אין דבר כזה "שוק חופשי": האם נתניהו יודע היכן להניף את הגרזן? - כללי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אין דבר כזה "שוק חופשי": האם נתניהו יודע היכן להניף את הגרזן?

ראש הממשלה הכריז שיילחם בעודף הרגולציה בגרזנים, וחובת ההוכחה עליו: האם יידע להבחין בין סוגי הרגולציה?

17תגובות

"התחייבנו להילחם בעודף הרגולציה עם גרזנים", אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בשבוע שעבר בישיבת הממשלה שאישרה את הקמתה של ועדת שרים לרגולציה בראשותו. כמו בכל מניפולציה מתוחכמת, "נאום הגרזנים" הורכב מערבוב של דברים נכונים, פופוליזם ואי־דיוקים - והוא גם הסתיים בסאונד־בייט קליט: בישראל יש יותר מדי רגולציה, וצריך להניף עליה גרזן ולנתץ אותה.

אלא שדברי נתניהו חסרי משמעות לחלוטין אם הוא אינו מפרט איזו רגולציה בדיוק הוא רוצה לשבור - ומה הוא מציע שיהיה במקומה. מפני שרגולציה, מתברר, היא חרב פיפיות. במקרים רבים מאוד, הרגולציה נהפכה לכלי בידי טייקונים ואינטרסים חזקים, שיצרו לעצמם יתרון בלתי־הוגן בשוק והגנה מפני תחרות. בנאום הגרזנים נתניהו התלהב מהנתונים שהביא לו יו"ר התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שלפיהם ישראל נמצאת במקום גרוע בעולם בכמות הרגולציה. נתניהו זעק שהוא "נבהל", והכריז: "זה לא יהיה".

באמת? אחד ממיני הרגולציה המעיקים ביותר על הציבור הישראלי הוא הביורוקרטיה, הסרבול והחסמים מפני יבוא של מוצרים זולים מחו"ל, כמעט בכל ענף שאפשר לחשוב עליו. היא כוללת את מכון התקנים, חובות רישום ותקינה, היתרי יבוא ויבואנים בלעדיים, כשרות, מסים, מכסים ועוד שורת חסמים - שיחדיו מעלים את מחירי המוצרים בישראל בעשרות אחוזים.

אמיל סלמן

האם נציג התעשיינים - שנהנים מהחסמים האלה, כי כך הם יכולים למכור את מוצריהם ביוקר - מקווה שנתניהו יניף את הגרזן על כל הרגולציה הזאת, ויגרום להורדת מחירים דרמטית בשוק? אנחנו ספקנים. לעומת זאת, נציג התעשיינים ישמח מאוד להניף גרזן על רגולציה שדואגת לרווחת העובדים ומחייבת מעסיקים להעניק לעובדיהם תנאי תעסוקה נאותים ובטיחותיים, פשוט כי כל אלה עולים למעסיקים הרבה כסף.

או דוגמה אחרת: שוק הגז. הרגולציה הנוכחית במשק הגז מיטיבה מאוד עם שתי החברות ששולטות בענף, דלק של יצחק תשובה ונובל אנרג'י האמריקאית, ומאפשרת להן לגבות מחירים הגבוהים במאות אחוזים מעלות הייצור של הגז. הרגולציה בשוק הטלפון הקווי מיטיבה עם מונופול הטלפוניה של בזק ועם בעל השליטה בבזק, שאול אלוביץ'.

אם נתניהו מעוניין להניף גרזן על הרגולציה הזאת, מדוע הוא דחק לפינה והביא להתפטרותו של הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, שביקש לנתץ את הרגולציה הנוכחית ולהחליפה בשוק תחרותי שיוריד את מחיר הגז? ומדוע הוא פיטר את מנכ"ל משרד התקשורת, אבי ברגר, שהיה עסוק בהנפקת גרזן על הרגולציה שמשמרת את המונופול של בזק?

איך נוצרת רגולציה?

מוטי קמחי

נתניהו וברוש לא המציאו דבר בתגליותיהם העמוקות על רגולציה. הדברים מוכרים בכל מדינות העולם. הם נחקרו רבות באקדמיה, והמסקנות ברורות: יש רגולציה טובה, ויש רעה. הנה כמה עקרונות בסיסיים של עולם הרגולציה:

1. החזקים והמחוברים הם שקובעים את הרגולציה. למרות טענות שנשמעות לעתים, אין באמת דבר כזה "שוק חופשי". כל השווקים תמיד פועלים תחת כללים כלשהם; חוקים ותקנות, בין אם הם מעוגנים ב"רגולציה" רשמית ובין אם בנורמות שהמשתתפים מכבדים. אין אפשרות אחרת, כי "שוק חופשי" אמיתי יהיה ג'ונגל, ובג'ונגל מי שינצח וייקח את כל הקופה הוא מי שיהיה הכי גדול והכי אלים.

תמיד קיימת רגולציה, והשאלה החשובה היא מי קובע אותה ומהם השיקולים שלו. התשובה, כמובן, היא שאת הרגולציה קובעים אלה שיש להם את הכוח להשפיע - וזה אף פעם לא הציבור הרחב, כי הציבור אינו מאוחד ואין לו השפעה. הרגולציה תמיד נקבעת על ידי קבוצות אינטרסים או מושפעת מלחצים שלהן, והן מעצבות את הרגולציה כך שהן ירוויחו תוך סיכון מועט, או במונחים של כלכלנים - כך שתהיה להן "רנטה כלכלית".

2. רגולציה וביורוקרטיה מסורבלת מיטיבות עם החזקים - ועם המפקחים. זהו לחלוטין לא מקרי שרבים מכללי הרגולציה מורכבים, מייגעים ומסורבלים. המטרה של כל הקושי הזה היא להעניק יתרון לגדולים ולמחוברים למנגנון, כי כך רק הם מקבלים את ההיתרים והתנאים לעשות עסקים, בעוד שכל המתחרים הפוטנציאליים מתייאשים ואינם נכנסים לשוק.

מוטי מילרוד

רק לגדולים ולמחוברים יש את האמצעים להבין את הרגולציה, להתמודד עם הרשויות, ולהעסיק צבא של יועצים, עורכי דין ומאכערים. האחרים, שהיו רוצים להיכנס לשוק והתחרות בו, מנועים מכך. אותו עיקרון חל על ביורוקרטיה: המטרה האמיתית שלה היא להפוך את השלטון לנגיש רק בעבור מי שיש לו קשרים בתוך המנגנון, ומוכן לשלם לביורוקרטים - ולשם כך יש מגוון דרכים - כדי שיזרזו ויאפשרו את הטיפול בתהליכים הנחוצים לו. כך הוא מקבל את הגישה, ואילו האחרים לא.

בין המדינות השונות בעולם, ידוע שככל שהביורוקרטיה מסורבלת יותר, כך השחיתות ותשלומי השוחד נפוצים יותר - וזו בדיוק אחת המטרות המרכזיות של הביורוקרטיה. קבלנים, למשל, יכולים לבכות עד מחר על הביורוקרטיה הממשלתית שמאריכה בשנים את זמן קבלתם של היתרי בנייה, אבל הם מעדיפים את זה על פני מציאות שבה כל אזרח וכל קבלן קטן יוכל לקבל את כל המידע ואת כל ההיתרים בתוך שבועות ספורים.

3. רגולציה חייבת להיות פשוטה. זהו לא רק עניין מעשי של תהליכים קלים יותר, אלא עובדה מהותית: אם רגולציה היא מורכבת, מסורבלת ולא מובנת, הציבור מבין שרק בעלי קשרים ואמצעים יכולים להתמודד עמה. אז הציבור מאבד אמון ברגולציה - ומסיק, לעתים קרובות בצדק, שהמערכת כולה מושחתת. כדי לקבל תמיכה ציבורית, חייבים רגולציה כה פשוטה עד שגם האדם הסביר ברחוב, שאינו עורך דין עם התמחות בהגבלים עסקיים, יבין אותה בקלות. ללא תמיכה ציבורית, רגולציה מסובכת ומורכבת תתקבל כעוד שיטה מושחתת להיטיב עם החזקים על חשבון החלשים, גם אם נקבעה בתום לב.

4. רגולציה צריך לאכוף - באופן עקבי, על כולם.

שאול אלוביץ'
דודו בכר

כל רגולציה היא בלוף אם לא אוכפים אותה באופן נחרץ ושוויוני, וכל שלטון הוא בלוף אם הוא אוכף את כללי הרגולציה על פי שיקול דעתו, פעם כן ופעם לא, ולעתים קרובות על פי הזהות של מי שהפר אותם.

אם המדינה מעניקה רישיונות לקידוחי גז תחת מגבלות, ודבר לא נעשה כדי לתקן את העיוות כשמתברר שלקבוצה עסקית אחת הוענקו רישיונות מעבר למותר - כפי שקרה במקרה של דלק ונובל אנרג'י - אזי הרגולציה היא לעג לרש. אם כללי הרגולציה מחייבים חברות גדולות לפתוח את השוק לתחרות, למשל בשוק של ספקי האינטרנט, אך החברות הגדולות עושות שימוש בתירוצים כדי להאט את התהליך - הרגולציה היא בלוף.

אם הרגולטורים חושבים בעיקר על התפקיד הבא שלהם בחיק אחת הקבוצות שעליהן הם מפקחים - והרשימה של אנשי רשות ניירות ערך, בכירי משרד האוצר והמפקחים על הבנקים שעשו זאת היא ארוכה - הרגולציה לא יכולה להיטיב עם הציבור. אם הרגולטורים אינם בודקים ואינם חוקרים חשדות לעיוותים - למשל מדוע יש נושים שמקבלים יחס מועדף במערכת הבנקאות, וכיצד ייתכן שטייקון (נוחי דנקנר) מעמיד הלוואה אישית לא מדווחת ליו"ר של בנק (דני דנקנר) שהוא הנושה הגדול ביותר שלו - הרי שהרגולציה היא רק על הנייר, וחוקי הג'ונגל הם אלה ששולטים.

5. רגולציה צריכה להגן על הציבור מפני 
אינטרסים חזקים. רגולציה צריכה להגן על הציבור באמצעות ביקורת וכללי עשה ואל תעשה, היא צריכה להגן על הציבור באמצעות עידוד תחרות ושווקים בעלי כללי משחק הוגנים, והיא צריכה להגן על הציבור באמצעות תהליך אקטיבי ויזמי - למשל פירוק קבוצות כוח חזקות מדי.

אסור לה להתייאש אם היעדים האלה לא הושגו. מדינת ישראל מנסה זה יותר משלושה עשורים להחליש את הבנקים: ועדת ברודט (כן, אותו דוד ברודט שנלחם עתה, כיו"ר דירקטוריון של בנק, נגד שר האוצר משה כחלון) אסרה על הבנקים להחזיק בחברות ריאליות, ועדת בכר אסרה עליהם לעסוק בניהול השקעות עבור הציבור, ואילו ועדת הריכוזיות אסרה על דירקטורים לשבת גם בדירקטוריון של בנק וגם בדירקטוריון של חברה המקבלת מהבנק אשראי. אלא שכוחם העסקי והפוליטי של הבנקים עדיין גדול מדי, ואת התשובות לכך אמורה לספק ועדת שטרום החדשה, שהקים כחלון 
בשבוע שעבר.

מה יעשו נתניהו והוועדה שלו?

עכשיו, כשהסיבות לרגולציה והדרכים שבהן היא נוצרת ברורות יותר, אפשר להבין מדוע נאום הגרזנים של נתניהו הוא קשקוש. הרי לא משנה איזה רגולציה הוא ינתץ - רגולציה וכללי משחק אחרים יקומו במקומה. השאלה היחידה היא למה באמת מתכוון נתניהו ומהם היעדים שלו, מתוך הנחה שהוא בכלל הקדיש לכך מחשבה כלשהי. אין דבר כזה "לשבור את הרגולציה". מה שחשוב הוא מה שוברים - ומה שמים במקום מה שנשבר.

האם נתניהו וועדת השרים שהוא הקים, ואף יעמוד בראשה, מתכוונים לשבור את הרגולציה שמגבילה אותו באופן אישי ומונעת ממנו לעשות מה שהוא רוצה? אם נתניהו מתכוון להניף גרזן על הרגולציה שמאפשרת למונופולים, יבואנים בלעדיים, טייקונים וקבוצות אינטרסים לשלוט בשווקים שלהם, וכך לפתוח את השווקים האלה לתחרות - ברוך הבא. אם הוא מתכוון לנתץ את הביורוקרטיה ולאפשר לציבור ולבעלי עסקים קטנים ובינוניים להתחרות בשווקים - מגיעות לו מחיאות כפיים. אבל אם ראש הממשלה מתכוון להוריד רק את המגבלות על חברות גדולות, מבלי לאפשר כניסה של מתחרים ופתיחת דלתות לעסקים חדשים, אזי הוא יעניק לחברות הגדולות עוד דרך לחלוב את הציבור ולגבות ממנו מחירים גבוהים אף יותר.

בנאום הגרזנים שלו אמר נתניהו כי "אנחנו פוגעים באזרחינו, אנחנו פוגעים קודם כל בשכבות החלשות, כשאנחנו פוגעים בצמיחה - ואנחנו פוגעים בכלל אזרחי ישראל על ידי רגולציה מבהילה". חובת ההוכחה היא עתה על ראש הממשלה, והוא יצטרך לספק יותר מסתם "צמיחה" - הוא צריך לוודא שהצמיחה הזו תגיע לציבור הרחב, ולא תישאר בכיסי הטייקונים והחברות הענקיות. בינתיים, בדברים שהוא עשה עד כה בשוק הגז, בשוק התקשורת הקווית, ובשתיקה שלו בכל הקשור לוועדה שהוקמה לרפורמה בשוק הבנקאי והפיננסי - נתניהו אינו מראה שהוא למד לזהות מתי רגולציה היא טובה, ומהי רגולציה רעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#