בנק ישראל נגד העלאת קצבאות הילדים - כללי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בנק ישראל נגד העלאת קצבאות הילדים

דו"ח הבנק המרכזי מגלה כי האי־שוויון לנפש בישראל כמעט כפול מזה של מדינות OECD

24תגובות

לא בטוח מה חושבות המפלגות החרדיות על העמדה המקצועית של בנק ישראל, אבל אין ספק שבעת הזו הן לא צפויות לשבוע נחת מהבנק המרכזי. הדרישה המרכזית של המפלגות החרדיות במשא ומתן הקואליציוני, הגדלה מחודשת של קצבאות הילדים לרמתן לפני הקיצוץ של 2013 - בתוספת תקציבית משוערת של 2.5 מיליארד שקל - מקבלת כתף קרה מבנק ישראל.

אם נקרא לילד בשמו: בנק ישראל מתנגד להגדלה מחודשת של קצבאות הילדים, על אף שבדרכו הזהירה המקובלת של הבנק המרכזי שלנו, ההתנגדות הזו מוצנעת היטב, גם בעמוד שבו היא מופיעה וגם בניסוח שלה.

למעשה, מי שירצה לקרוא את ההתנגדות יצטרך להגיע עד עמוד 216 בדו"ח של בנק ישראל ל–2014, ושם הוא יקרא את המשפט הפתלתל הבא: "ממצאים אלו יוצרים לקובעי המדיניות דילמה: מחד גיסא תשלומי העברה שאינם תלויים במבחן השתכרות עלולים לעודד את הגדלת המשפחה וחוסר התעסוקה, במיוחד בקרב משפחות עניות ובכך להנציח בקרבן את העוני.

"מאידך גיסא, הגדלתם מאפשרת להעלות את רמת החיים גם בקרב אנשים בעלי יכולת נמוכה להשתלב בשוק העבודה. אחת הדרכים לאזן בין שיקולים אלו היא להגדיל את תשלומי ההעברה רק למשפחות עובדות - למשל באמצעות מס הכנסה שלילי - אבל הדבר מצריך להחריג מהקבוצה פרטים שכושרם להשתכר נמוך במיוחד".

ממצא בעייתי ביותר - וייחודי לישראל

אם לא הבנתם, הרי זה לא מקרי. בנק ישראל מקפיד שלא לסבך את עצמו עם אמירות חדות, ששומו שמים עלולות להרגיז את הדרג הפוליטי. אבל המסר ברור, והוא מלווה בגרף מאיר עיניים ובמספרים חדים: בנק ישראל קובע כי מוקד האי־שוויון בישראל נובע מגודלן של המשפחות העניות, כלומר ריבוי הילדים בקרבן, יותר מאשר כל גורם אחר, ולכן אסור להגדיל את קצבאות הילדים.

כדי להגיע למסקנה הזו בנק ישראל עשה ניתוח של פערי האי־שוויון בין ישראל למדינות המפותחות, מדינות OECD. לשם כך הוא השווה את הפער בין ההכנסה למשק בית בחמישון העליון להכנסה למשק בית בחמישון התחתון. על ההשוואה הזו הוא חזר שלוש פעמים, לפי שלוש הכנסות שונות.

1. ההשוואה הראשונה בדקה את ההכנסה הכלכלית - השכר ברוטו. ההשוואה הזו העלתה כי השכר ברוטו של משק בית בחמישון העליון בישראל גבוה פי 13.3 מהשכר ברוטו של משק בית בחמישון התחתון. אם זה נשמע המון, הרי שכדאי לזכור כי היחס בקרב מדינות OECD הוא 11.9. מכאן עולה שהאי־שוויון בשכר ברוטו בישראל גבוה רק בקצת מזה שנצפה במדינות המפותחות, כלומר שהאי־שוויון בשכר ברוטו אינו מוקד הבעיה שלנו.

אייל טואג

2. ההשוואה השנייה בדקה את ההכנסה הפנויה למשק בית - השכר נטו, לאחר ניכוי מסים לעשירים ותוספת של קצבאות לעניים. ההשוואה הזו העלתה כי ההכנסה הפנויה למשק בית בחמישון העליון גבוהה פי 6.2 מזו של החמישון התחתון, לעומת יחס של פי 4.7 בלבד בקרב מדינות OECD. זהו כבר פער משמעותי יותר, והוא חושף את החלק הראשון בבעיית האי־שוויון שלנו: מערכת הרווחה הקמצנית עד מאוד של המדינה - ישראל היא השלישית מלמעלה בקרב המדינות המפותחות בשיעורי העוני שלה, אבל החמישית מלמטה בשיעור ההוצאה על רווחה. לכן, בעוד שמדינות אחרות עושות עבודה טובה בהקטנת פערים דרך מיסוי וקצבאות, אנחנו עושים עבודה רעה - ומגדילים באופן יחסי את הפערים ביחס לשאר המדינות.

3. ההשוואה השלישית בדקה את ההכנסה הפנויה לנפש, להבדיל מההכנסה הפנויה למשק בית, וכאן מגיע הגילוי המסעיר של בנק ישראל. מתברר שבהשוואה לנפש, הרי שנפש בחמישון העליון בישראל נהנית מהכנסה שהיא פי 8.2 מההכנסה של נפש בחמישון התחתון - לעומת יחס של פי 4.8 בלבד במדינות OECD. האי־שוויון לנפש אצלנו כמעט כפול מזה של המדינות המפותחות האחרות. בנק ישראל, כלומר, מגלה שמוקד האי־שוויון נמצא בהכנסה לנפש - בגלל מספר הנפשות הגדול במשקי הבית העניים שלנו.

זהו ממצא ייחודי לישראל. במדינות המפותחות, מספר הנפשות, כלומר מספר הילדים, זהה לאורך החמישונים ועומד על ממוצע של 2.5 נפשות למשק בית. בישראל, לעומת זאת, יש יחס הפוך ברור: 2.75 נפשות למשק בית בחמישון העליון ו–4 נפשות למשק בית בחמישון התחתון. אצלנו, כלומר, ככל שמשק הבית הוא עני יותר, יש בו יותר ילדים ויותר נפשות, והדבר מחריף מאוד את מצוקת העוני של משק הבית.

במונחים של בנק ישראל: 22% מפער האי־שוויון בינינו לבין OECD נובע מהשוק, כלומר מהשכר ברוטו. 25% מהאי־שוויון נובע ממערכת הרווחה הקמצנית שלנו, שמגדילה את האי־שוויון בהכנסה נטו, ו–54% מהאי־שוויון נובע מההבדל הדמוגרפי - העובדה שדווקא משקי הבית העניים הם גם משקי הבית הגדולים, מחריף מאוד את העוני לכל נפש בהן.

העשור של 
"נס התעסוקה"

הממצא הזה מתווסף לניתוח שבנק ישראל ערך, ושדומה לו כבר נערך גם בידי הביטוח הלאומי - נס התעסוקה של 2003–2014, כלומר, הגידול העצום בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה, בעיקר של עובדים חלשים, והצמצום בעוני כתוצאה מכך.

בנק ישראל מצביע על כך שמאז 1999 ועד 2012 ההכנסה הפנויה לנפש גדלה בכל חמישוני ההכנסה, לרבות החמישון התחתון: ההכנסה שלו גדלה ב–1.5% ריאלי לשנה. גידול שהוא מעט נמוך מזה של ממוצע האוכלוסייה, 2.1% לשנה, אבל רובו נובע מ–1999–2003, השנים של הגידול בקצבאות ולאחר מכן ההפחתה החדה שלהן.

מאז 2005 הגידול בהכנסה הפנויה של החמישון התחתון גבוה מאוד: 2.6% לשנה, יותר מהממוצע שהוא 2.3% בלבד 
(ו–2.1% בחמישון העליון). הניתוח של בנק ישראל מגלה כי הגידול בהכנסה של החמישון התחתון נבע מהצטרפות מאסיבית לשוק העבודה: מספר המפרנסים גדל ב–42%, מספר שעות העבודה גדל ב–39%, ההכנסה מעבודה זינקה ב–72%, נתח הקצבאות בהכנסות של משקי הבית העניים צנח מ–70% ל–40%.

משקי הבית העניים, לפיכך, המירו מאז 2003 הכנסה מקצבאות בהכנסה מעבודה, תוך שהם משפרים במידה ניכרת את ההכנסה שלהם וגם נהנים מצמצום בעוני, וזהו כמובן פועל יוצא של מדיניות עידוד האדם העובד שננקטה כאן מאז 2003: קיצוץ חד בקצבאות, קיצוץ חד במס הכנסה (תורם למי שעובדים), ושמירה על מסים עקיפים גבוהים (נטל על מי שאינם עובדים).

אף מלה על תוכנית ויסקונסין

אז עכשיו כבר אפשר להתחיל להבין טוב יותר את המשפט הסתום שבנק ישראל סיכם עמו את ממצאיו: תרבות הקצבאות, במיוחד קצבאות שאינן מעודדות עבודה, "עלולות לעודד את הגדלת המשפחה ואת חוסר התעסוקה". אין צורך להסביר שקצבאות ילדים הן בדיוק קצבאות שמעודדות הגדלת משפחה, ואי־יציאה לעבודה.

עם זאת, בנק ישראל נחרד מהעוני ומהפערים בחברה הישראלית, ולפער הבלתי נסבל של קמצנות מערכת הרווחה הישראלית על רקע שיעורי העוני הגבוהים, ולכן הוא רוצה לעודד המשך תשלום של קצבאות שיסייעו לחלשים בחברה. אבל, צריך להתמקד בקצבאות חכמות: כאלה שמעודדות עבודה ותומכות בעובד העני, כמו מס הכנסה שלילי.

ולבסוף, בנק ישראל מסיים את ההמלצה שלו במשפט סתום אחרון לגבי "הצורך להחריג מהקבוצה פרטים שכושרם להשתכר נמוך במיוחד". הכוונה היא שלא ניתן להתמקד רק בקצבאות מעודדות עבודה, כי יש אנשים חלשים שאינם מסוגלים לעבוד וזקוקים לסיוע מחוץ לשוק העבודה. בנק ישראל קורא לתמוך בחלשים הללו באמצעות הגדלת קצבאות כמו הבטחת הכנסה, אבל בתנאי שאנחנו מוודאים שמדובר אכן במי שאינו מסוגל לעבוד.

להזכיר, התוכנית העיקרית שבדקה את מקבלי הבטחת ההכנסה ומיינה מי מהם באמת אינו מסוגל לעבוד, היתה תוכנית ויסקונסין. מעניין שדווקא שמה של התוכנית הקריטית הזו לא הוזכר באף אחד מהדיונים הקואליציוניים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם