הרצוג ו/או נתניהו: האם אנחנו בדרך לממשלת 
שיתוק כלכלי? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרצוג ו/או נתניהו: האם אנחנו בדרך לממשלת 
שיתוק כלכלי?

האם תקציב הביטחון יגדל או יקוצץ? האם ייושמו המלצות ועדת גרמן? והאם רשות השידור תפורק? הרכב הממשלה הבאה יקבע את גורלן של רפורמות רבות שעומדות על הפרק ■ כך או כך, 2015 מסתמנת כשנת פספוס כלכלי

12תגובות

"מופעלים עלינו לחצים כבדים משני הצדדים, גם מהליכוד וגם מהמחנה הציוני, להביע תמיכה בפומבי (באחד המועמדים עוד לפני הבחירות), אם אני רוצה אני יכול להיות שר אוצר עוד 10 דקות אחרי שיחת טלפון אחת" - כך התוודה השבוע יו"ר מפלגת כולנו, משה כחלון.

כחלון החליט שעד סגירת הקלפיות הוא לא יביע תמיכה בבנימין נתניהו או ביצחק הרצוג מסיבה טקטית: הוא מבקש לקחת קולות הן מאלה ששוקלים להצביע לליכוד והן מאלה שמתלבטים אם להצביע למחנה הציוני. הוא יודע כי התייצבותו בעד אחד המועמדים עשויה להבריח מצביעים. זאת ועוד: למה שיסגור דיל כעת עם אחד המועמדים? הרי יש סיכוי שלפתע יתברר שלשני יש סיכוי גדול יותר להרכיב את הממשלה, וייתכן גם שלאחר הבחירות יקבל הצעה מפתה יותר.

נכון לעכשיו כחלון הוא לשון המאזניים בדרך להקמת הממשלה הבאה, כי הוא יכול ללכת עם כל אחד. כפוליטיקאי ותיק הוא יידע לסחוט את הלימון אצל שני הצדדים, במיוחד מאחר שהוא יכול להטות את הכף לטובת המועמד להרכבת הממשלה.

כחלון אומר במפורש כי הוא מעוניין בתיק האוצר, אך הוא לא היחיד: גם יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, רוצה לחזור למשרד כדי להשלים את הרפורמות שבהן החל, וגם פרופ' מנואל טרכטנברג מהמחנה הציוני שם עינו על התיק. בכל מקרה, כעת מסתמן כי בשל הבעיות בהרכבת הממשלה הבאה, שר האוצר לא יהיה ממפלגתו של ראש הממשלה, והדבר ייצור בעיה מסוימת באישור הרפורמות שעומדות על הפרק.

איור: ערן וולקובסקי

דומה שאם נתניהו ירכיב את הממשלה, הוא יעדיף להשאיר את תיק הביטחון בידי מפלגתו ולהעניק לשותפיו את תיק החוץ (הרצוג?) ואת תיק האוצר (כחלון?). זאת, אף שיו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, שכבר הכריז על תמיכתו בנתניהו, הודיע שידרוש את תיק הביטחון — וכמוהו גם יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט.

אם הרצוג ירכיב את הממשלה, הוא יעדיף לתת את האוצר לכחלון או ללפיד, לציפי לבני את תיק החוץ ואת תיק הביטחון לאחד השותפים הפוטנציאלים לקואליציה (כאן לליברמן יש יותר סיכוי).

לנתניהו או להרצוג צפוי מסע מפרך בדרך להקמת הקואליציה, בשל המגמה שעולה מסקרי דעת הקהל שכל אחת מהמפלגות הגדולות מגרדת 21–25 מנדטים פלוס־מינוס, מה שיאלץ אחר מהן לצרף בין ארבע לשש מפלגות כדי לגייס רוב בבית המחוקקים.

במערכת הפוליטית משרטטים כרגע שלושה תרחישים עיקריים להקמת הממשלה הבאה: ממשלת אחדות לאומית, שתכלול את הליכוד, המחנה הציוני, כולנו, ש"ס ויהדות התורה (לא ברור אם יש עתיד תצטרף לממשלה כזו); ממשלת שמאל־מרכז בראשות הרצוג, שתכלול את המחנה הציוני, מרצ, יש עתיד, כולנו ויהדות התורה; או ממשלת ימין בראשות נתניהו, שתכלול את הליכוד, הבית היהודי, כולנו, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה ויחד.

ליברמן כבר הודיע שלא יישב בממשלה אחת עם מרצ, ויו"ר מרצ, זהבה גלאון, אמרה את אותם דברים לגבי ליברמן. אריה דרעי אמנם הודיע שש"ס לא תשב בממשלת שמאל, אך הרצוג אמר שהוא יודע "לעשות חיבורים", והם מצדם אומרים כי הוא יהיה מוכן לבוא לקראתם בביטול הסנקציות הפליליות הכלולות בחוק השוויון בנטל.

אם הנשיא ראובן ריבלין יראה שלהרצוג או לנתניהו אין מספיק ממליצים כדי להקים ממשלה רחבה, הוא יציע להם להקים ממשלת אחדות לאומית, שאחד מיעדיה המרכזיים יהיה שינוי שיטת הממשל — ובכלל זה חוק שיאפשר להטיל להבא את הרכבת הממשלה אוטומטית על ראש הסיעה הגדולה ביותר. המהלך אמנם יפקיע ממנו את הסמכות להטיל על אחד המועמדים את מלאכת הרכבת הממשלה, אבל ייצור יציבות שלטונית ולא יגרור את המדינה למערכות בחירות בכל שנתיים.

המשימה הראשונה: התקציב

לא משנה מה יהיה הרכב הממשלה, המשימה הראשונה והדחופה שתעמוד בפני ראש הממשלה ושר האוצר תהיה אישור תקציב המדינה ל–2015. מתחילת השנה מתנהלת המדינה לפי תקציב חודשי המבוסס על 2014, משום שהממשלה הקודמת התפזרה לאחר שתקציב 2015 אושר בקריאה ראשונה. לממשלה יהיו 100 ימים מרגע כינונה לאשר את התקציב בקריאה שנייה ושלישית.

לפי הערכות, הממשלה חדשה תוקם בתחילת מאי, כך שהתקציב יאושר לכל המוקדם בסוף יוני או במהלך יולי. ההערכה היא שהממשלה החדשה תכניס שינויים בתקציב שעבר בקריאה ראשונה, וכרגע לא ברור אם יהיה תקציב חד־שנתי ל–2015 או דו־שנתי. לאחר שהכנסת תאשר את תקציב 2015 בקריאה השנייה והשלישית, יפעלו באוצר לגיבוש תקציב ל–2016.

המשמעות היא ש–2015 צפויה להיות שנה של פספוס כלכלי, כי במשך כמחציתה תפעל המדינה לפי תקציב 2014, ובמחצית שנותרה ספק אם יבוצעו רפורמות, משום שממשלה מפוצלת — כפי שמסתמן שתקום — תתקשה ליישם את הרפורמות שעל הפרק בשל עמדות אידיאולוגיות מנוגדות בתוכה.

הרפורמה בנמלים ובחברת החשמל: נתניהו, שנכווה מהתשדיר שהשווה את עובדי מונופולים אלה עם מחבלי חמאס, עשוי לבצע חשיבה מחודשת לגביהן. ממשלת אחדות או ממשלה שבראשה יעמוד הרצוג לא תלך בדרכו של נתניהו לגבי המונופולים.

הרפורמה ברשות השידור: אמנם נמצאת במצב מתקדם, אבל גורלה ייגזר סופית בהתאם להרכב הממשלה: במחנה הציוני, שרבים בו התנגדו לה, ידרשו להכניס בה שינויים שידרשו שינויי חקיקה.

ביטול הכספים הקואליציוניים: מעמדם תלוי בהרכב הקואליציה — הרצוג ולבני סיכמו שביטולם יהיה חלק מקווי היסוד בממשלה הבאה; ש"ס ויחד לא הודיעו על תמיכתם בביטול הכספים הייחודיים, אבל יהדות התורה הודיעה שתתמוך אם ייכללו במסגרת התקציב; וישראל ביתנו לא הודיעה על עמדתה בעניין.

הרפורמה מערכת הבריאות: יש עתיד תדרוש ליישם את הרפורמה על פי המלצות ועדת גרמן. הליכוד וישראל ביתנו מתנגדים להגבלת בתי החולים הפרטיים ולהטלת מס על תיירות המרפא. סגן שר הבריאות לשעבר, יעקב ליצמן מיהדות התורה, כבר הכריז שאם יחזור למשרד הבריאות, יבטל את החלטות ועדת גרמן, ויהדות התורה תתנה את הצטרפותה לקואליציה במסירת תיק הבריאות לליצמן.

הרפורמה בקק"ל: לפיד הודיע שמפלגתו תדרוש להלאים את קק"ל ולהעביר מיליארד שקל מקק"ל לאוצר המדינה. בליכוד ובישראל ביתנו התנגדו להצעת חוק בעניין, שנכללה בחוק ההסדרים שהגיש לפיד לכנסת בקדנציה הקודמת.

החטיבה להתיישבות: המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, גיבשה לפני שבועיים חוות דעת שמשמעותה פירוק החטיבה להתיישבות במתכונתה הנוכחית והעברת קביעת המדיניות ההתיישבות בשטחים, בגליל ובנגב לממשלה. על פי ההצעה, הממשלה תשכור קבלן ביצוע להתיישבות. בכנסת תוהים אם הליכוד, הבית היהודי וישראל ביתנו יוכלו להשלים עם חוות הדעת של זילבר, שזכתה לגיבוי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.

קיצוץ בתקציב הביטחון: רוב המפלגות הבטיחו בקמפיינים שלהן להגדיל את תקציבי הבריאות, הרווחה, החינוך, התשתיות, התחבורה ועוד. השאלה היא מאיפה הן יביאו את הכסף לכך, שהרי כל סכום שיוקצה לתקציב הביטחון ייגרע ממימוש ההבטחות האלה. ערב התפזרות הכנסת דרשה מערכת הביטחון תוספת של 6 מיליארד שקל לתקציבה ב–2015. המפלגות התעלמו מכך בקמפיינים שלהן, כי ידעו שכל אמירה בעניין רק תסבך אותן. בכנסת מעריכים שבלי קשר להרכב הממשלה החדשה, מערכת הביטחון תקבל תוספת כלשהי ל–2015. השאלה היא מה יקרה ב–2016: האם דו"ח ועדת לוקר ימליץ על הגדלה קבועה של תקציב הביטחון, שהגיע ב–2014 ל–64.8 מיליארד שקל, ובעצם ימנע את יישומן של חלק מההבטחות החברתיות?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#