נתניהו תמיד מעדיף את האינטרס האישי - יהיה לו קשה להצליח - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נתניהו תמיד מעדיף את האינטרס האישי - יהיה לו קשה להצליח

התכונות שאיפשרו לו לשרוד כל כך הרבה שנים כראש ממשלה לא נותנות מקום לתקווה

53תגובות

אלוף האלופים, ראש הממשלה בעבר, בהווה ובעתיד, בנימין נתניהו, הצליח להפתיע שלשום בניצחון סוחף. זהו הישג אישי אדיר לנתניהו, שבמהלך החודשים האחרונים כבר הצטייר כשחוק ועייף וכמי שעבר זמנו בפוליטיקה הישראלית. רק שלא. נתניהו הצליח להפתיע עם פרץ חיות מחודש, ואתו הוא ייכנס עתה מחדש אל לשכת ראש הממשלה.

ניתוח תוצאות הבחירות מלמד כי נתניהו ייהנה קרוב לוודאי מקואליציה רחבה של 67 מנדטים, המורכבת משלוש מפלגות ימין (הליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו), שתי מפלגות חרדיות (ש"ס, יהדות התורה) ומפלגת מרכז אחת (כולנו). על אף ריבוי החברים בקואליציה, מדובר במפלגות שרואות בנתניהו בעל ברית טבעי והיסטורי, ולכן יש מקום להניח שהקואליציה תהיה נאמנה ויציבה יחסית. נתניהו, אם כך, הצליח בקנה מידה ענקי בפוטש שאירגן כאשר הפיל את ממשלתו הקודמת: את מקומם של לפיד ולבני, השנואים עליו, הוא צפוי להחליף בחרדים, בעלי בריתו הנאמנים, עם התוספת של משה כחלון, הבן החוזר. זו ממשלה נוחה בהרבה עבור נתניהו, ועל פניה גם אפקטיבית פי כמה.

ועדיין, יש מקום כבד לחשש כי נתניהו יתקשה מאוד להצליח עם הקואליציה הרחבה, אך המסרסת, שהוא בוחר לבנות לעצמו. למעשה, אותן תכונות שהביאו את נתניהו לניצחון הסוחף שלו, הן גם התכונות שימנעו ממנו כנראה להצליח שוב כראש ממשלה - בפעם השלישית ברציפות הוא עלול לסיים קדנציה כראש ממשלה פושר, שהשיג הרבה פחות מדי.

תומר אפלבאום

זה לא שנתניהו נועד לכישלון מראש. אם נשפוט מהקדנציה המלאה האחרונה שלו, ב-2009–2013, אפשר להבחין שהוא יודע להיות אפקטיבי בתחומי הכלכלה ויודע לדחוף בהם לשינויים מפליגים (ועדת ששינסקי למיסוי הגז, חוק הריכוזיות, השקעות בתשתית, הקמת נמל חדש ועוד).

הקואליציה הנוכחית נראית נוחה לא פחות מזו שהיתה לו ב-2009, בתוספת שחקן החיזוק המשמעותי, כחלון. עם כחלון כשר אוצר ניתן בהחלט לקוות לפריצת דרך תחרותית בבנקאות, ואולי גם בתחומי הפנסיה והביטוח. בכלל, כחלון מחויב במצע שלו להפחתת יוקר המחיה והגברת התחרותיות. כל פעולה שתקדם נושאים אלה חשובה מאין כמוה.

על כך צריך להוסיף שנתניהו נראה כמי שכבר הפנים כי הורדת מחירי הדיור היא משימה לאומית שהוא חייב להצליח בה, ואפשר לקוות שהוא אכן ישקיע מאמצים עילאיים בפתרון משבר הדיור. יש לנתניהו, כלומר, תחומים רבים שבהם הוא יכול לקדם את כלכלת ישראל - ועם כחלון באוצר יש לו גם סיכוי טוב להצליח. ועדיין, אף אחד מאלה אינו ההצלחה שמדינת ישראל באמת זקוקה לה.

ישראל לא תוכל 
לסגור את הפער

בלי להתייחס לשאלות המדיניות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומערכת היחסים עם ארה"ב, הרי שבתחום הכלכלי־חברתי, כדי להותיר חותם היסטורי נתניהו יהיה חייב לחולל מפנה באחת או יותר משלוש חזיתות מרכזיות: חרדים, ערבים, וחוסר היעילות והפריון הממשלתי הנמוכים.

שלוש החזיתות הללו הן אבני הריחיים הכבדות ביותר על כלכלת ישראל: הפריון הנמוך ושיעור התעסוקה הנמוך של הערבים והחרדים (בתחום הפריון מדובר על פיגור יחסי של גברים ונשים כאחד), והפריון הנמוך שנובע מחוסר היעילות המשווע של הממשלה.

שיעור התעסוקה

בלי לפתור את שלוש הבעיות הללו, כלכלת ישראל לא תוכל לבצע את קפיצת המדרגה שנתניהו הציב אותה כיעד: להיהפך לאחת מ-15 המדינות הטובות בעולם. בלי להתמודד עם שלוש הבעיות הללו, כלכלת ישראל לא תוכל לעולם לסגור את הפיגור בינה ובין שני שלישים מהמדינות המפותחות האחרות, שנמצאות לפנינו כמעט בכל מדד של OECD. נוכל להמשיך להשתפר, נוכל להמשיך לצמוח - אבל לא נוכל לעולם להיהפך למדינה טובה באמת מבלי להתמודד עם שלוש נקודות התורפה שלנו.

רק שנקודות התורפה הללו הן גם נקודות התורפה של הקואליציה המצטיירת ושל נתניהו באופן אישי. אין צורך להכביר מלים על כך שאחרי ההתבטאות המזעזעת של נתניהו לגבי ערביי ישראל במהלך יום הבחירות ("הערבים נוהרים לקלפי בכמויות אדירות" - כאילו מימוש זכות הבחירה של האזרחים הערבים היא סוג של בגידה), קשה לראות אותו מצליח לקדם את 20% מאזרחי מדינת ישראל שאינם יהודים.

במסדרונות הממשלה אמנם פועלים כבר פקידים מסורים, שהפנימו שבלי לקדם את חמישית מאוכלוסיית ישראל המדינה כולה לא תוכל להצליח, אבל בשסע העמוק הקיים בחברה הישראלית בין יהודים לערבים לא די בפקידות מסורה. את הקידום של ערביי ישראל והפסקת ההדרה שלהם יכול להוביל רק ראש הממשלה במסרים מפורשים שקוראים לאחדות, שוויון וכבוד הדדי. מה שנתניהו עשה במהלך יום הבחירות היה ההפך המוחלט מכך - הוא הציג את ערביי ישראל כבוגדים, וכמי שאינם בשר מבשרה של מדינת ישראל. כך, אין סיכוי להצליח.

אין סיכוי
 למפנה היסטורי

אין צורך להכביר מלים על כך שגם לגבי החרדים אין לנתניהו סיכוי כלשהו להצליח, והפעם מהסיבה ההפוכה. נתניהו כרת ברית אינטרסים עם החרדים, שבמסגרתה הוא מוכן לשלם כל מחיר כדי שהם יהיו חברים בממשלתו. אפשר להניח כי חוק השוויון בנטל, שכבר עבר, עלול לעבור שינוי, ואפשר להניח כי הקיצוץ שהיה בהטבות לחרדים בישיבות ובקבלה למעונות היום יבוטל גם הוא.

גרוע מכך, אין כל מקום להניח שבתחום העיקרי שבו החברה החרדית קוראת לטלטלה, מערכת החינוך נטולת לימודי הליבה, תחול התפתחות כלשהי. נזכיר שבממשלה הקודמת, זו שנתניהו בחר לפרק (ובדיעבד - בצדק מבחינתו), ניסה שר החינוך, שי פירון, לקדם הכנסה של לימודי ליבה למערכת החינוך החרדית. אלא שהמאמצים הללו התקדמו לאט מאוד, בעיקר משום שראש הממשלה נתניהו לא נתן להם יד.

בסעיף העיקרי שמקנה למערכת החינוך החרדית חסינות מפני קיצוצי תקציב, סעיף 3א' לחוק יסודות התקציב, לא נגעו בתקופת הממשלה הקודמת - ואין שמץ של סיכוי כי הוא יוסר עתה. בלי לימודי ליבה ובלי הפעלת לחץ כלכלי מסיבי על החרדים באמצעות קיצוצי קצבאות או ייקור מעונות היום (וגם הימנעות מאספקת דירות כמעט חינם לחרדים, בדמות בנייתן של ערים חרדיות מבודדות וזולות בשטחים או בנגב), אבד הסיכוי לחולל מפנה משמעותי בחברה החרדית, הבוחרת שלא לעבוד. כפי שמצטריים הדברים כרגע, נתניהו צפוי להקריב את האינטרס הלאומי הקריטי הזה על מזבח קיום הקואליציה שלו.

מה שנותר הוא החזית השלישית - זו של רפורמה בעבודת הממשלה בכלל ורפורמה ביחסי העבודה בממשלה בפרט. נתניהו מודע היטב לנחיצותה של רפורמה כזו, והראיה שהוא גם מינה ועדה לניסוח רפורמה בנציבות שירות המדינה. הוועדה הגישה דו"ח חשוב לפני כשנתיים, אך מי שלא שמע עליו - שלא יתפלא. נתניהו החביא את הדו"ח הזה, תוך שהוא נוטש את נציב שירות המדינה הלא מנוסה, משה דיין, להתמודד לבדו בזירה של שינוי פניה של הממשלה. זה כמובן לא רציני.

כמו במקרה של החרדים, וכמו במקרה של הערבים, מפנה היסטורי בתחומים שהם נקודות התורפה המבניות של ישראל מחייב מעורבות אישית עמוקה של ראש הממשלה. רק אם ראש הממשלה יכריז על הצורך בקיום מפנה כזה כמשימה לאומית, יש סיכוי לראות את המפנה מתחולל. רק שעד כה נתניהו גילה אדישות לנושא, אולי בגלל שהוא העריך כי הסיכוי שלו להגיע להסכמה עם ההסתדרות על אמנה חברתית חדשה לחברה הישראלית הוא נמוך, וככלל הוא נמנע מלנקוט בצעדים שעלולים להיות מסוכנים לעתידו הפוליטי.

זהו ראש הממשלה שלנו, שמפחד מכל צעד מסוכן ומעדיף את האינטרס האישי שלו בבחירה מחדש ובקיום הקואליציה על פני האינטרס הלאומי. אלה הן בדיוק התכונות שאיפשרו לנתניהו לשרוד כל כך הרבה שנים כראש ממשלה, והן אותן תכונות שבעטיין אנחנו לא תולים הרבה תקוות כלכליות־חברתיות בכהונה הרביעית במספר שלו. הלוואי שנתבדה.

מהם לדעתכם סיכויי ההצלחה של נתניהו? הגיבו ושתפו


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#