טוב או רע כאן? ישראל מפגרת אחרי יוון, קפריסין וארגנטינה במדד הקדמה החברתית - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

טוב או רע כאן? ישראל מפגרת אחרי יוון, קפריסין וארגנטינה במדד הקדמה החברתית

ישראל מאפשרת פחות הזדמנויות צמיחה לאזרחיה ■ המסקנה: אנחנו חייבים להשתפר בזכויות הפרט, בסובלנות ובנגישות לדיור

16תגובות

"ב–4 ביולי 1934 הציג איש צעיר דו"ח לקונגרס האמריקאי, שינה את העולם, והדו"ח שלו עדיין מעצב את חיינו גם 80 שנה לאחר מכן" — כך מספר מייקל גרין, מומחה לקדמה, בהרצאה שלו ב–TED. אותו צעיר לא היה פוליטיקאי, לא איש עסקים ולא מוביל חברתי. הוא היה כלכלן, ושמו היה סיימון קוזנץ. הכותרת של הדו"ח שלו היתה: "הכנסה לאומית 1921–1932", והוא היה יבש לחלוטין.

בתקופה ההיא ארה"ב עדיין היתה בשלבי התמודדות עם משבר כלכלי, ומכיוון שהממשל התקשה להתמודד עם המשבר בשל היעדר נתונים ומידע על מצבה של הכלכלה — קוזנץ המציא שיטה למדוד את הפעילות הכלכלית: תוצר לאומי גולמי (תל"ג). כלי זה נתן לקובעי המדיניות דרך לאמוד וללמוד באופן רציף את הפעילות של המשק, ואומץ במהרה על ידי כל המדינות בעולם.

81 שנה מאוחר יותר, ההמצאה של קוזנץ — "התוצר" — היא עדיין המדד הכלכלי המרכזי שמעצב את חיי תושבי כדור הארץ. מדי חודש, מיליארדי דולרים של משקיעים זורמים בין מדינות על בסיס הציפיות לצמיחת התוצר. המדיניות הכלכלית־חברתית ברוב המדינות בעולם עדיין מכוונת ל"מיקסום התוצר", ואת ההשוואות והמדידות של ביצועי המדינות השונות אנחנו עדיין עושים באמצעות התל"ג.

אלא שכבר באותה הרצאה היסטורית ב–1934, בדברי הפתיחה של הדו"ח, קוזנץ הזהיר: "הרווחה של אומה לא ממש יכולה להתקבל באמצעות מדידה של חשבונאות לאומית כפי שזו הוגדרה לעיל". ואכן, החסרונות של התוצר ככלי למדידת רווחה של בני אדם אינם סוד: מצד אחד, המדד אומד פעילות של בתי כלא, ייצור תחמושת או בנייה מחדש לאחר אסונות כקדמה כלכלית, ואילו מהצד השני החישוב מתעלם לחלוטין משיקולים כמו חינוך, איכות הסביבה, חופש אישי, ביטחון אישי, אי־שוויון בהכנסות ונכסים ואי־שוויון בהזדמנויות אישיות.

מוטי מילרוד

בשנה שעברה שמו של קוזנץ, שזכה בפרס הנובל לכלכלה ב–1971, שוב עלה לכותרת — הפעם בזכות ספרו של הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי. קוזנץ היה זה שחישב בשנות ה–50 של המאה הקודמת את האי־שוויון בארה"ב על בסיס נתוני מס ההכנסה האמריקאי, הראה שהאי־שוויון קטן בעקביות משנות ה–20, וקבע כלל אצבע שלפיו האי־שוויון מתכווץ ככל שהפעילות הכלכלית ("התוצר") גדלה. פיקטי לקח את המתודולוגיה שלו, בדק מה קרה משנות ה–50 ואילך, וגילה שכלל האצבע הפסיק לשקף את המציאות בתחילת שנות ה–80. בתקופה זו חל מהפך דרמטי, שהחזיר את האי־שוויון בארה"ב לרמות שנראו בשנות ה–20, עידן שאופיין על ידי ברונים עשירים ופועלים עניים — בעוד שנתוני התל"ג הראו המשך של הצמיחה גם ב–30 השנים האחרונות.

מדד הקדמה החברתית

זו לא היתה הפעם הראשונה שהציבור שם לב שנתוני החשבונאות הלאומית הם לא בהכרח הדרך הנכונה ביותר למדידת רווחת הציבור. "מדדי אושר" לאומיים ממקמים לעתים קרובות במקום הראשון את קוסטה ריקה, על אף שהתוצר לנפש בה הוא פחות ממחצית מזה של ישראל. מנהיגי מדינות, בין השאר בצרפת, קראו בעבר לקבוע מדיניות ויעדים לאומיים שמשקללים גם נתונים נוספים, שלא באים לידי ביטוי בתל"ג. לפחות שלטון אחד — בבהוטן, שבה פחות ממיליון תושבים — מודד את "האושר הלאומי הגולמי" של המדינה. אלא שעד השנה שעברה לא היה בנמצא מדד חלופי לתל"ג — ואז הגיע ארגון ללא מטרות רווח בשם "משימת הקדמה החברתית" (Social Progress Imeprative) והעמיד מדד סטטיסטי חדש, שמנסה למדוד את הרווחה האמיתית לנפש בכל מדינה. בראש העמותה עומד פרופ' מייקל פורטר מהרווארד — שמחקריו המוכרים יותר עוסקים בתחרותיות ובאסטרטגיה עסקית — ופעילותה ממומנת מכספי תורמים ועסקים מסחריים.

המדד מחושב על בסיס נתונים סטטיסטיים בהיקף רחב, כולל עשרות תת־סעיפים ומושתת על ארבעה עקרונות: מדידה חברתית וסביבתית (במקום הכנסות ותעסוקה), מדידה של תוצרים (במקום מדידה של תשומות או מדיניות), מדידה של גורמים שניתן להשפיע עליהם, ומדידה באופן שניתן ליישום בכל המדינות ובכל הרמות — מדינית, אזורית ואף ברמת הרשות המקומית.

יוצרי המדד מבקשים להדגיש: הם אינם סבורים שהתל"ג והחשבונאות הלאומית הם חסרי ערך. להפך — המחקרים של הקבוצה גילו שבמדינות עניות ומתפתחות קיים מתאם גבוה בין צמיחת מדד הקדמה החברתית שהם יצרו לבין נתוני התל"ג המסורתיים. אלא שככל שמדינה יותר מפותחת, כך נחלש הקשר בין השניים, וניתן להגיע לרמה גבוהה יותר של רווחה חברתית בהינתן אותה רמה של פעילות כלכלית כפי שהיא נמדדת על ידי התוצר. כך, יש מדינות בעלות תוצר לנפש זהה ומדד חברתי שונה לחלוטין.

כמו כן, יוצרי המדד מבקשים להדגיש שהמדד החדש אינו מודד "אושר" לאומי, שבמהותו מבוסס על סקרים של שביעות רצון. אמנם קיים מתאם בין אושר למדד הקידום החברתי, כפי שקיים מתאם בין אושר לתל"ג, אך המדד אינו מבוסס דווקא על סקרי שביעות רצון — אלא על מגוון רחב של נתונים וסטטיסטיקות. ככלל, המדד מבוסס על שלוש משפחות של נתונים: נתונים על טיב הצרכים לקיום אנושי בסיסי (מזון, בריאות בסיסית, דיור, ביטחון אישי), יסודות הרווחה (גישה למידע, תקשורת, רמת בריאות, קיימות סביבתית), והזדמנויות (זכויות פרט, חופש אישי, סובלנות וגישה להשכלה מתקדמת).

אז מי במקום הראשון שאלתם? ב–2015, באופן שלא אמור להפתיע, מדינות סקנדינביה ממוקמות בראש הטבלה. נורווגיה ראשונה ואחריה שוודיה, שווייץ, איסלנד, ניו זילנד, קנדה, דנמרק, הולנד, אוסטרליה ובריטניה סוגרת את העשירייה הפותחת. בטבלה בולטת ארה"ב, שמגיעה רק למקום 15 למרות התל"ג הגבוה שלה — אך מה שמעניין במיוחד הוא אותן מדינות שמצליחות להגיע לרמה גבוהה יחסית של רווחה חברתית, על אף שהן לא מצטיינות בתוצר כלכלי קלאסי. ניו זילנד, למשל, קיבלה ציון גבוה במדד (87.08 מתוך 100) שאינו רחוק מאוד מזה של נורווגיה (88.36), אף שהתוצר לנפש של אזרחיה הוא רק מחצית מזה של הסקנדינבים (ונמוך מזה של הישראלים) — כ–33 אלף דולר בשנה מול 62 אלף דולר לנורווגים. קוסטה ריקה הגיעה במדד לציון 77.58 עם תוצר לנפש של 13.4 אלף דולר בלבד, והתמקמה לפני מדינות כמו איטליה ודרום קוריאה, בעלות תוצר כלכלי גדול פי שלושה. ירדן, הגיעה לציון של 63.3 במדד, בדומה לערב הסעודית, שלאזרחיה תוצר גבוה פי חמישה. בחלק התחתון של הטבלה מצליחה גאנה להגיע לציון של 58.29, בעוד שניגריה — העשירה ממנה בהרבה — נמצאת הרחק במורד הרשימה עם ציון של 43.31 נקודות במדד.

הרבה מה לשפר

ומה אתנו? על פי מדד הקידום החברתי יש לישראל עוד הרבה עבודה כדי להתמקם בין המדינות ה"טובות" בעולם, למרות הדימוי של "אומת הסטארט־אפ" ולמרות "המוח היהודי". לפי נתוני 2015, ישראל ממוקמת במקום 40 בעולם עם ציון של 72.6 — מתחת למדינות כמו יוון, קפריסין ואפילו ארגנטינה. מעבר למיקום הכללי, מעניין לבחון איפה אנחנו כן טובים יותר, ואיפה אנחנו גרועים באמת — שם ניתן למקד את המדיניות הממשלתית ולשאוף לשימור ולשיפור. אז ככה: ישראל מציגה ציונים טובים יחסית בכל הקשור לסעיפי הצרכים האנושיים הבסיסיים, עם ציון של 86.97 (מקום 33 בעולם), אבל ציון בינוני ביסודות הרווחה (72.99, מקום 48), ובעיקר ציון גרוע בסעיף ההזדמנויות — 57.86 בלבד, מקום 49 בעולם. לפי המדד, ישראל צריכה להשתפר במהירות, גם ביחס למדינות בעלות תוצר דומה לשלנו, בסעיפים הבאים (ורובם לא יפתיעו אף אחד): דיור, מספר מקרי הרצח, קרוא וכתוב, חינוך יסודי, חופש התקשורת, השמנה, איכות האוויר והסביבה, חופש תנועה ודת, סובלנות למהגרים ואפליה נגד מיעוטים.

אפשר, כפי שנהוג אצלנו, להתעלם ממדדים מהסוג הזה ומהמדד הספציפי הזה בפרט — הרי בסופו של דבר הוא רק מסכם ומשקלל תופעות ונתונים שלא זרים לאף ישראלי, ומציב אותם על ציר של דירוגים בינלאומיים. אפשר לטעון שמדדים אלה לא לוקחים בחשבון את האתגרים הביטחוניים והקיומיים של ישראל, אלה שנראה שמחייבים אותנו לשים בצד, ולעתים אפילו לפגוע, בשורה ארוכה של צרכים אישיים, כלכליים וחברתיים של חלקים גדולים בציבור.

ואולם בדומה לרפורמות כלכליות וחברתיות שחלקן נמצאות בימים אלה על סדר ההיום הכלכלי הלאומי, אין בהכרח קשר בין הדברים — ואין בהכרח תלות ביניהם. אם מדד הקדמה החברתית של פורטר מוכיח דבר אחד, הרי זה שניתן לשפר כלכלה וחברה גם במסגרת תקציב נתון ובמסגרת יכולות כלכליות קיימות — אם רק קיימת נכונות פוליטית לעשות זאת. כך גם בכל הקשור לביטחון, גם תחת איום נתון וצרכים ביטחוניים קיימים, יש דרכים רבות לעצב את החברה ואת הכלכלה אחרת, טוב יותר.

עלייה בדירוג של ישראל בסעיף של שוויון בהזדמנויות, למשל, אינה מותנית דווקא בהגדלת העוגה כולה ("התוצר"), אלא גם ברפורמות שיפתחו שערים עבור מי שהם סוגרים עברו. השערים האלה הרי לא סגורים במקרה — כולם משקפים אינטרסים כלכליים וכוח פוליטי, ודרוש לחץ חברתי משמעותי כדי לפתוח אותם ולהתגבר על הלחץ והאינטרסים של מי שחושש להיפגע מהשינוי. איפה? בדיור, במימון ומתן אשראי לעסקים בינוניים וקטנים, בחינוך והשכלה גבוהה למקצועות נדרשים, ובגישה למקומות עבודה ולאמצעים ששעריהם נעולים עבור מי שאינו מחובר, אינו שייך לוועד הנכון, למקצוע הנכון, למשפחה הנכונה או למועדון הנכון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#