מקלט המס נסדק: הבנקים בישראל עלולים לאבד 20 מיליארד דולר - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מקלט המס נסדק: הבנקים בישראל עלולים לאבד 20 מיליארד דולר

מדוע בנק לאומי מסר רשימה של לקוחות - והבנקים בשווייץ לא?

21תגובות

יש קו ישיר המחבר בין חשיפת שמותיהם של 6,200 הישראלים בעלי חשבונות הבנק בשווייץ להסדר של בנק לאומי עם הרשויות האמריקאיות בגין סיוע לאזרחים אמריקאים להעלים מס. לא, הקשר אינו החשדות לגבי העלמות המסים, אלא נובע מחשיפת השמות.

במקרה של הבנקים בשווייץ, היתה זו הדלפה של עובד ממורמר, שגנב קובצי מחשב של לקוחות ומכר אותם לכל המרבה במחיר. במקרה של בנק לאומי, מדובר ב-1,500 לקוחות אמריקאים שזהותם נמסרה לרשויות המס בארה"ב - וההבדל בין שני המקרים תהומי.

אצל השווייצים היה צורך לגנוב קובצי מחשב כדי שהשמות ידלפו. אצל הישראלים די היה באיומי חקירה פלילית נגד לאומי בגין סיוע להעלמות מס. למעשה, ההבדל עוד יותר תהומי, מכיוון שהבנקים השווייציים נחשבו מאז ומתמיד למוקד העלמות המסים העולמי. בהתאם, הבנק הראשון שנחקר בידי האמריקאים בגין סיוע להעלמות מסים של אזרחים אמריקאים היה UBS. החקירה נגדו, שהתרחשה כבר ב–2008, הסתיימה בלי מסירת שמותיהם של לקוחות, ואילו החקירה נגד לאומי הסתיימה עם מסירת שמות. בכך נוצר כנראה התקדים שיחייב בנקים ישראלים נוספים שנמצאים על הכוונת האמריקאית, הפועלים ומזרחי טפחות, למסור שמות.

בלומברג

האם לאומי נכנע לתכתיבים האמריקאיים מהר מדי ובקלות רבה מדי, ויצר נזק תדמיתי קשה שלפיו הבנקים הישראליים אינם נלחמים עד חורמה להגן על הסודיות הבנקאית של הלקוחות?

השאלה הזאת מביכה מאוד את לאומי. רק שלפי הבנק, המציאות מורכבת בהרבה. מתברר כי הבנקים השוויציים סירבו למסור שמות מאחר שהחוק בשווייץ מונע זאת מהם. למעשה, את המשא ומתן מצד UBS עם הרשויות האמריקאיות ניהלה בכלל ממשלת שווייץ, והיא זו שהגדירה את קו הגבול לסודיות הבנקאית.

בישראל, לעומת זאת, אין חוק שמגן על הסודיות הבנקאית, והמדינה גם אינה מעורבת במגעי הבנקים עם רשויות המס בחו"ל. בפועל, עם זאת, למדינה היתה מעורבות במשא ומתן דרך אמנת המס עם ארה"ב. אמנה זו קובעת שבמקרה שבו יש למדינה חשד להעלמת מס של אזרח שלה בחו"ל, היא יכולה לפנות למדינה האחרת ולדרוש את כל המידע אודותיו, לרבות המידע הבנקאי. האמנה קובעת כי במקרה זה תיעשה פנייה לבית המשפט במדינה האחרת, ווזה יאשר את הסרת החיסיון הבנקאי ומסירת הפרטים.

כך מאתרים מעלימי מס

אמנת מס מסוג זה מקובלת מאוד, וכמותה קיימת גם בין ארה"ב לישראל. גם במקרה של בנק לאומי הופעלה אמנת המס, באישור של בית המשפט הישראלי, רק שהפעלתה הפעם היתה יוצאת דופן ותקדימית.

במקום לדרוש פרטים על לקוח מסוים שלגביו יש לאמריקאים חשד ספציפי להעלמת מס, פנו האמריקאים בבקשה כוללנית סטטיסטית. הם דרשו את הפרטים של כל הלקוחות של בנק לאומי שעונים על ההגדרות הבאות: אזרחים אמריקאים, מנהלים חשבונות בבנק ללא שם, או עם הוראה שאסור לשלוח להם דואר לביתם, או שיש להם הלוואות גב לגב, או שהם רשומים במקלט מס. האמריקאים טענו שלפי ניסיונם, החיתוך של כל התנאים הללו מקיים חשד סביר להעלמת מס, ולכן צריך להפעיל את האמנה ולמסור את השמות לידיהם, גם אם מדובר באלפי לקוחות, ולא בלקוח חשוד אחד.

הטענה האמריקאית שמדובר בהצטברות של תנאים המקיימים חשד להעלמת מס אינה מופרכת. בקרב הלקוחות הישראלים, למשל, שיעור החשבונות הנושאים הוראה שלא לשלוח דואר הביתה (בדרך כלל כל מיני גרושים וגרושות שמנסים להסתיר רכוש מבן הזוג לשעבר) הוא אחוזים בודדים. לעומת זאת, בקרב חשבונות תושבי חוץ השיעור מגיע לעשרות רבות של אחוזים. עם זאת, הקביעה האמריקאית כי ניתן לבסס חשד סביר על סמך נתונים סטטיסטיים בלבד, ולא על פי חשד ספציפי, היא תקדימית.

הפנייה האמריקאית הועברה על ידי רשות המסים לאישור בית המשפט בישראל. בפנייה זו נמנע לאומי מלהתנגד, לאחר שהסכים לדרישה במשא ומתן עם הרשויות האמריקאיות. קשה להעריך מה היה קורה אם לאומי היה מתנגד לדרישה התקדימית, שבפועל משנה את פני אמנת המס בין ישראל וארה"ב.

בית המשפט אישר את הבקשה, ושמותיהם של 1,500 לקוחות אמריקאים אשר ענו על התנאים נמסרו לידי רשויות המס שם. יש לציין שלאומי הקדים והזהיר את הלקוחות מפני האפשרות ששמם ייחשף, כדי לתת להם שהות לבצע הליך של גילוי מרצון מול רשויות המס במדינתם.

ישראל תצטרף ב–2018?

התקדים, המשנה את פניה של אמנת המס בין ישראל לארה"ב, הוא כבר עובדה מוגמרת. אפשר היה לחשוש שהדבר יגרום נזק כבד לבנקאות הישראלית, אבל כנראה שהדבר אינו כך, מכיוון שקיים סיכוי סביר שהתקדים הזה ייהפך למציאות מקובלת בקרוב.

OECD, שמנסה כבר כמה שנים להוביל מהלכים לסגירת פרצות המס העולמיות, הצליח להתניע באחרונה מהלך בינלאומי חשוב: גילוי אוטומטי של מידע על חשבונות בנק של תושבים זרים בין רשויות המס של מדינות.

יותר מ–50 מדינות כבר חתמו על האמנה החדשה, 
(Common Reporting Standrd - CRS), שמשמעה: החל ב–2017, כל חשבונות הבנק של תושבי חוץ יהיו חשופים בפני רשויות המס של מדינות האם שלהם. גם רשות המסים הישראלית הביעה רצון להצטרף לאמנה ב–2018, וההצטרפות דורשת 
חקיקה.

בהנחה שישראל אכן תצטרף לאמנה, הרי שבכל מקרה החל ב–2018 שמותיהם של תושבי חוץ שמחזיקים פיקדונות בבנקים ישראלים (פת"ח) יהיו חשופים בפני מרבית רשויות המס החשובות בעולם. המהלך התקדימי של לאומי, של מסירת שמות הלקוחות, אמור להיעשות כבר כדרך שגרה. טוב, לא לגמרי.

עו"ד מורן הררי, ראש הסניף הישראלי של הארגון הבינלאומי צדק מיסויי, המנסה ליצור קואליציה בינלאומית לסגירת פרצות העלמות המס ותכנוני המס בעולם, טוענת כי באמנה החדשה יש לא מעט פרצות: אין סנקציות על מדינות שיפרו את תנאי האמנה; שווייץ, שנחשבת למרכז העלמות המס הבנקאי, הודיעה על הצטרפות, אבל עם תנאים (היא תעביר מידע רק לחלק מהמדינות); מדינות מתפתחות לא מסוגלות לעמוד בחובות הדיווח הנדרשות באמנה; חשבונות נאמנות של נדל"ן ויאכטות לא נכללים בחובת הדיווח; האמנה כוללת היתר מוזר למדינות לוותר על הזכות לקבל מידע על אזרחיהן (בפועל, זה מאפשר למדינות להכריז על עצמן כמקלט מס אולטימטיבי — "אצלנו אף פעם לא ישאלו שאלות לגביך"); והכי גרוע, האמריקאים, המתנהגים כמו אימפריה דורסנית, עושים דין לעצמם.

האמריקאים, נזכיר, היו החלוצים של השינוי בהתייחסות העולמית להעלמות מס. בעקבות המשבר ב–2008 הם הפעילו את תוכנית FATCA, שבה הודיעו כי בנק שלא ימסור להם שמות לפי דרישתו לא יוכל לפעול על אדמת ארה"ב — איום שמרבית הבנקים בעולם לא יכולים לעמוד בו.

ואולם המהלך התקדימי המדהים של האמריקאים, שללא ספק התניע שינויים היסטוריים בהתיחסות להעלמות מס בעולם, היה חד־צדדי לחלוטין. האמריקאים רק דורשים נתונים על אזרחיהם, אבל מסרבים למסור פרטים על אזרחים של מדינות אחרות המעלימים מס בבנקים האמריקאיים. חד־צדדיות זו, יחד עם קיומם של מקלטי מס רשמיים בארה"ב — מס חברות מופחת בדלוואר, ומקלט המס של איי הבתולה האמריקאיים — עלולים להפוך את ארה"ב בקרוב למקלט המס הגדול ביותר בעולם.

איום על הפת"ח

הצביעות האמריקאית, לפיכך, פוגעת במאמצים העולמיים להילחם בהעלמות מסים. ועדיין, ההערכה היא שאמנת הגילוי האוטומטי בין רשויות המס בעולם צפויה לשנות באופן דרמטי את מפת העלמות המסים העולמית.

עבור ישראל, מדובר בבשורה בעלת חשיבות רבה במיוחד, מאחר שסכום הפת"חים בבנקים הישראליים גבוה במיוחד, כ–40 מיליארד דולר. בדרך כלל מדובר ביהודים אמידים שמפקידים בבנקים ישראל גם מטעמי ציונות, וגם מסיבות של העלמות מס. ההערכה היא ש–80%–90% מסכום הפת"חים אינו מדווח, כלומר יש בו מרכיב של העלמת מס.

האמנה החדשה היא איום ישיר על הפת"חים. לכן החשש הוא מפני משיכה מבוהלת של הכספים, הרי אובדן פיקדונות של 40 מיליארד דולר הוא מכה קשה לבנקים בישראל. עם זאת, מאחר שמדובר במהלך עולמי, שבו כל המדינות נחשפות באותה המידה, כלומר שאין איפה להחביא את הכסף, ייתכן שהמכה על הבנקים בארץ תרוכך.

בבנקים בישראל מעריכים שמרבית בעלי הפת"ח יפנו להליך של גילוי מרצון מול רשויות המס במדינותיהם, וייאלצו לשלם קנסות של 25%–50% מסכום הפיקדון. כלומר שבין רבע למחצית מסכום הפת"ח ימשך בכל מקרה, אבל התקווה היא ששאר הכסף יישאר מופקד בישראל. הפעם לא בשל הרצון להעלים מס, אלא בשל השאיפה היהודית לשמור קצת כסף לשעת צרה שלא תבוא, בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#