המוסדיים הם משקיעים בינוניים - אבל אתם גרועים מהם - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המוסדיים הם משקיעים בינוניים - אבל אתם גרועים מהם

ישראל מדורגת רביעית בעולם בתשואה של הגופים המוסדיים

15תגובות

ארגון OECD ערך באחרונה השוואה מעניינת של ביצועי גופי החיסכון לפנסיה במדינות השונות. ההשוואה, שהתפרשה על פני 2012-2008, צריכה לעניין במיוחד את החוסכים לפנסיה בישראל, בעיקר בשל המיקום החריג של ישראל בטבלה. גופי החיסכון הפנסיוני בישראל דורגו בין המקומות הגבוהים בטבלה - ישראל מדורגת רביעית מלמעלה.

אנחנו מודים, הופתענו. בניגוד לדעה הרווחת בציבור, אנחנו לא חושבים שמנהלי החיסכון הפנסיוני בישראל הם מושחתים, פועלים מתוך ניגודי עניינים ועושים הכל כדי לפגוע בחוסכים שלהם. התפישה כי ניהול החיסכון הפנסיוני בישראל הוא גרוע היא כנראה מוגזמת. ההערכה המקצועית שלנו, 
לאורך השנים, שניהול החיסכון הפנסיוני בישראל הוא בעיקר בינוני מאוד.

גופי החיסכון הפנסיוני מתכנסים ברובם לתיק ממוצע מסוים, ודואגים שלא לבלוט לשום כיוון - כדי שחס וחלילה הם לא ייחשפו לסיכון גדול יותר מהמתחרים שלהם. המדד העיקרי שבו הם מודדים את עצמם זה איך הם ביחס למתחרים, ולא איך הם ביחס לשוק או ביחס לתשואות שהם יכלו להניב.

בלומברג

אפילו בנק ישראל הקדיש לכך ב-2013 מחקר, שדן ב"דמיון בין השקעות הגופים המוסדיים והשלכותיו". המחקר מצא דמיון של 0.9 בתיק ההשקעה המנייתי של המוסדיים, וההסבר העיקרי לכך היה ש"לא ניתן לשלול את אפשרות קיומה של 'תופעת העדר' בבחירת אסטרטגיית השקעה על ידי הגופים המוסדיים, בדומה לממצאים ממדינות אחרות. מאחורי תופעה זו עומד הרצון לא לבלוט לרעה בתשואות חסר יחסית לגופים אחרים - דבר שעלול להוביל לנטישה של עמיתים לטובת גוף מנהל אחר".

העובדה שהמוסדיים בישראל הם עדר קיבלה אפילו גושפנקא מוסמכת מבנק ישראל, ולכן מפתיע היה לגלות את המיקום הגבוה שלהם בטבלת ההשוואה העולמית. החשדנות שלנו לגבי הממצא המפתיע הזה שלחה אותנו לבדוק את היחס בין ביצועי קרנות הפנסיה במדינות השונות, ובין הביצועים של שוק ההון המקומי בכל מדינה.

באופן צפוי גילינו מיד שקיים קשר ישיר כזה. כך, המובילים בטבלה הם גופי הפנסיה של טורקיה - בשנים הרלוונטיות שוק המניות הטורקי זינק ב-80%; מנהלי הפנסיה במקסיקו, מקום שלישי בטבלה, נהנו מרוח גבית של שוק מניות שעלה ב-55%. מנגד, היפנים רשמו הפסד כבד, אך קשה להאשימם לנוכח צניחה של 20% בשוק היפני באותן שנים, וכך גם האוסטרלים שהציגו תשואה אפסית, אבל היא ראויה לשבח נוכח צניחה של 30% בשוק האוסטרלי.

הניצחון של
 המחאה החברתית

ההשוואה הבינלאומית נראית קשורה בעיקר לביצועי שוק ההון המקומי, אך מתברר שיש בה גם יוצאים מן הכלל. גופי הפנסיה השניים בביצועים שלהם בטבלה הם מדנמרק, אף ששוק המניות הדני נותר ללא שינוי בחמש השנים הנבדקות. גם ההולנדים הפליאו לבצע, למרות ירידות שהיו בשוק שלהם. ולבסוף, גם מנהלי החיסכון הפנסיוני הישראליים בולטים - שוק המניות הישראלי כמעט שלא עלה בחמש השנים הנבדקות, ובכל זאת התשואות שהניבו מנהלי הפנסיה המקומיים היו נאות.

השאלה לגבי איכות ניהול החיסכון הפנסיוני בישראל נותרת פתוחה, וספק אם השוואה בינלאומית פשוטה יכולה להשיב על כך. זה מוביל אותנו מיד להצלחה של הראל פרימק - אחד מאותם תוצרים ברוכים של מחאת קיץ 2011, שעוררה תודעה צרכנית מסוג חדש בישראל. להבדיל מאחרים, פרימק לא התפתה להתעסק במחיר הקוטג', אלא התמקד במה שהוא להערכתנו המרכיב הכבד ביותר ביוקר המחיה הישראלי (פרט לדיור) - יוקר המחיר הפיננסי.

פרימק מוביל כבר כמה שנים קבוצה אינטרנטית שנקראת "צדק פיננסי", הפועלת להגברת התחרותיות בשוק הפיננסי, ובמסגרת זו הוא גם הגיש לפני כשנתיים עתירה לבג"ץ נגד המפקח על הביטוח במשרד האוצר, בטענה לאפליה נגד שכירים בתקנות של קופת הגמל האישית.

קופת הגמל האישית, נזכיר, היא קופה שהחוסך מנהל את ההשקעות בה בעצמו - מבלי להזדקק לשירותי ניהול ההשקעות של הגופים המוסדיים בישראל. המוצר פופולרי מאוד בארה"ב, ומהווה שם תחרות עזה למנהלי החיסכון הפנסיוני - והוא אחת הסיבות לכך שדמי הניהול בחיסכון הפנסיוני בארה"ב נמוכים לאין שיעור מבישראל (סיבה פרוזאית נוספת היא גודלן העצום של קרנות הפנסיה שם). בישראל, לעומת זאת, המוצר זכה להצלחה מועטה בלבד, גם בשל דמי הניהול הגבוהים יחסית שנגבים בו - 0.4% מהצבירה, למרות שאין שירותי ניהול השקעות - וגם בשל ההגבלות השונות שהציב הפיקוח על הביטוח להשקעה במוצר.

נגד הגבלות אלה עתר פרימק, והצליח מעל המשוער. הפיקוח על הביטוח הסכים לבטל את האפליה עליה דיבר פרימק, ועל הדרך התקבלה החלטה להגמיש באופן כללי את השימוש במוצר. למעשה, הפיקוח על הביטוח החליט שכל חוסך בקופת גמל (בינתיים, ההיתר הוא לגבי קופות גמל בלבד - ללא קרנות פנסיה או ביטוחי מנהלים) יכול להעביר את כספו לניהול אישי שלו, ובתנאי שתיק ההשקעות יושקע כולו אך ורק במדדים של ניירות ערך.

המשמעות היא שקופת הגמל האישית עומדת להתרחב באופן ניכר, כשההגבלה העיקרית היא להיצמד להשקעות פסיביות - להשקיע בכלים עוקבי מדדים, ולא במניות או באיגרות חוב ספציפיות.

המשקיעים לא מתאפקים

כל מי שחושד בכשרות שיקולי ההשקעה של הגופים המוסדיים בישראל, או חש שעושקים אותו בדמי הניהול, צריך לברך על ההצעה החדשה של הפיקוח על הביטוח - אבל הברכה צריכה להגיע עם אזהרה רבתי. ככל הנראה, ההצעה מתאימה לכמה אלפי חוסכים מתוחכמים, שיודעים לנהל את ההשקעות בעצמם. עבור הרוב המוחלט של החוסכים לפנסיה, הפיתוי של קופת גמל אישית עלול להתברר כמיקח טעות.

ב-2007 פירסמנו כאן מחקר שערך עבורנו גדי טולידאנו, אסטרטג השווקים של קבוצת פסגות. טולידאנו בדק את ביצועי שוק המניות הישראלי בתקופה המופלאה שבין אמצע 1996 לאמצע 2006 - עשור שבו שוק המניות גמא עלייה של 300% - אחת מתקופות הגאות הממושכות והחזקות שהיו בשוק הישראלי אי־פעם. את הביצוע המרהיב הזה השווה טולידאנו לביצועים שהניב המשקיע הממוצע בקרנות הנאמנות המניתיות בישראל באותן שנים - באמצעות מעקב אחר רצף הרכישות והפדיונות של המשקיעים בקרנות.

הממצא המדהים שטולידאנו הגיע אליו היה שבשוק שעלה ב-300%, המשקיע הממוצע בקרנות הנאמנות המניתיות הפסיד 58%. שימו לב - הפסיד.

הבדיקה של טולדיאנו לקוחה מבדיקה שמבוצעת זה 30 שנה בארה"ב על ידי חברת חקר השווקים דלבר (Dalbar). הדו"ח האחרון של דלבר לגבי נתוני 2013, חזר על ממצאים עקביים גם בארה"ב: מאז 1984 ועד 2013 שוק המניות האמריקאי הניב בממוצע 11.1% תשואה שנתית. המשקיע הממוצע בקרנות הנאמנות המנייתיות שם הרוויח רק שליש מזה - תשואה ממוצעת של 3.7%.

גם בבדיקה של 20 השנים האחרונות, עשר השנים האחרונות והשנה האחרונה באופן עקבי המשקיע הממוצע בקרן הנאמנות המנייתית מרוויח פחות מהתשואה של הקרן, וזאת בגלל עיתויים אומללים של כניסה ויציאה מההשקעה שלו. באופן קבוע, המשקיעים הישראלים רוכשים את קרן הנאמנות המנייתית כשהשוק גואה, ומיד כשמתחילה הירידה הראשונה בשוק הם נבהלים ומוכרים. התנהגות עקבית של קנייה בשיא ומכירה בתחתית מביאה לפיגור ניכר אחרי מדדי השוק - ובמקרה של ישראל, הופכת אפילו רווח ענק להפסד עצום.

אז נכון שקל מאוד להימנע מכך. כל מה שהמשקיעים צריכים לעשות הוא לקנות את תיק הקרנות שלהם - ולא חשוב אם מדובר בקרנות מנייתיות או של איגרות חוב - ולא לזוז מההשקעה שלהם במשך שנים ארוכות - עשר או 20 שנה לפחות.

אבל הניסיון מלמד שככל שמנסים לחנך את ציבור המשקיעים לכלל הפשוט הזה - לקנות ולא לזוז - החינוך הזה נכשל. תמיד כשמתרחשת המפולת הגדולה הראשונה הציבור נבהל ומוכר; ותמיד כשיש גאות מטורפת הציבור מתפתה וקונה.

אז כן, מפתה ככל שיהיה המכשיר של קופת גמל אישית, וככל שאנחנו נשמח לחשוף את הגופים המוסדיים בישראל לתחרות, המקרה של ניהול כספי הפנסיה בידי הציבור עצמו שונה. הסיכון שהציבור יטעה ויחסל את הפנסיה של עצמו הוא גדול מדי - ולכן מדובר במוצר שצריך להישאר נחלת בודדים מקצוענים בלבד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#