לסגור את הפרצות לשחיתות בתקציב - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לסגור את הפרצות לשחיתות בתקציב

13% מתקציב המדינה הוסטו בדיוני ועדת הכספים ב-2014, חלקם ליעדים שמוסתרים מהציבור

הסכום חסר התקדים של 55.7 מיליארד שקל, שהועברו בין סעיפי תקציב המדינה בכ–1,200 החלטות שאושרו ב–2014 בוועדת הכספים של הכנסת, צריך לעורר את כל פעמוני האזהרה במשרדי האוצר והמשפטים, וכמובן שבוועדת הכספים עצמה. הסטה של עשרות המיליארדים הללו אושרה בעשרות ישיבות שקיימה הוועדה אשתקד, בלא פיקוח ציבורי נאות ובמקרים רבים גם בלי הסברים מספקים.

כיצד ייתכן שהיקף ההעברות עובדו לבקשת TheMarker על ידי הסדנא לידע ציבורי, ולא נמסרו ממשרד האוצר, שטען כי המידע לא ברשותו? איך ייתכן שאגף התקציבים, השולט בתקציב ביד רמה, אינו יודע כמה כסף הועבר מסעיף לסעיף? אם הדבר אכן נכון, זהו כשל רציני.

קיימת גם אפשרות אחרת, מקוממת לא פחות, שלפיה נוח לאוצר להסתיר את ההיקף העצום של ההעברות, שמבוצעות הרחק מעינו הפקוחה של הציבור, ומשרתות מטרות כאלה ואחרות. כך האוצר יכול לשלוט בלעדית בתקציב ולסחור עם הח"כים. כשהח"כים מקבלים את ליטרת הבשר (תקציבים למקורבים), הם לא טורחים לקיים את שליחותם הציבורית, ומוותרים על בקרה אפקטיבית על סעיפי ההעברות. למעשה, הם מפסיקים לעקוב אחר ההתרחשויות בתקציב המדינה.

אמיל סלמן

כך או כך, המסקנה המתבקשת היא שתקציב המדינה אינו בנוי כראוי. כשכסף רב כל כך מחליף ידיים - 13% מהתקציב - זה אומר שיש משהו לא תקין בניסוחו. אמנם ייתכנו אירועים בלתי צפויים (כמו מבצע צוק איתן), או פרויקטים שביצועם נדחה משנה לשנה, אבל אלה עדיין אינם מצדיקים העברות בסכום כה גבוה.

לפיכך, יש לדרוש ממשרד האוצר בדק בית רציני, ושיכין היטב את תקציב המדינה השנתי באופן שבו השינויים יצטמצמו. אם אין אירוע חריג המתרחש במהלך השנה - אין סיבה לשינויים רבים בתקציב.

מה מסתתר בסעיף "הוצאות מיוחדות"

אמנם האוצר הגביר באחרונה את השקיפות בשיטת ההעברות התקציביות, והוא שולח אותן חמישה ימים מראש לפני הדיון בוועדה, ומאפשר לחכים לשאול שאלות מוקדומות. למרות זאת, בסופו של דבר הישיבות נהפכות למעין בזאר טורקי, המיליארדים עפים באוויר - והח"כים לא מצליחים לעקוב מאין ולאן בורח הכסף.

על האוצר להגביר את הפיקוח על המשרדים, בהקפדה יתרה על ביצוע התקציב, ולהימנע ככל הניתן מדחיית תקציבים משנה לשנה בהעברת עודפים. לפי נתוני האוצר, ל–2014 הועברו 23 מיליארד שקל כעודפי תקציב מ–2013. אולי כדאי שבאוצר יבדקו מה קרה שם בדיוק - למה סכום גבוה כל כך לא הגיע לכדי שימוש ב–2013? אולי היה אפשר לייעד את הכספים הללו לסעיפים אחרים בתקציב 2013.

יש לדרוש מהאוצר גם להגביר את השקיפות בניהול התקציב, ולהימנע מ"להחביא" כספים בסעיף "הוצאות מיוחדות", המשמש כמסלקה, וכן לא לשריין כספים למטרות שונות ברזרבה הכללית לאחר מקח וממכר פוליטי. השימוש בסעיפים אלה צריך להיות שקוף ולצורכי חירום בלבד, ולא כ"קופה קטנה" (ולמעשה קופה של מיליארדים) המשמשת לעתים לדילים פוליטיים אפלים.

צעד נדרש נוסף בדרך לייעול שיטת התקציב הוא הפסקת התקצוב החסר של סעיפים מסוימים. במשך שנים נוהג האוצר לתקצב סעיפים בחסר בתחילת השנה, ואז מקיים משא ומתן במהלכה הן עם משרדי הממשלה והן עם שרים וח"כים בקשר להעברתם. הדבר תקף במיוחד לגבי התקציבים של המוסדות החרדיים.

אם וכאשר ייושמו כל המהלכים הללו במשרד האוצר, ראשיו צריכים אחר כך, בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה, להפסיק את "דמי המעבר" המקובלים בוועדת הכספים ולהגביר את השקיפות בהעברות התקציביות. זה עשרות שנים שהאוצר, בשקט־בשקט, מעביר במהלך השנה סכומים גבוהים לפי דרישות ח"כים ופוליטיקאים למגזרים פוליטיים מקורבים (מוסדות ציונות דתית, חרדים, התיישבות מעבר לקו הירוק ועוד).

פעם קראו לזה "כספים ייחודיים", ומשהעברתם של אלה נאסרה בחוק בתחילת שנות ה–90, השתכללה השיטה והוחלף שמה ל"כספים קואליציוניים". בממשלת נתניהו של 2009–2013 טרחו באוצר ליידע את הציבור והח"כים בפניות המשרד לוועדת הכספים בהעברות של "כספים קואליציוניים". אלא שבקדנציה היוצאת הוחבא הכסף בין כל ההעברות.

הח"כים התחייבו להפסיק את השיטה

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, שוקד על סגירת הפירצה הזאת — הוא נדרש לאסור על האוצר ועל המפלגות לחלק "כספים קואליציוניים" באין מפריע.

במשאל שערך TheMarker לפני כחודש התחייבו כל המפלגות (למעט ישראל ביתנו, ש"ס ויהדות התורה) כי בהסכמים קואליציוניים יציבו תנאי של מניעת חלוקה של "כספים קואליציוניים". השאלה היא אם מי שירכיב את הממשלה הבאה יסכים לאכוף את התביעה הזאת גם על המפלגות שמתנגדות להפסיק את שיטת ה"כספים הקואליציוניים"?

גם אם המפלגות יעמדו בהתחייבות להפסיק עם השיטה הפסולה, קיים חשש תמיד שיימצאו חברי הכנסת שינסו למצוא טריקים ושטיקים לעקוף את האיסור, באמצעות פנייה ישירה ודיסקרטית לפקידי האוצר בבקשה להעברת כספים לגופים מקורבים. במקרה כזה, צריך לדרוש מהיועץ המשפטי לחייב את פקידי האוצר לתעד ולחשוף כל פנייה של פוליטיקאי להעברת כספים כזאת.

כמו כן, מן הראוי שפקידי האוצר יעבירו את הפנייה גם לבדיקתו של היועץ המשפטי (זה שעיכב את העברתם במחטף של 12.8 מיליון שקל בוועדת הכספים להקמת מרכז מבקרים באזור התעשיה ברקן שבשטחים, לאחר ההחלטה להקדים את הבחירות, כשהיה ברור שתקציב 2015 לא יאושר). הגברת מעורבותו של היועץ המשפטי והרחבת השקיפות עשויות למנוע העברת כספים לא כשרים, ולא מסיבות ענייניות ליעדים קרובים לפוליטיקאים.

הבעיה היא שקשה לשנות הרגלים של דילים בין פוליטיקאים לאוצר, שהשתרשו במשך עשרות שנים - גם הפוליטיקאים נהנים מהם וגם האוצר, שזוכה לשקט תעשייתי בוועדת הכספים ולחוסר פיקוח פרלמנטרי אמיתי על התקציב. על כל המערכות הממשלתיות וחברי הכנסת הבאה לפעול בנחישות להפסקת התופעה המושחתת, ואולי הפעם הציבור גם יבוא חשבון עם כל פוליטיקאי שגוזל את כספיו בדילים עם מקורביו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#