פלונטר בשרשרת המזון המצרית - מדורים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הון־מזרח תיכון

פלונטר בשרשרת המזון המצרית

על פי נתוני משרד העבודה המצרי, כ44% מבוגרי בתי הספר המקצועיים אינם עובדים במקצוע שרכשו, ולא רק מפני שאין די מקומות עבודה, כי אם גם משום שבמקרים רבים יבחר העובד לעבוד במשרה שתאפשר לו להיות נוכח שעות ספורות, שאחריהן יוכל לעשות משמרת שנייה בעבודה מכניסה יותר

תגובות

את שרשרת המזון המצרית אפשר להתחיל בכל חוליה, שכן ממילא היא מעגלית באופן כרוני, וכך היא מצליחה לחנוק את עצמה. נתחיל בחלפני הכספים. בידיהם מצטברות מדי יום כמויות גדולות של מט"ח ערבי, שאותו מחליפים אצלם אנשי עסקים ממדינות ערב השכנות. את המט"ח הערבי הם מעבירים למדינות ערב, נניח לדובאי או לעמאן, שם הם מחליפים אותו לדולרים. את הדולרים אין הם מחזירים למצרים, אלא מעבירים לחשבונות שפתחו באותן מדינות יבואנים מצרים.

היבואנים המצרים, למעט בני המזל שעוסקים ביבוא סחורות חיוניות כמו מזון ותרופות, מתקשים לקבל במצרים את סכומי המט"ח שדרושים להם. בגלל הנחיות הבנק המרכזי, היבואנים יכולים לקבל בכל עסקה רק עד 50 אלף דולר בלי שיצטרכו לענות על שאלות מביכות, כמו מנין השיגו את הכסף וכיצד הם מתכוונים לשלם עבור הסחורה המיובאת.

כדי לעקוף את ה"חקירה" הזאת, ובכל זאת לממן את עסקותיהם, הם מבצעים באמצעות הבנקים במדינות ערב את עסקות יבוא חומרי הגלם שלהם, ואת הסחורה שהם קונים בחו"ל הם משגרים לנמלים במדינות ערב. משם הם יעבירו אותה לנמלים במצרים, אחרי שדאגו לכך שהחשבוניות יהיו על סכומים נמוכים משמעותית משווייה האמיתי של הסחורה. על פי החשבוניות הללו, הם ישלמו את המכס, ואחרי שחרור חומרי הגלם - הם יעבירו את הסחורה למפעליהם.

בלומברג

זוהי רק אחת השיטות שיבואני חומרי גלם מצרים נאלצים לאמץ כדי לחסוך לעצמם המתנה של חודשים, עד שהבנקים יעניקו להם את המט"ח הדרוש להם, וגם חלק נכבד מתשלום המכס. הממשלה המצרית מכירה את הפטנט הזה, הבנקים יודעים עליו, וגם בעשרות הוועדות שניזונות מכספי משלם המסים מכירים את הכשל הזה ביבוא הסחורות. אבל כאשר הממשלה החליטה לקצץ את סכומי הסיוע ליצואנים מ–4 ל–2.6 מיליארד לירות מצריות, מצאו עצמם יבואני חומרי הגלם במצוקה שמחייבת אותם לנקוט דרכים עקלקלות כדי לממן את ההפרש.

לא רק הוראות אספקת המט"ח ליבואנים מקשות עליהם. גם הפסקות חוזרות ונשנות באספקת הגז גורמות לעיכובים בייצור, תפוקה נמוכה של הפועלים, חוקי עבודה שמייקרים את העלות, ומחסור חמור בכוח אדם מקצועי - כל אלה מונחים כריחיים על שיקומה הכלכלי של מצרים.

בהמשך שרשרת המזון, מצויים העובדים שצריכים לייצר את המוצרים שיופנו לשוק המקומי או ליצוא. ממשלת מצרים הכריזה השנה על פרויקט קידום ההכשרה המקצועית, ולקראת 2016 היא מתכוונת להקציב כ–12 מיליארד לירה מצרית כדי לפתח תוכנית הכשרה מקצועית שבמסגרתה יוקמו מרכזי הכשרה במפעלים.

זהו רעיון מצוין, שעלול להסתיים בכישלון. הכשרת עובדים מקצועיים במפעלים נהוגה כבר עכשיו, אבל מתברר שבהיעדר חוקים מתאימים, העובדים שהוכשרו משמשים טרף קל למפעלים שלא השקיעו בהכשרתם. העובד שהוכשר במפעל כלשהו אינו מחויב להמשיך לעבוד בו. אחרי הכשרתו הוא יכול לעבור לעבוד אצל כל המרבה במחיר. אחת התופעות המוכרות היא שסוחרי פועלים "חוטפים" אוטובוסים עם פועלים ובמקום להסיעם למקומות עבודתם, הם מובלים למפעלים אחרים שמוכנים לשלם קצת יותר, הן לפועל הן לסוחר העובדים.

הבורסה בקהיר
בלומברג

לכאורה, תוספת תשלום לעובדים וכיסוי דמי הביטוח הגבוהים על ידי המעביד היו יכולים לפתור את בעיית חטיפת העובדים. אבל מכיוון שתשלום הביטוח מוטל על העובדים, רבים מהם מעדיפים שלא להירשם כעובדים מן השורה, וכך להימנע מניכוי דמי הביטוח משכרם. בכך מתרופף עוד יותר הקשר בין העובד למקום עבודתו, והתוצאה היא נדידה יומית של עובדים מוכשרים ממקום למקום.

על פי נתוני משרד העבודה המצרי, כ–44% מבוגרי בתי הספר המקצועיים אינם עובדים במקצוע שרכשו, ולא רק מפני שאין די מקומות עבודה, כי אם גם משום שבמקרים רבים יבחר העובד לעבוד במשרה שתאפשר לו להיות נוכח שעות ספורות, שאחריהן יוכל לעשות משמרת שנייה בעבודה מכניסה יותר. מדי פעם מבטיחה הממשלה לדון בשכרם של העובדים במגזר הפרטי, וב–2003 אפילו הוקמה מועצה מיוחדת לשכר. אלא שמאז ישיבתה הראשונה, שהיתה גם האחרונה, היא לא קיבלה אף החלטה.

גם אם יעדיף העובד המצרי שלא להירשם כעובד מן המניין, הוא יידרש לשלם מס הכנסה שעשוי להגיע ל–25% משכרו. מעסיקו, לעומת זאת, אם הוא חברה, ישלם רק 13.2% מס. לפער הזה יש השלכות פוליטיות, שכן בעיני האזרחים המצרים הוא מוכיח שדבר לא השתנה מאז המהפכה בינואר 2011, וכי העשירים ימשיכו לשלם פחות מס מהעובדים ממעמד הביניים - כלומר, מאלה שיש להם עבודה.

ואם חזרנו לדון במעמד החברות, אזי ממשלת מצרים תיכננה ביולי שעבר להטיל מס רווחי הון על עסקות בבורסה. בסך הכל, דובר אז על 10% מהרווח נטו - סכום שעל פי הערכות שלטונות המס היה מכניס למדינה 3–4 מיליארד לירה מצרית. עשרה חודשים התגלגל החוק במסדרונות הביורוקרטיה, והחודש החוק היה אמור להיות מיושם. אלא שאחרי שהממשלה הודיעה על כוונתה ליישמו, צנחה הבורסה בקהיר ביותר מ–6%, והממשלה קיבלה רגליים קרות.

לאחר כמה ימים הודיע שר האוצר כי יישום החוק יידחה בעוד שנתיים. בעיני הציבור, זוהי עוד הוכחה להעדפת העשירים, שכן בעוד שאת המע"מ מתכוונת הממשלה להטיל על כולם, רווחי ההון של החברות הבורסאיות ימשיכו לזרום במלואם לכיסי בעליהן. השיטה שהיתה טרם המהפכה, קובלים ראשי האיגודים המקצועיים, היא אותה שיטה - רק העומדים בראש המשטר התחלפו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#