הנשק של נתניהו נגד כחלון: הנגידה פלוג - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

הנשק של נתניהו נגד כחלון: הנגידה פלוג

משה כחלון עומד לקבל שיעור ראשון ברפורמות. איך זה ישפיע על הכיס שלכם, והאם תמשיכו לשלם לחברות האשראי ריבית כמו בשוק האפור?

45תגובות

משה כחלון עדיין לא נכנס לתפקידו כשר האוצר, אך כבר היום יצטרך לעבור משוכה ראשונה בדרך להכנסת תחרות למערכת הבנקאות. כחלון אמור להיפגש עם נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, ולדון עמה בתוכניתו להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים.

איך קרה שכחלון דן עם הנגידה בסוגיה עוד לפני שהתיישב בלשכת שר האוצר? האשם בכך הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלא רצה לריב עם כחלון כבר בנקודת הפתיחה של הקמת הממשלה, ולכן גילגל אותו אל עבר הנגידה כדי שזו תנסה לצנן את התלהבותו. זה אמור להיות שיעור ראשון - ולגמרי לא אחרון - בדינמיקה שתחזור על עצמה כל אימת שינסה להוביל יוזמות מהפכניות.

הנגידה פלוג תנופף מן הסתם בדגל יציבות הבנקים בניסיון להוריד את כחלון מהעץ הגבוה של הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים - אבל לא צריך להתרשם יתר על המידה מהשיקול היציבותי. הבנקים יידעו להסתדר היטב גם בלי לשלוט בחברות האשראי. תשאלו כל בנקאי רציני, והוא יודה בכך מיד.

אי־פי

אבל למה להסתדר בלי כשאפשר לשמר את מקור הרווח הזה ואת רמת התחרותיות הנמוכה באשראי הצרכני למשקי בית ולעסקים קטנים? בנק ישראל אמנם אמון על טובת המשק, אבל יש לו הטיה מבנית ברורה להגנה על הבנקים מפני יוזמות מהפכניות מדי.

כחלון יגלה בפגישתו עם הנגידה שבנקאות אינה סלולר. בשוק התקשורת הוא היה שליט כל יכול. במשרד האוצר הוא לא כל יכול - ודאי לא מול מערכות חזקות וגדולות כמו מערכת הבנקאות או מערכת הביטחון. זו תשתמש תמיד בשיקול היציבות כדי לטרפד יוזמות תחרותיות, וזו תשתמש תמיד בביטחון המדינה כדי להשתלט על עוד ועוד תקציבים.

כחלון ופלוג יצטרכו לקיים בשלב מסוים דיון ממשי ורציני בעניין התחרותיות הנמוכה במערכת הבנקאות, ובשאלה כיצד הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים יכולה לקדם את התחרות שם. להלן הנקודות הרלוונטיות לדיון הזה:

אי־פי

1. התחרות במערכת הפיננסית על מתן אשראי למגזר העסקי חזקה מאוד ומגוונת. פירמות עסקיות עובדות על פי רוב עם יותר מבנק אחד, והן יכולות ליהנות מהתחרות ביניהם. לפירמות יש גם אפשרות לגייס הון או חוב בשוק ההון, והן עושות זאת בממדים עצומים בעשור האחרון. האשראי העסקי שמקורו בבנקים הישראליים הוא כיום כ–47% בלבד מסך האשראי שהמגזר העסקי לווה. השאר מגויס בשוק ההון, מחברות ביטוח וגופים מוסדיים ובחו"ל. התחרות הזאת הביאה לירידה במרווחי האשראי שגובים הבנקים וגופים מוסדיים מחברות עסקיות, ולעתים גם לפגיעה בביטחונות.

2. במגזר הקמעוני קיימת תחרות בתחום המשכנתאות, אך לא בתחום האשראי הצרכני והאוברדרפט. משקי בית ועסקים קטנים מנהלים בדרך כלל חשבון בבנק אחד, ואין להם כוח מיקוח כנגדו. אין להם אלטרנטיבה לגייס הון או חוב בשוק ההון. יש להם רק הבנקים. כן, יש להם גם חברות כרטיסי האשראי, אך אלה נשלטות בידי הבנקים. האשראי למשקי בית הסתכם בינואר 2015 ב–440 מיליארד שקל (כולל משכתנאות). 91% ממנו מקורם בבנקים. חלקן של חברות כרטיסי האשראי מינורי: 12 מיליארד שקל בלבד — פחות מ–3% מסך האשראי למשקי בית.

3. בעשור וחצי האחרונים קרו כמה דברים שלא פעלו לטובת משקי הבית: מיזוגים בין בנקים קטנים לגדולים והיעלמות של בנקים קטנים רבים (קונטיננטל, אמריקאי ישראלי, יורו טרייד, בנק הספנות וכו'), ניסיונות כושלים לייבא בנקים זרים שיפעלו בתחום הקמעוני, ניסיון כושל להפוך את בנק הדואר לאלטרנטיבה וניסיונות של יזמים להקים בנק אינטרנטי שלא עלו יפה. השורה התחתונה: כוחם של הבנקים הגדולים רק גדל. אין להם תחליף, ולצרכן אין אלטרנטיבה.

4. הבנקים שולטים בחברות כרטיסי האשראי שליטה מלאה, ומשום כך אינם מקדמים תחרות בשוק כרטיסי האשראי. הריביות שגובות חברות כרטיסי האשראי גבוהות אף מאלה של הבנקים, ומגיעות לעתים לאלה הנהוגות בשוק האפור. כל עוד הבנקים שולטים בחברות האשראי, החשש מקניבליזציה יגבר וימנע תחרות באשראי צרכני.

5. אם ממפים את האופציות השונות לפיתוח תחרות במערכת הבנקאות, מקבלים את תמונת המצב הבאה: בנקים זרים לא יבואו, כי השוק קטן; חברת דואר ישראל בקשיים, ואין לצפות ממנה למשהו טוב; חברות הביטוח והמוסדיים אינם בנויים לתת אשראי צרכני בהיקפים משמעותיים, מפני שזה דורש יכולות חיתום והקמת מערכי הפצה יקרים; בנק אינטרנטי הוא רעיון טוב, אך הוא לא מתקדם בשל חסמי כניסה גבוהים (דרישות הון, מוניטין מוכחים).

6. לכן נותרנו עם חברות האשראי. יש להן יתרון גדול ביכולת העצמאית לחלק דירוג אשראי (קרדיט סקורינג - תהליך של דירוג רמת הסיכון של כל לווה בנפרד ותמחור מתאים של הריבית). יש להן יכולת לקבל מקורות מימון מגופים מוסדיים וחברות ביטוח, שיושבים על מאות מיליארדי שקלים שרק מחפשים שימושים ותשואה הולמת. הפרדה של חברות כרטיס האשראי מהבנקים תאפשר להן להתחרות בבנקים, וכניסתן לתחום תהיה מסודרת, מפני שיש להן מידע והיסטוריית אשראי של לקוחות, ולכן יוכלו לתמחר את הסיכון בלי לשלם שכר לימוד יקר.

7. הפרדה של חברות כרטיסי האשראי מהבנקים תפגע במקור הכנסה חשוב של הבנקים, אבל תאלץ אותם לתת מענה תחרותי, לפתח יותר חדשנות ושירותיות, ולהוריד מחירים. ייתכן גם שזה יגרום להגדלת היקפי האשראי הצרכני - ולכן רצוי לגדול בצורה מדודה ולא להשתולל.

8. כחלון ופלוג יצטרכו לדון בשלוש שאלות: האם הפרדת חברות האשראי מהבנקים תפגע ביציבות הבנקים, וכיצד עליהם להיערך לכך? מי יקנה את חברות האשראי מידי הבנקים? ואיך מבטיחים שהרוכשים של חברות האשראי אכן יביאו להגברת התחרותיות?

שאלת היציבות היא הקלה ביניהן. ההפרדה לא תפגע ביציבות, אך היא תאלץ את הבנקים להתייעל ולהשתפר. שאלת הרוכשים לא פשוטה. לא רצוי שיהיו אלה חברות הביטוח, שגם אצלן יש ריכוזיות גבוהה. ייתכן שכדאי לבחון אפשרות שחברות סלולר, רשתות שיווק או שחקנים טכנולוגיים אחרים יוכלו לרכוש את חברות כרטיסי האשראי.

השאלה החשובה ביותר היא כיצד להבטיח שהצעד הזה אכן יביא להגברת התחרות. על כך צריכים לדבר כחלון ופלוג היום: איך מייצרים תמריצים לשחקנים חדשים ותחרותיים שיגרמו להם להיכנס לענף האשראי הצרכני, להרוויח ולייצר ערך ללווים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#