איך משיגים תקציב בצה"ל? כמו אחרון השיפוצניקים - כל אחד מוסיף 30% - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך משיגים תקציב בצה"ל? כמו אחרון השיפוצניקים - כל אחד מוסיף 30%

עדויות נוספות לניהול התקציב הבזבזני: "בצה"ל יש הרגשה שזה צבא שיש לו מדינה. כולנו אזרחים באותה מדינה. זה ממש לירות לעצמנו ברגל"

9תגובות

בעקבות פרסום הכתבה אתמול ב–TheMarker על ניפוח התקציבים בצה"ל, למערכת הגיעו תגובות רבות בנושא. אחת מהן היא של קצין שהשתחרר מצה"ל לפני שנתיים בדרגת סרן, לאחר שמילא כמה תפקידים בצבא ובמשרד הביטחון.

בין היתר, הוא עסק בניהול תקציבי של פרויקטים, והיה קצין תקציבים שאחראי על תקציב שוטף ותשלומי שכר. "כשקראתי את הכתבה הרגשתי כאילו אני המרואיין - ממש מלה במלה. הכל נכון", הוא אומר. לדבריו, העיוות בניהול וניפוח הדרישות מחלחלים לדרגים הכי נמוכים.

"נניח שעולה דרישה מבצעית שוטפת מהשטח לרכש או לפרויקט כלשהו, והדרישה מגיעה לקצין התקציבים הזוטר ביותר. אותו קצין זוטר מתמחר את הפרויקט לפי העלות, על זה הוא מוסיף 30% - ומעלה את הדרישה למחלקה התקציבית", הוא אומר.

אליהו הרשקוביץ/ג'יני

זה נוהל קבוע?

הקצין: "זה ידוע לכולם. זה נעשה כדי שיהיה לו מרווח נשימה - אם יקצצו את תקציב הביטחון וגם אם לא, אז שיישאר לו תקציב. הבעיה היא שגם המחלקה התקציבית מעלה את הדרישה ב–30% כשהיא מעבירה אותה לאגף, והאגף מעלה ב–30% כשהוא מעלה את הדרישה ליועץ הכספי לרמטכ"ל - וכך הלאה עד שמגיעים למשרד הביטחון. כמו שנכתב אתמול, מנהלי תקציבים ניחמו את עצמם שזה לא כסף שהולך הביתה. זו היתה הדרך שבה הרגענו את עצמנו. נכון אנחנו לוקחים יותר מה שאנחנו צריכים, אבל אנחנו לא גונבים את הכסף לכיס, אלא זה הולך לצה"ל שמגן על המדינה - וזאת מטרה טובה".

כך הרגשת אז?

"הייתי מספיק זוטר כדי שאף אחד לא יקשיב לי, וזה לא השיח בכלל. מה שכן בשיח, זה תמיד איך להוציא את המקסימום ממשרד האוצר. הקו המנחה הוא למקסם את התקציב ברווחים ולחזק את צה"ל כמה שיותר".

לדבריו, "מה שעצוב הוא שאנחנו יורים לעצמנו ברגל, כי הסבא של קצין התקציבים יקבל פחות מביטוח לאומי, והגן של הילד שלו יהיה צפוף יותר, וזו אותה קופה. אם זאת חברה פרטית, אני יכול אולי להבין את הלך הרוח, אבל כשזה הצבא והוא מתנהל מול משרד הביטחון והאוצר - זה מעוות. כולנו אזרחים באותה מדינה. זה ממש לירות לעצמנו ברגל. בצה"ל יש הרגשה שזה צבא שיש לו מדינה, כשהצבא הוא בסך הכל כלי ששייך למדינה וצריך לשרת אותה".

הקצין, ששירת בזמן מבצע עופרת יצוקה, מספר כי "מיד כשמתחיל מבצע, ישר פותחים רשימה באקסל כדי לעקוב אחרי ההוצאות. כמובן שמנפחים אותה כדי לקבל החזר גבוה יותר. בכלל, כקצין תקציבים, אף פעם לא הבנתי איך התקציב השוטף הגבוה גם כך של צה"ל לא מספיק כשיש מבצע - הרי לשם כך יש תקציב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#