דיויד גילה, האגדות על הגז בים והבעיה עם הדמות שמביטה על משה כחלון מהראי - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

דיויד גילה, האגדות על הגז בים והבעיה עם הדמות שמביטה על משה כחלון מהראי

משה כחלון איבד השבוע פרטנר חשוב למלחמה ביוקר המחיה. הוא נמצא בתוך משבר חמור, גם אם מקורביו מסתירים זאת ממנו - וצריך לשקם את הנזק האדיר שגרם לעצמו

22תגובות

מטרידים יותר מההחלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לדרוס את הממונה על ההגבלים העסקיים, לוותר על תחרות במשק הגז ולהותיר את מחיר הגז הגבוה, היו הנימוקים שהוא ואנשיו - בשיתוף חלק מאנשי האוצר - שיווקו השבוע לציבור.

נתניהו ואנשיו יצרו אצל הציבור את המשוואה ״או תחרות או פיתוח המשק״ וגם את ״הסדר עכשיו או שהגז יישאר בים״. שתי המשוואות האלה שגויות, תיאורתית ומעשית.

נתחיל עם התיאורתית: מעולם לא כיהן בישראל ראש ממשלה שנשא את דגל התחרות יותר מאשר נתניהו. השבוע התברר שהוא נשא אותו לשווא. ברגע האמת הוא לא מאמין ביכולת לייצר תחרות ובכוחה האדיר של תחרות, אלא מאמין בתכנון וניהול מרכזי ממשלתי.

אוליבייה פיטוסי

ונניח שנתניהו השתכנע שאין שום דרך לייצר תחרות של ממש במשק הגז. מה הפתרון של ראש הממשלה ואנשיו? פיקוח מיידי על המחיר, שהוא כרגע כפול או יותר ממחיר כלכלי סביר שהיה מותיר רווחים נאים אצל היזמים? לא. הפתרון שלהם הוא להגיע כמה שיותר מהר ל״הסדר״ כדי לא להגיע למצב ש״הגז יישאר בים״.

אבל רבותיי, לסיפור הזה אין שום אחיזה במציאות. הגז התחיל לצאת מהים, מקידוח תמר, בכמויות עצומות של מיליארדי דולרים, כבר לפני שנתיים. לא רק שהוא זורם בכמויות גדולות, אלא שהוא משאיר בידי הזכיינים של תמר רווחים חריגים. במצגת של חברת נובל האמריקאית שפורסמה לפני חצי שנה תואר קידוח תמר כאחד הרווחיים ביותר שיש בידי החברה: מחיר מכירה ממוצע של 5.5 דולרים ליחידת חום, בעוד עלות ההפקה היא כ-1.3 דולרים ליחידת חום.

זכייני תמר קרובים להחזיר את כל הוצאותיהם מהקידוח, ולפי דו"חות החברה מעתה והלאה כל יחידת חום שנמכרת ב-5.5 דולרים עולה להם 0.51 דולרים - עשירית.

הגז מתמר, שיספיק לשנים ארוכות - יש האומרים עשר, יש הטוענים 15 או יותר, היה יכול לתת לממשלה זמן רב לנהל משא ומתן עם היזמים ולהסדיר את השוק לטובת כלל הציבור. אווירת הדחיפות וסיסמאות ״הגז יישאר בים" שירתו רק את חברות הגז ובעלי השליטה בהן.

דודו בכר

דיויד גילה, שהתפטר השבוע בכעס ובאכזבה מתפקידו כממונה על ההגבלים העסקיים, לא התחיל את הקריירה שלו כלוחם כה עיקש למען תחרות. כשנכנס לתפקידו, רוב קבוצות האינטרס והטייקונים היו משוכנעים שהפרופסור ידאג לענייניהם והם ימשיכו לגנוב את המדינה מתחת לאפם של אגף התקציבים ורשות ההגבלים, כפי שעשו במשך עשור. המחאה החברתית, הרפורמה בסלולר ושינוי השיח והנורמות השפיעו על גילה לטובה - והוא התחיל לאמץ מדיניות הרבה יותר אגרסיבית למען תחרות, שוק חופשי ושבירת הריכוזיות.

משה כחלון איבד השבוע פרטנר חשוב למלחמה ביוקר המחיה. הוא צריך להשתמש במשבר האישי שלו ושל גילה כדי לשמר את גילה בתפקידו עד סוף הקדנציה, במטרה לגייס ממונה על ההגבלים לא פחות עצמאי ונחוש, אולי דווקא יותר. כחלון נמצא בתוך משבר חמור, גם אם מקורביו מסתירים זאת ממנו. הוא צריך לשקם את הנזק האדיר שגרם לעצמו, להחזיר את כושר ההרתעה לרגולציה ולהסתער מחדש על כל השווקים המונופוליסטיים והריכוזיים בישראל - הגז, החשמל, הבנקים, הביטוח, המזון והרכב. אם לא יעשה זאת, עשויה להיות לו בעיה קשה בהרבה. לא עם נתניהו, לא עם מימון וגם לא הבוחרים - אלא עם הדמות שתביט עליו בבוקר מהמראה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#