בנק ישראל זקוק לאתחול מחדש - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בנק ישראל זקוק לאתחול מחדש

דודו זקן אינו המפקח על הבנקים האחרון שכהונתו תתאפיין בהישגים גרועים בתחום של קידום התחרות

8תגובות

ההודעה על פרישתו של המפקח על הבנקים, דודו זקן, שיסיים את תפקידו בסוף יוני, לוותה כצפוי בגל כתבות "מסכמות כהונה". כל כתבי הבנקאות ציינו את ההצלחות של זקן במשימה העיקרית שלו כמפקח - הגברת יציבות הבנקים.

הישגיו של זקן אינם מבוטלים: הוא הצליח להטמיע את כללי היציבות הבינלאומיים (כללי באזל 3), שבעקבותיהם ההון העצמי של הבנקים גדל ב-30%, וגם הבנקים הסיטו אשראים מהעסקים הגדולים לעסקים הקטנים והבינוניים. מדובר בהצלחה שתרמה גם ליציבות הבנקים וגם ליציבות המשק, בעקבות הקטנת הריכוזיות של תיק האשראי של הבנקים - פיזור מאוזן והוגן יותר של משאבי האשראי של הבנקים.

מהלך נוסף של זקן הוביל גם הוא להקטנת הריכוזיות במשק - המגבלות שהוטלו על גרעיני השליטה בבנקים (חלקן הוטלו על ידו, וחלקן הוטלו במסגרת חוק הריכוזיות), לצד יצירת הכללים לניהול של בנק ללא גרעין שליטה. התוצאה היא שבתקופתו של זקן עברו שני בנקים, לאומי ודיסקונט, להיסחר ללא גרעין שליטה, ובנק שלישי, מזרחי טפחות, נמצא בדרך לכך. אפשר רק לנסות להעריך את ההשלכות שיהיו לכך באשר לדמוקרטיזציה של שוק ההון בישראל, ולהקטנת כוחם של אילי ההון המקומיים.

אוליבייה פיטוסי

לזקן יש במה להיות גאה בסיכום הכהונה שלו - רק שלא כך נראו הדברים בכותרות "סיכום הכהונה" שלו. ללא יוצא מן הכלל, הכותרות הזכירו את הישגיו בתחומי היציבות והקטנת הריכוזיות, אבל אלה התגמדו לעומת הביקורת על כישלונו בהגברת התחרות בבנקים.

הרשו לי להעריך שזקן הוא ככל הנראה המפקח על הבנקים הראשון שהכהונה שלו מסוכמת באי־הצלחה בתחום התחרות - אבל הוא ממש לא האחרון. השינוי בכותרות - מהתמקדות ביציבות בלבד להתמקדות בתחרות - הוא חלק משינוי תפישתי שעובר על ישראל. הציבור והתקשורת כבר הפנימו ש"גדול יותר ויציב יותר" זה לא בהכרח "טוב יותר". מי שממאן להפנים את השינוי התפישתי הוא דווקא בנק ישראל.

יותר מכולם, היה זה זקן שאמור היה להיות המפקח שמפנים את שינוי העידן ושינוי הציפיות מבנק ישראל. זקן הרי היה המפקח בזמן מחאת קיץ 2011, והוא היה המפקח שהתבקש ליישם את המלצות ועדת טרכטנברג בתחום הורדת יוקר המחיה הפיננסי. לשם כך גם הוקמה ועדה ציבורית, שזקן עמד בראשה והיא קרויה על שמו, שנועדה להגביר את התחרות בבנקים - "הצוות לבחינת הגברת התחרותיות במערכת הבנקאית", או ועדת זקן.

דו"ח הוועדה הוא מלאכת מחשבת של ביקורת על הריכוזיות, חוסר היעילות וחוסר התחרות של הבנקים בישראל. כתוב שם שהבנקים משלמים שכר מופרז לעובדיהם, שהם מפעילים "מידה גבוהה יותר של כוח שוק על לקוחות קמעוניים בהשוואה לעסקיים" - דבר המתבטא ב"מחירים גבוהים של השירותים הבנקאיים לעסקים הקטנים", ואולי אף ב"הגבלת היצע האשראי - דבר שמשקף רמת תחרותיות נמוכה בתחום זה".

במסקנות הוועדה דובר על הצורך להגדיל את מספר השחקנים בשוק הבנקאות בישראל - כלומר, לאפשר כניסתם של בנקים חדשים, וכן לאפשר גם לגופים המוסדיים להתחיל להעמיד אשראי לציבור. התנאי הבסיסי לכך, כפי שהכירה בו הוועדה, הוא הקמתו של מאגר נתוני אשראי פתוח לכל.

זקן דיבר גבוהה - 
אבל עשה מעט

ועדת זקן אמורה היתה להיות גולת הכותרת של כהונת זקן (הוא הרי מזוהה עם הוועדה ועם הצלחתה), אבל היא לא. בפועל, ההמלצות החשובות ביותר של ועדת זקן כלל לא יושמו. מאגר נתוני אשראי לא הוקם, וגם ההמלצה הנחותה של הוועדה בדבר הזכות של כל לקוח לקבל מהבנק שלו את נתוני האשראי שלו - נדחתה לשנה הבאה, והיישום שלה צפוי להיות חלקי בכל מקרה. בכל הקשור להכנסת שחקנים חדשים לענף הבנקאות, זקן דיבר גבוהה - אבל עשה מעט. דרישות הרגולציה שהוא העמיד בפני כניסתם של בנקים קואופרטיביים ואגודות אשראי, חסמו את האפשרות לכך שבנקים כאלה יוקמו.

גם בתחום כרטיסי האשראי זקן עשה מעט מאוד, אם בכלל, להגברת התחרות. לפיצול חברות כרטיסי האשראי מהבנקים הוא התנגד. לשינוי מועד התשלום של כרטיס האשראי - שינוי שהוא תנאי לכניסת סולקים חדשים לענף - הוא לא פעל. וגם לחייב את חברות כרטיסי האשראי להנפיק כרטיסי חיוב מיידי (דביט), משולבים בכרטיסי אשראי רגילים, הוא לא חייב. למעשה, את מעט הפתיחה של הענף לתחרות עשה בעיקר הממונה על ההגבלים העסקיים, בדרך כלל על אפו ועל חמתו של הפיקוח על הבנקים - ולא להפך.

על כל צעד קדימה - צעד וחצי אחורה

ייאמר לזכותו של זקן שהוא המפקח על הבנקים הראשון 
אי־פעם שחרת על דגלו את התחרות בבנקים, וגם עשה מאמצים לקדם אותה. ייאמר לגנותו שהוא עשה הרבה פחות מדי, ועל כל צעד אחד קדימה - הוא הלך צעד וחצי אחורה. המתח הנורא, מבחינת בנק ישראל, בין הרצון לקדם את התחרות בבנקים לבין הצורך העז להגן על יציבות הבנקים (בין שתי המטרות האלה קיימת סתירה מובנית) גרם לכך שבנק ישראל נכנע פעם אחר פעם להעדיף את אינטרס היציבות על פני התחרות.

גם העובדה שחוסר התחרות בבנקים מסב נזק נורא למשק - ככל הנראה נזק לא פחות מזה שעלול לנבוע מקריסה של אחד הבנקים - לא נראית כמעלה או מורידה מבחינת בנק ישראל. הבנק מודד את עצמו רק במונחי יציבות - משמע, "אצלי במשמרת אף בנק לא יקרוס". התוצאה היא שזה 40 שנה מספר הבנקים בישראל רק קטן, לא נוסף אף בנק חדש מאז שנות ה–70, ומערכת הבנקאות מאובנת בשליטתם של חמישה בנקים. אלה בנקים גדולים וחזקים אמנם, אבל בכל זאת רק חמישה בנקים - ורק בנקים שאינם טורחים יתר על המידה להתחרות זה בזה.

כרטיסי אשראי

לא צריך להגן על הבנקים בכל מחיר

יש מי שכבר הרימו ידיים לגבי הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, והסיכוי שאי־פעם נראה תחרות מתפתחת תחת צלו הארוך של המפקח על הבנקים. המיואשים מדברים על הצורך בהקמת מפקח חדש, שיהיה ממונה על קידום התחרות, או על הצורך במציאת פתרונות תחרותיים עוקפי בנק ישראל. יש מי שעדיין מקווים לשינוי תפישתי בבנק ישראל - שינוי שהחל עם מינויה של ועדת זקן, ויכול להתפתח משם. לשם כך צריך לשוב ולדון בלקחי המשבר הפיננסי העולמי של 2008 - המשבר האחד שהפיקוח על הבנקים נערך כדי שלא יפגע בישראל.

הלקח של הפיקוח על הבנקים מהמשבר הוא הידוק הפיקוח על חמשת הבנקים הגדולים. הפיקוח בישראל הוא כה הדוק, שאפשר לטעון שהבנקים מנוהלים בפועל על ידי בנק ישראל. בנק ישראל מרגיש בנוח כשהוא שולט במצב - וזה מסביר גם מדוע אין לו אינטרס להגדיל את מספר הבנקים בישראל.

רק שהצורך בפיקוח הדוק על הבנקים הוא רק החצי הראשון של לקחי 2008. החצי השני הוא זה של "גדולים מכדי ליפול" - כלומר, אסור ליצור יישויות בנקאיות גדולות כל כך, שאם הן קורסות - המשק כולו קורס יחד עמן. הלקח הזה הוא אחד הוויכוחים הסוערים ביותר בעולם כיום, לאחר שבארה"ב כשלו מלבצע אותו - הבנקים הגדולים חולצו על ידי הממשל האמריקאי ב–2008, ונשארו מאז בגודלם - והוויכוח הזה צריך להטריד גם את מנוחתו של בנק ישראל. חמשת הבנקים הגדולים בישראל הם כולם "גדולים מכדי ליפול". קריסה של כל אחד מהם תזעזע עמוקות את המשק כולו.

המסקנה, לפיכך, אינה שצריך להגן על הבנקים בכל מחיר - באמצעות פיקוח הדוק וחסימת התחרות. המסקנה צריכה להיות בדיוק הפוכה: חייבים לבזר את מערכות הבנקאות הישראלית, כדי להקטין את הסיכון למשק כתוצאה מקריסתו של בנק גדול. לשם כך צריך דווקא לפעול להכנסת תחרות לבנקים, משום שתחרות כזו בטווח הארוך תגדיל את היציבות של מערכת הבנקאות (תתרום לשיפור הניהול בבנקים וגם תקטין את גודלם היחסי) - ולא תפגע בה.

זהו שינוי תפישתי, שבנק ישראל עדיין לא אימץ. האם יש סיכוי שנראה את המפקח הבא על הבנקים מחולל שינוי כזה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#