מדוע חלק מהתקשורת ניסתה לחסל את נתניהו? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדוע חלק מהתקשורת ניסתה לחסל את נתניהו?

ומה הקשר לרשימה שמציגה בדרך מעניינת את תוצאות הבחירות

53תגובות

ברשתות החברתיות נפוץ בימים האחרונים צילום מסך של טלפון סלולרי, הכולל רשימה קצרה המשקפת בדרך מעניינת את התוצאות של הבחירות האחרונות ואת המעורבות של התקשורת הישראלית בהן.

בצילום מופיעה טבלה שתוכנה, עם ה"נמשל", שאותו השלמנו כאן בסוגריים, נראית כך (לפני עדכון המנדטים): "ישראל היום" (ליכוד/בנימין נתניהו) - 30; "ידיעת אחרונות" (המחנה הציוני/יצחק הרצוג) - 24; "כל אל־ערב" (הרשימה המשותפת) - 14; "גלובס" (יש עתיד/יאיר לפיד) - 11; TheMarker (כולנו/משה כחלון) - 10; מקור ראשון (הבית היהודי/נפתלי בנט) "יום ליום" (ש"ס/אריה דרעי) - 7; "יתד נאמן" (יהדות התורה) - 6; וסטי (ישראל ביתנו/אביגדור ליברמן) - 6. "הארץ" (מרצ) - 4.

ואכן, לרבים בציבור נראה שבבחירות האחרונות כל המסכות הוסרו מעל פניהם של העיתונים וכלי התקשרות. למעט בודדים, כל אחד בחר צד ועסק בצורה אינטנסיבית ואובססיבית בקידום המועמד "שלו". במלחמה הזו כל האמצעים היו כשרים ולא נלקחו שבויים: כמיטב המסורת שמקדשת את הקמפיין השלילי על החיובי, כי זה יעיל יותר, הם תקפו ללא רחמים את המועמד או המועמדים המתחרים. בשלושת החודשים האחרונים ראינו למעשה רק שני מצבים - עיתונים וערוצי טלוויזיה שהיו "רק ביבי ונגד מי שמנסים לחסל את ביבי", מול כלי תקשורת שהיו "רק לא ביבי".

אחרי הבחירות האחרונות קשה להאמין שיש אזרח במדינה, אפילו כזה שאינו מתעניין בתקשורת, שלא זיהה איפה נמצא הלב של כל אחד מהעיתונים. "ידיעות אחרונות", ynet, ערוץ 10 ובמידה מסוימת גם "הארץ" - כולם ניסו להחליש את נתניהו; לעומתם, "ישראל היום" עסק באופן אובססיבי בחיזוקו ובהחלשת הרצוג. העיתונים הסקטוריאליים פעלו למען המועמדים "שלהם": דתיים, חובשי כיפות, רוסים, ערבים. ערוץ 2 היה יוצא דופן ומאוזן יותר.

מוטי קמחי

אם בבחירות קודמות ניסו כלי תקשורת לקדם מועמדים שלהם, הדבר נעשה במסרים סמויים יחסית, כחלק מניסיון רחב יותר לספק דיווח אובייקטיבי. הפעם, הקמפיין נהפך לגלוי ובוטה. אפילו ראש הממשלה עצמו השתתף במלחמת העיתונים, כשטען כמה פעמים שנוני מוזס, בעל השליטה ב"ידיעות אחרונות" ו–ynet, מנסה לחסל אותו. באותה עת, העיתון של נתניהו, "ישראל היום", שתמך בו באופן בוטה באותה מידה - גם תקף את המתקיפים.

עד כאן הכל ידוע וברור, ולכן השאלה המעניינת באמת היא אחרת: מדוע העיתונים וחלק מערוצי הטלוויזיה בחרו הפעם צד בצורה כה בוטה, והאם כך צריכה להתנהל תקשורת במדינה דמוקרטית?

חשיבה יחד או חיסול

נתחיל בשאלה הראשונה: מדוע התקשורת היתה כה אלימה וחד־צדדית, יותר מאי־פעם בעבר? מדוע היא ויתרה בבחירות הללו אפילו על מראית עין של ענייניות ואובייקטיביות? לתשובה יש שני מרכיבים: הראשון הוא תופעה של "חשיבת יחד", (group think) בעגה של הפסיכולוגים והשני הוא הוראות חיסול חד־משמעית של בעלי השליטה.

חשיבת יחד היא תופעה מוכרת בפסיכולוגיה. היא נוצרת בקרב קבוצות הומוגניות קטנות, מטרתה לצמצם מחלוקות וחיכוכים בתוך הקבוצה והיא גורמת לפסילת רעיונות חדשים או כאלה שנוגדים את הקונסנזוס. זאת תופעה חזקה יותר מסתם קונסנזוס, בכך שהיא גורמת לרציונליזציה ולשכנוע עצמי, ותוקפת קבוצות קטנות שמערערות על התפישה השלטת. בין הסימפטומים המוכרחים לחשיבת יתר קל למצוא כאלה שאפיינו את עיתונאי התקשורת: אשליית אי־פגיעות, דחיית אזהרות, רציונליזציה, לחץ המופעל על חברי הקבוצה ליישר קו, תחושת עליונות, צנזורה עצמית וראייה סטריאוטיפית של מנהיגי הקבוצה היריבה.

אי־פי

חשיבת יחד תוקפת רבים, בעיקר באליטות ובמעגלי שלטון, למשל גנרלים (הקונספציה בערב מלחמת יום כיפור), כלכלנים (לא חזו את המשבר הפיננסי), וחברי דירקטוריון בחברות (תומכים באופן עיוור במנכ"ל ובהנהלה). בבחירות האחרונות סבלו מערכות עיתונים וערוצי חדשות בטלוויזיה מחלק מהתסמינים האלה - ואת התוצאות ראינו בפרסומים לכל אורך קמפיין הבחירות האחרון.

אבל אם חשיבת יחד היא תופעה פסיכולוגית שמתרחשת בתת־מודע של חברי קבוצה, הסיבה השנייה לחד־גוניות של כל אחד מכלי התקשורת היא אלימה וישירה יותר — בעל הבית נתן הוראה כזו. אין ספק ששלדון אלדסון הנחה את "ישראל היום" לתמוך ללא סייג בנתניהו, ואין ספק שהעורכים ב"ידיעות אחרונות" הבינו ממוזס שצריך לעשות הכל כדי לגרום להחלפת נתניהו בהרצוג. נתניהו, כמובן, זיהה את הדברים. לאחר שזכה ברוב מוחץ בבחירות הוא מתכנן לבוא חשבון עם מי שניסו לחסל אותו. כך, על פי יוסי ורטר בעיתון "הארץ" מיום שישי, נתניהו מתעתד למנות את איש אמונו יובל שטייניץ לתפקיד שר התקשורת — והמשימה הראשונה שלו במשרד תהיה לסגור את ערוץ 10. את "ידיעות אחרונות" הפרטי נתניהו לא יכול לסגור, אבל לו היה יכול - הוא לא היה מהסס.

כך צריכה 
להיראות תקשורת?

ההתייצבות של כלי תקשורת סביב תפישת עולם מסוימת, ולעתים תמיכה במועמד לבחירות, אינה תופעה ישראלית. בכל העולם הדמוקרטי לכלי תקשורת יש נטייה לכיוון פוליטי זה או אחר — מי פחות ומי יותר. זה טבעי, אם כלי תקשורת פונה בעיקר לאוכלוסייה מסוימת, לעורכים ולעיתונאים שלו תהיה נטייה לתאר את העולם בהתאם למשקפיים של הקוראים, כדי שאלה ימשיכו לצרוך אותו וכי העיתונאים עצמם הם חלק מאותה חשיבת יחד. בארה"ב, רשת החדשות Fox תצבע את העולם בצבעים רפובליקאים ותתקוף את הנשיא הדמוקרטי, עיתוני הכלכלה יראו את העולם דרך עיניהם של אנשי עסקים ופיננסים, ועיתוני השמאל באירופה יתמכו במועמדים סוציאל־דמוקרטים.

אפילו העיתון הנחשב בעולם, "ניו יורק טיימס", בוחר לעתים לתמוך במועמד אחד על פני אחר, ולעתים קרובות הוא יעדיף את המועמדים הליברלים. ואולם יש הבדל עקרוני בין Fox האמריקאית, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", לעומת "ניו יורק טיימס" — הוא ממשיך להיות מקור חדשות ופרשנות אמין בעיני רוב הציבור, גם אם מתפרסם מאמר תמיכה במועמד מסוים. כן, אפילו בעיני קוראים שתומכים במועמד השני. לעולם לא יהיה כלי תקשורת נטול עמדה באופן מוחלט, אבל כדי שהציבור יקבל מושג על מה שקורה בסביבתו ובעולם, דמוקרטיה חייבת כלי תקשורת חזקים ואמינים — גם אם יש להם עמדה.

אוליבייה פיטוסי

בשל ההקצנה בהבדלים והאינטרסים של השבטים השונים בחברה הישראלית, תופעת חשיבת יחד בתוך המערכות, והוראות חיסול שהנחיתו מו"לים ובעלי שליטה - התקשורת הישראלית איבדה בבחירות האחרונות עוד חתיכה ממה שעוד נשאר לה מהאובייקטיביות העיתונאית.

התקשורת איבדה את האמינות שלה: הציבור כיום יודע שכל דבר שנכתב או משודר ושקשור לפוליטיקה, אינו תואם בהכרח את המציאות ומונחה על ידי אינטרסים; אנשי עסקים יודעים שדברים דומים מתרחשים בזירה הכלכלית; ואנשי שיווק יודעים שהדיווח בתחום הבידור עשוי להיות קשור לתשלומים ולהסכמי פרסום.

מה נשאר? ספורט? גם שם יש כנראה עיוותים רבים. התהליך הזה אמנם לא התחיל השנה, אך בבחירות האחרונות גם הציבור הבין והפנים אותו. קשה לחשוב כיום על מישהו שמאמין למה שכתוב בעיתונים או משודר בטלוויזיה, ולכן הבחירות היו אירוע אפל ופוגעני לעיתונות, ולמוניטין שלהם ככלי תקשורת אמינים.

האם גם לדעתכם חלק מהתקשורת הישראלית ניסתה לחסל את נתניהו?


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#