למה אף פוליטיקאי לא מדבר על 
הפקרת כספי הציבור בשוק ההון? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה אף פוליטיקאי לא מדבר על 
הפקרת כספי הציבור בשוק ההון?

ההנפקה של דלק, המינוי של שריג, הנפקות הנדל"ן האמריקאי - שלוש דוגמאות לכך שהחגיגה הגדולה ב"כספם של אנשים אחרים" בעיצומה

43תגובות

"הבורסה מתה", יאמרו רבים מוותיקי הסיטי של תל אביב, תוך שהם מציינים את המחזורים הנמוכים ואת חוסר העניין של הציבור במסחר. מתי לאחרונה שמעתם נהג מונית שממליץ על מניה לוהטת, או גיס של בת הדודה שמספר כיצד עשה מכה של עשרות אחוזים בשבועות בודדים?

גם אם הבורסה כבר לא מלבה את יצר ההימורים של הציבור, שוק ההון ודאי לא מת. להפך, הוא ממשיך לקבל מיליארדי שקלים חדשים מדי חודש בזכות ההפרשות השוטפות לחיסכון הפנסיוני. היקף הכספים שמנוהלים על ידי חברות הביטוח ובתי ההשקעות רק הולך ותופח, ובמהירות גדולה. בסוף הרבעון השלישי של 2014 עמד סך הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור על לא פחות מ–3.13 טריליון שקל. למעלה ממחצית מזה הינם נכסים "סחירים" - בעיקר איגרות חוב ומניות - שרובם מנוהלים על ידי ה"מוסדיים" שלנו. אלא שכאשר סוקרים את ההתפתחויות בשוק ההון בשבועות ובחודשים האחרונים, מגלים שהחגיגה של בעלי האינטרסים, הטייקונים ושאר הפעילים והמקורבים לשוק ב"כסף של אנשים אחרים" - מעולם לא היתה גדולה יותר.

עודד שריג
עופר וקנין

הקאמבק של תשובה

למשל, הנפקת איגרות החוב של דלק, שבשליטת איש העסקים יצחק תשובה, אשר קיימה בשבוע שעבר את השלב המוסדי. תשובה ביצע לפני כשלוש שנים "תספורת" של כ-1.4 מיליארד שקלים בכספי הציבור שהושקעו באג"ח של דלק נדל"ן, ובתגובה הודיעו כמה בתי השקעות שלא ירכשו הנפקות של טייקונים שביצעו תספורות.

ובצדק: כל שוק ההון יודע שסביב דלק נדל"ן התרוצצו שמועות על עסקות ומתווכים מפוקפקים. יצחק תשובה הזרים לקופת הסדר החוב סכום יוצא דופן של 800 מיליון שקל מכיסו הפרטי, בדיוק כדי למנוע פירוק וחקירה יסודית מטעם בית המשפט. זה לא סכום קטן, אפילו עבור טייקון כמו תשובה, והוא כנראה ידע למה הוא מוכן להיפרד ממנו.

והנה, בשבוע שעבר חזר יצחק תשובה לשוק ההון עם הצעה למכור איגרות חוב של קבוצת דלק, ולמרות שמרבית בתי ההשקעות הגדולים לא השתתפו בה - וחלקם הודיעו על כך באופן פומבי - הוא לא התקשה לגייס כסף בשלב המוסדי, כ–700 מיליון שקל. מי כן השתתף והזמין ניירות ערך? איילון, מנורה, סיטי בנק, ברק קפיטל (שהיתה עד לפני שנה בשליטת תשובה), בנק הפועלים, לאומי פרטנרס מקבוצת לאומי ועוד שורה של שחקנים פחות מוכרים, רובם מהסוג שרוכשים ניירות ערך בהנפקה, גורפים לכיסם את עמלות ההפצה הנדיבות ומיד מוכרים את הסחורה למישהו אחר.

"עונש"? "חרם"? את הכסף תשובה יקבל. אבל מה שמתסכל עוד יותר הוא החשש שהימנעותם של המוסדיים היא לא יותר מהצגה זמנית, שנובעת מטעמים של יחסי ציבור. מדוע? כי אותם מוסדיים אמנם מנעו כך משמם מלהופיע ברשימת המזמינים בהנפקה, אך הם לא הבטיחו לאיש שהם לא יקנו את הסחורה של תשובה בהמשך - לאחר שאיגרות החוב יתחילו להיסחר בבורסה, הלא היא ה"שוק המשני".

רבים מאותם מוסדיים שהחרימו את ההנפקה מחזיקים היום בניירות ערך של תשובה, לרבות באיגרות חוב של החברה שאת ההנפקה שלהם הם החרימו בשבוע שעבר - והם גם לא החליטו ולא הבטיחו שלא יקנו את הסדרה החדשה במהלך המסחר השוטף בבורסה. האם זה סוג של בלוף? בוודאי. השורה התחתונה היא שטייקונים שעשו תספורות בעבר למדו היום ששוק ההון וכספי הציבור פתוחים בפניהם, אם רק ידעו להשתמש בסוכני ביניים ולסייע בכיסוי ערוותם של מנהלי הכספים של הציבור.

התפקיד של שריג

באגף הפיקוח על שוק הביטוח, שעליו ממונה דורית סלינגר, לא מבינים מהיכן זה הגיע: לאחר שסלינגר הבהירה שהמדינה מעדיפה שעודד שריג לא יועסק בחברת הביטוח מגדל, שאת רכישתה על ידי שלמה אליהו הוא עצמו אישר, הודיע בשבוע שעבר יו"ר הרשות לניירות ערך שלא יתערב במינוי.

תומר אפלבאום

במכתב ששיגר לחברת הכנסת זהבה גלאון (מרצ), כתב פרופ' שמואל האוזר כך: "הרשות בחנה את ההליך המבוקש לאישור המינוי של פרופ' עודד שריג לדירקטור (וליו"ר דירקטוריון) במגדל אחזקות ביטוח ופיננסיים, ומצאה שהוא עולה בקנה אחד עם הוראות חוק החברות". במילים אחרות: האוזר התייצב לצדם של אליהו ושריג.

ומה עם הסוגיה המטרידה הנוספת במינוי הזה, זו של תשלום שכר על ידי בעל השליטה ולא ידי החברה, והשאלות שעולות ממנה על נאמנותו האמיתית של מנהל כזה? על כך ענה יו"ר הרשות: "דיני החברות מחייבים את נושאי המשרה של החברה בחובות אמונים וזהירות, ללא קשר לשאלה האם הם מקבלים שכר וממי הם מקבלים אותו". זו התשובה הכי טכנית בעולם, כמו להגיד: "אז מה אם אקדחים וכדורים מפוזרים בכל מקום בבית - אסור לאדם לעבור על החוק". או באופן יותר קרוב לעניין: "אז מה אם תשלום השכר הופך את המנהל לבובה של בעל הבית? יש לו חובת אמונים כלפי החברה".

נראה שפרופ' האוזר, שבתחילת הקדנציה סירב לקבל חשבונאות יצירתית ומצגי שווא של טייקונים (שאותם קיבלו ללא היסוס כל קודמיו בתפקיד), החליט הפעם לדבוק בפרשנות המשפטית היבשה. בדרך הוא מכשיר את נוהל "הדלת הסתובבת", שבו פקידים בכירים עוברים לעבוד אצל המפוקחים שלהם, וגם מונע מבעלי מניות שמקרב הציבור להביע את עמדתם בעניין. על השאלה מדוע למנות אדם שמנוע מלטפל בנכס המרכזי של העסק - חברת הביטוח מגדל - האוזר אינו מספק תשובה. למה זה קורה? גם בפיקוח על שוק וההון והביטוח לא מבינים.

מבול של הנפקות נדל"ן אמריקאיות

לאן, בין השאר, הולך בימים אלה הכסף של הציבור? סדרה הולכת ומתארכת של יזמי נדל"ן אמריקאים גילתה בשנתיים האחרונות ששוק ההון הישראלי מוכן לקלוט את הסחורה שלה. הם, יחד עם עורכי הדין והיועצים שלהם, עולים לרגל לתל אביב כדי להנפיק איגרות חוב ומניות של פרויקטי נדל"ן עלומים, בעיקר בארצות הברית.

אבל מדוע? אין ספק שלו יכלו למכור את סחורה באמריקה עצמה, במחיר זהה או גבוה יותר, הם היו בוחרים בדרך המלך ומנפיקים בוול סטריט. לכן, הסיבה ההגיונית היחידה עבורם להנפיק בתל אביב היא שהם מקבלים על אותם ניירות הערך מחיר גבוה יותר ממה שהיו מקבלים באמריקה. זה מדאיג, כמובן. אם האנליסטים וסוחרי ניירות הערך באמריקה אינם מוכנים לשלם את המחיר, מדוע שהציבור הישראלי יסכים לו? לא סביר להניח שהאנליסטים בישראל יודעים להעריך את הסיכונים בפרויקטים ברחבי אמריקה טוב יותר מעמיתיהם בארצות הברית.

הבעיה אינה ההחלטה של המוסדיים להשקיע בנדל"ן בארצות הברית - זו דווקא עשויה להיות החלטה סבירה, ולו רק במונחים של פיזור ביחס להשקעות בישראל ובשוק הנדל"ן הבועתי שלה. הבעיה היא טיב הסחורה: מדוע לבחור פרויקטים של יזמים קטנים ולא מוכרים שלא הנפיקו (או לא יכלו להנפיק) בארצות הברית, במקום לרכוש קרנות נדל"ן מפוזרות היטב שכבר רשומות בבורסה, ושכבר נסחרות במחיר שהשוק האמריקאי קבע? ההיגיון מכתיב שהשוק האמריקאי יודע לתמחר ניירות ערך כאלה יותר טוב מסוחרים ישראלים, והם גם מציעים נזילות (ואפשרות יציאה במקרה של משבר) הרבה יותר גבוהה.

אחרי שהשוק הישראלי כשל בשנות ה–90 כשרכש הנפקות של חברות תשתית מקומיות (למעשה: קבלני עפר), ובשנות האלפיים עם הנפקות של עסקי נדל"ן ברומניה ומזרח אירופה - הוא צריך כבר היה להיזהר מדברים כאלה.

שוק ההון תמיד היה כזה: לכל אורך ההיסטוריה, בעלי שליטה ומשקיעים מוסדיים חיפשו ומצאו דרכים להעביר את הכסף של הציבור לידיהם של מעטים, במסווה של "השקעה", שלעיתים הצליחה ולעתים נכשלה. גם לאחר המשבר הפיננסי של 2008 ומה שנראה לרגעים כמו הכאה על חטא, העיקרון הזה לא השתנה. הוא פשוט לובש, פעם אחר פעם, צורה אחרת.

זו בעיה לא פחות גדולה מהכשלים בשוק הגז, יוקר המחיה ושוק הדיור, אלא שכאן אין אפילו פוליטיקאי אחד - למעט ח"כ זהבה גלאון ממרצ, שמקפידה לשלוח לרגולטורים מכבתבים על רבות מהבעיות בשוק ההון - שהפך את המאבק נגד גזל כספי הפנסיה והחוסכים לדגל הציבורי שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#