תפוח האדמה הלוהט של כחלון - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תפוח האדמה הלוהט של כחלון

מיד עם כניסתו לתפקיד, שר האוצר המיועד ייאלץ לטפל בהעלאת גיל הפרישה לנשים - סוגיה שמאז 2004 הפוליטיקאים נמנעים מלהתמודד עמה

23תגובות

שר האוצר המיועד, משה כחלון, כנראה לא יאהב את זה, אבל מיד עם כניסתו לתפקיד, הוא ייאלץ לטפל בתפוח אדמה לוהט: העלאת גיל הפרישה לנשים.

ישראל מסתבכת עם תפוח האדמה הלוהט הזה מאז 2004, ולפחות שר אוצר אחד - יובל שטייניץ - הצליח להתרסק אתו, לאחר שהצעתו להעלאת גיל הפרישה לנשים ל–64 נדחתה בבוז על ידי הכנסת. מאז, שרי האוצר, פקידי האוצר וחברי כנסת נמנעים מלהתקרב לנושא, מחשש שהלובי הנשי בכנסת, בגיבוי נלהב של דעת קהל נשית, ימחץ אותם.

פוליטיקאי שומר נפשו מתרחק מהנושא הזה כמו מאש, אבל איתרע מזלו של שר האוצר המיועד שהלוקסוס לחמוק מהנושא אינו עומד לרשותו. החוק הקיים, זה שנחקק ב–2004 ותוקן אגב הפיאסקו של שטייניץ בכנסת ב–2010, קובע כי עד 30 ביוני 2016 חייבת ועדה ציבורית להגיש את מסקנותיה בנוגע לשאלה הבוערת אם להעלות את גיל הפרישה לנשים מ–62 ל–64.

אוליבייה פיטוסי

מכיוון שכך קובע החוק באופן מפורש, ומכיוון שעד ששר האוצר יתמנה וייכנס לתפקידו תישאר בערך שנה עד לפקיעת האולטימטום החוקי, הרי שירצה או לא ירצה שר האוצר - הוא יהיה חייב למנות ועדה ציבורית לבחינת הנושא. רק כדי לסבר את האוזן עד כמה מדובר במהלך לא קל: גם שטייניץ הקים ועדה כזאת, בהתאם לדרישת החוק מ–2004, והוא נהג על פי המלצות הוועדה כאשר הגיש לאישור הכנסת ב–2010 את ההמלצות להעלאת גיל הפרישה לנשים ל–64. רק שזה לא עזר לו, והכנסת זרקה אותו ואת הוועדה שלו מכל המדרגות - וקבעה כי הנושא ייבחן שוב רק ב–2016. שר האוצר המיועד מסתכן, לפיכך, בפיאסקו דומה.

רק שזה לא הכרח. ניתוח בדיעבד של הכישלון של 2010 מלמד על טעות טקטית קשה של פקידי האוצר. הם, שיכורים מהצלחת המהלך ב–2004 להעלאת גיל הפרישה בשנתיים - מ–60 ל–62 לנשים ומ–65 ל–67 לגברים - חשבו לחזור על המהלך בסיבוב חדש. בכך הם התעלמו מהבעיות שנחשפו במהלך של 2004, ששבר שיא עולמי של מהירות - גיל הפרישה הועלה בשנתיים בתוך ארבע שנים בלבד (עד 2008). מדינות אחרות בעולם, שהעלו גם הן את גיל הפרישה, מאחר שפשוט אין ברירה אחרת, פרשו את המהלך באופן הדרגתי הרבה יותר.

תעסוקת המבוגרים מקדימה את OECD

על נזקי מהירותו של הצעד אפשר ללמוד ממחקר חדש של בנק ישראל, שפורסם במסגרת הדו"ח השנתי ל–2014. המחקר בדק מה קרה לשנתונים הרלוונטיים להעלאת גיל הפרישה - גילאי 61–62 אצל נשים ו–66–67 אצל גברים - כתוצאה מהעלאת גיל הפרישה, במונחי שיעורי תעסוקה והכנסות. המחקר השווה אותם שנתונים ב–2003–2004, לפני העלאת גיל הפרישה, ולאחר מכן, ב–2007–2008, עם השלמת הצעד להעלאת גיל הפרישה.

בתחומי התעסוקה הממצא העולה מן המחקר הוא חד־משמעי: העלאת גיל הפרישה העלתה את שיעור התעסוקה של העובדים המבוגרים בשיעורים חדים. נשים כגברים הגדילו את שיעור התעסוקה כמעט ב–20% - קבוצת הלא עובדים בגילים האלה הצטמצמה מכ–70% לכ–55% בלבד. כדאי להזכיר כי מדובר בנתון ל–2008, וההערכה היא - לאור הגידול המהיר בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה הישראלי - כי קבוצת המבוגרים הלא עובדים הצטמצמה מאז עוד. בהשוואה בינלאומית, שיעור תעסוקת המבוגרים בישראל מקדים כבר את ממוצע OECD.

אם כך, במונחי תעסוקה אין ספק שהעלאת גיל הפרישה היתה הצלחה מסחררת. במונחי הכנסה, עם זאת, התמונה מורכבת יותר. המחקר של בנק ישראל חילק את המבוגרים לשלוש קבוצות: עובדים חזקים (שכר גבוה מהחציון), עובדים חלשים (שכר נמוך מהחציון) ומי שאינם עובדים. דחיית גיל הפרישה בשנתיים הביאה לכך שעובדים שהצליחו לעבוד המירו את ההכנסה שהיו אמורים לקבל מקצבת זקנה בשכר עבודה. מי שלא עובדים, המירו את קצבה הזקנה בקצבת הבטחת הכנסה. ההמרה הזאת, מתברר, פעלה אחרת על קבוצות שונות.

כך, גברים חזקים שיפרו את מצבם באופן מעורר השתאות: שכרם בשנתיים האחרונות שלהם בשוק העבודה זינק ב–1,400 שקל בחודש. זהו ממצא מפתיע ביותר: בכל זאת, מדובר בעובדים מבוגרים שנמצאים שנתיים לפני פרישה; איזו סיבה יש למעסיקים להזניק כך את שכרם? ממצא מתון יותר נמצא אצל עובדים גברים חלשים - שכרם של אלה המשיך לעלות, אבל רק ב–200 שקל בחודש. מאחר שהם איבדו מנגד את זכאותם לקצבת זקנה של הביטוח הלאומי, הרי שהכנסתם של העובדים הגברים החלשים נותרה פחות או יותר ללא שינוי.

אצל הנשים התגלתה תמונה הרבה יותר שוויונית - לפחות בינן לבין עצמן - נשים חזקות וחלשות הצליחו לשפר את שכרן בשיעור קל בלבד, של 169 ו–106 שקל בחודש, בהתאמה. גם במקרה של הנשים, אובדן ההכנסה מקצבת הזקנה כנראה קיזז את מרבית תוספת השכר. סך ההכנסות של הנשים השתפר אך מעט, וייתכן שאפילו ירד.

בכל הנוגע למי שאינם עובדים, מצבם הורע בוודאות. ההמרה של קצבת זקנה בקצבת הבטחת הכנסה היא המרה קשה - לא כל אחד זכאי לקבל הבטחת הכנסה - ולכן סך ההכנסות של מי שאינם עובדים נפגעו.

הבטחת הכנסה אינה תחליף לקצבת זקנה

המסקנה של בנק ישראל מהנתונים היתה שהעלאת גיל הפרישה היתה נכונה ומוצדקת, והראיה שגם שיעור התעסוקה וגם שכר העובדים השתפרו, בכל הקבוצות. עם זאת, המהלך נעשה בצורה מהירה מדי, והוא לא אפשר לגורמים החלשים בשוק העבודה - בעיקר מי שאינם עובדים - להיערך. החלופה של קצבת זקנה בקצבת הבטחת הכנסה היא חלופה רעה מאוד, כך שמי שנקלע לחלופה הזאת כמעט בוודאות מצבו יורע. הדרך היחידה להימנע מכך היא למצוא דרך להישאר בשוק התעסוקה, אבל לשם כך צריכים היו גם העובדים החלשים וגם המעסיקים שלהם יותר זמן.

בבנק ישראל מעריכים כי לו העלאת גיל הפרישה היתה נפרשת על יותר שנים, הרי שיותר עובדים מבוגרים היו מצליחים לשרוד בשוק העבודה - המעסיק היה יודע שיש לו אופק העסקה ארוך יותר שלהם, ולכן היה כדאי לו להשקיע מאמצים בהכשרה נוספת שלהם; העובדים היו יודעים שהם צריכים לעבוד יותר שנים ולכן צריכים להיערך מבחינת הבית והמשפחה לכך - ולכן יותר עובדים היו מצליחים להגדיל את שיעור ההשתתפות שלהם, וגם להגדיל את שכרם. העלאת השכר הדרמטית של העובדים החזקים מלמדת שיש ביקוש בשוק העבודה לעובדים מבוגרים, ובתנאי שהם עובדים מיומנים ומוכשרים. לכן שיפור ההכשרה של העובדים החלשים חיוני כל כך כדי לאפשר להם לשרוד, ולשרוד טוב יותר, בשוק העבודה.

"דחיית גיל הפרישה", כותב על כך בנק ישראל, "הגדילה את הכנסותיהם של בעלי ההכנסות הגבוהות, אבל צימצמה את הכנסותיהן של השכבות המתקשות להשתלב במעגל התעסוקה בגיל מבוגר, בין השאר משום שלא היה ביכולתן להיערך אליה מראש. השפעות אלה צפויות לשוב ולהופיע כשיוחלט על העלאה נוספת של גיל הפרישה. על כן רצוי להקדים את ההחלטה להעלות את גיל הפרישה, כדי לאפשר להנהיג את ההעלאה בהדרגה".

עוד בטרם כינס שר האוצר את הוועדה הציבורית, לפיכך, לפחות חבר אחד בוועדה כבר גיבש את מסקנתו הצפויה: בנק ישראל תומך חד־משמעית בהעלאת גיל הפרישה (מכיוון שלטענתו בעולם של תוחלת חיים עולה, אין ברירה אחרת), והוא גם תומך בקבלת ההחלטה על כך כמה שיותר מהר. זאת, כדי שניתן יהיה לנהל את ההחלטה בנחת, ולפרוש את תהליך העלאת גיל הפרישה באופן הדרגתי, על פני שנים רבות.

ולבסוף, צריך להוסיף הערה לגבי מה שלא נכלל במחקר של בנק ישראל: בנק ישראל בדק רק את ההשפעה על ההכנסות של העובדים בשנתיים של דחיית גיל הפרישה. הוא לא בדק מה קרה להכנסות שלהם מיום הפרישה ואילך. בעולם של פנסיה צוברת, דחיית גיל הפרישה משפרת את מצבו של הפנסיונר פעמיים: היא גם מגדילה את החיסכון שלו, בשל הגידול במספר שנות העבודה, וגם מגדילה את קצבת הפנסיה החודשית בגלל הקיטון במספר השנים שהוא צריך לחיות על חשבון החיסכון שלו. התוצאה היא שדחיית גיל הפרישה בשנתיים מגדילה את קצבת הפנסיה החודשית של העובדים המבוגרים ב–5%–10%, וזאת ל–20 השנים שנותרו להם לחיות על חשבון הפנסיה. די ברור שתוספת ההכנסה הזאת הופכת את דחיית גיל הפרישה לכדאית עבור העובד בכל מקרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#