מה יקרה לפנסיה שלנו, עכשיו כשהריבית נוגעת ב-0%? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה יקרה לפנסיה שלנו, עכשיו כשהריבית נוגעת ב-0%?

המשמעות של הריבית האפסית: העשור הקרוב עומד להיות עשור קשה לחיסכון הפנסיוני

17תגובות

בעשר השנים שחלפו בין 2005 ל-2014 הניבו גופי החיסכון הפנסיוני בישראל תשואות מצוינות. לפי אגף הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר, קופות הגמל הניבו למשקיעים בהן תשואה שנתית ממוצעת של 6.4% (תשואה נומינלית, לפני ניכוי דמי ניהול) - והן עוד היו החלשות שבחבורה. שני אפיקי החיסכון הפנסיוני האחרים, קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים, הניבו תשואות גבוהות אף יותר - 7.35% ו-7.49%, בהתאמה.

בהתחשב בכך שבעשר השנים הללו עבר שוק ההון את אחת המפולות הקשות בתולדותיו, מפולת 2008 שהתרחשה בעקבות המשבר הפיננסי העולמי, ובהתחשב בעובדה שהחיסכון הפנסיוני בישראל הוא שמרני וכולל מרכיב מניות קטן יחסית, מדובר בתשואות שנתיות ממוצעות ראויות לשבח.

גם אם ננכה דמי ניהול ממוצעים של כ-0.88% (צירוף של דמי ניהול מהפקדות ומצבירה יחדיו) בקופות הגמל, 0.77% בקרנות הפנסיה ו-1.8% בביטוח המנהלים, עדיין נשאר החוסך בעשור האחרון עם תשואות לא רעות - בקירוב 5.5% בקופות הגמל, 5.7% בביטוח מנהלים, ו-6.5% בקרנות הפנסיה. שימו לב, אגב, עד כמה דמי הניהול הגבוהים בביטוחי המנהלים פוגעים קשות בתשואות למבוטח.

רויטרס

הבעיה עם התשואות הנאות הללו הוא החשש הכבד שאנחנו צפויים להתגעגע אליהן. מקורו של חשש זה בהחלטת בנק ישראל שלשום להפחית את הריבית במשק לשפל של כל הזמנים - 0.1% בלבד. בכל מובן מעשי, מדובר בריבית אפסית. הריבית האפסית אינה פוסחת על שוק ההון המקומי - האג"ח של ממשלת ישראל משלמות כיום ריבית (תשואה) של כ-1.5% עד 2% בממוצע לטווח הארוך, לפני מס ולפני דמי ניהול. בקיצור, התשואות בשוק האג"ח בישראל הן אפסיות בלבד.

התשואה האפסית באג"ח היא ההסבר העיקרי לביצועים המרשימים לכאורה של מנהלי החיסכון הפנסיוני בישראל. בתחילת 2005 ריבית בנק ישראל היתה 3.7%. בעשור האחרון הריבית עשתה את כל הדרך למטה, עד 0.1% בלבד היום. זו ירידת ריבית משמעותית מאד, ובשורה מעולה לשוקי ההון, מאחר שירידת הריבית מביאה לרווחי הון גדולים באג"ח.

נזכיר שיש קשר הפוך בין הריבית על איגרת החוב (התשואה) לבין המחיר שלה. לכן, ככל שהתשואה נמוכה, המחיר עולה - וככל שהריבית יורדת, כך איגרות החוב מניבות רווחים גדולים יותר למשקיעים בהן. מהבחינה הזאת, ההישג של התשואות הנאות של החיסכון הפנסיוני בעשור האחרון די מתגמד - כל מי שהחזיק תיק גדול של אג"ח בעשור הזה הרוויח, והמון.

על כך צריך להוסיף את הקשר בין הריבית לרווחים בשוק המניות - ירידת הריבית מאיצה את צמיחת המשק, ומשפרת את הרווחים בשוק המניות. ירידת הריבית גם הופכת את האג"ח למעניינות פחות להשקעה, ודוחפת משקיעים לשוק המניות, תהליך שמביא בעצמו לגידול ברווחים במניות.

בקיצור, ירידת ריבית היא בשורה מצוינת למשקיעים בשוק ההון, על שלל אפיקיו, ולכן אין פלא שהעשור האחרון היה מוצלח כל כך עבור החוסכים לפנסיה. למעשה מדובר בשני עשורים רצופים, מאז תחילת שנות ה-90, שבהם ישראל עברה תהליך דרסטי של ירידת ריבית - ושל רווחים בהשקעות.

אלא ששני העשורים הללו הגיעו כעת לקצם. מריבית של 0.1% כבר אין לאן לרדת. תהליך ירידת הריבית שמאפיין את ישראל פחות או יותר מאז תחילת שנות ה-90 עומד להתהפך עתה.

במקרה הטוב, אנחנו נמצאים בפתח עידן של ריבית נמוכה מתמשכת, כלומר עידן שבו הרווחים על השקעה באג"ח יהיו אפסיים בלבד. במקרה הרע, אנחנו נמצאים בפתח עידן של עליית ריבית - קשה להאמין שגם בעוד עשר שנים הריבית עדיין תהיה 0.1% - כלומר, תקופה שבה צפויים הפסדים כבדים למשקיעים באג"ח. מאחר שהמשקיעים הגדולים ביותר בשוק האג"ח המקומי הם החוסכים לפנסיה, המשמעות היא אחת: העשור הקרוב עומד להיות עשור קשה לחיסכון הפנסיוני.

פרדוקס המניה הזולה

עד כמה הבשורות רעות, קשה מאוד להעריך. מנהל ההשקעות הפנסיוניות האמריקאי בן קרלסון ניסה לענות בפוסט שפירסם בבלוג שלו, A Wealth of Common Sense, בדיוק על השאלה הזאת: עד כמה ריבית נמוכה היא בשורה קשה למשקיעים בשוק ההון. קרלסון עשה לשם כך עבודה סטטיסטית מעניינת: הוא בחן את התשואות של שוק המניות האמריקאי (מדד S&P 500) מ-1928 ועד היום, לתקופות של עשר שנים. הבחינה שלו נעשתה לפי טווחי התשואות של אגרות החוב של ממשלת ארה"ב בשנה הראשונה בכל עשור. הוא חילק את התשואות לחמש קבוצות: תשואות גבוהות מ-9%, תשואות של 7%-9%, תשואות של 5%-7%, תשואות של 3%-5%, ותשואות נמוכות מ-3%.

הבדיקה העלתה קשר ישיר בין שיעור התשואות בתחילת התקופה לבין התשואות שהושגו מהשקעה בשוק המניות בעשר השנים שלאחר מכן. כשהתשואה הממוצעת באג"ח ממשלת ארה"ב היתה יותר מ-9%, כלומר גבוהה מאוד, הרווח בשוק המניות בעשור לאחר מכן היה גבוה מאוד גם הוא - 16% בשנה. בתשואות של 7%-9% באג"ח בתחילת התקופה, הרווחים בסוף העשור הגיעו רק ל-14%. בתשואות של 5%-7% הרווחים הצטמצמו ל-6%, ובתשואות של 3%–5% הרווחים ירדו לשפל של 5.4%.

כלומר, כשהריבית נמוכה מספיק, לא בטוח שכדאי להשקיע בשוק המניות - אם האג"ח שילמו ריבית של 3%-5% ושוק המניות הניב תשואה של 5.4% בלבד, מדובר בתשואה שאינה מפצה על ההשקעה המסוכנת יותר במניות. המשמעות היא שבריביות נמוכות מאוד, אין ממש מפלט - גם האג"ח משלמות מעט, וגם הרווחים הצפויים במניות הם ירודים. כאמור, עשור קשה צפוי לחוסכים שלנו.

הממצא הזה של קרלסון הוא כמעט ברור מאליו. כשהריבית במשק גבוהה מאוד, 9% ויותר, המשקיעים מתפעלים מהתשואות הגבוהות באג"ח ופונים לקנות אותן. הם חושבים שאין טעם להשקיע במניות כשהריבית באג"ח היא אטרקטיבית כל כך, ובדיוק כאן הם טועים. באופן פרדוקסלי, דווקא נקודות הזמן האלה הן התקופות שבהן המניות נסחרות במחירים הנמוכים ביותר, ובדיעבד אלו הן נקודות הזמן הטובות ביותר להשקעה בשוק המניות.

גם התהליך ההפוך מתרחש - כשהריבית במשק ובשוק האג"ח נמוכה, המשקיעים פונים לשוק המניות כדי לנסות ולהניב קצת תשואה שם. התוצאה היא התייקרות של המניות ופגיעה ברווחי המשקיעים בהן בהמשך. בקיצור, בלי ריבית אין רווחים בטווח הארוך, בכל אפיקי ההשקעה.

המשבר נותר מאחור

המעניין בבדיקה של קרלסון הוא שנמצא יוצא מן הכלל אחד לכלל הברור הזה. לקרלסון התברר שהעשורים שהתחילו בריביות נמוכות מאוד, פחות מ-3%, דווקא נהפכו לאחר מכן לעשורים טובים יחסית - עם רווח ממוצע של 13.5% בעשורים האלה. ההסבר של קרלסון לכך הוא שעשורים שהתחילו בריבית נמוכה ביותר היו בדרך כלל עשורים שבאו מיד לאחר מפולת קשה. מדובר בריבית נמוכה באופן קיצוני, והיא משקפת מצבי משבר קיצוניים. במצבים כאלה, המחירים היחסיים בשוק המניות נמוכים כל כך, עד שלמרות הריבית הנמוכה - ההשקעה במניות היא כדאית.

התשואות בשוק האג"ח בישראל כיום הן 1.5%-2%, שפל היסטורי. האם ניתן להסיק מכך כי העשור הקרוב יהיה, באופן פרדוקסלי, דווקא טוב להשקעות? לא בטוח. בנקודה זו מעמיק קרלסון, ובוחן את טווח התשואות בעשורים שבדק. כך, אותם עשורים שהתחילו עם ריבית נמוכה מ-3%, הניבו בסופו של דבר תשואה של 3.6%-20.1%. התשואה הממוצעת היתה אמנם 13.5%, אבל התשואה בפועל היתה גם נמוכה וגם גבוהה מכך משמעותית.

זאת ועוד, התשואה כיום, שהיא נמוכה מבחינה היסטורית, אינה תשואה של לאחר מפולת. זו היתה ב-2008, ואחריה שוק המניות ושוק האג"ח אכן הניבו תשואות מצוינות, כפי שניתן לראות בביצועים של מנהלי החיסכון הפנסיוני. שבע שנים אחר כך, המחירים בשוק המניות בישראל רחוקים מלהיות מחירי מפולת - מדדי המניות בשיא, וכאמור, האג"ח נסחרות בתשואות אפסיות ממש.

כלומר, ההסבר של קרלסון לאנומליה של עשורים שהיו מוצלחים למרות ריביות נמוכות מאוד בפתיחתם אינו תקף כיום. לפי הניתוח שלו, אנחנו פשוט נמצאים בפתחו של עשור בלי תשואות באג"ח, ועם מחירי מניות לא נמוכים כלל. במצב עניינים כזה קשה מאוד להיות אופטימי לגבי העשור הקרוב. ככל הנראה, הוא יהיה עשור חלש מבחינת הביצועים של שוק ההון בכלל, ושל החיסכון הפנסיוני של הציבור בו בפרט.

מה עושים? ראשית, מתכוננים לכך מבחינה פסיכולוגית. שנית, שוקלים אם יש דרך להגדיל את החיסכון שלנו, בהנחה שהתקופה שצפויה לנו תהיה כנראה לא קלה. שלישית, דורשים ממנהלי החיסכון הפנסיוני להתמקצע ולהניב תשואות באמצעות השקעות מסוכנות יותר, מתוחכמות יותר ופחות ברורות מאליהן. זה דורש הרבה עבודה קשה, נכונות לקחת סיכונים ובגרות - מצד הציבור ומנהלי ההשקעות גם יחד.

רביעית, מחזיקים אצבעות שהניהול של מדינת ישראל יעשה קפיצת מדרגה - תהליך מדיני, רפורמה בניהול הממשלה, שינוי ביחסי העבודה ובעקבותיו גידול בפריון - כך שלמרות הריבית הנמוכה, נצליח להביא לכאן מספיק צמיחה ומספיק רווחים לכולם. גם זה דורש הרבה עבודה קשה, נטילת סיכונים ובגרות. אחרת, העשור הקרוב יהיה באמת קשה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#