המניפולציה המשולשת 
בפרשת הפיטורים בכיל

הבחירות הלהיטו את הוויכוח על מצבה של כיל ■ העובדים מסתירים שכר מופקע ופריון נמוך, ההסתדרות והפוליטיקאים מנצלים את המצב כדי להבעיר את הדרום - וההנהלה מנסה להסתיר שנים של ניהול כושל, ואולי להרוויח הקלות בהמלצות ועדת ששינסקי ■ כיל: "אנחנו צפויים לשלם למדינה עוד מיליארד וחצי שקל בשנה - זה מחייב למצוא נקודת איזון חדשה"

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

הוויכוח הייצרי על פיטורי 140 עובדי מפעל תרכובות הברום מקבוצת כימיקלים לישראל הגיע לשיאים, על רקע העובדה שהוא מתנהל ערב בחירות - תקופה שבה שיקול הדעת של כולם נראה כי חדל להתקיים. עובדים, מנהלים ופוליטיקאים ניגשים לוויכוח הזה בידיים לא נקיות, כשהאינטרס מדבר מגרונם - ולא העובדות.

כך הצליח הוויכוח להחמיץ את הטיעון החזק ביותר של הנהלת כיל נגד עובדיה, ובעד תוכנית ההתייעלות הנדרשת במפעל תרכובות הברום: המפעל הוא אחד מתוך שלושה שיש לכיל בעולם. שלושת המפעלים קונים את חומר הגלם, ברום, ממפעל הברום בים המלח, ומייצרים ממנו תרכובות ברום. מפעל אחד נמצא בסין, ואנחנו בוחרים להתעלם ממנו - בהנחה שסין אינה דוגמה שכדאי ללמוד ממנה בכל הקשור לזכויות עובדים.

המפעל הנוסף, עם זאת, נמצא בהולנד. לפי הדיווחים של כיל, המפעל בהולנד רוכש את הברום שלו במחיר הגבוה ב–30% מהמחיר של הברום בישראל, בגלל עלויות השינוע, ועדיין מצליח להרוויח כ–10% מהמחזור. לעומת זאת המפעל בישראל, הרוכש את הברום שלו במחיר הנמוך ב–30%, רושם הפסד של 40 מיליון דולר בשנה.

ההסבר של הנהלת כיל להפסד של המפעל בישראל הוא עלויות העבודה בו: גם מספר העובדים בישראל גבוה בהרבה - 700 עובדים, שיש בקרבם אבטלה סמויה רבה (למעשה, הנהלת כיל טוענת שאף אחד מ–140 העובדים המפוטרים לא אמורים להיות מוחלפים, כלומר שהאבטלה הסמויה במפעל היא לפחות של 20%) - וגם עלות השכר הממוצעת גבוהה בהרבה מבעולם. כיל מדווחת על שכר חציוני של 35 אלף שקל לעובד בתרכובות ברום, גבוה בעשרות אחוזים מזה של המפעל בהולנד.

הפגנת עובדים מדרום הארץצילום: תומר אפלבאום

אם הנתונים שהנהלת כיל מוסרת מדויקים, הרי שהוויכוח על הפיטורים במפעל תרכובות ברום - מיותר. עם נתונים כאלה, לא רק שהנהלת כיל יכולה לפטר 140 עובדים מיותרים ויקרים, אלא שהיא חייבת לפטר אותם. לא ניתן לקיים לאורך שנים מפעל שהוא בעליל לא תחרותי, ואסור למדינת ישראל גם לעודד את קיומם של מפעלים כאלה.

השנים שבהן מדינת ישראל החזיקה בחיים מפעלים חסרי סיכוי לחיות, באמצעות הגנות ייעודיות כאלה ואחרות, איפיינו אולי את תקופת פנחס ספיר כשר אוצר, אבל לא את תקופתנו. הלקח של תוכנית החשיפה של המשק ליבוא מתחרה, מאז 1988, לימד עד כמה החשיפה התחרותית חיזקה והעצימה את המשק. אחת הסיבות הבולטות לכך שהמשק הישראלי שרד את משבר 2008 היא התחרותיות הגבוהה של מגזר היצוא הישראלי. הלקח הזה הוא ללא עוררין כיום. כלומר, הוא בדרך כלל ללא עוררין - אלא אם כן מדובר בתקופת בחירות.

גם כיל אינה תמימה

הבחירות, מתברר, עירפלו את שיקול הדעת של כל המעורבים בוויכוח הזה. לא רק שכל הפוליטיקאים בעולם התייצבו בשורה במפעל תרכובות ברום, כדי להביע הזדהות עם עובדים בעלי שכר מופקע ופריון אפסי, ולא רק שההסתדרות ניצלה את ההזדמנות כדי להרתיח את הדרום כולו ולאיים בהשבתה מאסיבית של מפעלים באזור, אלא שגם מנהלי כיל לא טמנו ידם בצלחת.

עידן עופרצילום: בלומברג

לפני כשבוע נגררה גם המדינה לוויכוח סביב הפיטורים במפעל הברום. בכירים באוצר שלחו מכתב תמוה להנהלת כיל, בדרישה להבהרות לגבי הפיטורים הצפויים - תוך איום מרומז כי המדינה עשויה להשתמש במניית הזהב שלה בחברה.

מניית הזהב נועדה להגן על אינטרסים חיוניים של המדינה בכיל, כמו הוצאת הייצור מישראל. היא לא נועדה לנשל את הנהלת כיל מסמכויות הניהול שלה. ההתערבות הבוטה של המדינה במה שנראה כמהלך התייעלות ניהולי לגיטימי לחלוטין של הנהלת כיל, מעוררת אי־נוחות. ראוי לציין שכיל הופרטה ב–1995, ובחלוף 20 שנה אולי כדאי שהפקידים יזכרו שהם כבר אינם מנהלים אותה.

הביקורת על מהלכה התמוה של המדינה, שלא ברור עד כמה גם הושפע מלחץ פוליטי על הפקידים (לשכת נתניהו, הממלא את מקום שר האוצר?), נענית בהסבר אחד של המדינה. לפי רמזים מהמדינה, גם כיל אינה תמימה כאן, וגם היא אולי מנצלת את הקירבה לבחירות כדי להגיע להישגים. במלים ברורות יותר, נשאלת השאלה אם כיל מנצלת את משבר הפיטורים כדי לנסות לייצר לחץ פוליטי, במטרה להגיע להישגים - כמו שינוי בהמלצות ועדת שישינסקי 2, שהטילה מס רווחי יתר על רווחי כיל ממשאבי טבע, או אולי אפילו שינוי בפסיקת הבוררות בנוגע לתמלוגים שכיל נדרשת לשלם למדינה על מוצרי הברום ותרכובות הברום.

ניסיונותינו להבין מהמדינה אם אכן היו כבר ניסיונות לחץ כאלה מצד כיל, או שמדובר בחשדות שווא של המדינה לעיתוי המשונה של פרוץ משבר הפיטורים, לא צלחו. בכל מקרה ברור שהפקידים במדינה חוששים שהלחץ הזה, אם אכן התקיים, עשוי בהחלט לשאת פירות. אם בכל תקופת זמן אחרת היה מגוחך לחשוב שכיל תצליח לגרום למדינה לסגת מהמלצות ששינסקי 2 - ראו את הכשלון הקולוסאלי של חברת דלק בניסיון לבלום את המלצות ועדת ששינסקי הראשונה - הרי שבתקופת הבחירות הדברים עלולים להראות אחרת.

עובדה, רק שלשום נפל דבר, כשבנימין נתניהו, נאו־ליברל וחובב תחרות חופשית, חתם במסגרת תפקידו כממלא מקום שר האוצר על ההחלטה התמוהה להטיל מכס מיוחד על ייצור ממירים כדי להגן על רווחיותו של מפעל בודד - פלקסטרוניקס באופקים. אם לא היינו יודעים בוודאות שפנחס ספיר נפטר כבר לפני 40 שנה, היינו חושבים לתומנו שאולי אנחנו נמצאים במסע במנהרת הזמן חצי מאה לאחור - לתקופה שבה שרי אוצר בישראל חילקו צעטאלאך, עם התחייבות להגנות של המדינה, למפעלים שהם חפצו ביקרם. כבר אמרנו שהלקח הכלכלי של תהליך החשיפה של 1988 הוא ללא עוררין, אלא כשמגיעים לתקופת בחירות?

סטפן בורגסצילום: עופר וקנין

כיל הופרטה - 
אך לא התייעלה

מניפולציות של ערב בחירות, מתברר, הן נחלת כמעט כל הצדדים המעורבים בוויכוח הזה. גם כיל אינה פטורה מהביקורת על כך, וגם לא מהביקורת על שכר מנהליה. כשהותקפה כיל בשאלה מדוע רק 140 העובדים במפעל תרכובות ברום משלמים את מחיר הפסדי המפעל, והיכן נתינת הכתף של המנהלים למאמץ ההבראה - מנכ"ל המגזר התעשייתי של כיל משתכר כ–8 מיליון שקל בשנה, ושכרו של מנכ"ל כיל סטפן בורגס הוא כ–20 מיליון שקל בשנה (13 מיליון שקל ללא רכיב האופציות) - היא סיפקה שתי תשובות. האחת, שהמנהלים משלמים מחיר, משום שהשכר שלהם מתכווץ בעקבות הפסקת תשלום הבונוס וההתפוגגות של מרכיב האופציות. השנייה, ששכר העובדים בישראל הוא הגבוה ביותר בכל מפעלי כיל בעולם, בעוד ששכר המנהלים הוא שכר מקובל בעולם (גם בורגס וגם מנכ"ל כיל תעשייה הם זרים).

ניתן היה לקבל את ההסבר הזה, לולא הנתונים שכיל עצמה מספקת לגבי מפעל תרכובות הברום: 20% לפחות אבטלה סמויה, שכר חציוני של 35 אלף שקל, שהוא הגבוה ביותר בעולם, תרומה שנתית של 65 מיליון שקל רק לקופת הוועד, עדכון שכר אוטומטי של 3.5% בשנה וחוסר יכולת לנייד עובדים בין מחלקות במפעל. לפי הנתונים האלה, 20 שנה לאחר שהמדינה הפריטה את כיל ו–16 שנים לאחר שקבוצת עופר רכשה את השליטה בה, דבר לא השתנה בהסכמי העבודה בחברה. הם נותרו קלוקלים כשהיו כשהמדינה שלטה בהם.

כל זמן שהרווחיות של כיל היתה מעולה, ההנהלה לא הרגישה צורך לטפל בהסכמי העבודה במפעלים שלה. רק כשהמצב הורע, ספק בשל ירידה בביקושים לתרכובות הברום בעולם, ספק משום שהמדינה התחילה לתבוע את חלקה ברווחיה העצומים של כיל (ועדת ששינסקי 2, בוררות התמלוגים), התעוררה הנהלת כיל כדי להתחיל ולשנות סדרי עולם במפעליה. מתברר ש–16 שנה המנהלים בכיל ובעלי השליטה בה, קיבלו שכר ודיווידנדים של מאות מיליוני שקלים, בלי שהם טרחו לבצע מהלכים ניהוליים בסיסיים כדי לשפר את יעילות המפעלים. לאור זאת, קשה להבין מדוע זכאים מנהלי כיל מלכתחילה לשכר המיליונים שלהם. לנהל הם בטח לא מתאמצים.

כיל מסרה בתגובה כי "השווקים שבהם פועלת כיל הם שוקי הסחורות העולמיים, שבהם לחברה אין השפעה על מחיר המכירה. שווקים אלה השתנו לרעה באופן מובהק בשנים האחרונות, כולל ירידת מחירים של עשרות אחוזים במחירי המוצרים המרכזיים של החברה, התגברות התחרות מול החברות הבינלאומיות הגדולות, שכר עבודה שהכפיל את עצמו בעשור האחרון והוא הגבוה בעולם, וכל אלה מלווים בקשיחות בהסכמי עבודה ותרבות ארגונית של חברה ממשלתית.

"כדי להצליח כחברה יצרנית בתקופות משבר והאטה, כיל חייבת להפוך את מפעליה ליעילים יותר, כך שיוכלו להיות תחרותיים וטובים יותר ממתחרותיה. לצערנו זה לא המצב כיום - וזה כשלעצמו מחייב תוכנית התייעלות. תוכנית כזאת הוכנה ותוכננה והיא אף הוצגה לעובדים לפני יותר משנה.

"בנוסף למשבר חמור בשוק ומפעלים לא יעילים ולא תחרותיים, כיל מתמודדת גם עם עול ופגיעה מתמשכים מצד הממשלה שיוצרת בנגב סביבה עסקית ורגולטורית מהקשות ביותר בעולם עבור כיל. בתוך כשנתיים־שלוש כיל צפויה לשלם תקבולים למדינה של עוד מיליארד וחצי שקל בנוסף למיליארד שקל שהיא משלמת למדינה כבר עכשיו בכל שנה. תשלום של עוד מיליארד וחצי שקל כל שנה מחייב דירקטוריון והנהלה אחראיים למצוא נקודת איזון חדשה לפעילותה והשקעותיה של החברה בישראל.

"עצובה העובדה שלא נבדקו ולא נבחנו כראוי ההשפעות הצפויות של החלטות הממשלה על התעסוקה, ההשקעות והכלכלה בנגב בפרט ובישראל בכלל, למרות בקשותיה של כיל. יכולים גורמי ממשלה לצאת וללמוד מדוע ממשלת אוסטרליה ביטלה חוק שהתברר כמזיק ופוגע בדומה למה שצפוי בישראל, או פשוט לקרוא את המאמר של פרופ' עמיהוד מאוניברסיטת ניו יורק שפורסם בדפים אלה רק ב–11 בפברואר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker