"אני בן 28, בלי עתיד. רוצה לצרוח מרוב תסכול על מה שעשו לי בשירות המדינה. אי אפשר להתקבל לעבודה" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אני בן 28, בלי עתיד. רוצה לצרוח מרוב תסכול על מה שעשו לי בשירות המדינה. אי אפשר להתקבל לעבודה"

יובל אבידני, הנדסאי מחשבים שניגש למכרזים רבים בשירות הציבורי ונחשף לשיטה המעוותת, החליט לצאת למלחמה במערכת - ותובע פיצוי ■ "גם אם תהיה מדען אטום לא תצליח להתקבל למשרה בשירות המדינה" ■ כתבה שנייה בסדרה

216תגובות

"כבר שבעה חודשים אני מחפש עבודה ולא מוצא. ניגשתי ללא מעט מכרזים בשירות המדינה, ובאף אחד מהם לא הצלחתי. אני מיואש מאוד מהמצב בשוק בכלל ומשירות המדינה בפרט. זה נראה כאילו עושים הכל כדי שלא אתקבל.

"התסכול אוכל אותי. הלכתי לכל כך הרבה מבחנים קוגניטיביים, מרכזי הערכה, ועדות בוחנים, אבל בסוף תמיד מפילים אותך. אם הציונים שלי היו גרועים אז מילא, אבל בכל מכרז אני מקבל ציונים טובים מאוד ועובר את קווי החתך בפער משמעותי. הגיע הזמן שגם לצעירים יהיה עתיד. אני בן 28, בלי עתיד ובלי תקווה לפרנסה יציבה, וזה פשוט מתסכל. אני רוצה לצעוק ולצרוח על כל השחיתות והעוול שנעשה בשירות המדינה, לצעוק שמגיע לנו עתיד טוב יותר, הוגן יותר".

כך כתב יובל אבידני במכתב ארוך ומפורט שנחת בשבוע שעבר על שולחנה של הילה כהן רפופורט, מנכ"לית מעש להתחדשות השירות הציבורי. מעש היא עמותה שהוקמה בעקבות המחאה החברתית מתוך הכרה בחולשתו של השירות הציבורי ומתוך רצון להביא לשיקומו באמצעות השתלבות של דור צעיר איכותי ומקצועי.

טלי מאייר

אבידני הוא הנדסאי מחשבים ואלקטרוניקה וסטודנט לתואר ראשון במדע המדינה, יחסים בינלאומיים ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה. "יש לי המון סיפורים", כתב אבידני לרפופורט, "אבל אני חייב לשתף אותך בוועדת בוחנים שהייתי בה אתמול במשרד התחבורה לתפקיד בדוברות.

"תוך כדי המתנה לוועדת הבוחנים, התברר שאחת המועמדות כבר עובדת בתפקיד הזה כמה חודשים, האריכו לה את התקן מכיוון שהוא היה זמני, וזה הגיע לשלב שלא ניתן היה להאריך יותר ולכן יצאו למכרז פומבי. שוחחתי עם הבחורה שלא הסתירה זאת. כמובן שלא נבחרתי (שוב), ואני מניח שהבחורה קיבלה את התפקיד שהיא ממילא כבר מחזיקה בו".

במקרה זה אבידני טעה. על פי נציבות שירות המדינה, שני המועמדים שנבחרו בסוף לא הועסקו כממלאי מקום במשרה. עם זאת, שאר טענותיו ראויות לבחינה מעמיקה. בשנה האחרונה הוא למד על בוריו את חוק חובת המכרזים של נציבות שירות המדינה, ובעקבות התלאות שעבר בחר לא להסתפק בהבעת תסכול בלבד. הוא החליט להגיש תלונה בנציבות שירות המדינה, שמקבלת קרוב ל–1,000 תלונות ועררים בשנה — ולעשות את מה שאיש לא עשה לפניו: בהתייעצות עם עורך דין, הגיש לנציבות דרישה להחזר הוצאות ופיצוי על עוגמת נפש בסך 3,390 שקל.

את הדרישה צירף למכתב ארוך לנציבות שירות המדינה שבו כתב: "איבדתי הרבה ימי עבודה, טורטרתי בין מכוני מיון שוב ושוב, חיכיתי לשווא לתוצאות שבוששו להגיע. נתקלתי בסחבת שאין כדוגמתה. כך שבוע רודף שבוע, חודש רודף חודש, כאן מכרז מתבטל, שם ועדת בוחנים מבוטלת עד להודעה חדשה, וכל זאת במסווה של רפורמה ורצון לשפר את שירות המדינה. לא מקובלת עלי ההתנהלות הזאת ולא אעבור עליה בשתיקה. לאחר התייעצות עם עורך דין אבקש לקבל פיצוי על אובדן ימי עבודה ועל טרטורים ועוד תוספת בגין עוגמת נפש".

"צריך להיות סופרמן כדי להגיע למשרה"

ההחלטה לנסות להשתלב במגזר הציבורי גמלה בלבו אחרי שעבד שלוש וחצי שנים בסלקום. "זה קרה בתקופת הרפורמה, כשפיטרו אלפי עובדים מהחברה", מספר אבידני. "הייתי עובד מצטיין, הרווחתי 5,500 שקל נטו והייתי אמור להתקדם לתפקיד טוב יותר. אבל אז אמרו לי שאם אני רוצה להתקדם, אני חייב לעבור לתחום המכירות. לא רציתי ועזבתי. זה זיעזע אותי, כי הבנתי שגם בחברה טובה אין יציבות, אפילו שעבדתי קשה — בערך 260 שעות בחודש. הבנתי שאני מחפש עבודה שתהיה גם יציבה וגם מעניינת, ושאוכל להשפיע בה יותר מבתיקון טלפונים.

"אחרי בדיקות ושיחות עם הרבה אנשים הגעתי למסקנה ששירות המדינה עשוי להתאים לי, אף שהשכר לא תמיד טוב וכלל לא בטוח שאקבל קביעות. אבל שקלתי את היתרונות ואת החסרונות והחלטתי להשקיע את מרצי בניסיון להשתלב במגזר הציבורי. אלא שלא הכרתי שם אף אחד ושום דבר. כולם אמרו לי 'עזוב, הכל שם תפור. אם אתה לא מכיר שם מישהו אף אחד לא ייקח אותך'. לא האמנתי, כי הרי הכל תחת פיקוח ולא יכול להיות שזה המצב".

יריד תעסוקה באוניברסיטת ת"א
אייל טואג

בסוף 2013 החל אבידני להגיש מועמדויות למכרזים שונים. "המכרז הראשון שניגשתי אליו היה למשרת קשב במשרד ראש הממשלה", הוא מספר. "מדובר בעובדים שמנהלים את הפייסבוק והיו־טיוב של משרד ראש הממשלה, מעלים סטטוסים וציוצים. בתור מי שלומד יחסים בינלאומים ותקשורת מאוד רציתי להגיע לזה.

"לפי התקנון, מרגע הגשת המועמדות אמורים לחזור אליך בתוך שבועיים ולאשר או לפסול את המועמדות. ראיתי שזה לא קורה והתחלתי לברר מה לעשות. ראיתי שיש צ'אט אינטרנטי שהנציבות הקימה ושאלתי את הנציג 'מה קורה? עברו שבועיים ורציתי לדעת אם הכל תקין'. הנציג כתב לי שהמועמדות נבדקת. שאלתי כמה זמן זה ייקח. הוא השיב לי, 'אנחנו לא יודעים לתת הערכה. אם לא תקבל תשובה בתוך שבועיים, תפנה שוב ונבדוק'.

"חלפו עוד שבועיים, פניתי אליהם והם ביקשו שאפנה שוב בעוד שבוע. וכך זה נמשך במשך שבועות. בסופו של דבר הוזמנתי למיונים במכון אדם מילא, ולאחר מכן אף אחד לא חזר אלי. לא שמעתי מהם יותר. אחרי כמה חודשים פניתי שוב לצ'אט וכתבתי: 'אני רוצה לדעת מה קורה — יש תקן או אין תקן? המשרה היתה בסך הכל לשנה, וכבר חלפה כמעט שנה. מה קורה?'

"ושוב חזר הפינג פונג. אמרו לי, 'אנחנו בודקים, תחזור אלינו'. בשלב הזה כבר רתחתי. הרגשתי שמורחים אותי. כעבור הרבה זמן קיבלתי תשובה שהמכרז בוטל 'משום שהיו דברים אחרים בעדיפות'. הם פשוט מיסמסו את כל התהליך. וזה היה במכרז שניגשו אליו 76 מועמדים".

"וזה רק מכרז אחד", מבהיר אבידני, "היו עוד המון כאלה. למשל, היו מקרים שבהם הלכתי למבחנים וקיבלתי ציון גבוה, ופתאום ראיתי שציון המינימום לאותו שלב במכרז נמוך מאוד. זה מרמז שהם רוצים לקבל מישהו מסוים לתפקיד. על הנייר הכל נראה בסדר, אבל זה מושחת. הבנתי שגם מי שמתעקש נתקל בכל כך הרבה חסמים, שצריך להיות סופרמן כדי להגיע למשרה. גם לא אתפלא אם סימנו אותי בדרך מרוב ששיגעתי את כולם".

"לזעזע את המערכת"

בניגוד למועמדים רבים אחרים, אבידני החליט לא לשתוק. לאחר שפנה לנציבות שירות המדינה ולמבקר המדינה, הגיע לקבוצת הפייסבוק "תשאל עורך דין", שעמה התייעץ בנוגע לדרישה לקבל החזר מהמדינה על ימי החופש מהעבודה ופיצוי על עוגמת הנפש — דרישה שאותה העביר לבסוף לנציבות. "אגב, את המכתב כתבתי לא כדי לקבל כמה אלפי שקלים מהנציבות. מה שבאמת יגרום לי להרגיש טוב זה להשפיע, לזעזע את המערכת".

אבל בינתיים כל זה לא עזר. "הנה, תוך כדי שאנחנו מדברים קיבלתי עוד זימון לעוד מרכז הערכה. אני כבר לא יודע איך לתאר את האבסורד הזה. שלחו אותי חמש או שש פעמים לעשות את אותו מבחן — באותו מכון מיון או באחד אחר. כבר הבנתי את הרעיון, אז שאלתי אותם אם זה אותו מבחן שכבר עשיתי, והם ענו שלא. ואז הגעתי וזה היה כמובן אותו מבחן. המדינה מוציאה המון כסף על הדבר הזה. שולחים אותך שוב ושוב לאותו מבחן, מבזבזים כסף למדינה ומטרטרים בן אדם — והמכרז בכלל לא הוגן. אז כבר מוטב שלא יעשו מכרז ולא יטרטרו אנשים".

אפילו אבידני הנמרץ והנחוש כבר התייאש: "אתה עושה הכל, ואז מגיע למכרז שבו מתמודד אדם שכבר מועסק בתפקיד הזה חצי שנה והמערכת רוצה אותו. איזה סיכוי יש לך להתקבל אליו בכלל? גם אם תהיה מדען אטום זה לא יעזור לך". בינתיים, הכי קרוב שהגיע אבידני לשירות הציבורי הוא כמנהל צוות הטמעה והדרכת מערכות מידע במשרד האוצר כעובד קבלן ב–2014. והוא לא אופטימי במיוחד: "אני מגיע למכרזים, עובר בציונים גבוהים אבל ברגע האמת אני מקבל נכשל ועוד נכשל ועוד נכשל.

"במצב כזה אתה מתחיל להרגיש שמשהו דפוק בך. אתה מקבל כל כך הרבה סטירות. כיום אני כבר מרגיש כמו כישלון חרוץ. בסך הכל אני רוצה עבודה טובה ויציבה. לקנות בית ולהתקיים בכבוד. זה כל מה שאני מבקש. בשבועות האחרונים התחלתי לבדוק דברים בחו"ל מרוב שאין לי ברירה, ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי".

גבריאלה (גבי) אשכנזי, מנהלת אגף מכרזים ובחינות בנציבות שירות המדינה, התייחסה למשך הזמן הממוצע של המכרזים בנציבות ומסרה בתגובה: "בחישוב הזמן הממוצע שנמשך הגיוס והאבחון התעסוקתי יש להביא בחשבון כי שירות המדינה הוא מהגופים הגדולים במשק. לא פעם אנחנו מבצעים גיוסי מסה, שבהם מתמודדים יותר מ–2,000 איש (פרקליטים, מפקחי מס הכנסה, צוערים, סוקרים וכו'). הליך הגיוס והמיון מורכב מכמה שלבים שעליהם אמונים המשרד הממשלתי, מכוני המיון ואגף המכרזים בנציבות.

"מערכת האבחון החדשה עלתה לאוויר במאי 2014. במסגרת זו הוקפאו כל המערכות הממוחשבות. בקיץ 2014 התמודדנו עם מבצע צוק איתן ועם חבלי הלידה הטבעיים של הרפורמה בגיוס ומיון תעסוקתי. כל אלה גרמו למספר רב של מכרזים ומועמדים שהמתינו למיון תעסוקתי במכונים. לאור כל אלה, משכי הזמן לאיוש משרות היו ארוכים יחסית.

"במסגרת הרפורמה בגיוס ומיון האגף שוקד על צמצום לוחות הזמנים שבטיפול המשרד ובמכוני המיון. מהנתונים שבידינו עולה כי יש מגמת שיפור. כמו כן, נמצא כי קיימת תאימות בין מספר המועמדים, רמת המשרה, אופי התפקיד ומורכבותו לבין משך הזמן שלוקח לאיישם, ולפיכך השונות בין המכרזים גבוהה.

"לדוגמה, בחודשים הראשונים לאחר העלייה לאוויר של המערכת החדשה זמן איוש ממוצע למשרה היה כ–150 יום. כיום, לוקח לנו כ–115 יום בממוצע לאייש משרה, ואנו שואפים להגיע לכ–90 יום בממוצע".

"השיטה הזאת היא ישראבלוף"

תומר אפלבאום

ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר (2003–2007), מכיר היטב את שיטת המכרזים לגיוס כוח אדם במגזר הציבורי — והוא אחד ממבקריה הבולטים. אם הדבר היה תלוי בו, השיטה הנהוגה כיום היתה מבוטלת.

לעיוותי השיטה נחשף כשביקש למנות חשבונאי ראשי למשרד החשב הכללי: "כשנכנסתי לתפקיד גיליתי שהחשבונאות הממשלתית לא מתפקדת. היתה אז מנהלת חשבונות שהכינה דו"חות כספיים שלא תאמו את כללי החשבונאות הנהוגים, ואף מספר בדו"חות לא היה נכון. יתר על כן, כל תשתית המידע היתה לא אמינה".

זליכה מספר כי "נדרשה רפורמה בנוהלי התקינה והביקורת, והיה צורך להקים מאפס את כל המערכת. אמנם הייתי רואה חשבון, ואפילו טוב, אבל הרגשתי שזה גדול עלי בכמה מידות. נזקקתי למישהו הרבה יותר מנוסה ממני. היה לי ברור שבאגף החשב הכללי אין אף אחד עם ניסיון מתאים ורציתי לעשות מכרז.

"נתנו לי פטור מאחד השלבים כדי לקצר את הדרך, ובסופו של דבר הגענו למכרז פומבי שאליו ניגשו מועמדים פנימיים וחיצוניים. תוך כדי התהליך קראתי בעיתון שמנהל המחלקה המקצועית של משרד רואי החשבון סומך חייקין, רוני אלרואי, התפטר מתפקידו לאחר שרב עם גד סומך. הכרתי את אלרואי כי סומך היו רואי החשבון של חברת דרך ארץ (שהקימה אז את כביש חוצה ישראל, ש"ש) ויצא לנו להיפגש.

"הוא עשה עלי רושם טוב — רציני, קשוח וקובע גבולות ברורים. הוא היה מנהל המחלקה המקצועית, ואמרתי לעצמי, 'וואלה, יותר טוב מזה לא יכול להיות'. שיכנעתי אותו לגשת למכרז, אז יגידו שהייתי סגור עליו. אם היה בא מנהל המחלקה המקצועית של קסלמן להתמודד מולו, אולי הייתי שוקל את זה. אבל זה לא קרה.

"בכל מקרה, בוועדת המכרזים יושבים נציגים של נציבות שירות המדינה והחשב הכללי. בשלב כלשהו התקשר אלי נציג החשב הכללי ואמר, 'שמע, יש בעיה עם אלרואי, הוא לא מצליח לענות על השאלות. כל המועמדים הפנימיים עונים ועוברים את הראיון, והוא לא'. אמרתי לו, 'תגיד, אתה רציני, מה שאלתם אותו? הוא מנהל המחלקה המקצועית של סומך חייקין, ברור שהוא מקצועי יותר מכולם'.

"אז ברור שהסיבה שהוא לא עבר את המיון היא כי הוועדה לא רצתה שיגיע מישהו חיצוני לתפקיד. התקשרתי אז לנציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, ואמרתי לו, 'אני חייב את האיש הזה, בוא נמנה אותו בלי מכרז', וזה מה שעשינו".

זליכה מוסיף: "אתן עוד דוגמה. ביקשו שאשב בוועדת איתור למנהל רשות ממשלתית חשובה, וריאיינו כמה מועמדים. מה אגיד לך, לא פאר היצירה. חשבנו שאחד מהם בסדר, וכל האחרים נראו לנו לא מתאימים. הם לא עברו אפילו את המינימום מבחינת חברי הוועדה. רצינו להמליץ על אותו אחד ואז הגיע אלי מקורב לשר שתחתיו נמצאת אותו גוף ואמר, 'זה לא חכם לפסול את כולם ולהשאיר רק מועמד אחד להביא לשר. זה לא מכובד. דרגו שלושה ותראו לשר שהיה הליך בחירה'.

"בתמימותי זה נראה לי הגיוני, כי אני נותן לשר שלושה שמות לפי הדירוג שלהם, וברור מבחינתי שהוא ייקח את המועמד שמדורג גבוה ביותר. להפתעתי, הוא בחר במועמד בדירוג השני. ואז הבנתי שוועדת האיתור היתה מסך עשן למינוי שעליו השר החליט מלכתחילה.

"לכן אני נגד ועדת איתור ונגד מכרזים. מה שקורה הוא שמסתתרים מאחורי שיטת המכרזים כשבפועל אין שום הליך של מכרז. זה גם פחות שקוף, כי בסופו של דבר אתה לא יודע מי בחר במועמד ומאיזה אינטרס. יש ועדה שנראה כאילו היא בחרה, אבל הדברים נתפרו מראש ואף אחד לא רואה שהשר הוא בכלל זה שבחר.

"יש כאן דילמה, אתה רוצה למנות אדם ראוי וישר לתפקיד אבל לא תמיד זה מסתדר עם האינטרסים השונים. אז אי אפשר למנות את המתאים ביותר בעיניך לתפקיד. מצד שני, אם שיטת המכרזים תבוטל תהיה בעיה, כי אתה כמובן לא יכול להתיר לכל אחד לעשות מה שהוא רוצה. כל אחד ירצה למנות את חבריו ומקורביו".

מה הפתרון שלך?

"אני חושב שהמנהל הרלוונטי, עם נציג של נציבות שירות המדינה, צריכים לבחור עובדים בלי מכרז. כך לפחות ההליך יהיה שקוף וברור, והם יהיו אלה שיקחו אחריות ברורה על המינוי. זה לא מכרז, אבל זה הליך תחרותי. זה פתרון ביניים. אין כאן פתרון קסם".

אבל אם זה מה שתעשה, לאנשים מבחוץ בכלל לא יהיה סיכוי להגיע למשרדים ממשלתיים.

"נכון, אבל עכשיו יש להם? כל השיטה הזאת היא ישראבלוף, מרמים אנשים שבכל מקרה אין להם סיכוי. אז אני אומר, תנו למנהלים למנות, בפיקוח ובבקרה של הנציבות. זה יותר ישר מלפרסם מכרז פיקטיבי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#