הדילים הסודיים של האוצר והח"כים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדילים הסודיים של האוצר והח"כים

כל השיטות להעברת נתחי תקציב עצומים מאחורי הקלעים

תגובות

‪משרד האוצר: 
"תן לי ואתן לך"

הבעיה: משרד האוצר ואגף התקציבים מופקדים על ניהול המדיניות התקציבית, לא רק בגיבוש הצעת התקציב וחוק ההסדרים - אלא גם בניהול יומיומי שוטף של התקציב. במהלך שנת התקציב מבקשים משרדי הממשלה לבצע שינויים, והדבר מצריך את אישורה של ועדת הכספים. לצורך אישור ההעברות, פקידי האוצר מנהלים לעתים מסחר עם יו"ר הוועדה או עם חברי ועדת הכספים, בשיטה של "תן לי ואתן לך".

הח"כים מנהלים דיונים סוערים בוועדת הכספים, אך בפועל, בגלל חוסר במידע או לחצים קואליציוניים, נוטים לאשר בלי ערעור את הצעות האוצר. במקביל הם עצמם לוחצים להעברת כספים, למשל לשטחים ולמוסדות חינוך ציוניים־דתיים המקורבים לבית היהודי או למטרות שמקדמת ישראל ביתנו. הוועדה מאשרת את ההצעות כמו חותמת גומי וכולם מרוצים: פקידי האוצר והח"כים.

אמיל סלמן

הפתרון: צמצום ההעברות התקציביות וריכוז הדיון בהן לפעם בחודש. מהלך כזה יכול להקטין את מספר העסקות עם חברי הכנסת ולהגדיל את החשיפה של כספים שמועברים לפי אינטרסים מפלגתיים.

‪יו"ר ועדת הכספים: 
עם היד על השיבר

הבעיה: שר האוצר ובכירי משרדו זקוקים ליו"ר ועדת הכספים בכנסת לאישור תקציב המדינה, ומעבר לכך להעברה החיונית של חוק ההסדרים, שינויים בתקציב במהלך השנה ועוד חוקים, תקנות וצווים. כדי לגייס את היו"ר, נוהגים באוצר במשך שנים להיענות לדרישותיו.

הח"כים משה גפני ויעקב ליצמן (יהדות התורה) דרשו להעביר כספים לחרדים והתלוננו שמדי שנה האוצר מתקצב בחסר את הכספים לחרדים על מנת "לתפוס אותם בגרון". בקדנציה היוצאת הצליח גם היו"ר ח"כ ניסן סלומינסקי מהבית היהודי לגזור קופונים באוצר. למשל, הדיל שהוכחש על ידי שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, התייחס לקידום חוק מע"מ 0% בוועדה בתמורה להעברת עשרות מיליוני שקלים לשטחים. סלומינסקי ניצל את עמדת המיקוח שלו בקדנציה האחרונה גם כדי ללחוץ על האוצר להעביר כספים למוסדות הציונות הדתית ולהתנחלויות, למורת רוחם של החרדים וח"כים מהאופוזיציה.

הפתרון: איסור בחקיקה של "דילים פוליטיים" להעברת כספים. איסור הדילים יסייע לאוצר לבלום את התופעה. אם ח"כ רוצה להגדיל תקציב לנושא חברתי, למשל, שיואיל להעלות הנושא בפומבי בוועדת הכספים.

ועדת הכספים: מחטף במיליארדי שקלים

הבעיה: מדי שבוע מופגזת ועדת הכספים בעשרות, ולעתים אף יותר, של פניות לשינויים בתקציב. 1,200 בסך הכל בשנה. חברי הכנסת לא מצליחים לרדת לעומקן של כל ההעברות, וכשהם מנסים להתעמק בתקציבים פוליטיים, למשל העברות לבנייה בשטחים, בהחלט ייתכן שאלה מתחבאים בסעיפים אחרים בעלי שמות שונים ומשונים. בניסיון להגביר את הפיקוח, נבחר באחרונה במכרז בוועדת הכספים כלכלן שנועד לבדוק את פניות האוצר. הכלכלן, אם במקרה חשבתם אחרת, הגיע הישר מאגף התקציבים באוצר.

בדצמבר 2013 עתרה ח"כ סתיו שפיר (העבודה) נגד ועדת הכספים והאוצר לבג"ץ, וטענה כי האוצר משתמש ב"מסלול עוקף מליאה" לשינוי התקציב השנתי באמצעות נציגיו בוועדה. "ההעברות התקציביות הן למעשה התקציב הסודי של האוצר לחלוקת מתנות לידידיו הפוליטיים, ללא שקיפות. הן מוחבאות בתוך חוברות עבות כרס תחת כותרות עלומות וניסוחים משונים, כדי שחברי הוועדה לא יבינו לעומק על מה הם מצביעים", טענה שפיר.

ביוני 2014 הורה בג"ץ הורה לאוצר ולוועדת הכספים לגבש עמה נוהל מוסכם, אבל עד כה לא הושגו סיכומים. האוצר עומד מאחורי סיכום עם יו"ר הוועדה סלומינסקי, שלפיו הבקשות לשינויים בתקציב מוגשות לוועדה מדי יום רביעי. הח"כים יכולים לשלוח שאלות למשרד האוצר עד ראשון בצהריים, כשהאוצר מתחייב להשיב להם עד לדיונים שנערכים ביום שלישי.

ואולם שפיר וגם ח"כ אלעזר שטרן, שכיהן בכנסת האחרונה מטעם התנועה ומתמודד בבחירות ביש עתיד, התלוננו כי לא קיבלו הסברים ממצים במקרים רבים.

אמנם נרשם שיפור מסוים לעומת הקדנציה הקודמת, אז היו"ר ח"כ משה גפני היה נמצא בדיונים כמעט לבדו, ומאשר "פה אחד" את מרבית ההעברות. בקדנציה הנוכחית ישיבות הוועדה לדיון בפניות האוצר הפכו למאבק סוער, עם הערות נוקבות של ח"כים מהאופוזיציה, ולאטרקציה תקשורתית, אך גם הדיונים האלה הם במידה מסוימת הצגה. הרוב הקואליציוני בוועדה (11 ח"כים מהקואליציה מול שישה מהאופוזיציה עד להתפרקות הממשלה) הבטיח כי רוב ההעברות יאושרו למעשה אוטמוטית.

להתכתשויות הרבות בין שפיר לבין סלומינסקי היתה בפועל השפעה מינורית על זרם המיליארדים שעבר בוועדה, ולמעשה נתנו שירות פוליטי לשני הח"כים היריבים. ובכלל, סלומינסקי הוא פוליטיקאי משופשף שיודע היטב לנהל מיקח וממכר עם משרד האוצר, ובעצם היטיב לגבות "דמי מעבר" מהאוצר.

חברי הכנסת החרדים התפוצצו מכעס שהכספים זורמים מהישיבות, לטענתם, למוסדות הציונות הדתית ולישיבות ההסדר. ביוני 2014, למשל, אישרה הוועדה ללא דיון העברת 888 מיליון שקל למשרד החינוך, כשבישיבה נכח והצביע לבדו היו"ר סלומינסקי. שפיר, גפני, ליצמן, יצחק כהן ויצחק וקנין (ש"ס), שאיחרו בכמה דקות, דרשו לקיים הצבעה חוזרת - אבל סלומינסקי סירב. מאוחר יותר הודיע סלומינסקי שיקיים הצבעה חוזרת, שבה אושרה ההחלטה בעקבות גיוס כללי בקואליציה.

ביום האחרון לפני פיזור הכנסת, בדצמבר 2014, הונחו בפני הוועדה חמש חוברות לשינויים בתקציב, ובסך הכל 240 עמודים. חלקן נשלחו לח"כים רק בבוקר הדיון. במהלך הישיבה התפתח דיון סוער, וסלומינסקי הוציא ח"כים מהדיון, אך באווירה של בזאר אושרו גם העברות בסכומי עתק.

בישיבה שנמשכה שש שעות אושרו העברות תקציבים לכמה יעדים מרכזיים, בהם כ–5.8 מיליארד שקל לתקציב הביטחון. עוד אושרו העברה של 30 מיליון שקל לחטיבה להתיישבות לצורך מגורים למפוני גוש קטיף והעברה של 80 מיליון שקל להתיישבות בשטחים - אך לגבי שתי ההעברות האלה הוגשה בקשה להצבעה חוזרת.

הפתרון: החל ב–2014, האוצר מעלה לאינטרנט את הפניות התקציביות שהוא מגיש לוועדת הכספים (בימי חמישי, לקראת הדיונים בוועדה בימי שלישי). אבל הנושא אינו צפוי להיפתר לגמרי אלא אם האוצר יגביר את השקיפות בעת הצגת ההעברות התקציביות לחברי הוועדה, וימסור למשל נתונים על הגידול בכל סעיף תקציבי מתחילת השנה, יחשוף אם מדובר בהעברות קואליציוניות ויימנע מ"דילים" עם חברי הקואליציה.

המסלולים שדרכם עובר הכסף

הבעיה: במסגרת הפניות התקציביות מוצא האוצר תקציבים לא מנוצלים בסעיפים של משרדי הממשלה, מעביר אותם לרזרבה הכללית - ומשם ליעדים המבוקשים. סעיפי רזרבה נוספים קיימים גם בתקציבי המשרדים. מסלול נוסף המשמש מסלקה להעברת כספים הוא סעיף "הוצאות שונות", הגדל ומתרוקן בכל השנה.

האוצר משריין כספים בסעיפים עלומים, כדי שיוכל לנייד ולהגדיל תקציבים במהלך השנה למטרות שונות. בשיטת ניהול של "קופה קטנה" לכאורה מועברים עשרות מיליארדי שקלים מדי שנה, שמהווים נתח משמעותי ביותר מתקציב המדינה, ללא פיקוח ציבורי. חברי ועדת הכספים אינם מסוגלים, ולעתים אינם רוצים, לעקוב אחר כל התנועות הכספיות, וכשהח"כים מקבלים את מבוקשם - כספים ליעדים מקורבים - הם לא מקשים על האוצר.

הפתרון: שמירת כספים ברזרבה הכללית אך ורק לצורכי חירום בלתי־צפויים ראויה. אבל החבאת מיליארדים בסעיף ליעדים שונים ומשונים צריכה להיפסק. גם האופן שבו האוצר מעביר עודפי תקציב משנה לשנה אינו מנוהל בצורה ברורה ושקופה. מן הראוי גם שהאוצר יציג בכל פעם שהוא מבקש לעשות שינויים בתקציב בוועדת הכספים את היקף השינויים וההסטות מאז תחילת שנת התקציב.

תרגילי הכספים הקואליציוניים

הבעיה: לכאורה, בתחילת שנות ה–90 נאסר על חלוקת "כספים יחודיים", שהיו מאושרים בוועדת הכספים ערב ההצבעות הסופיות לאישור התקציב, וחולקו ביד נדיבה על ידי המפלגות ליעדי מקורבים. אבל הח"כים השתכללו ומצאו מסלולים עוקפים. במשך השנים הקצה האוצר "קופה קטנה" של כ–40 מיליון שקל בשנה שחולקה לפי סיכום בצוות שבו היו ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה. מוסדות שלא ידעו על קיומו של הצוות לא הגישו פניות, וכמובן לא קיבלו את הכסף.

בממשלת נתניהו הקודמת הועברו תקציבים שהוגדרו "כספים קואליציוניים" בפניות בכתב לוועדת הכספים. בקדנציה הנוכחית, האוצר בראשות לפיד נמנע מלהגדיר "כספים קואליציוניים", אבל ח"כים מהבית היהודי וישראל ביתנו הצליחו לנווט כספים ליעדים הקרובים ללבם בלא שקיפות ציבורית. הליכוד, יש עתיד והתנועה לא ביקשו ולא קיבלו כספים קואליציוניים בקדנציה היוצאת.

בתקציב 2015, שאושר בקריאה ראשונה בלבד, הוכללו הכספים הקואליציונים בתוך התקציב והן הוצגו בישיבת הממשלה. שר האוצר דאז, לפיד, מנה יעדים סקטוריאלים בתקציב בהיקף של כ–530 מיליון שקל. האוצר עשוי להמליץ לשר הבא לא לעשות הסכמים קואליציוניים להעברת כספים, אלא שהכספים, אם יובטחו למפלגות, יוצגו בספר התקציב.

הפתרון: איסור מוחלט על חלוקת "כספים קואליציוניים". במשאל TheMarker לפני כחודש הודיעו כל המפלגותכמעט' למעט ישראל ביתנו, ש"ס ויהדות התורה' כי יפעלו להפסקת תופעת הכספים הקואליציוניים. נראה אם הם יממשו את התחייבותם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#