השבויים של הבנקים יוצאים לחופשי - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השבויים של הבנקים יוצאים לחופשי

אם יתקבל התיקון המוצע לחוק נתוני האשראי - הבנקים וספקי האשראי יחזרו אחרי משקי הבית והעסקים הקטנים ■ צוות בין-משרדי שמינה נתניהו הסכים פה אחד על התיקון - וכעת יש להביאו לחקיקה בלי לבזבז רגע נוסף

2תגובות

בקיץ 2001 התנהלו דיונים קדחתניים בכנסת בנוגע לחקיקתו של חוק שירות נתוני אשראי. החוק הטכני והמסובך משך תשומת לב ציבורית מועטה, דבר שאיפשר לקואליציה יוצאת דופן להביא להכשלתו.

להתנגדותם הטבעית של הבנקים לחוק - האיום התחרותי הכבד ביותר עליהם - חברו שני תומכים משונים. האחד הוא המועצה הישראלית לצרכנות, שהתנגדה לחוק מחשש לפגיעה בפרטיות הלווים בישראל. השני הוא בנק ישראל, שהתנגד גם הוא לחוק מסיבות שלא נומקו, והציע בסופו של דבר את הפשרה המסרסת של נוסח החוק שהתקבל לבסוף.

נגיד בנק ישראל דאז, דוד קליין, הציע אישית את נוסח הפשרה: חוק נתוני האשראי יטפל רק בלווים בעייתיים, כאלה שיש לגביהם מידע אשראי שלילי (צ'קים חוזרים, פיגור בתשלום הלוואות, תיק בהוצאה לפועל וכדומה). לגבי הלווים הבעייתיים ניתן יהיה לאסוף גם מידע חיובי (צ'קים שנפרעו כסדרם, הלוואות שנפרעו במועד ועוד). לגבי שאר הלווים, אלה שתמיד פורעים את הלוואותיהם בזמן, לא יותר איסוף נתוני אשראי אלא בהסכמתם. מי שהיה צריך לבקש את ההסכמה הזאת היו הבנקים, שכאמור ראו בחוק נתוני האשראי את האיום התחרותי הכבד ביותר עליהם.

ערן וולקובסקי

בחלוף 15 שנה אנחנו יודעים בוודאות, כפי שעלה מהחששות שלנו בזמן אמת, שחוק נתוני האשראי בניסוחו הקיים נכשל כישלון חרוץ. החוק אוסף כיום נתונים על 10% מהלווים בישראל בלבד, אותם לווים שמעדו, ולו פעם אחת ויחידה, בהחזר החובות שלהם. על 90% מהלווים האחרים בישראל - הרוב המוחלט של העסקים הקטנים ושל משקי הבית - איש אינו אוסף מידע כלשהו.

העובדה שאיסוף המידע החיובי היה מותנה בפנייה של הבנקים אל הלקוחות כדי שיאשרו זאת, חיסלה כמובן את האיסוף מלכתחילה: הבנקים אינם תאגידים טיפשים, ואין להם כל כוונה לשכנע את הלקוחות שלהם לשתף פעולה עם חוק החותר תחת המונופול הבנקאי.

בהיעדר מידע על הרוב המוחלט של הלווים בישראל, חוק נתוני האשראי הקיים לא השיג את מטרתו הבסיסית - פתיחת שוק האשראי הבנקאי לתחרות. לפני כשנה מינה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, צוות בין־משרדי, בראשות סגן יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה מוריס דורפמן, ובהשתתפות בנק ישראל, משרד האוצר, משרד המשפטים ורשות ההגבלים העסקיים, כדי להמליץ על תיקון חוק נתוני האשראי.

בסוף השבוע פירסם הצוות את דו"ח ההמלצות שלו, ובו מובאות ההוכחות לכישלון החוק. מתברר שגם כיום, 15 שנה אחרי הניסיון לאיים על הבנקים עם פתיחת שוק האשראי הצרכני לתחרות, הרוב המוחלט של הצרכנים מקבלים אשראי רק מבנק האם שלהם — כמעט אין אשראי צרכני שניתן ללקוחות שאינם של אותו בנק (או של אותו ספק אשראי). הלקוחות הקטנים, כלומר, היו ונשארו שבויים של הבנק שלהם — כי בפועל רק הוא יכול להציע להם אשראי סביר.

גם העסקים הקטנים הם בעליל שבויים: הנתונים בדו"ח הצוות מלמדים כי היקף הפיקדונות של העסקים הקטנים בבנקים הוא כ–71 מיליארד שקל, אבל היקף האשראי להם הוא 65 מיליארד שקל. העסקים הקטנים, כלומר, מלווים לבנקים יותר כסף ממה שהבנקים מלווים להם. זאת, כמובן, בניגוד גמור למצבם של העסקים הגדולים ושל המגזר המסחרי, שבהם היקף האשראי עולה באופן ניכר על היקף הפיקדונות.

התעללות בלווים הבעייתיים

חמור מכך, בחלוף 15 שנה אנחנו עדים להתעללות הנוראה של החוק הקיים בלווים הבעייתיים. אלה שמעדו במוסר התשלומים שלהם פעם אחת מצאו את עצמם מוכתמים לעד. העובדה שהחוק חייב למסור את המידע השלילי שלהם, אבל רק איפשר למסור מידע חיובי, יצרה מצב שהמעידות והאיחורים בתשלומים תועדו ונמכרו לכל ספק אשראי - אבל הניסיונות לתקן ולהצליח 
לעמוד בתשלומים למרות כל הקשיים, לא תועדו או תועדו באופן חלקי בלבד.

הדוגמה המזעזעת ביותר היא זו של ההוצאה לפועל: כל תיק שנפתח בהוצאה לפועל כנגד חייב מדווח במסגרת החוק בתוך 60 יום, ונהפך למידע פומבי. לעומת זאת, סגירת התיק - גם אם מדובר בחייב שעשה מאמץ עליון לשלם את החוב ולסגור את התיק בתוך פרק זמן קצר - אינה מדווחת. כך נהפך חוק נתוני האשראי הנוכחי לרשימת חיסול של הלווים החלשים. כל מי שנכלל כיום בתוך ה–10% המדווחים במסגרת החוק הוא מי שלא יוכל, כמעט בשום מצב, לקבל אשראי. החוק הנוכחי הוא רשימה שחורה של פסולי אשראי, מבלי שלפסולים יש יכולת לזכות את עצמם.

העוול הנורא הזה, שנעשה בחסות חוק שחוקקה מדינת ישראל, פגע בחלשים ביותר והועיל לחזקים ביותר. הבנקים הגדולים נהנו, בחסות החוק, מהמשך ביצור מונופול האשראי שלהם על משקי הבית ועל העסקים הקטנים, וזאת על חשבון חיסול הסיכוי לשיקום של הלווים החלשים והבעייתיים.

למעשה, מחקרים מהעולם מלמדים כי חוק נתוני אשראי הוא הכלי החשוב ביותר להפחתת שיעורי מקרי חדלות הפירעון של לווים. החוק מאפשר ללווים שהסתבכו להמשיך לצבור גם מידע חיובי - למשל, העובדה שהם משלמים בזמן את חשבונות החשמל והמים שלהם - וכך במקום תמונה שחורה בלבד, תמונת האשראי שלהם נהפכת לאפורה יותר.

זאת ועוד, חוק נתוני אשראי הוא אחד הכלים החשובים לצמצום פערים ולהנגשת אשראי לאוכלוסיות מוחלשות ומודרות. בארה"ב שחורים, היספנים וצעירים הם הנהנים העיקריים מהחוק, מכיוון שהוא מאפשר להם להוכיח שהם בסדר - למרות דעה קדומה נגד הקבוצה שאליה הם משתייכים. החוק גם מאפשר לצעירים לקחת את ההלוואה הראשונה שלהם, באמצעות צבירת היסטוריית אשראי חיובית דרך התשלומים לעירייה או לחברת החשמל.

איום ישיר על הבנקים

חוק נתוני אשראי מלא, כזה המאפשר לאסוף מידע גם חיובי וגם שלילי, גם מבנקים וגם מחברת החשמל, על כל הלווים במשק, הוא עניין שבשגרה בכל המדינות המפותחות. אפילו הרשות הפלסטינית כבר הקימה לעצמה מאגר נתוני אשראי מלא, ופתחה את שוק האשראי שלה לתחרות כבר לפני חמש שנים. אבל לפלסטינים היה בכך יתרון עצום על הישראלים - שם אין מערכת בנקאות ריכוזית ומסרסת.

מחקר של הבנק העולמי, שמצוטט בדו"ח של הצוות הבין־משרדי, גילה קשר ישיר בין הדברים: במדינות שבהן יש מערכת בנקאית ריכוזית הסיכוי שיוקם מאגר נתוני אשראי תחרותי הוא 53%, בעוד שבמדינות בלי מערכת בנקאות ריכוזית הסיכוי הוא 92%.

עופר וקנין

הנתונים הללו מקפלים בתוכם את הסיפור כולו: בסוף, חוק נתוני אשראי הוא איום ישיר על הבנקים, ועל כן הבנקים דואגים לטרפד אותו. לפעמים הם עושים זאת באופן ישיר, לפעמים הם משתמשים בבנק ישראל לשם כך, ותמיד הם מנצלים את תמימותם של גופים בעלי כוונות טובות וחרדות אמיתיות לסוגיית הפרטיות - כמו משרד המשפטים כיום והמועצה לצרכנות בעבר - כדי להוציא עבורם את הערמונים מהאש.

לא עוד. 15 שנה כבר בוזבזו ואסור לבזבז ולו רגע אחד נוסף. כל חברי הצוות הבין־משרדי - לרבות בנק ישראל ומשרד המשפטים שהתנגדו לחוק נתוני האשראי בעבר - שינו את דעתם לאור הנתונים החד־משמעיים על חוסר התחרות וחוסר ההגינות של שוק האשראי בישראל. ההמלצה של הצוות, שהתקבלה פה אחד, היא לחוקק חוק נתוני אשראי מלא, שהוא הבסיס ליצירת דירוג אשראי אישי לכל לווה בישראל, והוא התנאי ההכרחי לקיומה של תחרות באשראי למשקי הבית ולעסקים הקטנים.

החוק מאפשר תחרות כי הוא מבטל את מונופול המידע של הבנקים: כדי להעמיד אשראי אטרקטיבי צריך להתאים את הריבית לפרופיל הסיכון של הלווה. בלי נתוני אשראי, היחידים שיודעים את פרופיל הסיכון של הלווים הם שני הבנקים הגדולים, ש–60% מלקוחות הבנקים בישראל הם לקוחות שלהם. עם נתוני אשראי יכול כל בנק קטן, וגם כל ספק אשראי חוץ־בנקאי, לפנות למאגר הנתונים, לערוך דירוג אשראי של הלווה על פי היסטוריית האשראי שלו, ובהתאם לכך להציע לו הצעת אשראי אטרקטיבית.

חוק נתוני אשראי, לפיכך, הופך את משקי הבית והעסקים הקטנים בישראל משבויים בידי הבנקים הגדולים למי שיכולים להיות מחוזרים בידי כל הבנקים ועוד עשרות מציעי אשראי פרטיים אחרים. חוק נתוני האשראי, בפשטות, מוציא לחופשי את משקי הבית והעסקים הקטנים.

ב–2005 ועדת בכר שיחררה את העסקים הגדולים בישראל - היא פתחה לתחרות את שוק האשראי לעסקים גדולים. ב–2015 מסקנות הצוות הבין־משרדי, שהוקם בידי נתניהו, העולות בקנה אחד עם הכוונות של שר האוצר משה כחלון להכניס תחרות בבנקאות - מוציאות לחופשי את שוק האשראי הצרכני.

מדובר במהפכה פיננסית דומה לזו שחוללה ועדת בכר, אבל כזו שמוסרית וערכית עולה עליה. ועדת בכר דאגה לעסקים הגדולים והחזקים. הצוות הבין־משרדי דואג למשקי הבית, לעסקים הקטנים, ובעיקר ללווים הבעייתים, החלשים והמודרים. זוהי מהפכה פיננסית שיכולה להיות מתורגמת גם למהפכה חברתית של הגדלת הנגישות לאשראי של אוכלוסיות חלשות בישראל. אסור לתת שוב לאף תירוץ לחסום את המהפכה הזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#