תחרות או התייקרות: האם הרפורמה החדשה תוזיל את ביטוחי הבריאות? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תחרות או התייקרות: האם הרפורמה החדשה תוזיל את ביטוחי הבריאות?

המפקחת על הביטוח במשרד האוצר הודיעה על ביטול ביטוחי הבריאות לכל החיים - ומעתה יתעדכן הביטוח מדי שנתיים ■ מה זה יעשה למחירים? הכל תלוי בנחישות הפיקוח

32תגובות

בחודשים האחרונים רועש ורוגש ענף ביטוחי הבריאות הפרטיים בישראל, בעקבות החלטתה של המפקחת על הביטוח במשרד האוצר, דורית סלינגר, לחייב את חברות הביטוח להפוך את הפרק המרכזי בביטוחי הבריאות - פרק בחירת המנתח - לאחיד.

פוליסת הניתוחים האחידה, כפי שהיא קרויה, תוכתב על ידי הפיקוח, והיא גם תהיה קצובה בזמן - היא תימכר לתקופות של שנתיים בלבד. במצב הקיים כיום, ביטוחי הבריאות הפרטיים נמכרים ללקוחות לכל חייהם.

לפני שבוע הפתיעה המפקחת את חברות הביטוח עם חוזר עדכני לגבי ביטוחי הבריאות הפרטיים, שבו כתבה כי ביטוחי הבריאות יהיו קצובים בזמן גם בלי קשר לפוליסת הניתוחים האחידה. למעשה, המפקחת מחסלת את ענף ביטוחי הבריאות כפי שהוא מוכר לנו כיום — ענף שמוכר למבוטחים ביטוח בריאות מובטח לכל החיים — והופכת אותו לענף שדומה יותר לביטוחי הבריאות הקבוצתיים, שהם ביטוחים לזמן קצר בלבד.

הביטוחים הפרטיים נותנים פחות

המפקחת נתנה שתי סיבות עיקריים לצורך בביטול הביטוחים הקיימים, שמעמידים הבטחה לכל החיים. הסיבה הראשונה היא הדינמיות של ענף הבריאות שבו הטכנולוגיה משתנה כל העת, כמו גם השינויים בכיסויים המובטחים בסל התרופות הממלכתי או בביטוחים המשלימים של קופות החולים. במציאות דינמית כזו, הפוליסות הקבועות לכל החיים של ביטוחי הבריאות הפרטיים עלולות להיהפך מנכס לנטל.

תומר אפלבאום

"תנאי הכיסוי שרכש המבוטח במועד ההצטרפות אינם תמיד עדכניים בחלוף השנים, ועלולים בעת מימוש הזכויות לא לתת מענה לצרכים", הסבירה סלינגר בחוזר ששיגרה. כלומר, הפיקוח חושש שחוזה הביטוח הקבוע יתיישן, ובעת המימוש עלול המבוטח למצוא שלאחר ששילם על ביטוח במשך 20 שנה — אין לו כיסוי לתרופה או הטכנולוגיה החדשה שהוא זקוק לה כעת.

לחשש זה יש גם צד כלכלי: חלק גדול מההבטחות של חוזה הביטוח מתיישנות עם השנים, כאשר טכנולוגיות יוצאות משימוש או פשוט נכנסות לסל הממלכתי — וזהו בזבוז משאבים שהמבוטח ממשיך לשלם עליהן באופן פרטי במשך עשרות שנים.

הסיבה השנייה היא המחיר של ביטוחי הבריאות הפרטיים, שנחשבים יקרים במיוחד בגלל מרכיב הסיכון הגבוה הגלום בהם — חברות הביטוח מתחייבות לטפל במבוטח גם בעוד עשרות שנים קדימה, וקשה להן מאוד להעריך מה צפויות להיות הוצאות הבריאות שלהן בעתיד. לכן, ליתר ביטחון, הן גובות מראש מחיר גבוה מאוד, שלדעתן יכסה אותן בכל מקרה.

אפשר להבחין בסתירה הקיימת בין הסיבה הראשונה לשנייה: אם חוזה הביטוח הקבוע מתיישן עם השנים, הרי שבהכרח ההוצאות של חברות הביטוח על ביטוחי הבריאות לא יהיו גדולות מאוד, ולכן אין סיבה שהן יגבו מחיר גבוה מאוד על הסיכון הגלום בביטוח. סתירה זו מקשה לשפוט אם ביטוחי הבריאות הם אכן מוצר מסוכן מאוד בעבור חברות הביטוח — כלומר מוצר כדאי למבוטח למרות המחיר הגבוה — או שמא מדובר פשוט בשוד לאור יום שמבצעות חברות הביטוח במבוטחים שלהן.

הפתרון לשאלה הזאת צריך היה לבוא מבדיקת סטטיסטית פשוטה: כמה פרמיות שילמו המבוטחים לחברות הביטוח במשך שנים, ומנגד — כמה כסף שילמו להם חברות הביטוח כהחזר עבור טיפולים רפואיים.

הסטטיסטיקה הזאת, שנקראת יחס החזר התביעות (loss ratio), פורסמה על ידי הפיקוח עד לפני שנה, והיתה רעה מאוד: היא לימדה על יחס החזר של 39% בביטוחי הבריאות הפרטיים, לעומת 82%–85% בביטוחי הבריאות הקבוצתיים. כלומר, בעבור כל שקל בפרמיות, הביטוחים הפרטיים מחזירים למבוטחים מחצית הסכום שמחזירים הביטוחים הקבוצתיים.

אך לפני שנה חדל הפיקוח לפרסם את הסטטיסטיקה הזאת, לאחר שנכנע ללחצי חברות הביטוח, שטענו כי החישוב שגוי — משום שהביטוחים הפרטיים הם לכל החיים, ולכן קשה לדעת מה יהיה סכום החזר התביעות שיצטבר בהן במשך עשרות שנים.

אפשר לחלוק על הכניעה הזאת של הפיקוח — ביטוחי הבריאות הפרטיים נמכרים בהיקף רחב כבר לפחות 15–20 שנה, זמן די והותר לצבירת מידע על שיעור החזר התביעות בהם — אבל הכניעה מסבירה את מדיניותו הנוכחית של הפיקוח על הביטוח. הפיקוח פשוט החליט שמלבד הבעיה בעדכון ביטוחי הבריאות לאורך השנים, יש גם כנראה בעיה קשה עם המחיר שלהם — רק שאת הבעיה הזאת לא ניתן לבדוק ולהציף, כל זמן שהביטוחים נמכרים לכל החיים. הפתרון שנבחר, כאמור, הוא קיצור ביטוחי הבריאות הפרטיים ולקצוב אותם בזמן, כמו הביטוחים הקבוצתיים.

להעלות את המחיר בלי אישור מהמבוטח

האם זה טוב או רע למבוטחים? אין ספק שהשינוי חשוב, בגלל הדינמיות של שוק הרפואה — אבל אין להתעלם מכך שהמבוטחים איבדו את הזכות לקנות ביטוח לכל החיים. ביטוח רפואי קצוב בזמן כבר קיים בשוק (ביטוחים קבוצתיים של קבוצות עובדים גדולות, וכן הביטוחים המשלימים של קופות החולים). מנגד, רק הביטוח הפרטי איפשר ביטוח לכל החיים.

אמנם חברות הביטוח ימשיכו להתחייב לבטח לכל החיים — בהבדל מביטוחים קבוצתיים, בביטוח הפרטי אסור לחברה להפסיק לבטח את המבוטח — אבל תנאי הביטוח ומחירו עלולים להשתנות מדי שנתיים.

לפי החוזר של המפקחת, חברות הביטוח יוכלו לחדש מדי שנתיים את הביטוח באופן אוטומטי, בתנאי שהמחיר לא יעלה ביותר מ–20% בכל עדכון. יודעי ח"ן, שמכירים מקרוב את תאוות הרווחים של חברות הביטוח, מעריכים כי החברות ידאגו לייקר את ביטוחי הבריאות בכל מועד חידוש — עדכון של 10%–15% לתעריף, וזאת באופן אוטומטי ומבלי שנדרש אישור מהמבוטח לכך.

נזכיר שאחת הסיבות לביטול הביטוח לכל החיים היתה פרמיית הסיכון הגבוהה שגבו חברות הביטוח, שהביאה לגביית מחיר גבוה מאוד על הביטוח הזה. האם האפשרות שניתנה לחברות הביטוח לייקר מעתה את הביטוחים מדי שנתיים בשיעור של עד 20% לא תביא לאותה תוצאה בדיוק — למרות היעדרה של פרמיית סיכון?

זה מוביל אותנו שוב ליחס החזר התביעות. עם הקיצור של תקופת חוזה הביטוח, הוסר גם המכשול בפני חישוב יחס החזר התביעות בביטוחי הבריאות החדשים. בעולם ישנם מפקחים שמשתמשים ביחס הזה, וקובעים לחברות הביטוח חובה לעמוד ביחס מסוים, של 70% למשל. המפקחים אינם מתערבים באופן שבו חברות הביטוח מגיעות ליחס הזה — אם באמצעות הגדלת מספר התביעות המאושרות או פשוט בהפחתת המחיר; העיקר שיהיה יחס סביר בין מה שהציבור משלם לחברות הביטוח לבין מה שהוא מקבל מהן בחזרה.

המפקחת על הביטוח בישראל אינה מחייבת בינתיים את חברות הביטוח לעמוד ביחס מסוים של החזר תביעות, ולכן נותרת פרצה שתאפשר לחברות הביטוח להשתולל בהעלאות מחירים של ביטוחי הבריאות מדי שנתיים. עם זאת, הפיקוח מבטיח לעקוב אחר העלאות המחירים, ולפעול אם יהיו העלאות מוגזמות — כלומר, אם החברות יגזימו, הפיקוח מאיים להחיל עליהן אכיפת יחס החזר תביעות מינימלי.

אך בינתיים מדובר רק באיום שאינו רשמי, מתוך תקווה שהתחרות בשוק, הסרת פרמיית הסיכון מהמחיר וכן פרסום עתידי של פוליסה אחידה — יביאו לתחרות מחירים בביטוחי הבריאות. אפשר לקוות שהפיקוח צודק, ואכן תתפתח תחרות מחירים כזו — רק שהניסיון עד כה מקשה על הרצון להאמין בכך. כדאי וראוי שהאיום בנוגע ליחס החזר תביעות מינימלי ייהפך למדיניות רשמית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#