הפריון בזבל, הדולר עצמאי והבעיות הן של הממשלה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפריון בזבל, הדולר עצמאי והבעיות הן של הממשלה

דו"ח בנק ישראל מגלה כמה תובנות שגם אם אין בהן "חדשות" - הן צריכות לעניין כל אחד

18תגובות

זה לא צריך להפתיע, אבל לא היה פשוט למצוא חידושים בדו"ח בנק ישראל שפורסם בצהריים, או בשתי ההרצאות שהוצגו במסיבת העיתונאים לרגל האירוע: זו של הנגידה קרנית פלוג וזו של מנהל מחלקת המחקר נתן זוסמן. זה לא מפתיע כי בנק ישראל, כמו כל בנק מרכזי, הוא שמרן באופן קיצוני (בנק ישראל מעט יותר אקטיביסט מבנקים מרכזיים אחרים), וממילא הבנק כבר פירסם בשבועות האחרונים כמה מהפרטים היותר מעניינים שבדו"ח. זה כמובן לא מקרה: לבנק ישראל אין עניין להפתיע את הציבור או לטלטל את השווקים בגין נתון, אמירה או ניתוח כלכלי – וגם כאשר כזה צץ, הוא יעשה הכל כדי להטמיע אותו בעדינות. ובכל זאת, בין השורות ובין ההסברים הכלכליים, עולות מהדו"ח כמה תוכנות שגם אם אין בהן "חדשות" – הן צריכות לעניין כל אחד.

1. ועדת בכר הצליחה, ועשתה מהפכה היסטורית בשוק האשראי. נכון, קרנית פלוג לא אמרה את צמד המילים "ועדת בכר", אבל היא הציגה גרף שמראה שיותר ממחצית מהאשראי לסקטור העסקי מגיע כיום מהשוק החוץ-בנקאי, כלומר מהמוסדיים. זה מעניין, כי פיצול של ניהול ההשקעות מהבנקים יצא לדרך בדיוק לפני עשר שנים, תקופה שבה רק שני אנשים – הכוונה היא למנכ"לים של הבנקים הפועלים ולאומי – קבעו מי יקבל ומי לא יקבל אשראי בישראל. שתי הדמויות הללו עדיין חשובות מאוד עבור אנשי עסקים, אבל כיום כחצי מהאשראי העסקי מגיע מעוד 15 גופים ומנהלים שונים – וזה בדיוק מה שהיה צריך כדי ליצור שוק אשראי עסקי תחרותי. נכון שוועדת בכר לא השלימה את העבודה בצד השני של השוק, לא יצרה הסדרה טובה של שוק החיסכון, ולכן העמלות בחלק מהשוק גבוהות מדי (למשל בביטוחי מנהלים) – אבל זה כבר סיפור אחר.

אוליבייה פיטוסי

2. הפריון של העובד הישראלי הממוצע גרוע – וכל החגיגה של האבטלה הנמוכה היא כי יש ביקוש לחוטבי עצים ושואבי מים בסקטור הציבורי. נתן זוסמן, הבוס של 60 הדוקטורים לכלכלה בבנק ישראל, סיפק פתרון מטריד לתופעה המוזרה שכל אחד מאיתנו מכיר: איך זה שהתעסוקה בישראל כל כך טובה – אבל כולם לא מצליחים לגמור את החודש. אז הנה, מתוך המחקרים שלו ושל הצוות שלו: הפריון, כלומר התפוקה של העובד הישראלי הממוצע – בזבל. למעט ביצוא של היי-טק, העובד הישראלי גרוע בהשוואה למדינות מפותחות, ולכן גם אי אפשר לשלם לו הרבה. אז יש עבודה, אבל היא לא שווה הרבה – ולכן העובדים לא מקבלים כסף. ומה עם שיעורי האבטלה הנמוכים: אם יש ביקוש לעובדים, איך זה שהשכר לא עולה. התבונה של זוסמן: כמעט כל מקומות העבודה החדשים שנוצרו בשנים האחרונות הם בתחום השירותים של הסקטור הציבורי – ולא בסקטור הפרטי או בייצור. במילים אחרות: חוץ מאשר שכבה לא גדולה של היי-טק, מקצועות מיוחדים ועוד קצת מהנדסים – ישראל הולכת לכיוון שבה היא תהיה מדינה של שואבי מים וחוטבי עצים.

3. הדולר לא מגיב למה שאתם חושבים שהוא מגיב – וכל הימור הוא על אחריותכם. נתן זוסמן דיווח על בדיקה מרתקת שביצעו הכלכלנים בבנק ישראל בנוגע לשאלה למה מגיב שער הדולר, ומה גורם לו להתחזק או להיחלש. הפתעה מספר אחת: הדולר לא מגיב לצמיחה. כלומר: התחושה שקיבלנו, כולל מהנגיד הקודם סטנלי פישר, לפיה גורל השקל הוא להתחזק בטווח הארוך, זאת משום שאנחנו צומחים יותר מהר בגושי היורו או ארה"ב - לא נכונה. הפתעה מספר שתיים: חשבתם שהשקל מתחזק בגלל הפער בחשבון השוטף, כלומר העובדה שיותר דולרים נכנסים לישראל מאשר יוצאים ממנה? אז טעיתם. הנתונים לא מראים את זה. הפתעה מספר שלוש: הנתונים דווקא כן מראים שהשקל מתחזק כאשר הפעילות העסקית קופצת. למה? אין תשובה. האמת היא שהמחקרים הללו רק מצטרפים לעוד מאות מחקרים על הקשר בין השווקים לבין נתוני הכלכלה הריאלית, כמו זה שהצמיחה לא חוזה את מגמת שוק המניות בבורסה. במילים אחרות: תעמידו בסימן שאלה את כל מה שאתם חושבים בנוגע לקשר הסיבתי בין הכלכלה לבין שווקים פיננסים, ולא משנה אם אלה מטבעות, מניות או אג"חים. מה שאתם חושבים? מה שאתם מסבירים לחברים? אז זה לא עובד כך.

 

4. צריך תחרות בבנקים – ואפשר לקחת כסף ציבורי כדי להתניע אותה. קרנית פלוג דיברה באופן מפורש על הצורך ביצירת תחרות במערכת הבנקאית, וגם לא שללה אפשרות לעשות שימוש בכסף ציבורי כדי לסייע לגופים חדשים. אבל לא ברור עד כמה היא מתלהבת מזה: היא אמרה שזה אפשרי, אבל לא ברור עד כמה הנושא צריך להיות גבוה בסדר העדיפות הלאומי. במילים אחרות: פלוג ובנק ישראל לא היו מזילים דמעה אם הנושא של תחרות ורפורמה בבנקים – גם אם יחסוך מאות שקלים לכל אזרח וייעל את המערכת – ירד מסדר היום. כחלון: שים לב.

 

5. גז: כן - זה בדיוק השוק שבו מותר ונכון לפקח על המחיר. בתשובה לשאלה על הסדרת שוק הגז הטבעי, קרנית פלוג אמרה שאם קיים מונופול טבעי, אז בהחלט יש מקום לפיקוח על המחיר שלו. האם ישנו בישראל מונופול יותר טבעי משוק הגז – שבו יש שניים וחצי מאגרים שנשלטים על ידי אותן שתי חברות, ושממילא התפעול של האופרציה היא עניין שקשור להגנה צבאית ומערכת יחסים גאו-פוליטית עם שכנים לא סימפטיים? נכון שפלוג גם אמרה שצריך לנסות ליצור תחרות ושדחיות ברגולציה עלולות לחדול את פיתוח המאגרים והשימוש בגז. אבל גם לדעת הנגידה, העיקרון הכלכלי במקרה הזה – ברור.

6. אי השוויון שלנו גבוה כי מערכת המס לא מספיק פרוגרסיבית. זה שאי השוויון בישראל גבוה הינו עובדה ידועה, אבל זוסמן סיפק שני רמזים עבים על הסיבה לכך. האחד: כמו בכל מקום, הפעילות של חלוקה מחדש של אמצעים בין עשירים לענייניים, דרך מנגנוני המס, מקטינה את אי השוויון – אבל היא עושה את זה פחות מאשר במדינות מפותחות לחו"ל. למה? פשוט: כי מערכת המס שלנו הרבה פחות פרוגרסיבית מאשר במדינות ה-OECD. כלומר (במידה ואנחנו רוצים להיות כמו באירופה, למשל), מתחילים אצלנו לגבות מס במדרגות נמוכות מדי – ולא לוקחים מספיק ממדרגות גבוהות יותר. ההסבר השני מחזיר את עניין הפריון: כיוון שהוא נמוך גם ההכנסה נמוכה (בעיקר במחצית הענייה יותר של האוכלוסייה) – ולכן אי השוויון גדול יותר, שוב בהשוואה לחו"ל.

7. תחליטו: עוד כסף לביטחון או להמשיך להידרדר בדרך למדינה שהיא בין עולם ראשון לעולם שלישי. לא, זו לא הגזמה: בפרט על המדיניות הפיסקלית פלוג הבהירה היטב עד כמה השמיכה התקציבית קצרה, עד כמה אנחנו כבר עתה משלמים פי שניים תשלומי ריבית על החוב הממשלתי, עד כמה ההוצאה לשירותים ציבוריים אזרחיים נמוכה בחו"ל ביחס למערב, ועד כמה התשתיות שלנו מפגרות. לקראת התקציב הקרוב, היא מבהירה פעם נוספת, הפעם לאזניו של משה כחלון, שמיועד לתפקיד שר האוצר: זה שוב יהיה קרב של עוד כסף לביטחון או ירידה ברמת חיים (עוד מסים), ירידה נוספת בשירותים הציבוריים האזרחיים (עוד קיצוצים) וירידה באיכות החיים (תשתיות, כבישים, רכבות, פקקים). אין אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#