לאחר שורת עריפות הראשים - רק
 משוגעים יסכימו עכשיו לשרת את הציבור - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לאחר שורת עריפות הראשים - רק
 משוגעים יסכימו עכשיו לשרת את הציבור

אסתר דומיניסיני הבינה את הרמז ופרשה, אבי ברגר פוטר בן רגע, מנכ"ל משרד החוץ הוותיק פוטר גם הוא, ודיויד גילה הצטרף אתמול ■ השאיפות הפוליטיות של רה"מ גוברות בימים אלה על כל שיקול מקצועי ולאומי

121תגובות

יוסי שריד, לשעבר שר החינוך, קרא למרד מסים נגד המדינה במאמר שפירסם בסוף השבוע.

אתמול נודע כי אסתר דומיניסיני, שהיתה אמורה להוביל את אחד המהלכים המבניים החשובים להבראת מערכת הרפואה - להקים רשות אשפוז שתפקח על בתי החולים הממשלתיים - התפטרה לאחר שהבינה כי סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, לא באמת מתכוון לתת שיניים לרשות הזאת.

אתמול בצהריים הודיע הממונה על הההגבלים העסקיים, דיויד גילה, כי אינו יכול עוד - והתפטר במחאה על כך שעמדתו בנוגע לפיצול מונופול הגז הטבעי נדחתה על ידי הממשלה.

רויטרס

קודם לכן פורסם שגם מנכ"ל משרד החוץ, מינוי מקצועי של ותיק בשירות החוץ, פוטר בידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהחליט להראות לכולם "מי הבוס" במשרד. כל זה, בעוד הדי הפרשה הקודמת, שגם בה הראה נתניהו לכולם "מי הבוס" ופיטר מעכשיו לעכשיו את המנכ"ל המקצועי והמוערך של משרד התקשורת, אבי ברגר, עדיין לא שככו.

רצף האירועים הזה, שרובו התרחש בתוך פחות משש שעות, מעורר תחושה קשה של מיאוס. עוד לפני שהתחילה ממשלת נתניהו החדשה לתפקד, כבר היא הורסת: הורסת את המגזר הציבורי, הורסת את השדרה הניהולית המקצועית בו, הורסת את התקווה כי פניה של הממשלה הזאת מועדות לטוב, והורסת את ההזדהות של הציבור עם המדינה. אין פלא כי הקריאה של שר לשעבר שלא לשלם עוד מסים התקבלה כמעט באדישות. באווירה הציבורית ששוררת כיום, לא נראה שלמישהו אכפת עוד מהמדינה ומהמחויבות כלפיה. יותר מכל, לא אכפת מהמדינה לאיש שצריך לנהל אותה - נתניהו.

אי־אפשר להמעיט מגודל הנזק שהמיט נתניהו על ממשלתו בשבוע הראשון לאחר השבעתה. קחו, למשל, את ההתפטרות המתריסה של גילה. הוא מכהן בתפקידו כבר ארבע שנים וחצי, וסביר להניח כי היה מודיע על פרישה בתוך כמה חודשים בלאו הכי. למעשה, גם המחלוקת שבעטייה בחר לזרוק את המפתחות היא מקצועית לחלוטין, וכלל לא ידוע אם עמדתו של גילה היא הנכונה מבחינה ציבורית.

עמדתו של גילה היתה שנויה במחלוקת גם בקרב משרדי הממשלה וגם בתוך רשות ההגבלים עצמה. מצד אחד, כל מצדדי התחרות החופשית התחלחלו מהמחשבה שהמשק יהיה נתון בידיו של מונפול גז דורסני במשך 40 שנה. מונופול כזה עלול לא רק להחמיר נואשות את יוקר המחיה, אלא גם יכול לסכן את הדמוקרטיה. ריכוז כוח כלכלי עצום כל כך בידיים מועטות כל כך מאיים על המרקם העדין של יחסי הון־שלטון במדינה קטנה כמו ישראל.

מצד שני, התעורר חשש כבד כי פירוק המונופול לא יועיל. גם אם גילה היה משיג את מבוקשו - ושני מאגרי הגז הגדולים תמר ולווייתן היו נשלטים בידי בעלי שליטה נפרדים — הסיכויים להתפתחות תחרות במשק הגז הטבעי בישראל היא נמוכה. אמנם היה מושג ביזור כוח דמוקרטי, אבל ספק אם היה מושג גם ביזור כוח כלכלי, בשל הקלות שבה יכולים שני מאגרים כאלה לתאם כמויות ומחירים. קבוצת ריכוז, שזהו השם המכובס לקרטל שפועל מבלי לעבור על החוק, ולא תחרות - היא התוצאה בעלת ההסתברות הגבוהה ביותר להתקבל במקרה זה.

בלית ברירה, לפיכך, גם חלק מאנשי המקצוע ברשות ההגבלים תמכו בפתרון המוצע כיום במשרד האוצר לפיקוח מחירים על מונופול הגז, וגם גילה עצמו סבר כי זהו הפתרון המתקבל ביותר על הדעת עד לפני כמה חודשים.

העמדות השונות בסוגיה הן מקצועיות ולגיטימיות. מה שלא לגיטימי הוא הזובור הציבורי שנעשה לגילה במשרד ראש הממשלה, לרבות שימוש ישיר באיומים על עצמאותה של רשות ההגבלים העסקיים, בשל עמדתו המקצועית הבלתי מתפשרת של גילה. זה היה איום כפול: להפעיל לראשונה סעיף בחוק שמאפשר לשר הכלכלה לבטל את עמדת הממונה על ההגבלים, וכן הוראתו של נתניהו לקדם חוק עוקף רגולטורים בעייתים. הצעת החוק זכתה לכינוי העממי "חוק עוקף דיויד גילה" - וגילה הבין את הרמז.

האמון בין הבוחרים לנבחרים נסדק

הפרישה המדהדת של גילה, לצד רצף הפיטורים וההתפטרויות של הימים האחרונים, העבירה את המסר ההרסני: שומר נפשו ירחק בימים אלה מהשירות הציבורי, שבו אנשי מקצוע טובים מוקרבים על מזבח השאיפות הפוליטיות של ראש הממשלה. תאוות הנשיאות של נתניהו - הוא קובע, הוא מחליט, על פיו יישק דבר - גוברת בימים אלה על כל שיקול מקצועי ולאומי.

העובדה שברגר נחשב למנכ"ל מקצועי מעולה, והעובדה שהוא היה מינוי מקצועי לחלוטין ונעדר כל סממנים פוליטיים, לא הועילו לו כשראש הממשלה רצה להראות לכולם "אני הבוס". אז ברגר עף הביתה, ועמו עף מהחלון האינטרס הלאומי העליון של השבחת השירות הציבורי.

פיטוריו של ברגר, והתפטרותם של דומיניסיני וגילה, לא רק פגעו בקידום העניין המקצועי שעליו היו מופקדים (תחרות בתקשורת, תחרות בגז, פיקוח על מערכת הבריאות), אלא בעיקר פגעו ביעילות הממשלה. העובדה שאנשי מקצוע מעולים שהסכימו לתרום מיכולתם ומזמנם כדי לקדם את הממשלה מקבלים על כך גמול של רעה תחת טובה - היא מזעזעת.

זהו מסר הרסני, שמלמד כי פניה של הממשלה הזאת היא רק לקידום אינטרסים פוליטיים ואישיים של ראש הממשלה ושל שריו, ולא לקידום האינטרס הציבורי. זהו מסר שפורם את האמון הדקיק במדינה דמוקרטית שבין בוחרים לנבחרים: אנחנו מעניקים לכם סמכות לשלוט, בתנאי שאתם אוחזים במוסרות השלטון כדי לשרת אותנו. ממשלת העם, למען העם, על ידי העם, חייבת לשרת את העם, ואם אינה עושה זאת, הרי שהיא בוגדת באמנה הדמוקרטית. עם בגידה כזאת, לא ירחק היום שבו באמת נקבל כאן מרד מסים כללי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#