש את מסקנותיה בימים הקרובים ■ צפויה להמליץ על שינוי מינורי בתקציב הביטחון

מירב ארלוזורוב

ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון סיימה את עבודתה וצפויה להגיש את הדו"ח המסכם שלה לראש הממשלה בקרוב. ככל הנראה, הוועדה תציע שינוי מרחיק לכת במודל הפרישה לפנסיה של אנשי הקבע, שינויים גדולים בפיקוח ובשקיפות של תקציב הביטחון, אך שינויים מינוריים יחסית בתקציב הביטחון עצמו.

ככל הידוע, הבשורה החשובה ביותר של הוועדה בראשות האלוף (במילואים) יוחנן לוקר תהיה בתחום הפנסיה. היקף ההוצאה של צה"ל על גמלאות חצה את רף ה–7.5 מיליארד שקל בשנה. על פי הערכות, גם המעבר לפנסיה צוברת בצבא לא בלם את הגידול בהוצאות הפנסיה, מאחר שפנסיית הגישור, המשולמת לפורשי מערכת הביטחון מיום הפרישה מהצבא ועד יציאתם לגמלאות בגיל 67, הופכת את הפנסיה הצוברת למעין פנסיה תקציבית.

יוחנן לוקרצילום: יעקב מהגר

לפני כמה שנים נחתם עם הצבא הסכם על העלאת גיל הפרישה, אבל הוא נבחן מחדש, בטענה כי זהו הסכם יקר - גיל הפרישה המאוחר מגדיל את צבירת הפנסיה - שגם מקטין את סיכויי ההשתלבות בשוק התעסוקה של הפורשים מעל גיל 50. על כן, צה"ל שכר את שירותיו של פרופ' אשר טישלר, שהמליץ על מודל הפוך: ויתור על פנסית הגישור למרבית אנשי הקבע, ובמקום זאת פרישה בגיל צעיר (עד 40) בתוספת מענק פרישה בלבד. לפי ההצעה של טישלר, רק אנשי קבע בכירים, בעלי ותק קרבי, היו אמורים להמשיך בצבא עד גיל מבוגר יותר, ולזכות בפנסיית גישור.

ככל הידוע, ועדת לוקר עומדת לאמץ מודל דומה לזה שהציע טישלר. רוב אנשי הקבע יפרשו בגיל צעיר, עם מענק במקום פנסיית גישור. גודלו של המענק הוא כמובן משתנה קריטי - מענק גדול מאוד יהיה בפועל רק היוון התשלומים של פנסיית הגישור על פי 25 שנה לתשלום אחד - וככל הנראה, ועדת לוקר מציעה מענק שאינו גבוה כל כך. בנוסף, הוועדה מציעה מודל פרישה שונה לאנשי הקבע הקרביים. לא ברור אם הכוונה לשימור המודל הקיים של פנסיית גישור, שבו מענק הפרישה גדול בהרבה, או במודל פרישה חדש לחלוטין.

גם במקרה זה יש משתנה קריטי - ההגדרה מיהו קרבי. עד כה הצבא סירב להבחין לצורכי פרישה בין אנשי קבע קרביים ללא קרביים, בטענה כי כמעט כל אנשי הקבע החלו את שירותם כחיילים קרביים, ושירתו לפחות חלק מהשנים ביחידות קרביות. זאת, אף שההנחה הרווחת היא שבפועל, בגיל הפרישה, רק כ–25% מאנשי הקבע מכהנים בתפקידים קרביים. ועדת לוקר, ככל הידוע, מבצעת הבחנה וקובעת הגדרה לאיש קבע קרבי.

התפישה של הוועדה היא כי איש קבע שאינו קרבי נהנה מהשבחת ההון האנושי שלו. למשל, כלכלן שעובד בקריה צובר ניסיון שיעזור לו להשתלב בשוק העבודה. לעומת זאת, אנשי הקבע הקרביים, שמבלים את כל הקריירה שלהם כמפקדי חטיבות או אגודות, אינם משביחים את ההון האנושי שלהם, ולכן קשה להם בהרבה להשתלב בהמשך בשוק העבודה. ועדת לוקר סבורה כי המדינה צריכה לפצות את אנשי הקבע על אובדן השבחת ההון האנושי שלהם באמצעות מודל פרישה נדיב בהרבה, וייחודי רק להם.

היעדר פיקוח ובקרה

לצד מודל מהפכני לפנסיה, ועדת לוקר עסקה בכמה נושאים מרכזיים נוספים. ראשית, הוועדה הוטרדה מהכישלון של הדו"ח שהיא נועדה להחליף - של ועדת ברודט, שאמור היה לקבוע כללים לניהול תקציב הביטחון ל–2007–2017, אבל יושם רק חלקית, ולפני כשנתיים הופסק סופית. בוועדת לוקר מזהים כי הכישלון של דו"ח ברודט הוא מבני - היעדר פיקוח אזרחי על מערכת הביטחון, לאחר שמשרד הביטחון חדל מזמן להיות מפקח ונהפך לחלק בלתי נפרד מהצבא ("במערכת הביטחון יש רמטכ"ל, ושר בטחון שהוא רמטכ"ל־על", הגדירו זאת מקורבים לוועדה). היעדר אמצעי פיקוח ובקרה על מערכת הביטחון הביא לכך שההמלצות של ברודט להתייעלותה לא יושמו.

ועדת לוקר כמובן חוששת מגורל דומה לזה של ועדת ברודט, ולכן מייחדת מקום נרחב לשאלת הפיקוח על מערכת הביטחון והשקיפות התקציבית שלה - כאמצעי לפיקוח עליה. ההערכה היא שוועדת לוקר לא אוהבת את העצמאות התקציבית שממנה נהנית מערכת הביטחון, כמו גם את העובדה שאת מספר התקנים של אנשי הקבע ודרגתם קובע הרמטכ"ל לבדו. כלומר, בפועל אין מגבלה תקציבית אפקטיבית על סעיף השכר בצבא. בוועדה הגדירו מנגנוני יישום להמלצותיה, אבל לא ברור עד כמה המנגונים אכן יתגלו כאפקטיביים.

מתרחקים מהמוקש

בנוגע לנושא העיקרי - גודלו של תקציב הביטחון - ההמלצות של ועדת לוקר הן מינוריות בלבד, ככל הנראה. להבדיל מדו"ח ברודט, שקבע כללי גזרה לתקציב הביטחון למשך עשור, כולל הטלת חובת התייעלות על מערכת הביטחון - ועדת לוקר נזהרת כנראה מלהיכנס לשדה המוקשים של גודל התקציב. עם זאת, ככל הידוע, הוועדה גיבשה המלצות לגבי מבנה התקציב - גודלם של המטות בצבא, וחיוב להוצאה מינימלית על התעצמות ועל אימונים. ההמלצה האחרונה נועדה למנוע את הטעות החוזרת בשנים האחרונות, שבה הצבא מבזבז את כל תקציבו על הוצאות שכר קבועות, ואז נשאר בלי תקציב מספק ונאלץ לבטל אימונים. ביטול האימונים פגע קשה במוכנות של הצבא ערב מלחמת לבנון השנייה.

לצד הפנסיה, ועדת לוקר צפויה להמליץ על אימוץ המלצות ועדת גורן בנוגע לאגף השיקום - שהוצאותיו השנתיות עולות כבר על 5 מיליארד שקל, אף שפחות מ–25% מזכאי האגף נפגעו בעת פעילות מבצעית. ועדת גורן המליצה על שינוי ההגדרות של מי שזכאים לקבל שירות מהאגף, אבל אף שהמלצותיה אומצו על ידי הממשלה, הן לא יושמו מעולם.

ועדת לוקר מונתה לפני קרוב לשנתיים, לאחר קריסתו הסופית של מתווה ועדת ברודט, על ידי ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר. בראש הוועדה עומד לוקר, שהיה מזכירו הצבאי של ראש הממשלה. עוד חברים בוועדה בן ציון זילברפרב, פרופסור לכלכלה ולשעבר מנכ"ל משרד האוצר; פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון; אלוף (במילואים) עמי שפרן, שהיה ראש אגף התקשוב בצה"ל; ענת לוין, המשנה למנכ"ל כלל ביטוח; דוד ברוך, לשעבר סגן ראש אגף תקציבים באוצר ולשעבר מנכ"ל בנק ירושלים; יוסי אקרמן, לשעבר נשיא ומנכ"ל אלביט מערכות; ואסתר דומינסיני, לשעבר ראש אגף משאבי אנוש במשטרה בדרגת ניצב, ולשעבר מנכ"לית הביטוח הלאומי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker