הרעים והטובים בחוק לעידוד השקעות הון - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרעים והטובים בחוק לעידוד השקעות הון

בוויכוח בין קפיטליזם חזירי לבין משיכת משקיעים זרים לישראל אף אחד לא מנצח

4תגובות

האופנה העכשווית בשיח הכלכלי־חברתי בישראל היא להשחיר את פניה של מדינת ישראל כמדינה "קפיטליסטית־חזירית" המשרתת רק את טובת הטייקונים והאלפיון העליון. באותו שיח אופנתי, החוק לעידוד השקעות הון נתפש כשיאה של החזירות - 7.2 מיליארד שקל הטבות מס ב–2011, מתוכם 4.2 מיליארד (כמעט 60%) זרמו לכיסן של ארבע היצואניות הגדולות של ישראל: טבע, אינטל, צ'ק פוינט וכיל.

באופן אבסורדי, כלומר, מדינת ישראל מחלקת הטבות של מיליארדים באופן הרגרסיבי ביותר - ככל שהחברה היא יצואנית גדולה וחזקה יותר, כך הטבת המס שלה גדלה. האבסורד גדול עוד יותר לנוכח העובדה ששיאנית הטבות המס, טבע, גם לא ממש הגדילה תעסוקה בישראל בשנים האחרונות, אולי אפילו הקטינה אותה, מכיוון שהחוק במתכונתו הנוכחית מאפשר את קבלת הטבות המס באופן אוטומטי, ללא עמידה בתנאים כלשהם (פרט לדרישה שהחברה תהיה יצואנית).

תפישתו של החוק לעידוד השקעות הון כנציג, בה"א הידיעה, של הקפיטליזם החזירי בישראל, הולידה את המחאה הציבורית נגד החוק ואת התביעה להקמתה של הוועדה בראשות יעל אנדורן לבחינת החוק. הוועדה, שישבה על המדוכה במשך שנה וחצי, סיכמה באחרונה את דיוניה בדו"ח ביניים שהוא דו"ח של מחלוקת. כלומר, יש בדו"ח הרבה מאוד המלצות מוסכמות, אבל בסופו של דבר חברי הוועדה נותרו חלוקים בנוגע להמלצה העיקרית: האם יש להגביל את הטבות המס שמקבלות חברות הענק במסגרת החוק.

עופר וקנין

דו"ח הביניים הכיל המלצה שכל חברה שמחזור המכירות שלה הוא יותר מ–400 מיליון שקל בשנה (יש כמה עשרות חברות כאלה), תוכל להמשיך לקבל הטבות מס במסגרת החוק רק אם תוכיח את כדאיות ההטבות עבור המדינה. משמע, קבלת ההטבות לחברות הענק תותנה בעמידה בתנאים של הגדלת תעסוקה, הגדלת השקעות או הגדלת הערך המוסף. בכך הוועדה התכוונה להשיב לביקורת הציבורית הנוקבת ביותר נגד החוק: מדוע, לכל הרוחות, אנחנו משלמים מיליארדי שקלים בהנחות מס לחברות ענק בלי לחייב אותן בדרישה כלשהי ובלי לבדוק את כדאיות ההטבות למשק?

הבעיה עם ההמלצה הזאת היא שהיא לא ממש עומדת בהגדרה של המלצה. מדובר, בקיצור, בדעה של שניים מחברי הוועדה - אחד מהם הוא היו"רית, מנכ"לית משרד האוצר יעל אנדורן. ככל הנראה, כל שאר חברי הוועדה מתנגדים להמלצה, מה שהופך אותה בפועל להמלצת מיעוט. שאר חברי הוועדה - אגף התקציבים במשרד האוצר, משרד הכלכלה, המועצה הלאומית לכלכלה - התנגדו להמלצה הזאת בתוקף. המתנגדים גרסו שאסור להגביל את תשלום הטבות המס, כלומר, שצריך להמשיך לתת לטבע ליהנות מהטבות מס של מיליארדים.

עולם של שחור ולבן?

בהתאם לשיח האופנתי, קל לתייג את המתנגדים (שהם, כנראה, הרוב בוועדה) כנציגי הלובי של התעשיינים (משרד הכלכלה), חזירים קפיטליסטיים (אגף התקציבים, המועצה הלאומית לכלכלה) ומשרתי האינטרסים של הטייקונים. ברמת השיח הזאת העולם הוא באמת שחור ולבן, ולכן הטובים הם בעד כלכלה חברתית הוגנת (נגד החוק) והרעים הם בעד המשך השחיתות והמשך שירות האינטרסים של החזקים (בעד החוק).

ניר כפרי

אבל רגע לפני שאנחנו נכנעים לחלוקה הקטגורית של העולם לרעים וטובים, ולאור העובדה שלאחר שנה וחצי של דיונים אינטנסיביים בידי הפקידות הבכירה ביותר בממשלה התוצאה היא עדיין רוב למתנגדי שינוי החוק, כדאי בכל זאת להקשיב קצת לטיעוני המתנגדים (סליחה, הרעים).

א. אם תתקבל המלצת המיעוט בדבר התניית הטבות המס לחברות גדולות, הרי שזה יהיה השינוי השלישי המהותי של החוק לעידוד השקעות הון בתוך חמש שנים. החוק שונה מן היסוד ב–2011, ולמעשה חוקק אז חוק חדש. ב–2013 שונו שיעורי המס שננקבו ב–2011, ונקבע כי במקום שיעורי מס של 6% בפריפריה ו–12% באזור המרכז שיעורי המס המוטבים יהיו 9% ו–16% בהתאמה. להזכיר, מס החברות הרגיל בישראל הוא 26.5%, כך שעדיין מדובר בשיעורי מס נמוכים מאוד. ועכשיו, ב–2015, ייערך שינוי שלישי כאשר הטבות המס לחברות גדולות כבר לא יהיו אוטומטיות, אלא יוגבלו בתנאים שונים. המתנגדים קובעים ששינוי שלישי בתוך חמש שנים מעמיד את ישראל באור של מדינה לא יציבה, שלא ניתן להשקיע בה, ובכך אנחנו פוגעים אנושות באטרקטיביות של ההשקעה בנו מבחינתן של חברות זרות. תרגיעו, הם אומרים.

ב. הביקורת כלפי גודלן של הטבות המס, 7.2 מיליארד שקל, והריכוזיות הגבוהה שלהן, 4.2 מיליארד שקל לארבע היצואניות הגדולות, היא לא רלוונטית כי היא מתייחסת לתוצאות החוק הישן, החוק ששונה מן היסוד ב–2011. בחוק הישן שיעור המס הנמוך ביותר היה 0%, והוא זה שאיפשר לטבע לקבל הנחת מס במיליארדי שקלים. בחוק החדש שיעור המס הוא כבר 9%, ובהכרח גודל הטבת המס יקטן משמעותית. המתנגדים לשינוי נוסף עתה של החוק, לכן, סבורים כי יש להמתין עד שיתבררו השלכות החוק החדש, ועד שיתברר כנראה כי חלק גדול מהבעיות כבר תוקנו, לפני שממהרים לבצע שינוי נוסף על סמך בעיה שכנראה כבר לא קיימת.

ג. חישוב הטבות המס - 7.2 מיליארד שקל - נובע מהפער שבין מס החברות הרגיל (26.5%) למס החברות המופחת שמשלמות היצואניות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון (9%–16%). רק שזה פער וירטואלי בלבד, מכיוון שאין סיכוי כי היצואניות הגדולות יסכימו אי פעם לשלם את המס המרבי. אין סיכוי לכך משום שבכל העולם מחזרים אחרי חברות היצוא הגדולות ומציעים להן שיעורי מס מופחתים. לכן, 7.2 מיליארד שקל בהטבת מס הם בבחינת שתי ציפורים על העץ - מדינת ישראל לעולם לא תוכל לגבות סכום מס כזה מחברות היצוא הגדולות. הדיון כולו, לפיכך, הוא עקר.

ד. לב לבו של הדיון, לכן, צריך להתמקד בהנחת המס הרלוונטית שישראל מעניקה - הפער בין שיעורי המס שטבע נדרשת לשלם בישראל לבין שיעורי המס החלופיים שעומדים לרשותה במדינות האחרות. בקיצור, עד כמה ישראל היא אטרקטיבית בשיעורי המס שלה למשיכת חברות זרות אליה, או להשארתם בישראל של היצואנים החזקים - אלה שיכולים בכל רגע להסיט פעילות ייצור לחו"ל. המתנגדים טוענים בתוקף כי שיעורי המס הקיימים של החוק לעידוד השקעות הון, עוד לפני ההרעה המתוכננת בהמלצות ועדת אנדורן, אינם מספיק אטרקטיביים, והראיה לכך היא שלא הצלחנו למשוך לכאן אף חברה בינלאומית גדולה, פרט לאינטל. הם מזכירים כי החבילה, שמוצעת לחברות הרב לאומיות מורכבת ממס חברות, מס על דיווידנדים, עלות הקרקע להקמת מפעל, עלות שכר העבודה וכמובן נטל הביורוקרטיה. השקלול של כל אלה יחד הופכים את ישראל למדינה שאינה אטרקטיבית מספיק להשקעות זרות, וזה עוד לפני המשקולת הגיאופוליטית שלנו. לפיכך, המתנגדים גורסים כי ישראל צריכה לפעול להגדלת ההטבות של החוק לעידוד השקעות הון, כדי לנסות ולמשוך לכאן השקעות זרות, ולא לפגיעה בהן.

עניינית, ועדת אנדורן עשתה השוואה בינלאומית של הטבות המס המשולמות לחברות הרב לאומיות במדינות השונות. ההשוואה העלתה כי ההצעות של החוק לעידוד השקעות הון - שיעורי מס של 9%–16% - הן בין האטרקטיביות ביותר בעולם. אבל ישראל עדיין פחות אטרקטיבית מארבע המתחרות העיקריות שלה - אירלנד, בריטניה, סינגפור ושווייץ. בקיצור, השאלה אם הטבות המס של החוק אטרקטיביות מספיק, בהשוואה בינלאומית, נותרה פתוחה לפרשנות.

הפרשנות הפתוחה, יש לציין, היא גם הבסיס לעמדה של מי שתומכים בשינוי החוק (להלן, הטובים). אלה מצביעים על כך שגם כאשר שרר החוק הישן, זה שהציע מס של אפס, לא הצלחנו למשוך לכאן משקיעים זרים, כלומר, הבעיה היא לא שיעורי המס עצמם. התומכים מצביעים גם על כך שההשקעה הבינלאומית העיקרית בישראל, זו של אינטל, נעשתה תחת הגבלות - אינטל מקבלת בישראל גם מענקים וגם הטבות מס, ובתמורה הסכימה להגדלת תעסוקה והשקעות. משמע, ניתן להגיע לסיכום עם היצואנים הגדולים על קבלת הטבות מס, בתמורה לעמידה בתנאים שונים. ובנוסף, התומכים מצביעים על חוסר הסבירות של הענקת הטבות מס גדולות למספר חברות מצומצם, בלי בדיקה של התמורה לכך למשק. "אם היינו נותנים לחברות פרטיות מענק של 4.2 מיליארד שקל, מכספי התקציב, ללא כל בדיקה - היו תולים אותנו", הם אומרים, "אז למה כאשר מדובר בהפחתת הכנסות המדינה ב–4.2 מיליארד שקל, זה מתקבל על הדעת שההנחה תינתן בלי בדיקה ובלי דרישות כלשהן?".

גם הטובים וגם הרעים, עם זאת, מודים שהם אינם באמת בטוחים שהצדק אתם. אף אחד הרי לא באמת יודע מהם שיעורי המס המדויקים שבהם ישראל תצליח גם להגדיל את הכנסות המס מחברות הענק וגם להשאיר אותן כאן, ומהם שיעורי המס שבהם לחברות הגדולות יישבר מהביורוקרטיה הישראלית והן יבחרו לצאת מכאן (או להימנע מלהשקיע כאן). זו מחלוקת שהיא גם עקרונית, אבל בעיקר מחלוקת של ניסוי וטעייה. קשה מאוד, לכן, לשפוט מי צודק יותר - המתנגדים או התומכים בשינוי החוק - וזו גם הסיבה לכך ששנה וחצי של דיונים ברמה הממשלתית הגבוהה ביותר לא הובילו להסכמה. אבל בוודאי ניתן להסכים, לאור מורכבות המחלוקת, שהשיח של רעים מול טובים הוא רדוד, טיפשי ומיותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#