מיהו פוקס ניוז הישראלי? - כללי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מיהו פוקס ניוז הישראלי?

ערוץ החדשות הנצפה ביותר בארה"ב מערב בין חדשות לתעמולה, מכתיב את עמדות הציבור ושולט בפוליטיקאים ■ 
על מי שולטים כלי התקשורת בישראל?

52תגובות

השבועות האחרונים היו עמוסים בהתפתחויות בענף התקשורת והחדשות בישראל. ערוץ 10 אמור להימכר ללן בלווטניק; ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מינה את עצמו לשר התקשורת, השתלט על רשות השידור והחתים את חברי הקואליציה על חובת תמיכה בו בכל החלטה הקשורה לעולם המדיה.

לפי הערכות, נתניהו מעוניין לאפשר לשני שחקני הטלוויזיה הרב-ערוצית, HOT ו-yes, לפתוח ערוצי חדשות משלהם. 
ל-HOT יש כבר את ערוץ ניוז 24, שמשדר בשלוש שפות, אך לא בעברית, מאולפנים בנמל יפו. לקבוצת בזק יש את yes ואולפן שקוף חדש שאתר וואלה השיק באחרונה בפינת הרחובות אבן גבירול ופנקס בתל אביב.

בכתבה על שוק התקשורת הישראלי שפורסמה ביום שישי ב"אקונומיסט", הוצג ראש הממשלה כסילביו ברלוסקוני הישראלי: "לנתניהו אמנם אין היכולות הכספיות שיש ל'איל קוואליארה' (האביר - אחד הכינויים של ברלוסקוני, א"א), אבל יש לו חברים עם היכולות האלה". ובאמת, לרבים נראה שהחלטת המדיניות המרכזית, ואולי היחידה, שנתניהו קיבל בממשלתו הרביעית היא לשלוט בכמה שיותר כלי תקשורת, ליצור כלי תקשורת שיתמכו בו ולהחליש את אלה שמתנגדים לו. אבל אם רוצים להבין למה קיבל נתניהו את ההחלטה ומהי השאיפה שלו, צריך להכיר קודם ערוץ טלוויזיה אמריקאי - פוקס ניוז.

עמוס בן גרשום / לע"

תעמולה וכוח

פוקס ניוז הוא ערוץ חדש יחסית. הוא נוסד ב-1996, נמצא בבעלות טייקון המדיה רופרט מרדוק, והוא ערוץ החדשות היחיד שמגיע לכל טלוויזיה בארה"ב, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע - הרבה יותר מ-CNN או כל משדר חדשות אחר. בשנותיו הראשונות הכניס פוקס ניוז שינוי מרענן לענף: הוא היה בעל נטייה רפובליקאית, שמרנית מעט מהמרכז, בעולם תקשורתי שבו שלטה עד אז גם בעיתונים וגם בטלוויזיה נטייה דמוקרטית וליברלית ברורה. מיד עם השקתו אומץ פוקס ניוז בחום על ידי הממסד הרפובליקאי, שסוף־סוף זכה לכלי תקשורת משמעותי משלו.

באופן לא מפתיע, רוב הצופים בפוקס ניוז מצביעים לרפובליקאים. הם משכילים פחות מהצופים בערוצים אחרים, הם משׂתכרים פחות, והם משוכנעים לחלוטין באמינות של מה שהם רואים. לפי סקר במחקר של ברוס ברטלט מ-2015, לא פחות מ-56% מהרפובליקאים קובעים שפוקס ניוז הוא הערוץ האמין ביותר בארה"ב (לעומת 10% בלבד 
ל-CNN שבמקום השני). לעומת זאת, 21% מהדמוקרטים סבורים כי CNN הוא הערוץ האמין ביותר, ורק 11% חושבים כך על פוקס ניוז.

מה הרפובליקאים מוצאים בפוקס ניוז? פרשן המדיה האמריקאי מייקל וולף מסביר שהדעות אינן נגועות רק בפוליטיקה טהורה. "זה עניין של הקוף על הכתפיים", הוא אומר. "זה עניין של 'אנחנו' מול 'הם' - אנשי פנים של השלטון מול בלתי מחוברים, מזויפים נגד אלה שאינם מזויפים. וגם, בקטע חכם של פוסט־מודרניזם, זה עניין של מדיה (שמאלנית, א"א) ממוסדת מול מדיה מורדת".

אלא שמאז התקפת הטרור בספטמבר 2001, הקצינה פוקס את הקו המערכתי ושברה חזק ימינה. היא מציגה את הדגל האמריקאי בכל הזדמנות ונעדרת סובלנות לדעות חלופיות. אלכס ג'ונס, מנתח תקשורת מאוניברסיטת הרווארד, סיפק דוגמה לכך שקרובה ללבנו: "דיבור תקיף הוא גאווה בפוקס". למשל, הוא מתאר דיווחים על "רוצחים מתפוצצים" בישראל במקום "מתאבדים מתפוצצים".

מאז 2001, על פי המחקר של ברטלט, הזניחה פוקס ניוז את הדיוק העובדתי ופנתה לתעמולה של ממש. בסדרה של סקרים התברר שהצופים הנאמנים שלה משוכנעים בדברים לא נכונים: הם חושבים שנמצא נשק להשמדה המונית בעיראק, שהקהילה המוסלמית בארה"ב מעוניינת לאמץ את חוקי השריעה, שהכלכלה נחלשת בגלל הרפורמה בבריאות ושההתחממות הגלובלית היא בלוף.

ניר קידר

בענף התקשורת האמריקאי יודעים שיש רשימה שחורה של פרשנים, בעיקר אלה שהעזו לבקר את הרפובליקאים, שלעולם לא יוזמנו להופעה בפוקס. ליאונרד פיטס, פרשן זוכה פרס פוליצר מהעיתון "מיאמי הראלד" אמר על פוקס: "ארגון חדשות מוביל שפועל כזרוע הפרופגנדה לאידאולוגיה קיצונית, ויוצר זרם קבוע של גזענות, סקסיזם, הומופוביה, איסלמופוביה ופרנויה".

עד כאן, מי שמכיר וראה מעט משידורי פוקס ניוז, לא יהיה מופתע. ואולם לפי המחקר, ההשפעה של פוקס כבר גדלה מעבר למפלגה הרפובליקאית, ויכול להיות שהיא פוגעת בה ואפילו שולטת בה. למשל, דרך מה שאפשר לתאר כ"ביטחון יתר": רפובליקאים שצופים בפוקס משוכנעים שאחרים רואים תמונה דומה, ולכן מתאמצים פחות לנצח בבחירות.

עם זאת, הציטוט המטריד ביותר על כוחו של ערוץ החדשות של מרדוק מגיע מכותב הנאומים של הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש, דיוויד פרום: "במקור, הרפובליקאים חשבו שפוקס עובד עבורם, אך עתה הם מגלים שהם עובדים עבור פוקס. הדבר ששומר על פוקס חזק הוא הדבר שמחליש את המפלגה הרפובליקאית".

מה רוצה נתניהו?

כמומחה מטעם עצמו לפוליטיקה ויחסי הכוחות בארה"ב, אפשר להעריך כי נתניהו מעוניין בפוקס ניוז ישראלי, שישבור את המונופול הליברלי, השייך לשמאל־מרכז, של התקשורת הישראלית.

נכון, לנתניהו יש את "ישראל היום", מעין "פוקס ישראל" בפורמט מודפס וחינמי. אלא שזאת לא תהיה קביעה מדויקת: המסרים של "ישראל היום" אולי מחלחלים באטיות למוחם של צעירים שנוסעים בתחבורה הציבורית, אבל השפעתם על האג'נדה הלאומית וקבלת ההחלטות - שמוכתבות על ידי האליטה - מוגבלת מאוד.

גם נתניהו יודע את זה, וכך אפשר להבין את התמיכה שלו בערוצי חדשות חדשים. אפילו אם הוא עצמו לא עורך אותם, ראש הממשלה אולי מקווה שוואלה או HOT, ולו רק מתוך צורך לבדל את עצמם מאחרים, ינסו להתחבר לציבור שכיום חש מתוסכל, ויאמצו קו חדשותי "ליכודניקי".

כל זה אינו אומר שאין פוקס ניוז בישראל כבר כיום, ובמלים אחרות, כלי תקשורת בעלי קו מערכתי דוגמטי, אינטרסנטי, שלעיתים גובל בפרופגנדה. בניסיונות הפגיעה בנתניהו, למשל, כמה כלי תקשורת התנהגו במערכת הבחירות האחרונה כפי שפוקס מטפל בנשיא ברק אובמה. "ידיעות אחרונות", ובחודשים שלפני הבחירות גם ערוץ 10, ובמידה פחותה גם עיתון "הארץ", תקפו את נתניהו באופן חד-צדדי. פוקס אוהב לשאול אם אובמה נולד בארה"ב ואם הוא מוסלמי. אצלנו מחפשים את אשת ראש הממשלה ומשק הבית שלו, ומה קורה עם בקבוקי הפלסטיק.

כמו אצל פוקס, אלה אינן אג'נדות תמימות, וגם לא ניסיונות לגזור רייטינג והכנסות באמצעות פופוליזם זול, כפי שרבים חושבים. "ידיעות אחרונות" תוקף את נתניהו בגלל קשריו עם שלדון אלדסון, בעלי "ישראל היום", שמרסק את הרווחיות שלו, ועוד יותר מכך מפני שנתניהו הוא היריב הפוליטי של חבורת המקורבים למו"ל "ידיעות", נוני מוזס.

"ידיעות" אוהב את אהוד אולמרט (וקודם לכן את אריאל שרון), את יאיר לפיד וגם שורה של אנשי עסקים, מנכ"לים של גופים פיננסיים, מתווכים ופרסומאים, ולקראת הבחירות הוא תמך ביצחק הרצוג ובמפלגת העבודה.

כולם רוצים השפעה וסידור למקורבים

ואולם השאלה המעניינת ביותר, כמו אצל פוקס, היא זו: האם יש בישראל כלי תקשורת, אולי כמה כלי תקשורת, שפוליטיקאים, אנשי עסקים ובכירים אחרים הם אלה ש"עובדים אצלם"? התשובה הזהירה היא: כנראה שכן. במשך שנים ידעו כל שר וחבר כנסת ש"ידיעות אחרונות" יכול לחרוץ את גורלם הפוליטי, אם בפרסום סיפורים מביכים ואם בהיעדר מוחלט של חשיפה ציבורית.

בדיוק בשל כך, ניסו חברי הכנסת ב-20 השנים האחרונות להגביל את "ידיעות אחרונות" כמה פעמים, למשל באיסור על אחזקה צולבת של עיתון וטלוויזיה, פעולה שחייבה את מוזס למכור את אחזקתו בזכיינית ערוץ 2 רשת.

בשונה מפוקס, המניעים של "ידיעות אחרונות" אינם אידיאולוגיה, אלא כוח, כסף, השפעה וסיוע הדדי למעגל המקורבים. אם יש מקביל ישראלי למרדוק מפוקס, הוא כנראה מוזס. אבל לא רק "ידיעות": ערוץ 10 ידע ללחוץ על נתניהו ערב החלטתו על גורל הערוץ, ערוץ 2 יודע מתי לכתוב ומתי לא לכתוב על אנשי עסקים מסוימים, ויש עיתונים כלכליים שלוקחים צד בהתאם לאינטרס הכלכלי של בעלי הבית שלהם.

בארה"ב, מדינה של 330 מיליון איש, יש רק ערוץ חדשות אחד שמגיע לכל הציבור. בישראל, עם 8 מיליון איש, שמתוכם 20% אינם צופים בטלוויזיה ועוד 20% צופים רק בערוצים בערבית, יש כבר עתה שלושה ערוצי חדשות, ועוד שורה ארוכה של גורמים שהיו רוצים להקים ערוץ כזה, אף שהפוטנציאל הכלכלי שלו נמוך עד לא קיים. "ידיעות אחרונות" רוצה ערוץ, וואלה ו-yes רוצים ערוץ, HOT רוצה ערוץ, ערוץ המורשת (20) מנסה להיהפך לערוץ חדשות אף שאסור לו, ועוד לא דיברנו על חברות אולפנים והפקה.

למה? כי כולם רוצים שיהיה להם פוקס ניוז משלהם - גוף שקובע מה אנשים חושבים, גוף שפוליטיקאים הם אלה ש"עובדים אצלו".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם