מה חושבת שרה נתניהו על איילת שקד, ומה קרה כששרת המשפטים החדשה אמרה לה "לא" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

מה חושבת שרה נתניהו על איילת שקד, ומה קרה כששרת המשפטים החדשה אמרה לה "לא"

הסכסוך בין שקד לשרה נתניהו הפך כבר למיתולוגיה ליכודית ו"בית יהודית" ■ זוהי טינת עולם בעוצמות שייקספיריות שרק מעט נכתב עליה, ורק קצה קרחונה נחשף

48תגובות

לא פעם הוזכר במדור זה המונח "שיטת נתניהו". הוא נהגה על ידי מאן דהוא בליכוד לפני שנים רבות לתיאור מהלכים שונים, לא בדיוק מוצלחים, של המנהיג. ליחו, מסתבר, לא נס. "ביבי", עוקצים אותם יודעי ח"ן, "הוא מאלה שעומדים בתור שעה ארוכה, מתווכחים עם המוכר, משלמים מחיר מופקע ויוצאים בלי הסחורה".

אין דרך טובה מזו לתיאור המו"מ הקואליציוני שניהל נתניהו עם נפתלי בנט. הוא התחיל בנתק ארוך, בהתעלמות ממושכת, כמיטב המסורת. אחר כך הובהר לנציגי הבית היהודי כי יקבלו שני תיקים בלבד, עבור בנט ואורי אריאל. הכוונה היתה ברורה, המסר היה שקוף: איילת שקד, ה"נמסיס" המיתולוגית של שרה וביבי, יוק.

הלאה: משלא היה מנוס וכלו כל הקיצין, הוסכם כי לסיעה עם שמונה המנדטים יימסרו שלושה תיקים. כן, גם לשקד. בתחילה דובר על תיק הגמלאים החצי פיקטיבי. בנט התעקש ובליכוד נעתרו, ללא חמדה, לשדרג את ההצעה לתיק התרבות והספורט הבשרני יותר. שקד היתה מבסוטית. היא כינתה את תיקה העתידי: "הטוב ביותר בעולם".

לטור המלא של יוסי ורטר באתר "הארץ"

השלב הבא במסע הייסורים של חבורת בנט היה לראות, בעיניים כלות, כיצד נחתמים הסכמים קואליציוניים עם כחלון מכולנו, ליצמן וגפני מיהדות התורה, ודרעי מש"ס. הרביעי תוכנן להיות עם אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו. בנט המסכן, הדחוי והמנודה, יועד להיות אחרון־אחרון־לא־חביב־בכלל. בליכוד, כמו גם בבית היהודי, משוכנעים שהוראת הייבוש הגיעה מן החלונות הגבוהים, כלומר מאגף המגורים במעון הרשמי ברחוב בלפור בירושלים.

אלא שאז ליברמן הטיל את הפצצה והקערה התהפכה על פיה והמו"מ הקואליציוני הסתיים כשאיילת שקד היא שרת המשפטים, יו"ר ועדת השרים לחקיקה וחברה מלאה, מכוח החוק, בקבינט המצומצם. בנט היה זה שקיבל את ההחלטה: משפטים, או שאנחנו בחוץ. שלום שלמה, ראש צוות המו"מ של הבית היהודי וראש מטהו של שר הכלכלה היוצא, היה זה שבישר למקבילו מהליכוד, עו"ד דוד שמרון, על הדרישה החדשה והבלתי מתפשרת, בפגישה ביניהם בבית קפה בירושלים, ביום שלישי בערב. אחרי שעתיים של התמקחות עקרה מצדו של שמרון, שלום יכול היה להרים טלפון לבנט את שקד ולהודיע: "סלאח א־דין בידינו!" (הרחוב במזרח ירושלים שבו שוכן משרד המשפטים, י"ו).

נועם מושקוביץ

קודם כל, בנט חייב לשלוח היום זר פרחים ענק לשר החוץ היוצא, שעזר לו לנצל הזדמנות ולמקסם רווחים. שנית, זו הפעם השנייה שנתניהו אינו עומד בנדר העצמי שלו, לשמור את תיק המשפטים במפלגתו, בידי "מישהו משלנו, מישהו נאמן". הוא הפר את הציווי הקדוש ב–2013, כשמינה את ציפי לבני לתפקיד, ושוב כעת, למגינת לבו של נאמנו יובל שטייניץ, שכבר התקין עצמו לתפקיד הרם.

האשה הצעירה, הפוליטיקאית המבטיחה, שהיתה ראש לשכתו של ראש האופוזיציה נתניהו בשנים 2006–2007 (לצדו של ראש המטה בנט) ויצאה משם בשן ועין, מנואצת ומוחרמת לנצח, מנועת כל מגע, אפילו לא לחיצת יד, עם הבוס, מנועת כניסה לבית ראש הממשלה וללשכת רה"מ, תהפוך החל מהשבוע הבא לשרה בכירה, שלראש הממשלה לא תהיה ברירה אלא לפגוש בה, לקיים עמה ישיבות, לשוחח אתה בטלפון, אפילו בשבתות שומו שמים, יום לפני ישיבת ועדת השרים לחקיקה שהיא תעמוד בראשה.

איזו דרמה אנושית. אגב, עד עצם היום הזה נתניהו לא לחץ את ידה של שקד, גם לא במעמד חתימת ההסכם כשישבה 50 סנטימטר ממנו. ההלצה האחרונה בליכוד היא שנתניהו יעשה מאמץ עליון לצרף את הרצוג לממשלתו בשבועיים הבאים, לפני הפעימה השנייה של השבעת ארבעת־חמשת השרים הנותרים, מעבר ל–17–18 שיושבעו בשבוע הבא, רק כדי שלא ייאלץ ללחוץ את ידה.

מעניין כיצד קידמו יושבי הבית ברחוב בלפור את ההתפתחויות האחרונות. הסכסוך בין שקד לשרה נתניהו הפך כבר למיתולוגיה ליכודית ו"בית יהודית". זוהי טינת עולם בעוצמות שייקספיריות שרק מעט נכתב עליה, ורק קצה קרחונה נחשף, גם בעמודים אלה.

מספרים ששערי הגיהינום נפתחו וחושך ירד על הארץ כשראשת הלשכה הצעירה העזה לומר לשרה את המלה האסורה: "לא". שהיא לא עובדת אצלה, אלא אצל בעלה. שהיא לא מתכוונת למלא שליחויות עבורה, לשתף אותה בסודות הלשכה, לכרכר סביבה, להחמיא לה תדיר על לבושה ולשמש כזרועה הארוכה.

בעולמה של שרה על התנהגות כזו אין סליחה ואין מחילה. לא בכדי היא אמרה למי שאמרה לא פעם, כי שקד תמונה לשרה בממשלת ביבי רק על גופתה המתה. אז אמרה. לפני שנה היא התנתה את אותו תנאי מורבידי ומצער לבחירתו של רובי ריבלין לנשיא המדינה.

בשבוע הבא, ביום חמישי ככל הנראה, אחרי שריבלין ישוב מביקור באיטליה ובגרמניה, שרי הממשלה החדשה יגיעו למשכנו, לצילום המסורתי. החיבוק שהוא יעניק לשקד, והיא לו, יהיה חם במיוחד. שניהם שרדו בתופת ויצאו מחוזקים.

אגב ריבלין, הנה סיפור מורשת: ביום רביעי בלילה, 90 דקות לפני פקיעת מועד היעד, באירוע חתימת ההסכם בין הליכוד לבית היהודי שנראה יותר כטקס אשכבה, או כחתונת דמים, הבטיח בנט לנתניהו: "אנחנו מאחוריך!".

למישהו זה הזכיר כיצד בשנת 91' התעתד ריבלין, אז חבר בכיר במועצת עיריית ירושלים, להתמודד מול אהוד אולמרט על מועמדות הליכוד לראשות העיר. חברם לסיעה, רוני מילוא, נשא נאום שבו הצהיר: "רובי, אנחנו מאחוריך!" ריבלין, שהיה סקפטי, השיב לו: "תודה, אבל אני מעדיף שתהיו מלפניי, כדי שאוכל לראות אתכם".

לטור המלא של יוסי ורטר באתר "הארץ"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#