חברות הביטוח - זאבים בעור של כבשים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חברות הביטוח - זאבים בעור של כבשים

החברות חשפו שמטרתם האמיתית של סוכני הביטוח היא לשרת רק את רווחי החברות

34תגובות

חברות הביטוח הורידו השבוע את הכפפות. במכתב תקיף, שנכתב בשם התאחדות חברות הביטוח על ידי אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל, הציבו החברות אולטימטום למפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, לסגת עד היום מהחוזר שפירסמה לפני שלושה שבועות. החברות האשימו את המפקחת, כדברי המכתב, בחריגה מסמכות, בהפרת כללי מינהל תקין, בפעולה בניגוד להוראות החוק ובחוסר סבירות קיצוני.

קצפן של חברות הביטוח יצא על חוזר המפקחת, שדורש שינוי בעמלות המשולמות לסוכני הביטוח תמורת מכירת ביטוחים פנסיוניים. המפקחת קבעה כי העמלות של סוכני הביטוח צריכות לשקף דאגה של הסוכנים לאינטרס של החוסך לפנסיה, ולא את אינטרס הסוכנים - ואסרה באופן מפורש על קשירת קשר בין העמלה שמקבל סוכן הביטוח ובין שיעור דמי הניהול שנגבה בחיסכון הפנסיוני. במלים אחרות, המפקחת אסרה על חברות הביטוח לתמרץ את סוכני הביטוח לייקר את דמי הניהול כמה שאפשר, משום שהסוכן מרוויח יותר ככל שדמי הניהול גבוהים יותר.

באופן מפתיע, דווקא לשכת סוכני הביטוח אינה מתנגדת לשינוי המוצע. בלשכה הבינו את מה שהמפקחת הבינה ואת מה שמבין כל אדם בר־דעת - שקשירה בין עמלת הסוכן לבין גובה דמי הניהול מזיקה בעליל למבוטח (שישלם דמי ניהול יקרים יותר), ומזיקה גם לסוכני הביטוח (שמוצאים את עצמם נאלצים לפעול בגלוי נגד האינטרס של המבוטח).

סוכני הביטוח היו מעדיפים להרוויח את לחמם בדרך ישרה יותר. כלומר, בלי להידרש לפגוע במבוטח. הגורם היחיד שמרוויח מהקשירה הזו הוא הגורם היחיד שיש לו אינטרס שדמי הניהול יהיו כמה שיותר גבוהים - חברות הביטוח כמובן.

הניסוח התוקפני של המכתב מעיד עד כמה האינטרס של החברות מובהק. רווחיותן של חברות הביטוח תלויה בגובה דמי הניהול שהן גובות, ולכן יהיה זה אסון מבחינתן אם ייקחו מהן את היכולת לתמרץ את זרוע השיווק העיקרית שלהן, סוכני הביטוח, כדי להגדיל את דמי הניהול ככל הניתן. העובדה שבכך מכשילות חברות הביטוח גם את סוכני הביטוח, וכמובן גם את הלקוחות, אינה מעלה או מורידה מבחינת החברות. מה עוד שהן טוענות כי החוק לצדן - ולא בטוח שהן טועות.

ועדת בכר הכשירה
 את השרץ

חברות הביטוח מפרטות בפני המפקחת לאורך חמישה עמודים מדוע עמדתה אינה מחזיקה מים. לטענתן, השינוי שהיא מציעה כעת חורג ממה שנקבע במסגרת חוק הפיקוח על ייעוץ ושיווק פנסיוניים, להלן - החוק של ועדת בכר.

ועדת בכר הפרידה את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים, והביאה למכירת נכנסים אלה לחברות הביטוח. צעד פחות מוכר שלה היה ניסיון להסדיר את שוק הייעוץ הפנסיוני. הוועדה קבעה את החובה של יועצים פנסיוניים לשקול רק את טובת החוסך לפנסיה, ולשם כך חייבה אותם להיות אובייקטיביים - יועצים פנסיוניים מקבלים עמלת הפצה זהה מכל מנהלי החיסכון הפנסיוני. לכן, אין להם תמריץ להעדיף מנהל אחד על פני השני, ואין להם סיבה להמליץ על מנהל מסוים אלא בשל ביצועיו הטובים יותר או דמי הניהול הנמוכים יותר. משום כך, המלצותיהם עולות בקנה אחד עם טובת החוסך לפנסיה.

אלא שלצד היועצים הפנסיוניים, הגדירה ועדת בכר גם את מעמדו את המשווק הפנסיוני, להלן סוכן הביטוח. את החובות שהטילה הוועדה על היועץ הפנסיוני - החובה לשקול רק את טובת החוסך, החובה להיות אובייקטיבי, החובה לקבל עמלה זהה מכל יצרני החיסכון הפנסיוני - היא לא הטילה על המשווק הפנסיוני. נהפוך הוא, הוועדה הודתה בחוק כי סוכן הביטוח אינו אובייקטיבי, וכי הוא פועל מתוך ניגוד עניינים.

בדברי ההסבר לחוק ועדת בכר נכתב כי "יש להסדיר את העיסוק בשיווק פנסיוני, ולקבוע את חובותיו של המשווק הפנסיוני כלפי הלקוח, תוך הכרה בכך שלמשווק עניין במוצרים המשווקים, ועל כן ההמלצות שייתן במסגרת השיווק לא יוכלו להיות אובייקטיביות". עוד נכתב בחוק עצמו, בנוגע לניגוד עניינים שממנו סובל המשווק הפנסיוני, כי "חייב בעל הרישיון להודיע ללקוח בכתב על קיום ניגוד העניינים (...) זיקה של סוכן פנסיוני למוצר פנסיוני לא תיחשב כניגוד עניינים".

בכך, ועדת בכר הכשירה את השרץ: היא קיבלה את ניגודי העניינים של סוכני הביטוח, שפועלים מתוך רצון למקסם את העמלה של עצמם ולא מתוך טובת הלקוח, וקבעה כי די בכך שהם יודיעו ללקוח על ניגוד העניינים שלהם. למעשה, הוועדה אפילו קבעה כי לא בטוח שקשירת העמלה של סוכן הביטוח לגובה דמי הניהול היא בגדר ניגוד עניינים אסור.

עצות אחיתופל של צבא סוכני הביטוח

דורית סלינגר
אמיל סלמן

בקיצור, חברות הביטוח צודקות. החוק הקיים אכן מאפשר לסוכני הביטוח לפעול מתוך ניגוד עניינים מוחלט, להכשיל את החוסכים לפנסיה על ימין ועל שמאל ולהעדיף את רווחי חברות הביטוח ועמלות סוכני הביטוח על טובת המבוטחים. העיקר שייתנו גילוי נאות על כך - ובא החוק על סיפקו. זאת כמובן הסיבה המובהקת לכך שהחוק הקיים חייב להשתנות, ומיד.

זאת אינה רק דעתנו. זאת, חייבים להזכיר גם להתאחדות חברות הביטוח, היתה הדעה של ועדת בכר. הוועדה המקיפה ביותר שעסקה עד היום בשאלת מבנה השוק הפיננסי בישראל הבחינה בכשל הנורא, של צבא סוכני ביטוח שעובד בשירות חברות הביטוח (ובשירות עצמו, דרך העמלות שמתמרצות אותו), ומכשיל את עם ישראל בעצות אחיתופל. ההצעה המקורית של הוועדה, לכן, היתה לחסל את מעמד סוכן הביטוח. הוועדה הציעה שיישארו בשוק הפנסיה שני סוגים של פעילים: משווקים של חברות הביטוח (Tied Agents) ויועצים.

המשווקים של חברות הביטוח יהיו משווקים בלבד - אם יוגדרו כמשווקים של חברת הביטוח מגדל, למשל, הם יוכלו למכור מוצרים רק של חברת הביטוח מגדל, ולא יהיה בלבול בנוגע לזהות האינטרסים שלהם. היועצים הפנסיונים יהיו יועצים שמחויבים בשירות טובת הלקוח בלבד, באובייקטיביות ובמכירת מוצרי כל חברות הביטוח, תוך בחירת חברת הביטוח הטובה ביותר עבור המבוטח. כדי להבטיח זאת, הם יקבלו עמלה זהה מכל חברות הביטוח.

כל סוג ביניים של משווקים, הבחינה ועדת בכר, הוא בגדר הטעיה אסורה. זאת בדיוק ההטעיה שקיימת כיום במעמדם של סוכני הביטוח - שלכאורה מוכרים את מוצרי כל חברות הביטוח, ולכן מצטיירים לכאורה כמי שבוחרים עבור המבוטח את המוצר הטוב ביותר עבורו.

בפועל, סוכני הביטוח מקבלים עמלות שונות, ולכן מוטים בדרך כלל לחברת ביטוח מסוימת. בנוסף, סוכני הביטוח מוטים לייקר עד כמה שאפשר את דמי הניהול, והדבר נכון לגבי כל חברות הביטוח. בשני המצבים, כל קשר בין טובת הלקוח בין עצות סוכני הביטוח הוא מקרי בהחלט. הסוכנים הם משווקים שמוסווים כיועצים. הם זאב בעור של כבש - שטורף את הציבור באכזריות.

מציאות דרוויניסטית

ההמלצה המקורית של ועדת בכר נגנזה. לובי רב־עוצמה, שהפעילו בכנסת סוכני הביטוח ביחד עם חברות הביטוח, הביא לשינוי ההמלצה. הפשרה שנבחרה - לאפשר את המשך פעילות הסוכנים תוך יצירת המעמד החדש של יועצי הפנסיה לצדם - התבררה בדיעבד כרע מכל העולמות.

מקצוע הייעוץ הפנסיוני לא הצליח להתרומם, בעיקר מכיוון שצבא סוכני הביטוח המשיך להסתובב בבתי הלקוחות, ולתת לציבור עצות רעות בתחפושות של עצות טובות, חינם אין כסף. הציבור, שלא הבחין בכך שמטעים אותו, סירב להכיר בחשיבותו של הייעוץ הפנסיוני עבורו, ולא הסכים לשלם עבור ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי.

בחלוף עשור בדיוק, הגיע הזמן להכיר בטעות שנעשתה באותה פשרה, ולחזור לעמדה המקורית של ועדת בכר. בחלוף עשור, נדמה לנו שגם סוכני הביטוח כבר מבינים שמעמדם כזאבים בעור כבשים פוגע בהם, ופוגע במקצוע.

הפילוג שנוצר בין עמדת סוכני הביטוח ובין עמדת חברות הביטוח בנוגע לקשירת דמי הניהול ועמלת הסוכנים חושף זאת: כשהסוכנים חדלים מלהגן על חברות הביטוח, נחשפים הזאבים האמיתיים בעדר - חברות הביטוח, שדבר לא מעניין אותן פרט לגובה דמי הניהול שלהן, וכדי להשיא את דמי הניהול הן מוכנות לאיים על המפקחת, להכשיל את הסוכנים עם מתן שירות לא הגון ללקוחותיהן, ובעיקר להקריב את טובת המבוטחים.

המציאות הדרוויניסטית הזאת, שבה חברות הביטוח טורפות את סוכני הביטוח ואת ציבור החוסכים לפנסיה, לא יכולה להימשך. טובת הציבור מחייבת שסוכני הביטוח יבחרו: או שהם ייהפכו לסוכנים קשורים, שיחולו עליהם אותן הגבלות שוועדת בכר החילה גם על השיווק הבנקאי (ייאסר עליהם להגיע לבתי הלקוחות או למעסיקים), או שהם ייהפכו ליועצים אובייקטיביים. כל מצב אחר הוא משחית ומושחת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#