לפיד מנסה לגדל כסף על העצים, טרכטנברג מטעה ומאכזב - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לפיד מנסה לגדל כסף על העצים, טרכטנברג מטעה ומאכזב

המפלגות מחלקות מתנות, תוך שהן מסתירות את המחיר שלהן

60תגובות

בתחום הכלכלי, למפלגת יש עתיד יש יתרון מבני על המפלגות האחרות. המפלגה ניגשת לבחירות עם ארבעה שרים לשעבר, שהחזיקו את מרבית התיקים הכלכליים החשובים - יאיר לפיד כשר אוצר, שי פירון כשר החינוך, יעל גרמן כשרת הבריאות, ומאיר כהן כשר הרווחה. היתרון הזה התבטא היטב במצע הכלכלי־חברתי של המפלגה: קרוב ל–95 עמודים של מצע כלכלי חברתי, בתוכם עשרות עמודים של הצעות בתחום החינוך, הרווחה, הבריאות, הדיור, ניצולי השואה - ושאר נושאים ששרי יש עתיד עסקו בהם באינטנסיביות בשנתיים האחרונות. לכן יש להם הרבה מאוד ידע להסתמך עליו והרבה מאוד תוכניות להציע. במידה רבה, כל מה ששרי יש עתיד תיכננו לעשות במשרדים שלהם, ועדיין לא הספיקו, פשוט נשפך אל תוך המצע.

לנוכח היתרון המבני הזה, קשה להתפלא כאשר המצע של המפלגה כולל תוכניות לא מובנות מאליהן, כמו הצעת סובסידיה לרפתנים כדי להוזיל את החלב, קופת גמל אישית, ביטול תאגידי המים, ביטול הבחינה הפסיכומטרית וקבלה של מצטיינים מהפריפריה באופן חופשי לאוניברסיטאות, מרכזי הכוון לתעסוקת חרדים וערבים, קרנות לעסקים קטנים וכמובן הלאמת קק"ל. מגוון רחב מאוד של נושאים ושל פתרונות, חלק גדול מהם נושאים מקצועיים וסבוכים במיוחד.

עם זאת, ההתפעלות מהמצע של יש עתיד נגמרת כאשר מגלים מה לא נמצא בתוך 95 העמודים המפורטים והמקצועיים להפליא. להסברים על הצורך להוזיל את הטסטים, או איך מגבילים את שכר הבכירים (ההחלטות על כך בפועל כבר התקבלו), יש מקום בתוך אותם 95 עמודים. אבל משום מה לא נמצא שם מקום כדי לעסוק בתהייה בסיסית אחת: "איפה הכסף" או איך יממנו גם את הסובסידיה לרפתנים, גם את עידוד המעסיקים להעניק ייעוץ פנסיוני לעובדיהם, גם את הוזלת הטסטים, גם יום חינוך ארוך, גם בינוי מעונות יום, גם קרן הלוואות לעסקים קטנים, גם דמי אבטלה לעצמאים, גם ערבויות ליצואנים, גם חינוך מקצועי, גם חינוך דיפרנציאלי - וגם כל אותן הצעות נפלאות נוספות, שנכללות במצע של יש עתיד ופשוט קצרה היריעה מלהזכיר אותן. ככל שאנחנו היטבנו לקרוא, באותם 95 העמודים לא הוזכר פעם אחת מה יהיו מקורות המימון להצעות האלה, ועל חשבון מה הן יקוימו.

דודו בכר

המקרה של יש עתיד קיצוני במיוחד כי המפלגה מתפארת במצע המושקע והארוך ביותר, אבל הוא מתעלם מהנקודה הקריטית ביותר. קשה להבין איך ניתן להציג מצע מקצועי כל כך בצד ההוצאות, ומרושל כל כך בצד ההכנסות - שפשוט אינו מוזכר כלל. בכך, יש עתיד ממשיכה במצע שלה את דרכו הקלוקלת של לפיד כשר אוצר: תלי תלים של הבטחות חברתיות, מבלי שאף אחד נדרש לשלם מחיר בגינן, כאילו ניתן לעשות הוקוס פוקוס ולגדל כסף על העצים. מאחר שכסף, כידוע, לא גדל על העצים, הרי שהנקודה הזו מטילה צל כבד על המצע כולו: 270 עמודי המצע של יש עתיד אינם שווים דבר, כי הם מבטיחים - אבל לא מבטיחים לקיים. בלי מקורות מימון לא ניתן לקיים את ההבטחות, ובכך ההבטחות במצע הן לא יותר מהבטחות שווא.

טרכטנברג מטעה ומאכזב

אבל למה שנלין על יש עתיד דווקא? ההתעלמות מצד ההכנסות היא נגע שפושה בכל המפלגות, אם כי במידה פחותה. למעשה, שלוש המפלגות האחרות המציגות מצע חברתי כלכלי מרשים - כולנו, המחנה הציוני ומרצ - מתייחסות לצד ההכנסות, אבל עושות זאת בצורה בעייתית במיוחד. אצל כולנו יש פרק במצע הנושא את הכותרת של "מקורות המימון למימוש המצע". נשמע מבטיח, אבל כל מה שיש שם זה הבטחות ריקות. "יישום מלא של הרפורמות המבניות להגברת התחרותיות, שיפור אפקטיביות השירות הציבורי ומאבק בהון השחור יבטיחו פוטנציאל צמיחה ארוך טווח", מבטיחה המפלגה. "סך פינוי המקורות המוערך עם יישום האמור לעיל עומד על כ–45 מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות".

במלים אחרות, כולנו מבטיחה צמיחה שמימית, שבעקבותיה יתמלאו בורות המדינה מאליהם בכספי מסים. הרפורמות שכולנו מציעה, חייבים לציין, הן אכן מרשימות וחשובות - כולנו היא המפלגה היחידה המייחדת פרק שלם לצורך לבצע רפורמה ביעילות הממשלה, ולא נרתעת מלהתמודד עם שינוי מבנה השכר של עובדי המדינה במסגרת זו - אבל קשה מאוד לסמוך על כך שדי יהיה בהן כדי להבטיח הכנסות מסים נוספות של 45 מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות. מדובר בתקוות יפות, יותר מאשר בהערכות מבוססות. בקיצור, כולנו לא באמת מביאה מקורות מימון.

המחנה הציוני, שאת המצע שלו כתב אחד המומחים הגדולים בישראל למאקרו כלכלה - פרופ' מנואל טרכטנברג, שעמד בראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה וגם הוביל את דו"ח המחאה החברתית - מאכזב לא פחות. טרכנטברג לא יכול היה להרשות לעצמו להתעלם משאלת המימון, ולכן יש במצע של המחנה הציוני פרק מאקרו־כלכלי. בפרק הזה מתחייבת המפלגה לגירעון תקציבי נמוך, תוך שהיא מבטיחה לשמור על היקף ההוצאה הממשלתית הקיימת, עם אפשרות להגדילה בעוד 10–20 מיליארד שקל.

מוטי מילרוד

לא ברור איך מתיישבת ההתחייבות הזו עם ריבוי ההבטחות שכלול במצע של המחנה הציוני (רשת הפצה ארצית ליצרני מזון קטנים, העלאת שכר המינימום, הגדלת הכשרות מקצועיות, מע"מ דיפרנציאלי, חיסכון על חשבון המדינה לכל ילד, הגדלת קצבאות לאמהות חד־הוריות, 2 מיליארד שקל לבינוי מעונות יום ועוד), ובמיוחד לא ברור איך כל זה מתיישב עם ההבטחה לשמור על גירעון נמוך, וגם "אין צורך להעלות מסים בטווח הנראה לעין, ובפרט לא את מס הכנסה".

בלי להעליב, כשקראנו את המצע של המחנה הציוני תהינו אם פרופ' טרכטנברג התקנא בלפיד: גם להבטיח תקציב חברתי, וגם להתעקש שניתן להשיג תקציב כזה בלי להעלות מסים. זהו מעשה הוקוס פוקוס מטעה ומאכזב.

גם מרצ נופלת בפרטים

לנוכח האכזבות הללו, המפלגה היחידה שמתייחסת לסוגית המימון באופן רציני היא מרצ שהציגה תוכנית כלכלית. בהתאם, מרצ דווקא הסתכנה והציגה את צד המחיר של המצע שלה: היא מפרטת מי עומד לשלם, ואיך.

להערכתה של מרצ, עלות הבטחות הבחירות שלה הן 26.5 מיליארד שקל, שאותן היא מתכוונת לפרוש על פני שלוש שנים. מנגד מציגה מרצ גם הכנסות בסכום זהה של 26.5 מיליארד שקל: 5 מיליארד שקל יקוצצו מתקציב הביטחון, 1.5 מיליארד מתקציב ההתנחלויות, 2 מיליארד שקל מצמצום החוק לעידוד השקעות הון, 3.5 מיליארד מהנהגת מס חברות דיפרנציאלי (העלאת המס לחברות גדולות ל–30%, והקטנתו לחברות קטנות ל–20%), 3.5 מיליארד ממס עיזבון (10%–30% על ירושות של יותר מ–5 מיליון שקל), 3.2 מיליארד מהעלאת מס הכנסה ל–55% למשתכרים יותר מ–60 אלף שקל והשוואת מס רווח הון למס הכנסה (אבל לא לחוסכים לפנסיה), 3.4 מיליארד שקל מהעלאת מס בריאות ב–1.5%, ועוד 4.2 מיליארד ממיסוי דירות ריקות וכספי מכר הדיור הציבורי.

אנחנו מסירים את הכובע בפני מרצ, שהיא המפלגה הכנה והרצינית היחידה שהעזה לשרטט מי ישלם את מחיר הצעותיה הנדיבות. עם זאת, גם מרצ חוטאת בחפיפניקיות - כלומר, בהערכת יתר של המקורות הכספיים שהיא תוכל להביא משלל המסים שהיא מציעה, בהנחה שהמסים האלה בכלל ניתנים לישום (או שניתן לקצץ 5 מיליארד שקל בתקציב הביטחון).

מוטי מילרוד

ההנחה שניתן להביא 2 מיליארד שקל מביטול או צמצום חוק עידוד השקעות הון היא הנחה מוטלת בספק, ואף איש מסים רציני לא יודע להעריך מה יקרה במידה שהחוק ישונה. גם ההנחה שניתן להגדיל את הגבייה ממס חברות ב–3 מיליארד שקל טעונה הוכחה, והניסיון העולמי עם מס חברות דיפרנציאלי הוא בעייתי. הנחה של 3.5 מיליארד שקל ממס עיזבון היא, ככל הנראה, משאלת לב יותר מאשר הערכה מדויקת. ולא נכנס כאן גם למורכבות של מיסוי דירות ריקות או קרקעות לא מנוצלות - מסים שחלקם היו קיימים בעבר ובוטלו, בגלל הבעייתיות שעלתה מהם. ההכנסה ממדרגת מס ההכנסה העליונה עשויה להיות מדויקת - אבל בל נשכח שזה יעמיד את ישראל כמדינה עם שיעור מס ההכנסה העליון כמעט הגבוה ביותר בעולם, ולכן עלולות להיות גם לא מעט השלכות לא רצויות.

מרצ, לפיכך, עושה נסיון יפה להביא מקורות מימון, אבל המצע שלה כושל בפרטיו. הנחת הקסם שניתן להגדיל מסים רק על העשירים, וזה ימלא את המחסור בקופה, היא סיסמה יפה - אבל ריקה. כל ההשוואות הבינלאומיות מלמדות שישראל נמצאת כבר ברף גבוה יחסית של מיסוי עשירים, ומפגרת דווקא במיסוי מעמד הביניים שלה. כלומר, בלי תיקון של המסים על מעמד הביניים, יהיה קשה מאוד להביא הכנסות מסים גדולות. רק שאת זה מרצ, כמובן, לא רוצה לבשר לבוחריה.

הכישלון של מרצ הוא הכישלון של כל המפלגות גם יחד: הן רוצות להיות נחמדות לבוחרים, ולכן הן משקרות להם. המפלגות מחלקות מתנות, תוך שהן מסתירות את המחיר שלהן. הן מספרות לבוחרים את חצי האמת, וחצי האמת כידוע לא פחות גרועה משקר. רק החצי האחד של המצע פורסם לציבור. החצי האחר, זה של צד התשלום, מוסתר מהציבור וייחשף בפניו רק אחרי הבחירות. אין תמה, לכן, שהציבור ממשיך להתייחס למצעים במידה רבה של ציניות - אין דרך אחרת להתייחס להבטחות שאין להן כיסוי. עם זאת, זה עדיין עדיף על מפלגת השלטון שלנו, הליכוד, שאפילו לנסות ולהבטיח מצע כלשהו אינה טורחת.

תומר אפלבאום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#