אל שר האוצר החדש: 12 כשלים במערכת הבנקאות - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אל שר האוצר החדש: 12 כשלים במערכת הבנקאות

בעשור מאז שראש הממשלה היה שר אוצר צמחה כאן מערכת בנקאות שמנה ונצלנית

17תגובות

במידה רבה הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיג בעשור האחרון את המטרה העיקרית שלו: מאז קריסת הבנק למסחר ב-2002 לא קרס כאן בנק כלשהו. ייתכן שהיה כאן גם לא מעט מזל, בעיקר במשבר הפיננסי של 2008–2009, ובכל זאת מה שחשוב שהיעד המרכזי של הפיקוח - יציבות המערכת הפיננסית ויציבותו של כל אחד מהבנקים באופן ספציפי - נשמר.

דודו זקן הוא מפקח על הבנקים עם כוונות טובות. הוא אינו דומה לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר לשעבר, עודד שריג, שהיה למעשה הלוביסט של חברות הביטוח במשרד האוצר. במסגרת תפקידו הוביל זקן כמה מהלכים, כמו המתווה לביזור השליטה בבנקים לאומי ודיסקונט, וכפועל יוצא כנראה שגם הבינלאומי ומזרחי טפחות ייפרדו מכמה מבעלי השליטה בהם.

זקן השתתף בוועדת הריכוזיות, ותמך בהחלטה על ההפרדה (הלא מספיקה) בין ריאלי לפיננסי. הוא שם (לאט מדי) סוף לעידן של דירקטורים, כמו אירית איזקסון, שכיהנה בוועדת האשראי של בנק הפועלים ובמקביל גם כדירקטורית באי.די.בי. בסיס ההון של הבנקים גדל ב-35% בתקופתו, על חשבון חלוקת דיווידנדים. הוא הגביל את יכולת הבנקים לתת אשראי לקבוצות הלווים הגדולות, עוד לפני קריסת נוחי דנקנר.

ניר קידר ודודו בכר

אלא ששמירה על יציבות הבנקים, ככל שהיא חשובה ועוד כמה שינויים מינוריים מתבקשים אינם מספיקים - למערכת הבנקאות בישראל דרושה מהפכה. בנק ישראל שמרן מדי, ומשרד האוצר, לפחות מאז ששירת בו בנימין נתניהו, כנראה לא היה בידיים של מי שיכול להוביל מהלכים משמעותיים. בעשור מאז שראש הממשלה היה שר אוצר צמחה כאן מערכת בנקאות שמנה, מעוותת, נצלנית, לא תחרותית, שמתקשה לשמור על טוהר המידות. ההתמודדות על משרד האוצר עדיין לא התחממה, אבל מי שזה לא יהיה - משה כחלון, מנואל טרכטנברג, גלעד ארדן, נפתלי בנט או יאיר לפיד - הוא יצטרך להתחיל להזיז הרים.

להלן 12 כשלים בולטים של מערכת הבנקאות הישראלית:

1. הבנקים סייעו למעלימי המס בארה"ב. לאומי כבר חתם על הסדר עם הרשויות בארה"ב, הודה בעבירות, ושילם קנס של 1.4 מיליארד שקל. גם הפועלים ומזרחי טפחות תחת חקירה, וסביר שייאלצו להודות ולשלם קנס גבוה. בינתיים איש מהמנהלים לא שילם על כך.

2. הסתרת ההפרשות בדו"חות. זהו אחד הספיחים של פרשת העלמות המס. הבנקים הסתירו מהציבור, ולמעשה בילפו בדו"חות ולא דיווחו על הפרשותיהם לקנס עתידי בפרשה רק כדי שהאמריקאים לא ייחשבו שהם מודים במעשיהם.

טענת המפקח היא שהדו"חות שיקפו את המציאות הכלכלית - ההפרשה בוצעה כדי לשקף את הסבירות להפסד שיירשם - אלא שלא ניתן לכך גילוי מילולי. כלומר, המפקח ניסה לעזור לבנקים להקטין את נזקי החקירה, בעוד תפקידו הוא להיות אוביקטיבי ולא לסייע לעבריין הנחקר.

3. הדחתו של דני דנקנר מתפקידו כיו"ר בנק הפועלים נחשבת דווקא לאחד ההישגים של בנק ישראל, שכן למרות הכוח העצום שפעל לטובת דנקנר הוא נאלץ ללכת הביתה. אלא שזה רק למראית עין. דנקנר אמנם הורשע בבית משפט ונשלח לכלא, אבל האם הפועלים השתנה מאז? לא בטוח. אנשי דנקנר נותרו בעמדות בכירות בבנק, היו"ר שהחליף אותו, מונה לפי המלצתו של דנקנר, והבנק מעולם לא יצא נגד מעשיו החמורים במיוחד של דנקנר, ואפילו לא ביצע גילוי נאות לגביהם.

4. חוסר תחרותיות ואפס שינויים מבניים. מבנה מערכת הבנקאות בישראל קפוא כבר שנים. הבנקים מעסיקים יותר מדי עובדים בשכר גבוה מדי, והעלות ברובה מוטלת על הציבור שמשלם יותר מדי בריביות ובעמלות, ובחלקה על הבעלים שמקבלים תשואה נמוכה מדי. כבר שנים שאין מספיק ניוד לקוחות בין הבנקים, וגם במבט לעתיד קשה לראות מי יוכל לזעזע את המערכת מבחינה עסקית. יש לקוות שההתפתחות הטכנולוגית המואצת תביא לשינוי, ייתכן שבאמצעות ענק עולמי כמו גוגל.

5. למרות הפעולות שיזם בנק ישראל להגבלת המשכנתאות והאשראי לשוק הנדל"ן, היקף החשיפה של הבנקים לנדל"ן עבר כבר את רף ה-40%. כשכל המפלגות מדברות על הורדת מחירי הדירות בשיעור ניכר כיעד מרכזי של הממשלה הבאה, חשיפה כזאת עלולה להיות מסוכנת.

6. שליטה בשוק ההון. אמנם ועדת בכר הוציאה מידי הבנקים כבר לפני עשור שני תחומי עיסוק חשובים בשוק ההון - קופות גמל וקרנות נאמנות - אבל מאז לא היתה כל התפתחות בתחום זה. לבנקים יש כוח רב מדי עד כדי התניית שירות בשירות בתחומים, כמו ברוקראז', ניהול קופות גמל, הפצה וקסטודיאן.

7. כרטיסי האשראי. גם הכנסתו של כרטיס החיוב המיידי (דביט-קארד) לא תכסה על הכשל הגדול של הענף הזה, שהיה יכול לשמש מכמה היבטים תחרות לבנקים אך נותר כמעט במלואו בידיים שלהם. גם התחרות בתחום כרטיסי האשראי עצמו לא מספיק גבוהה. נתחי השוק של החברות סטטיים לאורך שנים, ושחקנים חדשים שמבקשים להיכנס לענף אינם מקבלים רישיון מבנק ישראל.

8. מחיקות ענק לטייקונים. אחת המחלות החמורות של מנהלי הבנקים היא הקשר הסימביוטי עם כמה מראשי המגזר העסקי המקומי, שמקבלים אשראי בניגוד לכל כללי המינהל התקין, ועל חשבון הציבור. כך השמידו טייקונים כמו מוטי זיסר, אליעזר פישמן ונוחי דנקנר מיליארדי שקלים לבנקים, מבלי שעפו ראשים ומבלי שמישהו שילם מחיר על כך. גם רוב הטייקונים עצמם ממשיכים להתנהל כאילו אינם פושטי רגל.

9. חוסר שקיפות. התירוצים של "חדר סגור" ו"לא מוסרים מידע על לקוחות" משמשים את הבנקים ואת הפיקוח על הבנקים בחסימת מידע רב מהציבור, בין היתר של דו"חות ביקורת חשובים. זהו מידע שלו היה מתפרסם בזמן היה יכול למנוע חלק מהתקלות.

10. לקוחות קטנים. בעוד הטייקונים צועדים על שטיח אדום ומקושרים ישירות עם המנהלים גם כשהם כבר מזמן אינם מחזירים חובות, נאלצים הלקוחות הקטנים להצטופף בסניפים עמוסים, לקבל לעתים שירות לא מספיק טוב, ולעמוד בפני סירוב דווקא כשהם נקלעים לצרות.

11. שכר מנהלים. ניסיונו של יאיר לפיד כשר האוצר להילחם בשכר המנהלים הגבוה מדי בבנקים - 5–10 מיליון שקל למנהל בשנה - נכשל. זקן אמנם הגביל את גובה הבונוסים עד לגובה השכר, כך שתרחיש האופציות של אלי יונס (רבע מיליארד שקל) כבר לא יחזור על עצמו, אבל הבנקאים ממשיכים לקחת הביתה סכומים בלתי נתפשים. הם עושים זאת רק כי הם יכולים.

12. תיאום עמלות. תיק הדגל של רשות ההגבלים העסקיים מ-2009, שמצא תיאום אסור ואף פלילי בין הבנקים, הסתיים באחרונה בהתקפלות של הרשויות ובקנס עלוב שאפילו לא דיגדג לבנקים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#