המצעים - קפיצת מדרגה בשיח הכלכלי - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המצעים - קפיצת מדרגה בשיח הכלכלי

מצעי המפלגות המעמיקים הם המשך של המהפכה שנולדה במחאה החברתית

4תגובות

בספר המצע של יש עתיד יש 270 עמודים, וכ–85 מתוכם עוסקים בנושאי חברה וכלכלה. במצע של מפלגת כולנו יש לפחות 55 עמודים שמוקדשים לכלכלה בלבד. גם המחנה הציוני פירסם מצע, שמתפרש על כ–40 עמודים, שמחציתם מוקדשים לנושאים חברתיים־כלכליים. מרצ, הקטנה שבחבורה, הגדילה ופירסמה גם מצע מפלגתי ארוך וגם תוכנית כלכלית מפורטת. אפשר להגיד הרבה דברים על התוכן של המצעים הללו, ונגיע לכך, אבל לפני הכל חייבים לשפשף עיניים בהשתאות ולהודות שכדבר הזה לא היה מעולם.

ארבע מפלגות מרכזיות, שמתחרות זו בזו ברצינות המצע שלהן ערב הבחירות, ומקדישות עשרות רבות של עמודים - שיורדים לרזולוציות של פרטי פרטים - להצגת תוכנית עבודה כלכלית־חברתית מעמיקה - זו בהחלט מהפכה. מהפכה שנולדה לפני ארבע שנים, כשמאות אלפי ישראלים יצאו לרחובות במאה החברתית, בקריאה לשינוי פניה של המדינה.

מוטי מילרוד

כיום, בחלוף ארבע שנים, מאות האלפים יכולים לראות שהמדינה אכן השתנתה. עובדה - בפעם הראשונה אי פעם, המפלגות מחזרות אחרי הבוחר לא על בסיס סיסמאות ריקות, אלא על בסיס תוכנית עבודה מגובשת, רצינית ומנומקת. עצם קיומה של תוכנית עבודה הוא כבר הבסיס לעבודה רצינית יותר של המפלגות בהמשך, ולכן לעבודה רצינית יותר של הממשלה שתיבחר. אין ספק כי המצעים מלמדים שמדינת ישראל התבגרה.

אבל לא לגמרי. חסרים לנו מצעים של חלק מהמפלגות הגדולות, ובראשן מפלגת השלטון - הליכוד. היעדרו של מצע מטעם הליכוד עומד בסתירה בולטת, לנוכח המאמץ הרציני שהשקיעו ארבע המפלגות האחרות בגיבוש המצע שלהן. הדבר ממחיש במידה רבה את מצבה של מפלגת הליכוד כיום: מפלגה שהתנתקה מהמצוקות שמטרידות את הבוחר הישראלי, ולכן נמצאת בסכנה מוחשית לאבד את השלטון.

חוסר הרצינות
 של הליכוד

הפער בין חוסר הרצינות של הליכוד והרצינות של ארבע המפלגות האחרות הוא תהומי ממש. זאת, מכיוון שמצעי ארבע המפלגות מכילים התייחסות לכמעט כל תחום כלכלי־חברתי אפשרי: חינוך, בריאות, רווחה, יוקר המחיה, עסקים קטנים, תעשייה, חקלאות, תחבורה, עוני, ריכוזיות, שוק ההון, פנסיה ומצבם של המגזר החרדי והערבי. רק תציינו את התחום שמעניין אתכם, ותמצאו התייחסות אליו באחד או ביותר מהמצעים שפורסמו.

יתרה מכך, על אף ריבוי התחומים המטופלים, הטיפול עצמו הוא פרטני ומעמיק. אנחנו חייבים להודות שהופתענו מאוד מכך שמצאנו במצע של מפלגת כולנו התייחסות מפורטת לרפורמה המוצעת בחברת החשמל, או לצורך להפעיל בחינת עלות־תועלת (RIA) ברגולציה בישראל.

במצע של יש עתיד מצאנו הצעה חדשנית של תמרוץ מעסיקים להעניק שירותי ייעוץ פנסיוני לעובדים שלהם, הצעה לאחד את נוסחאות הארנונה בין הרשויות המקומיות השונות בישראל, והצעה - בעייתית מאוד - לביטול קרן העודפים של תאגיד אבנר, במטרה להוזיל את ביטוח הרכב בישראל.

מוטי מילרוד

במצע של מרצ הופיעו הצעות לגבי מימון רופאים שיעבדו במשמרות בשעות אחר הצהריים, ולפיתוח מודל קואופרטיבי בבעלות על קרנות הפנסיה. מצע המחנה הציוני, שנכתב על ידי פרופ' מנואל טרכטנברג, נכנס להצעות פרטניות של בדיקת מדיניות ההפרטה של ישראל, הקמת מועצה לאומית לחינוך, והעברת המכללות להוראה לפיקוח של המועצה להשכלה גבוהה - לרבות תוכניות ליווי למורים חדשים.

העסקים הקטנים זוכים ליחס רב

הפירוט הרב מחדד את השוני בין המצעים, אבל מה שבולט יותר לטעמנו הוא דווקא הדמיון הרב ביניהם. למעשה, יש כמה סעיפים שצריכים לזכות בתואר "סעיפי הפופולריות", שכן הם מופיעים בכל המצעים.

הבולט שבהם הוא הסעיף של מסלול פנסיה מוזל, שמציע לחייב את קרנות הפנסיה להציע לחוסכים חלשים מסלול פנסיוני בדמי ניהול מופחתים. שלוש מתוך ארבע המפלגות מציעות את הסעיף הזה. הוא נעדר מהמצע של מרצ, כנראה כי מרצ פשוט הלכה צעד אחד רחוק הרבה יותר, והעלתה את ההצעה השנויה במחלוקת לחייב את המדינה לתמוך בכספי החיסכון הפנסיוני - כלומר, להבטיח פנסיית מינימום לכל פועל.

סעיף נוסף שזכה לפופולריות רבה הוא הבטחת דמי אבטלה לעצמאים - וגם הוא מופיע אצל כולנו, יש עתיד והמחנה הציוני, אך לא במצע מרצ. בכלל, העסקים הקטנים והבינוניים זוכים לנתח נכבד במצעי המפלגות, עם הצעות חוזרות להקמת קרן הלוואות בחסות המדינה לעסקים קטנים; התחייבות של המדינה למוסר תשלומים מקוצר לעסקים הללו; וכן התחייבות של המדינה לנתב נתח מהמכרזים הממשלתיים לעסקים קטנים.

כל המפלגות מתייחסות גם לריכוזיות בענף הבנקאות, ולצורך להגדיל את התחרות בין הבנקים. עם זאת, רק אצל כולנו ומרצ ההצעות הללו עוברות את רמת הסיסמאות לרמת ההצעה הפרטנית. מרצ מציעה להחריף את חוק הריכוזיות, באמצעות הפרדת האחזקות של בעלי שליטה בבנקים ובחברות ריאליות

כולנו של כחלון מציעה תוכנית מפורטת ממש, ואין ספק כי כחלון בקיא מאוד בסוגיות של תחרות פיננסית. הוא נכנס לפרטים כמו הגנות ינוקא לבנקים חדשים, הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים ותיקון המשטר התאגידי בבנקים, ומציע למנות רגולטור פיננסי שיעסוק בקידום התחרות.

קיימת הסכמה גורפת בין כל ארבע המפלגות לגבי הצורך בתקציב חינוך דיפרנציאלי, וכך גם לגבי הוספת סייעת בגנים לבני שלוש־ארבע, הגדלת קצבאות הזקנה, עדכון אוטומטי של סל הבריאות והרחבת היצע מעונות היום.

מרצ הכי שמאלית, כולנו מוטה לעסקים

לנוכח הדמיון הרב, קשה לשרטט את ההבדלים בין המצעים. מרצ והמחנה הציוני מציבות את עצמן על הקצה השמאלי יותר של הקשת החברתית; הן מדברות על חיזוק העבודה המאורגנת, אכיפת חוקי עבודה, העלאת שכר המינימום, קשירת שכר העובדים ושכר המנהלים, ביטול העסקה קבלנית של מורים ומע"מ דיפרנציאלי. עם זאת, מרצ היא ללא ספק המפלגה השמאלית יותר מבין השתיים. בין ההצעות במצע מרצ אפשר למצוא את ההצעה לחוקק את הזכות לשביתה פוליטית (שביתת הזדהות), את חובת המדינה להבטיח פנסיה מינימלית, ובעיקר הצעות מיסוי מרחיקות לכת.

לעומת שתי אלו, מפלגת כולנו מציגה מצע שהוא הרבה יותר מוטה עסקית. המפלגה מציעה להעניק שכר דיפרנציאלי למורים, לפי מידת הביקוש למקצוע שלהם, ומפרטת על הצורך בהקמת אזורי תעסוקה מרחביים והקמת רשויות מטרופוליניות לתחבורה. כולנו היא גם המפלגה היחידה שמתייחסת לאחד הכשלים הניהוליים הקשים של ישראל — חוסר היעילות הממשלתית, והצורך לבצע רפורמה בממשלה, לרבות הצעה לבצע הערכות עובדים במגזר הציבורי והערכת עלות־תועלת של הרגולציה הממשלתית.

בנוגע ליש עתיד - למרות 270 עמודי המצע, קשה מאוד לאפיין את הנטייה הכלכלית של המפלגה. המצע שלה הוא במידה רבה אוסף של הצעות שונות, טובות יותר או פחות, ללא קו שמאחד ביניהן.

מפת ההסכמות בין המפלגות מפתיעה, והיא הוכחה נוספת לתהליך ההתבגרות הכלכלית המואץ שעוברת ישראל מאז המחאה החברתית. נושאים כמו דמי אבטלה לעצמאים, הריכוזיות הבנקאית או תקציב חינוך דיפרנציאלי אינם נושאים מובנים מאליהם. למעשה, קשה להאמין שמישהו מראשי המפלגות הגדולות בישראל העסיק את עצמו, עד לפני ארבע שנים, באחת מהשאלות הללו. רק שהיום הנושאים הללו נמצאים על סדר יומן של כל המפלגות, לרבות ההבנה של מורכבות הפתרונות.

זוהי לא סתם התקדמות בשיח החברתי של ישראל, זוהי קפיצת מדרגה של ממש - ואי־אפשר לברך מספיק על כך שהנושאים הללו נמצאים על כרטיס הביקור של המפלגות ערב הבחירות. ועדיין, למרות ההתקדמות העצומה שמציגים מצעי המפלגות, אי־אפשר שלא להבחין גם בכשל הבולט שלהם: שאלת המחיר.

מחר: מהיכן יגיע הכסף לכל ההצעות היפות הללו?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#