כוחם הבלתי מוגבל של המפקחים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כוחם הבלתי מוגבל של המפקחים

היעדר קריטריונים שקופים של הרגולטור עלולים לפגוע באמינות שלטון החוק בישראל

4תגובות

עם יד על הלב, קשה להבין את ההיגיון של דירקטוריון חברת מגדל אחזקות בהחלטתו למנות את המפקח לשעבר על הביטוח, עודד שריג, ליו"ר - בניגוד גמור לדעתה של המפקחת הנוכחית על הביטוח, דורית סלינגר.

גם אם הדירקטוריון משוכנע בכישוריו ובהתאמתו לתפקיד של שריג, הרי שהתנגדות נחרצת של המפקחת למינוי, כמו גם הנימוק להתנגדות - המינוי יפגע ב"אמון הציבור" בחברה ובפיקוח - בוודאי היו צריכים להוות משקל נגד רציני ביותר. האפשרות כי המוניטין הציבוריים של החברה הבת, חברת הביטוח מגדל, ייפגעו כתוצאה מהמינוי, כפי שסבורה המפקחת, היתה צריכה לעמוד לנגד עיניו של הדירקטוריון.

גם האפשרות ליחסים רעים במיוחד עם הפיקוח, ולכך שהפיקוח יערוך ביקורות תדירות בחברה כדי לוודא ששריג נמנע מקבלת החלטות לגבי החברה הבת, חברת הביטוח מגדל, עד אוגוסט 2016, צריכה היתה לעמוד לנגד עיניו של הדירקטוריון. מוכשר וראוי ככל שיהיה, קשה לראות כיצד מינויו של שריג מצדיק את הנזק הציבורי והפיקוחי שעלול להיגרם לחברת הביטוח מגדל.

מיכל פתאל

מעמד של פקיד 
ציבור מושמץ

עם יד על הלב, קשה להבין גם את ההיגיון של שריג להתעקש להתמנות לתפקיד יו"ר דירקטוריון חברת מגדל אחזקות בנסיבות שנוצרו. שריג היה המפקח על הביטוח שאישר את רכישת השליטה בחברת מגדל בידי שלמה אליהו. והנה, התפקיד הניהולי הראשון שהוא מקבל בתום תקופת הצינון שלו הוא דווקא תפקיד ניהולי במגדל, מידי שלמה אליהו. בצירוף הנסיבות הזה, שריג תימרן את עצמו מבחינה ציבורית למעמד דומה לזה של ניר גלעד - המעמד של פקיד הציבור המושמץ, שעננה כבדה רובצת על ראשו.

זאת ועוד, המגבלות שלקח על עצמו שריג - להימנע מעיסוק בענייני החברה הבת מגדל ביטוח עד לאוגוסט 2016 - מרוקנים במידה רבה את תפקידו מתוכן. 70% מפעילות מגדל אחזקות הם של החברה הבת מגדל ביטוח, וזה אומר ששריג מנוע מלקבל החלטות לגבי הרוב המוחלט של הנושאים שיעלו על שולחנו. כל סטייה שלו מכך תעלה לו בביקורות מחמירות של הפיקוח, ובסיכון של הכרזתו כדירקטור צל - ובכך פסילתו מהתפקיד. אז אמנם שכר של מיליוני שקלים הוא פיצוי נוח למוניטין פגועים ולהגבלות קשות על הפעילות הניהולית, ובכל זאת מדובר בפיצוי חלקי (אם בכלל).

מי מתאים, מי ראוי

אמיל סלמן

עם יד הלב, חייבים להודות כי גם עמדת הפיקוח על הביטוח - שנתמכת בידי משרד המשפטים - אינה פשוטה. סלינגר פסלה את המפקח הקודם על הביטוח, שריג, מלכהן כמנהל של חברת ביטוח. כישוריו של שריג, מעבר לכל ספק, גבוהים מאוד, ומתאימים במיוחד לניהול חברת ביטוח. למרות זאת הוא נפסל בטענה העמומה שמדובר בפגיעה ב"אמון הציבור".

שריג לא נפסל בשל חוק הצינון. חוק הצינון אוסר על פקיד ציבור לעבוד בתחום המקצועי שלו במשך שנה מיום הפרישה - ושריג פרש כבר לפני שנה וחצי. הפסילה של שריג נעשתה במסגרת הסמכויות העמומות המסורות בידי המפקחים הפיננסיים, המפקחת על הביטוח כמו גם המפקח על הבנקים, לאישור או פסילה של בעלי שליטה ונושאי משרה בחברות הביטוח ובבנקים. אלה הן סמכויות ה-FIT AND PROPER, וכבר השם מסגיר את הבעייתיות שלהן, כי הרי קשה מאוד להגדיר מהו מתאים (FIT) ומהו ראוי (PROPER).

לפני ארבע שנים נעשה ניסיון יחיד להכניס מעט שקיפות לסמכות האישור של המפקחים - ניסיון לחשוף מעט מהקריטריונים שאותם ישקלו המפקחים בבואם לאשר או לפסול נושאי משרה ובעלי שליטה. שלושת המפקחים הפיננסיים המובילים, המפקח על הבנקים, המפקח על הביטוח ויו"ר רשות ניירות ערך, פירסמו בדצבמר 2010 את כללי "בחינת מהימנות בידי גופים מפקחים".

המסמך מפרט רשימה של 12 כללים, שמי שמפר אותם כמעט בוודאות ייחשב לא ראוי ומועמדותו תיפסל: מי שהורשע בפלילים, מי שהוגש נגדו כתב אישום, אפילו מי שרק נחקר בפלילים, תשלומי קנסות מחליפי אישום (כופר, עיצומים מנהליים), ניהול של תאגיד שנכנס לחדלות פירעון ועוד. המסמך, עם זאת, אינו מגביל את שיקול הדעת של המפקחים ל–12 הכללים המפורטים בו, ומדגיש כי שיקול הדעת של המפקחים רחב בהרבה מכך. "הרשימה המוצעת אינה רשימה סגורה. אין בקביעת התבחינים כדי למנוע ממי מהמפקחים להפעיל שיקול דעת או לסטות מהם לפי הבנתו... אין באמור במסמך זה כדי לגרוע משיקול הדעת העצמאי של כל אחד מהמפקחים".

בנוגע לרשימת הכללים מוסבר כיצד המפקחים יתייחסו אליהם, לרבות ההתייחסות הבאה: "מידת ההשפעה הצפויה של המעשה ושל תגובת המפקח על השוק, ובכלל זה על אמון הציבור". לא מוסבר במסמך כיצד מוגדר "אמון הציבור". צחוק הגורל הוא שבין שלושת המפקחים שחתמו על המסמך המשותף נמצא המפקח הקודם על הביטוח, אחד עודד שריג.

לקחים מפרשות דני דנקנר ושלמה אליהו

העובדה ששריג עצמו חתם על המסמך, המקבע את קריטריון "אמון הציבור" כשיקול באישור מינויָם של נושאי משרה לחברות ביטוח, אינה מקהה את הביקורת בנוגע לקריטריון העמום בפרט ולעמימות בכלל של שיקול הדעת של המפקחים הפיננסיים בבואם לאשר היתר שליטה או מינוי של נושא משרה. שלוש פעמים בשש השנים האחרונות העמימות הזאת עלתה ביתר שאת.
בפעם הראשונה זה היה ב–2009, כאשר המפקח על הבנקים ונגיד בנק ישראל דרשו את הדחתו של יו"ר בנק הפועלים דאז, דני דנקנר, מבלי לספק הסבר כלשהו לדרישתם. הבעלים של בנק הפועלים, שרי אריסון, כינתה את התנהלות בנק ישראל "מקארתיזם". בדיעבד, כאשר כמה חודשים לאחר מכן נפתחה חקירה פלילית נגד דנקנר - שבגינה הוא גם הורשע ונשפט למאסר - אפשר היה להבין את השיקולים שהביאו את בנק ישראל לדרוש את הדחת דנקנר.

עם זאת, העובדה שבנק ישראל יכול להדיח מנהל בכיר בבנקים מבלי לספק הסבר מעוררת כמובן אי־נוחות - במקרה של דני דנקנר הבנק המרכזי צדק, אבל האם זה מצדיק את חוסר השקיפות ואת שיקול הדעת המוחלט הנתון לידי המפקח?

הפעם הנוספת שבה העמימות וגמישות שיקול הדעת של המפקחים הפיננסיים עוררה תשומת לב היתה ב–2012, כאשר המפקח עודד שריג בחר לאשר לשלמה אליהו לרכוש את השליטה במגדל ביטוח - למרות סימני שאלה משמעותיים בנוגע להתנהלותו של אליהו. אליהו נחקר במשטרה שנתיים קודם לכן לאחר שהתברר כי במשך השנים הוא הוציא בכמה הזדמנויות צ'קים בסך של 70–80 מיליון שקל, בלי לדווח על כך.

אליהו הודה במשטרה כי לפחות חלק מהכסף שימש אותו להימורים חוקיים בלונדון, אבל לא הצליח לספק הסבר ממצה באשר לסכומים הגדולים שהוצאו על ידו. מאחר שמדובר היה בכסף חוקי, ששולם עליו מס כחוק, אליהו לא הואשם בסופו של דבר בהלבנת הון וגם לא הועמד לדין פלילי. תחת זאת הוא הועבר לטיפול ועדת העיצומים של רשות המסים, שהטילה עליו עיצום כספי גדול של 2.8 מיליון שקל.

בין 12 הכללים לפסילת מועמדים לרכישת שליטה בגוף פיננסי, ששריג חתם עליהם ב–2010, אחד הכללים הוא של "הטלת עיצומים כספיים בגין הפרות שבהצטברותן מגבשות תמונת מצב של הפרת דין שיטתית". השאלה אם התנהלותו של אליהו, שנשקל להעמידו לדין פלילי וסופו שהוטל עליו עיצום כספי משמעותי, לא היה בה כדי לפסול את מועמדתו לשליטה במגדל - לפי הסעיף המפורש הזה - היתה ונותרה שנויה במחלוקת. היו בתוך הממשלה מי שסברו כי לא ראוי שאליהו יקבל היתר לשליטה במגדל, אבל המפקח דאז, עודד שריג, הכריע אחרת. שוב, שיקול הדעת הרחב עד מאוד של המפקח - שיקול דעת שאינו שקוף כלל - איפשר לשריג לקבל את ההחלטה על מתן ההיתר.

קריטריון מאוד 
לא מוגדר

הפעם השלישית שבה מועלות שאלות לגבי שיקול הדעת הרחב והעמום של המפקחים הפיננסיים היא כמובן כעת, כאשר סלינגר בחרה לפסול את מועמדותו של שריג, תוך שימוש בקריטריון העמום והנתון לפרשנות של "אמון הציבור". מדובר בקריטריון מאוד לא מוגדר, ולכן בעייתי.

העמימות והיעדר השקיפות שבהם פועלים המפקחים הפיננסיים בישראל הם לפיכך פתח לצרות. גם אם כוונת המפקחים היא לרוב טובה, ותואמת את האינטרס הציבורי - כפי שהתברר בדיעבד בפרשת דני דנקנר - הרי שיכול להיות גם ניצול לרעה בשל היעדר קריטריונים שקופים. שיקול דעת רחב מדי, ושקוף פחות מדי, עלול לפגוע באמינות שלטון החוק, וביכולתה של מדינת ישראל להתנהל כמדינה מסודרת.

טענת המפקחים כי הם חייבים לשמור לעצמם את הגמישות ואת אי־השקיפות, בגלל השוני הרב בנסיבות המובאות לבחינתם ובגלל הרגישות של פגיעה בשמם הטוב של אנשים, יש לה משקל רב. עם זאת, הריבוי של המקרים שבהם שיקול הדעת של המפקחים עורר תהיות כבדות מלמדת כי ההבהרות של 2010 אין בהן די. יש מקום לצמצם את שיקול הדעת הפיקוחי, ולהגדיל את השקיפות שלו, גם אם לא לבטלו כליל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#