נלחמים בכחלון: האנשים שיעשו הכל כדי שמחירי הדירות לא יירדו - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נלחמים בכחלון: האנשים שיעשו הכל כדי שמחירי הדירות לא יירדו

אויבי השינוי אורבים לשר האוצר המיועד: קבלנים, אנשי נדל"ן, בנקים ובעלי דירות מגייסים את התקשורת להגנה על טובתם, על גבו של רוב הציבור

41תגובות

בישראל, כמו בכל מדינה אחרת, קשה לבצע רפורמות או שינויים כלכליים מהותיים. הסיבה, כפי שיסביר כל כלכלן שלמד וחקר את התחום, היא אינטרסים: בכל מצב נתון, ולא חשוב כרגע איך הוא נוצר, יש קבוצות ובעלי אינטרסים שנהנים מהמצב הקיים, המייצר בעבורם רווחים קלים ובטוחים — ואין להם עניין לשנות אותו.

אותם בעלי אינטרסים לעולם יילחמו נגד השינוי. ואם יש להם כוח פוליטי, ציבורי ותקשורתי — הם יצליחו למנוע אותו. בעבור מי שמרוויחים ממצב קיים, אפילו טענה שלפיה אולי הם יצליחו להתפרנס לא רע גם במצב האחר, החדש, אינה משכנעת. הרי מי שנהנה מרווחים עכשיו, לא יהיה מוכן להחליף רווח בטוח במציאות עתידית שבה אולי ירוויח — ואולי לא.

בישראל, קבוצות האינטרסים שנהנות מהמצב הקיים מצליחות לרוב למסמס, לטרפד ולמנוע הצעות ויוזמות לשינוי. במחקר שביצעו פרופ' אבי בן בסט ופרופ' מומי דהן עולה שהזמן הממוצע לביצוע רפורמה בתחום הפיננסי הוא עשר שנים. כדי להגיע ל"הישג" הזה, בעלי האינטרסים מחזיקים ארגז כלים של שיטות ואמצעים: לוביסטים שפועלים מול פוליטיקאים, לחץ על פקידים בכירים, איום על עתידם המקצועי של הרגולטורים שישתפו פעולה, גיוס כלי התקשורת — ובעיקר הטלת פחד.

אי־אף־פי

כן, פחד: במקרים רבים, כל מה שבעלי האינטרסים צריכים לעשות כדי לטרפד רפורמה הוא להכניס ספק בלבם של הפוליטיקאים שמקבלים את ההחלטות, ולהבהיר להם שאם המהלך ייכשל — והם יעשו הכל כדי להכשיל אותו — הם כבר ידאגו לחבר את הכישלון עם המוניטין של הפוליטיקאי, ולחסל את הקריירה שלו.

זו כמובן תקלה חמורה של השיטה הדמוקרטית הישראלית, כי רוב הרפורמות מיועדות לשפר את מצבו של הציבור — ומטורפדות כדי לשמר את רווחיהם של טייקונים וקבוצות אינטרסים קטנות. וכל זה קורה כי הציבור לא מבין איך המערכת עובדת.

מה צריך כדי 
לעשות רפורמה

במקרה של המחירים הגבוהים בשוק הנדל"ן, שדחקו עשרות אלפי זוגות צעירים, וגם אנשים פחות צעירים, אל מחוץ לשוק הדיור, לא קשה לזהות את קבוצות האינטרסים שמנסות לטרפד את רפורמת הדיור של משה כחלון. זה פשוט: כל מי שיש לו נכסי מקרקעין רבים, כל מי שמממן אותם, וכל מי שמתפרנס או נותן שירותים למשקיעים בנדל"ן — אינו מעוניין ברפורמה.

הרשימה ארוכה — קבלנים שבידיהם מגרשים ודירות בבנייה; בנקים וגופים פיננסיים, שהעניקו הלוואות לקבלנים ומשכנתאות לציבור; ומשפחות שיש להן יותר מדירת מגורים אחת, וודאי אלה שיש להן שלוש דירות ויותר — כל אלה אינם רוצים שמחירי הדירות יירדו. זה כולל כמובן פוליטיקאים, פקידים בכירים, בעלי השפעה, קבוצות כמו ועדי עובדים חזקים ואנשי מועדון חבר — שהרבו לרכוש דירות להשקעה במסגרת המבצעים שהוצעו להם — וגם אנשי תקשורת.

אפילו המדינה נמצאת בניגודי אינטרסים מול הרפורמה המוצהרת של שר האוצר המיועד: ירידה במחירי הדיור תגרום לירידה בהכנסות ממסים, לירידה מסוימת בפעילות הכלכלית של ענף הנדל"ן, ולירידה בתקבולים ממכירת נדל"ן וזכויות חכירה. אלה כוחות רבים, חזקים, עשירים ומשפיעים.

לכן, כדי להוציא בכל זאת לפועל רפורמה או שינוי כלכלי־חברתי משמעותי, כמו ירידה במחירי הדיור, יסבירו הכלכלנים כי נדרשים לכל הפחות שלושה דברים: משבר, רצון פוליטי ותמיכה של התקשורת.

משבר דווקא יש - המחירים הגבוהים הם משבר כמעט קיומי בעבור מי שאין לו דירה. ישראל היא שיאנית עולמית במספר חודשי המשכורת הנדרשים לרכישת דירה ממוצעת. מחירי הדיור המטורפים מקפיצים את יוקר המחיה, הם לא מאפשרים לאזרח הישראלי לשים מספיק כסף בצד כדי לחסוך לפנסיה, הם מעוררים בו חרדות ומתחים, ובאופן כללי מאמללים אותו לא פחות מהפצצה האיראנית. אחת החוויות המתסכלות שאזרח ישראלי יכול לעבור היא להסתובב בעולם, במיוחד בעולם המערבי העשיר, ולראות אילו מגורי פאר ניתן לרכוש במחיר של דירת שני חדרים עלובה בתל אביב (להוציא כמובן קומץ יעדים יוצאים מהכלל כמו מנהטן ומרכז לונדון).

ומהי העמדה של משפחה ישראלית ממוצעת טיפוסית, שיש לה דירת מגורים אחת בבעלותה? היא 
בעיקר מבולבלת.

מי שרכש דירה בשנתיים האחרונות עם משכנתא גדולה, לא רוצה לשמוע על ירידת מחירים. הוא ייפגע כלכלית ועננה כבדה של פראייר תרחף מעל לראשו. לעומתו, מי שרכש דירה לפני שנים רבות והוא כבר מתקרב לגיל 50, מרגיש חצוי — מצד אחד, הוא לא רוצה שמחיר הדירה שלו יירד, אך מצד שני, הוא כבר מתמודד עם השאלה כיצד ילדיו ירכשו דירות, היכן, ובאיזה מחיר. בחישוב קר, מכיוון שאת הדירה היחידה הוא ממילא לא ימכור — כל אזרח בעל דירה אחת צריך גם הוא לשאוף לירידת מחירים.

איפה הפוליטיקאים?

הגורם השני שנדרש לביצוע רפורמה הוא רצון פוליטי. לכאורה, רצון כזה קיים זה כמה שנים, לכל הפחות מאז המחאה החברתית של 2011, שהתמקדה בשוק הדיור. באותם ימים, עמד ראש הממשלה בנימין נתניהו והכריז על הקמת ועדות חדשות לתכנון, שיאיצו את הבנייה ויביאו לירידת מחירים. כידוע, זה לא קרה.

שנתיים לאחר מכן הגיע יאיר לפיד למשרד האוצר, הבטיח לעזור לצעירים והמציא את תוכנית מע"מ 0%. כמעט כל פוליטיקאי, מכל מפלגה, הבטיח לבוחרים שלו הורדה של 
מחירי הדיור.

האם הם התכוונו לכך או שהם הבטיחו — אבל לא הבטיחו לקיים? לנתניהו יש נכסי נדל"ן משלו, יש לו חברים עם נכסים, ואין סיבה לחשוב שיש לו אינטרס להוריד את שוויים. ראינו את זה בשפת הגוף שלו, ובנושאים שהוא בחר לעסוק בהם. הדיור לא מעניין אותו, והסיבה היחידה שהוא עסק בזה היא הלחץ מצד הציבור.

גם לפיד, שר האוצר היוצא, מקורב לשורה של אנשים שלכולם נכסי נדל"ן יקרים ורבים. מי ששם לב לפרטי הנאומים והראיונות שלו בשנתיים שחלפו, נוכח לדעת שלפיד לא הבטיח ירידת מחירים — אלא רק סיוע לצעירים לרכוש דירות זולות יותר תחת המחיר הקיים, למשל על ידי ביטול מע"מ.

כך גם פוליטיקאים אחרים: לרבים יש נדל"ן מעבר לדירה הפרטית. ועם יד על הלב — לו הייתם במקומם, עד כמה באמת הייתם "מתאבדים" למען הורדת מחירי הדיור?

לכחלון, לעומת זאת, יש ללא ספק רצון פוליטי עז להביא לירידת מחירים. הוא ביסס את קמפיין הבחירות שלו על הבטחה זו והוא מיקד את המשא ומתן הקואליציוני סביב הכלים והאמצעים להורדת 
מחירי הדיור.

כל המוניטין והעתיד הפוליטי של כחלון צמודים מרגע זה למדד הנדל"ן. הוא ממש סינדל את עצמו: לאחר שקיבל את משרד האוצר, את משרד הבינוי ואת מינהל התכנון, הרי שבמקרה של כישלון, אם מחירי הדיור ימשיכו לטפס, אף אחד כבר לא יזכור את ההישגים של כחלון בשוק הסלולר — וכל הקריירה שלו תתנדנד. מה שברור הרבה פחות הוא העמדה של שאר השרים וחברי הכנסת.

למה התקשורת נגד הורדת מחירי הדיור?

התנאי ההכרחי השלישי והחשוב ביותר להצלחתה של כל רפורמה, בוודאי רפורמה שיש לה כל כך הרבה מתנגדים כמו זו, הוא התמיכה - או לכל הפחות היעדר התנגדות - של המדיה והעיתונות. מדוע? כי מול הסיכון הפוליטי והלחץ של בעלי האינטרסים שרוצים בהמשך עליית המחירים, רק לחץ ציבורי מאסיבי יכול לגרום לפוליטיקאים לפעול - והלחץ הזה תלוי במה שהציבור יודע ושומע 
באמצעי התקשורת.

וכאן מגיעה הפתעה גדולה - רבים מהעיתונים וכלי התקשורת בישראל מבליטים בשבועות האחרונים סיפורים וידיעות נגד התוכנית של כחלון להורדת מחירים.

איך זה יכול להיות? הרי על פי מה שהציבור חושב, העיתונות מייצגת אותו - את הקוראים - ולכן היתה צריכה לתמוך בכל מאבק להורדת מחירים. היא לא. יש עיתונים שעוסקים בחיפוש חורים ברפורמה של כחלון, מבליטים את הסיכונים, מתריעים על משברים, קשיים, פשיטות רגל, פיטורי עובדים. זה לא מוזר? האם חלק מכלי התקשורת משקפים, בפועל, את העמדה של קבוצות האינטרסים שמתנגדות לירידת המחירים - והם הצטרפו לקמפיין לטרפוד המאמצים של 
כחלון?

מסקירת חלק מהעיתונים והתקשורת בשבועות האחרונים, אין ברירה אלא לקבוע - התשובה היא כן. עיתונים שמחוברים לטייקונים, ישירות או בעקיפין, פועלים כדי להקשות על כחלון, לעשות דה־לגיטימציה להצעות שלו ולהטיל ספקות בלב הפוליטיקאים.

אולי זה לא צריך להפתיע, אך לאחר המינוי של כחלון לתפקיד שר האוצר והמיקוד שלו בשוק הדיור, שוב מתברר שחלק מכלי התקשורת נוהגים להיראות בימים רגילים כאילו שהם מייצגים את אינטרסים של הציבור — אבל כשמגיעה רפורמה או הצעת חוק שמאיימת לפגוע בבעלי אינטרסים חזקים, אותם העיתונים מאמצים את האינטרסים שלהם.

אבל גם אם זה לא מפתיע, כי כך קורה כמעט תמיד סביב רפורמות גדולות, הציבור לא צריך לקבל את זה. אין ספק שכחלון רוצה להוריד את מחירי הדיור, אין ספק שזה מה שהציבור צריך, ואין ספק שזה מה שהציבור רוצה. ברור שהפחתת מחירי הדיור, בשיעור מתון ומבוקר, טובה לרוב המוחלט של האזרחים.

אולי התוכניות של כחלון אינן מושלמות, אולי יש רעיונות אחרים טובים יותר, ואולי התוכנית כולה תתקשה להשיג 
את מטרתה, אך מאחר שעליית מחירי הדיור היא המנגנון הנבזי ביותר ליצירת פערים ואי־שוויון, באמצעות העלאת שווי הנכסים של בעלי היכולת מול כניסה לחובות או תשלום שכר דירה גבוה לכל השאר, הציבור לא צריך לקבל כלי תקשורת שפועלים נגד האינטרס שלו — ובעד אלה של בעלי האינטרסים.

על בסיס ניסיון העבר ברפורמות כלכליות גדולות, הנה תחזית: בשבועות ובחודשים הקרובים תמשיכו לקרוא עוד ועוד ידיעות וסיפורים על הבעיות והסכנות בתוכנית הורדת מחירי הדיור של כחלון. אלה ידיעות שלא מיועדות לציבור הרחב, שממילא אינו משפיע: מטרתן היא להפחיד את הפוליטיקאים, כדי שיקברו או ימסמסו את הרפורמות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#