קחו את חברות הביטוח לבית המשפט - זה שווה לכם הרבה כסף - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קחו את חברות הביטוח לבית המשפט - זה שווה לכם הרבה כסף

לחברות הביטוח יש נטייה לדחות תביעות גם כשאלה מוצדקות, ולזרוק את המבוטחים אל פתחו של בית המשפט ■ לרוב זה אכן מצליח - אך רק אם המבוטחים מוותרים על ההליך המשפטי, שנדמה יקר וחסר סיכוי

70תגובות

א' נפטר בקיץ 2010. בנובמבר של אותה שנה הגישו אלמנתו והילדים תביעה למימוש ביטוח החיים שלו מחברת הביטוח הראל. לפי הפרטים, שנפרשו בפני בית המשפט השלום בחיפה, לקח להראל שלושה חודשים להשיב למשפחה כי חברת הביטוח בודקת את התיק הרפואי של א'. הפעם הבאה שהמשפחה שמעה שוב מהראל היתה בנובמבר 2013 - שלוש שנים ושבוע מיום שהתחיל הטיפול בתיק. חברת הביטוח הודיעה למשפחה כי היא גילתה שא' הסתיר ממנה מידע על מצבו הרפואי, ועל כן היא דוחה את תביעת המשפחה.

המשפחה לא ויתרה, והגישה תביעה לבית המשפט נגד הראל. בבית המשפט העלתה הראל טענת הגנה מקדמית מעניינת: חלפו יותר משלוש שנים מהטיפול בתביעה - ולכן התביעה התיישנה ודינה להידחות על הסף. עובדתית, הראל צודקת. תביעות ביטוח מתיישנות תוך שלוש שנים, והטיפול בתביעה מול חברת הביטוח אינו עוצר את מירוץ ההתיישנות. עניינית, המשפחה שאלה מדוע לקח להראל שלוש שנים להחליט לדחות את התביעה, והאם העובדה שהודעת הדחייה נשלחה בדיוק שבוע לאחר חלוף תקופת ההתיישנות אינה מקרית. האם ייתכן שחברת הביטוח פשוט משכה זמן - עד שהיה מאוחר מדי?

אמיל סלמן

שופט בית המשפט השלום בחיפה, עמית רוזינס, התרשם בדיוק כך. "חברת הביטוח לא הציגה כל טעם לעיכוב הבלתי-סביר במשלוח מכתב הדחייה, ימים ספורים לאחר תום תקופת ההתיישנות, כאשר איסוף החומר הרפואי ולימודו לא אמור היה להימשך יותר מכמה חודשים בודדים", כתב השופט בפסק הדין. "התנהלות חברת הביטוח אינה מקיימת את חובת תום הלב - ואף מקימה חשש כבד לפעולה מכוונת, בכוונה להשהות את הליכי יישוב התביעה עד לחלוף תקופת ההתיישנות". לאחר המלים הקשות האלה דחה השופט את הבקשה של הראל למחיקת התביעה מפאת התיישנות, והתביעה ממשיכה להתנהל בנוגע לטיעונים העיקריים. חברת הביטוח הראל סירבה להגיב.

עורכי דין העוסקים בתביעות ביטוח ויועצי ביטוח אינם מופתעים מפסק הדין החריף נגד הראל. משיכת הטיפול בתביעת הביטוח על פני שלוש שנים, כדי לחצות את רף ההתיישנות, היא תרגיל מוכר של החברות. למעשה, עצם השימוש בבתי המשפט ככלי נשק נגד המבוטחים הוא תרגיל שכיח עד מאוד. ככלל, לחברות הביטוח יש נטייה לשיטת "מצליח" - לדחות תביעות ביטוח, גם כשאלו מוצדקות, ולשלוח את המבוטח לבית המשפט כדי לנסות לקבל את מה שהיה זכאי לקבל מלכתחילה.

הרוב המוחלט של המבוטחים יוותר מראש על ההליכים המורכבים והיקרים של תביעה משפטית, ויסכים להתפשר עם חברת הביטוח על חלק מסכום התביעה שהגיע לו. התוצאה: תספורת למבוטחים, שנעשית בחסות האיום של שחיקה ארוכה בטחנות הצדק של בתי המשפט הישראליים. אותם מבוטחים מעטים שלא נרתעים, ומגישים תביעה נגד חברת הביטוח - לגביהם היחס כבר משתנה, ואתם חברת הביטוח נאלצת כבר לדון כשווה בין שווים.

ממדי השימוש בנשק של תביעות משפטיות בידי חברות הביטוח נחשפים כאן לראשונה. לבקשת TheMarker העביר הפיקוח על הביטוח באוצר נתונים על ניהול התביעות בבתי המשפט בידי חברות הביטוח. הנתונים מתייחסים ל-2013. ב-2013 נסגרו בסך הכל 18.2 אלף תביעות ביטוח כללי, ועוד 756 תביעות ביטוח בריאות. בסך הכל כמעט 19 אלף תביעות, שהן קצת פחות מ-3% מתוך כ-700 אלף תביעות הביטוח שבהן מטפלות חברות הביטוח מדי שנה.

"נראה אם תעזו 
לפנות לבית המשפט"

לכאורה, הנתונים חיוביים, ומעידים על כך שרק מספר קטן של תביעות ביטוח מסתיימות בתביעה משפטית. רק שצריך לסייג את המסקנה הזאת פעמיים. ראשית, מורכבות ומשך ההליכים המשפטיים בישראל הופכים את הפנייה לבתי המשפט ללוקסוס שרק חזקים, עשירים ובעלי נחישות יוצאת דופן יכולים לעמוד בו. כלומר, ההערכה היא כי שיטת "מצליח" של חברות הביטוח בישראל - "אנחנו לא משלמות, ועכשיו בוא נראה אם תעזו לפנות נגדנו לבית המשפט" - עובדת בהיקף רחב.

שנית, הסטטיסטיקה של הפיקוח על הביטוח לא כוללת תביעות שנמחקו: מיד לאחר הגשת התביעה חברת הביטוח פונה לתובע, מבקשת ממנו למחוק את התביעה, ומתחייבת בתמורה לשלם לו. לפי הערכה של עו"ד חיים קליר, אחד מעורכי הדין המובילים בישראל בתחום הביטוח, קרוב למחצית מתביעות הביטוח מסתיימות במחיקה - כנראה בשל רצון של חברות הביטוח להימנע מפסק דין תקדימי נגדן. לפי הכלל הזה, מספר התביעות האמיתי המוגש הוא ככל הנראה קרוב לכפול מזה המדווח כאן. מתוך כ-18.1 אלף תביעות ביטוח כללי, כ-6,700 תביעות הסתיימו בהפסד של חברות הביטוח, לעומת כ-2,400 שהסתיימו בניצחון - יחס בין הפסד לניצחון של כמעט פי שלושה לרעת חברות הביטוח.

בפועל, היחס גבוה הרבה יותר, מאחר שעוד 8,700 תביעות נסגרו בפשרה. לכאורה, פשרות אמורות להתפלג באופן שווה בין טובת חברות הביטוח לרעתן. בפועל, חברת הביטוח היא הגוף החזק, עם המחלקות המשפטיות היקרות, שאין לה כל קושי לנהל תביעה יקרה לאורך זמן. כלומר, לחברה אין כל צורך למהר להתפשר - להבדיל מהמבוטח החלש והלחוץ בכסף. לכן, ההערכה היא שאם חברת הביטוח מסכימה לפשרה, זה כמעט תמיד משום שאין לה ברירה - ומדובר בתביעה שהיא קרוב לוודאי תפסיד בה. גם עורכי הדין בתחום הביטוח מדווחים כי הרוב הגדול של הפשרות הן דרך אלגנטית של חברות הביטוח להימנע מפסק דין נגדן.

לפי הרציונל הזה, ניתן להוסיף את הפשרות בתביעות ביטוח לצד הניצחון של המבוטחים. במקרה כזה, היחס בין ניצחונות להפסדים מגיע כבר ל-6.5 לאחד, לרעת חברות הביטוח. אפשר להוסיף לכך גם את התביעות המחוקות, שהן בוודאות פשרות לטובת המבוטח. אם נניח שמספר המחיקות זהה למספר הפשרות, יחס הניצחונות להפסדים בבתי המשפט מגיע ל-10 לאחד לרעת חברות הביטוח.

כל יחס שבין פי שלושה הפסדים לניצחונות לפי עשרה הפסדים על ניצחונות, יתאר נכונה את מאזן התביעות נגד חברות הביטוח. זהו מאזן שלא ניתן לטעות בהיותו חד-צדדי לחלוטין לטובת המבוטחים, או חד-צדדי לחלוטין לרעת חברות הביטוח. המשמעות היא אחת: הרוב המוחלט של התביעות המוגשות לבתי המשפט נגד חברות הביטוח הן תביעות מוצדקות, תביעות שחברות הביטוח היו אמורות לשלם מבלי לגרור את המבוטח לבית המשפט. רק שחברות הביטוח גררו את המבוטח לבית המשפט, גם כשברור בעליל שהן לא צודקות, במה שצריך להיות מכונה: הנשק ההמוני שחברות הביטוח מפעילות נגד המבוטחים שלהן. לא משלמות, ומסתמכות על כך שהמבוטחים יהססו לפנות לבית המשפט נגדן.

הפיקוח מסרב לחשוף את נתוני החברות

עיון בענפי הביטוח הספציפיים מחזק את ההשערה. בביטוח הסיעודי יש לחברות הביטוח יותר ניצחונות מהפסדים, ביחס של 1.4 לאחד, אבל אם מוסיפים את הפשרות, היחס כבר מתהפך לפי 7.3 הפסדים מניצחונות לרעת חברות הביטוח. היחס בין ניצחונות להפסדים בביטוח רכב חובה הוא 1:10 לרעת חברות הביטוח, עוד לפני הפשרות. אם מוסיפים את הפשרות, היחס מגיע ל-1:110 לרעת חברות הביטוח. אין צורך להכביר מלים על היחס הזה.

השיא צריך להיות משויך לענף עם המספר הרב ביותר של תביעות, וגם הרב ביותר של תלונות לפיקוח על הביטוח: ענף רכב רכוש צד ג', שבו נסגרו ב-2013 11.6 אלף תביעות. ענף התביעות צד ג' הוא בעייתי במיוחד, כי במקרה הזה התביעה מתנהלת בין חברת ביטוח לבין מי שכלל אינו הלקוח שלה - התובע הוא מי שהרכב שלו נפגע על ידי מבוטח של חברת הביטוח הנתבעת. היעדר יחסי לקוח גורם לחברות הביטוח להתנער כליל מאחריותן, כלומר להתעקש לא לשלם גם כשברור שהן חייבות לשלם, והדבר ניבט ממאזן התביעות. הפסד לחברות הביטוח כמעט ב-6,000 תביעות, לעומת ניצחון בכ-2,200 - יחס של 1:2.7 לרעת חברות הביטוח. אם נוסיף את הפשרות - 3,086 במספר - היחס מגיע כבר ל-1:4.1 לרעת חברות הביטוח. וזה בענף התביעות העיקרי נגדן.

אין ספק כי חברות הביטוח משתמשות בנשק התביעות המשפטיות בצורה נפוצה מדי. אין ספק גם שלא ניתן לצרור את כל חברות הביטוח בצרור אחד, ויש גרועות יותר ופחות. היינו שמחים מאוד לתת ציוני הגינות לחברות הביטוח, לפי מי מהן שגוררת את מבוטחיה לבית המשפט על כל צעד ושעל ומי שניהול התביעות שלה הוא הגון יותר, אבל לצערנו הדבר נבצר מאתנו. הפיקוח על הביטוח סירב לפרט את הנתונים של כל חברה וחברה, על אף שאלה מצויים בידו, בטענה כי זה  "סוד מסחרי" של חברות הביטוח שאסור לפיקוח לחשוף אותו.

סוד מסחרי? מספר התביעות שכל חברת ביטוח מנהלת בבית המשפט? הרשו לנו לגחך בעצב, נוכח מה שנראה ככניעה תמוהה של הפיקוח לאינטרסים של חברות הביטוח. החלטתו של הפיקוח משרתת את האינטרס של חברות הביטוח, פוגעת באינטרס של הציבור, ומונעת תחרות אמיתית בין החברות - תחרות על מי מהן הגונה מספיק כדי שנוכל להפקיד בה את כספנו, וממי צריך להתרחק כמו מאש. כך לא נצליח לתקן את שוק הביטוח בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#