"הבעיה שלנו אינה האי-שוויון בין רעננה לדימונה - אלא הפער בין רעננה לברלין" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הבעיה שלנו אינה האי-שוויון בין רעננה לדימונה - אלא הפער בין רעננה לברלין"

ד"ר מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר וכיום ראש תחום כלכלה בפורום קהלת: "דפני ליף והמחאה החברתית טעו בגדול"

73תגובות

"דפני ליף והמחאה החברתית טעו בגדול", טוען ד"ר מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר וכיום ראש תחום כלכלה בפורום קהלת, גוף חשיבה פרטי התומך בכלכלה חופשית. בסוף השבוע פירסם הפורום ניתוח של כלכלת ישראל בגרפים, ולפיו הבעיה הכלכלית העיקרית של ישראל אינה האי־שוויון והפערים החברתיים - אלא הפיגור היחסי בתחומי התוצר לנפש והפריון בהשוואה למדינות המפותחות.

הניתוח של קהלת מדגיש את התכווצות הפערים החברתיים בישראל - מגמה שקיבלה אישור בדו"ח העוני האחרון של הביטוח הלאומי. חברי הפורום מציינים כי מאז 1999 גדלה ההכנסה הריאלית לנפש בישראל בכל השכבות, וכי את הקפיצה הגדולה ביותר בשכר ביצע דווקא החמישון התחתון - גידול ריאלי של 12.6% ב–2005–2011, הרבה יותר מהשיפור בקרב השכבות המוחלשות במרבית מדינות OECD.

לפי הנתונים, השיפור בהכנסה דווקא של החמישון התחתון נובע מהצטרפות מהירה שלו לשוק התעסוקה - ב–2002–2011 זינק מספר השכירים הערבים (בעיקר גברים) ב–62%, מספר השכירים החרדים (בעיקר נשים) ב–112% ומספר השכירים בני 55 ויותר ב–97%.

חברי קהלת מנתחים גם את מדד הפערים החברתיים (ג'יני), שבו ממוקמת ישראל במקום הרביעי בין המדינות המפותחות. לטענתם, האי־שוויון בישראל מוטה בשל ריבוי הילדים בה. כאשר עורכים תיקון לשיעור הילדים החריג באוכלוסייה, ישראל יורדת בדירוג האי־שוויון למקום השביעי ואף למקום 15 - כלומר למרכז הטווח של המדינות המפותחות.

לפיכך סבורים חברי הפורום כי בעיית הפערים החברתיים של ישראל אינה חמורה כל כך. לעומת זאת, הם מודאגים מבעיה אחרת של ישראל - הפיגור שלה ביחס לעולם במונחים של פריון ותוצר. הניתוח שלהם מעלה כי בעיית הפריון של ישראל נעוצה בעיקרה בשכר הנמוך של גברים ערבים (גורע 4.7% מההכנסה הפוטנציאלת במשק), ובשיעור התעסוקה הנמוך של הנשים הערביות (גורע 2.7%). לעומתם, שיעור ההשתתפות הנמוך של גברים חרדים גורע רק 1.4% מפוטנציאל הצמיחה של המשק.

עוד הם מדגישים את המשך הפיגור של ישראל בביצועי תלמידיה במבחנים הבינלאומיים, ואת העובדה שברבות מהרשויות הערביות שיעור הזכאים לבגרות העומדים בדרישות האוניברסטאות נמוך. ברשויות החרדיות המצב גרוע עוד יותר, עם שיעור אפסי של תלמידים הזכאים להתקבל לאוניברסיטה.

על סמך ממצאים אלה השוו חברי הפורום את ההשפעה של התקדמות ישראל במקום אחד בדירוג OECD בתוצר לנפש על החמישון התחתון, לעומת התקדמות במקום אחד במדד האי־שוויון. הניתוח מלמד כי התקדמות בדירוג האי־שוויון תגדיל את ההכנסה של פרט בחמישון התחתון ב–2.2%, בעוד התקדמות בדירוג התוצר לנפש תשפר את הכנסת הפרט בחמישון התחתון ב–3.5%.

לדברי שראל, "הבעיה של ישראל אינה הפערים החברתיים - גם כי הפערים נמצאים במגמת שיפור וגם כי הם פחות מהותיים. הבעיה היתה ונשארה הפיגור היחסי שלנו בתוצר לנפש ובפריון העבודה. האי־שוויון בין רעננה לדימונה בעייתי, אך הרבה פחות בעייתי מהאי־שוויון בין רעננה לברלין. ישראל מתחרה במדינות המפותחות, ולכן חייבת להיות תחרותית ולשפר את התוצר לנפש ואת הפריון שלה מולן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#