שלמה אליהו צוחק על הציבור ולאן נעלם שמואל האוזר? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שלמה אליהו צוחק על הציבור ולאן נעלם שמואל האוזר?

שלמה אליהו ועודד שריג מתקדמים ליעד - הציבור מתבקש לשתוק

21תגובות

שאלת שכר הבכירים בחברות ציבוריות נמצאת על סדר היום כבר כמה שנים, ובצדק. פערי השכר הגבוהים בין המנהלים המכהנים בחברות ציבוריות לשאר השכירים, ועוד יותר בגופים שמנהלים כספי ציבור, כמו בנקים וחברות ביטוח, הגבירו את העיוותים החמורים של אי־השוויון בישראל. אלא שעל כל צעד קטן קדימה במאבק הזה - בעלי האינטרסים והמשרתים שלהם עושים שני צעדים גדולים אחורה.

בתקופה האחרונה דווקא נעשו ניסיונות להגביל את השתוללות שכר הבכירים. לשם כך, למשל, נקבעה בתיקון מס' 20 לחוק החברות הסדרה של תשלום השכר לנושאי משרה בחברה. התיקון מחייב הקמת ועדת תגמול מיוחדת בדירקטוריון, הוא קובע שיש לאשר מדיניות תגמול באסיפה הכללית ברוב מיוחס שנותן מעמד לקולם של המשקיעים מקרב הציבור, והוא דורש הסברים ונימוקים לשכר המנהלים. לא מעט נכתב על התיקון ועל יתרונותיו וחסרונותיו, וגם על הניסיונות של חברות לעקוף אותו. לא מעט נכתב גם על המאמצים של המפקח על הבנקים ושל הממונה על הביטוח, שוק ההון והחיסכון להגביל את שכר הבכירים בבנקים ובחברות הביטוח.

מהו דינו של יו"ר דירקטוריון "נכה"?

ההחלטה של משפחת אליהו, בעלת השליטה בחברת הביטוח מגדל, למנות את פרופ' עודד שריג ליו"ר הדירקטוריון של חברת מגדל אחזקות, וההחלטה לשלם לו שכר על ידי בעל השליטה בהיותו כביכול עובד של חברת אליהו השולטת במגדל אחזקות, מחזירה את הגלגל הזה לאחור.

מדוע? זו החלטה שמתריסה בקול גדול כנגד כל החקיקה הקיימת, ולועגת לכל מי שסבור שזכותם של בעלי מניות מקרב הציבור להביע את עמדתם בנושא מדיניות השכר של נושאי המשרה הבכירים בחברות ציבוריות.

ניב קנטור

הנה: אם לא ייעשה באופן מיידי מעשה אמיץ על ידי רשות ניירות ערך, תתקיים בהמשך השבוע אסיפה כללית בחברת מגדל שעל סדר יומה יעמוד מינויו של שריג ליו"ר מגדל החזקות, ובה יצביע בעל השליטה בלי שיידרש לקבל תמיכה של המשקיעים מקרב הציבור כנדרש בתיקון מס' 20.

איך זה יקרה? פשוט מאוד: אמנות הניסוח המשפטי וגלולת שיתוק שנטל הרגולטור המקצועי, מאפשרים זאת. חברת מגדל אחזקות פירסמה מודעה על כינוס אסיפה כללית שעל סדר יומה מינוי שריג לדירקטור וליו"ר הדירקטוריון, ובה נכתב: "יצוין כי בהתאם להחלטת הדירקטוריון האמורה ובהתאם למגבלה שפרופ' עודד שריג נטל על עצמו, למען הזהירות, עד לאוגוסט 2016 לא יהא פרופ' עודד שריג מעורב ולא יטפל בענייני הגופים המוסדיים בקבוצה ובהם החברה הבת מגדל חברה לביטוח בע"מ ומגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ, למעט כמתחייב מכהונתו בחברה על פי דין".

זו קונסטרוקציה משפטית־תאגידית יצירתית שמעלה כמה שאלות ובעיקר זו: מה בדיוק דינו של יו"ר דירקטוריון "נכה", כזה שמנוע מלעסוק בענייני הנכס המרכזי של החברה? כיצד הוא יכול למלא את תפקידו ואת החובות המוטלים עליו מכוח הדין, כשבליבת העסקים של חברת האחזקות הוא מנוע מלטפל?

עופר וקנין

בישראל, התפקיד שנקבע בחוק עבור הדירקטוריון בחברה ציבורית הוא בעיקר מינוי בכירים בחברה ופיקוח ובקרה על ההנהלה. בחברת אחזקות כמו מגדל, המשמעות היא שהדירקטוריון מחויב לפקח על ההנהלה כבעלת המניות של חברות הבנות החשובות ובכללן חברת הביטוח הידועה. אלא שדווקא באלה שריג מנוע מלגעת - אז לשם מה ממנים אותו ליו"ר הדירקטוריון? התשובה ההגיונית היחידה היא: כי כך שלמה אליהו מעביר לרגולטורים ולציבור את המסר שהם אינם יכולים להכתיב לו החלטות - ושהוא יעשה מה שהוא רוצה.

ומה עם הציבור, שנמצא בטווח בין אליהו לפיקוח? הוא מתבקש לשבת ולשתוק. הכסף שמגדל מנהלת, יותר מ–200 מיליארד שקל, הוא של הציבור? אז מה. כ–30% ממניות מגדל נמצאים בידי הציבור? בעיה שלהם. הממונה על הביטוח ושוק ההון, דורית סלינגר, סבורה שלא ראוי שאותו אדם שנתן לאליהו אישור לרכוש את מגדל כאשר כיהן כממונה על הביטוח ושוק ההון יהיה יו"ר החברה? את אליהו זה לא מעניין - והוא מצא פטנט שמאפשר לו להכשיר את המינוי ללא התערבות של הציבור, ולכן בלי אפשרות למנוע אותו.

התשובה של שלמה אליהו היא: יש לי שרשרת של חברות שבאמצעותן אני יכול לעשות מופעי קרקס מרהיבים, שצוחקים עליכם ועל כל הרגולטורים האחרים. בפרק הזה אני מכשיר את המינוי, ועוקף את חובת האישור של האסיפה הכללית לחבילת השכר בכך שאשלם לו מהצד, באמצעות החברה האם שבה אני שולט.

החוק והמהות

סביר להניח שתרגילי הקרקס הללו מעוגנים בפרשנות משפטית והם חוקיים. לאליהו יש צבא של עורכי דין והוא ודאי קיבל מבעוד מועד את המלצתם. אבל הם חוטאים לרוח החוק ולהוראותיו - ולמעשה מנוגדים לכל העיקרון של ממשל תאגידי תקין.

אייל טואג

כי מה העיקרון של הממשל התאגידי בחברות ציבוריות בישראל? העיקרון הוא שהדירקטורים והמנהלים מחויבים לפעול עבור החברה, והחברה בלבד, ולא עבור בעל השליטה או כל גורם אינטרסנטי אחר. אבל מה נשאר מהעיקרון הזה אם היו"ר מנוע מלעשות את תפקידו ("לפעול עבור החברה"), אם הוא מצפצף על בעלי המניות מקרב הציבור ועל הממונה על שוק ההון (שהיא שליחת הציבור) ואם הוא מקבל כסף באופן ישיר מבעל השליטה במסלול העוקף את ועדת התגמול?

הציבור לא חייב לקבל את התרגיל הזה. כמו ששלמה אליהו מבצע תרגילים משפטיים, כך יכול גם יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר, להגיב בתרגילים משלו. לו היה רוצה, אילולא נרדם בשמירה על טובתו של ציבור בעלי המניות במגדל, האוזר יכול היה להוציא לאליהו כרטיס אדום - ולקבוע שמינוי שריג ותשלום שכרו על ידי החברה האם (בשל היותו, כביכול, עובד) היא למעשה עסקת "בעל עניין" חריגה של החברה עם בעל השליטה ולכן טעונה אישור של האסיפה הכללית ברוב של בעלי המניות מקרב הציבור.

המקרים עלולים להפוך לתקדים מסוכן

לכל הפחות, לו רק רצה, האוזר יכול היה לאתגר את מגדל ולדרוש ממנה שתנמק מדוע מתנה שכזו, בדמות יו"ר "נכה" שמקבל שכר מהחברה האם, אינה עסקה חריגה. אלא שנכון להיום, יו"ר רשות ניירות ערך שותק, וגם הציבור מתבקש לעשות כמוהו - לשתוק.

אוליבייה פיטוסי

האוזר לא יוכל להמשיך לשתוק עוד זמן רב. כי הסיפור של אליהו ושריג הוא אולי בוטה, אבל הוא לא היחיד. לפני כמה חודשים נודע שמנכ"ל החברה לישראל, ניר גלעד, יקבל בונוס של 30 מיליון שקל ישירות מבעל השליטה, עידן עופר, ולא מהחברה שהעסיקה אותו. זו שוב עקיפה של הממשל התאגידי. ובאחרונה פורסם בעיתונות שבעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, אדוארדו אלשטיין, מעוניין למנות את הבנקאי לשעבר, אלי יונס, לתפקיד יו"ר אי.די.בי פיתוח, ושגם הוא ישלם לו מכיסו הפרטי. זהו שוב מעקף של רוח החוק, ועוד בחברה שנעשה בה בימי נוחי דנקנר כמעט כל תרגיל חשבונאי ומשפטי אפשרי.

אם הסיפור של שריג יעבור ללא ציוץ של רשות ניירות ערך, שלושת המקרים הללו יתפרשו כתקדים והסכמה שבשתיקה מצד הרשות - ויחל מבול של מקרים דומים. אם כך יקרה, בתוך זמן קצר כל חזות של ממשל תאגידי, של תפקוד מנהלים "למען החברה", ושל נאמנות או אחריות כלפי בעלי מניות ואיגרות חוב שמקרב הציבור ייעלמו לחלוטין. האם האוזר, המכהן כיו"ר הרשות מאז 2011 ומתחיל להתקרב לחלקה הסופי של הקדנציה, רוצה שזו תהיה המורשת שהוא ישאיר לדורות הבאים?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#