שיטת השלוף של הממשלה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיטת השלוף של הממשלה

לאן שלא תפנו בממשלה תגלו את אותה תמונה - מחסור בנתונים

21תגובות

השבוע פירסמנו את המחקר של קבוצת מעש - התארגנות אזרחית של צעירים, שרוצים לנסות ולהתקבל לעבוד במגזר הציבורי כדי להשפיע על ניהול הממשלה מבפנים - לגבי מידת הסגירות של המגזר הציבורי לקליטת עובדים חדשים, חדורי מוטיבציה ורצון לעשות ולשנות. בין השאר, פירסם אהוד סגל, כותב המחקר מטעם מעש, טבלה המשווה את שיעור התחלופה של עובדים בממשלות השונות. לפי הטבלה של מעש, בממשל הפדרלי האמריקני מחליפים כל שנה כ–20% מהעובדים, בבריטניה ושוודיה כ–10% מהעובדים, ואילו בממשלת ישראל רק כ–1.5% מהעובדים.

הפער המדהים הזה - בין שיעור תחלופת העובדים בממשלת ישראל לעומת התחלופה בשלוש ממשלות מתקדמות אחרות - עורר את סקרנותנו. כמו עיתונאים טובים, כך לפחות חשבנו, פנינו לנציבות שירות המדינה לתגובה. בנציבות ביטלו מיד את המספרים של מעש. הם חזרו אלינו עם תשובה כי מדי שנה פורשים משירות המדינה כ–6,800 עובדים, המהווים כ–9.6% מכוח העבודה בממשלה. בקיצור, שיעור תחלופה דומה לזה של ממשלות אירופה.

נרגענו, וגם פירסמנו בעקבות זאת שמעש טועה בנתוניה. רק שאז חזר אלינו סגל והסב את תשומת לבנו לכך שהמספרים שאותם ציטט במחקר לקוחים מדו"ח נציבות שירות המדינה ל–2013 (מי שמעוניין - עמ' 182). ביקשנו את תגובת נציבות שירות המדינה בשנית.

אמיל סלמן

הפעם לקח לנציבות יומיים לחזור אלינו. בתום היומיים, הודו בנציבות שאין להם מושג מהיכן נלקחו המספרים שנתנו לנו בתגובה הראשונית מצדם, וכי בעצם הם בכלל לא בטוחים שהם יודעים כמה אנשים פורשים מהממשלה מדי שנה - מאחר שאין אף מסד נתונים שמרכז את הנתונים הללו.

עם זאת, בנציבות העריכו כי ככל הנראה המספר המדויק ביותר הוא 3,829 פורשים ב–2014 מתוך אוכלוסייה של 214.6 אלף עובדים - שירות המדינה, מורים, מערכת הבריאות וגופים חיצוניים נוספים, כמו רשות השידור, שירות התעסוקה או הביטוח הלאומי. חישוב קצר יגלה כי מדובר בשיעור פרישה מהממשלה - כולל הגעה לגיל פרישה, פרישה מוקדמת, פיטורים, פטירה וכו' - של כ–1.8%, בדיוק כפי שמעש כתבו במחקר שלהם.

תקלה לאומית חמורה

זאת הפעם השנייה בתוך חודשיים שאנחנו מוצאים את עצמנו מובכים, לאחר שפירסמנו נתונים רשמיים של המדינה - שהתבררו בדיעבד כחסרי כל קשר למציאות. זאת תקלה מקצועית חמורה מבחינתנו, במיוחד שקשה מאוד להתמודד אתה - בחלק גדול מהמקרים המדינה היא ספק יחיד של הנתונים, ואין דרך לוודא אם היא צודקת או טועה.

זאת תקלה לאומית חמורה עוד יותר, כי עולה ממנה תמונה מפחידה שלפיה לממשלה פשוט אין מושג מה קורה אתה. גם בתום יומיים של בירורים, למשל, נציבות שירות המדינה לא ידעה לומר בביטחון ש–1.8% הוא שיעור התחלופה השנתי של עובדי הממשלה, משום שהנתונים המצוטטים כאן הם של אגף הפרישה והגמלאות - וקיימת אפשרות שעובדים הפורשים מרצונם, תוך ויתור על זכותם לגמלה, אינם נספרים בסטטיסטיקה זאת.

מהו, אם כן, שיעור התחלופה של עובדי המדינה? נציבות שירות המדינה פשוט אינה יודעת את התשובה. וזאת, נזכיר, היחידה שמנהלת את כוח האדם בממשלה כולה ויושבת בתוך משרד ראש הממשלה.

מיותר לציין שאם היחידה שאחראית על ניהול כוח האדם בממשלה אינה יודעת אפילו כמה אנשים פורשים מהממשלה כל שנה, הרי שכל ניהול כוח האדם בממשלה לוקה ביותר. מאחר שהממשלה היא סך כל הפקידים העובדים בה, יש בכך איתות ברור לאיכות הניהול המזעזעת של כל יחידות הממשלה.

אין מקום לטעות ולחשוב שמדובר בבעיה נקודתית של נציבות שירות המדינה. בשבוע שעבר הרחבנו על כך שמשרד החינוך אינו יודע כמה תקציבים מקבל כל בית ספר בישראל. קודם לכן נדהמנו לגלות שהמשרד אינו מפקח על השימוש בתקציבי החינוך שהוא מעביר לרשויות המקומיות.

לפני חודשיים גילינו שבנק ישראל משתמש במסדי נתונים שלא עודכנו במשך עשרות שנים, שמרכז המחקר של הכנסת מפרסם נתונים של בנק ישראל בלי לבדוק אותם, ושהמפקח על המחירים במשרד האוצר לא עשה מעולם את הבדיקה המתבקשת ביותר: בכמה עלו מחירי המוצרים המפוקחים ביחס למחירים הלא מפוקחים, כדי לוודא שהחברות המפוקחות לא מתמרנות אותו לעליות יתר.

במערכת הביטחון המצב לא טוב יותר

אפשר להרגיע כבר עכשיו, ולבשר שבמערכת הביטחון המצב אינו טוב יותר. מי שמעורים בניהול תקציב הביטחון מספרים סיפורי אימים על שליפות מהמותן והיעדר נתונים בסיסיים, גם מצדה של מערכת הביטחון - ולא פחות מצדו של משרד האוצר. אגף התקציבים, נזכיר, מונה כ–70 עובדים שמנהלים יחדיו את כל תקציב מדינת ישראל. רוצים להעריך עד כמה יש ל–70 העובדים הללו, העמוסים עד אימה, יכולת לצלול לפרטים ולבדוק נתונים לעומקם?

לאן שלא תפנו בממשלה, תגלו תמיד את אותה התמונה: אין יעדים, אין מטרות, אין מדידת יעדים וגם אין מה למדוד - כי פשוט אין נתונים. ממשלת ישראל מתנהלת בשיטת השלוף, כשרמתה הניהולית שקולה לזאת של מדינת עולם שלישי. פני הממשלה כפני האומה: הכל חפיף.

ערב הבחירות לכנסת ה–20, ולאחר שבזבזנו כבר שנתיים על ממשלה שלא השיגה כמעט דבר, הגיע הזמן למקד את הדיון הציבורי בבעיות היסוד של מדינת ישראל. כולם מתלוננים על האי־שוויון, אבל איש לא טורח למדוד את התקציבים שמעביר משרד החינוך לבתי הספר החלשים, ואם מערכת החינוך פעולת להגדלת או סגירת פערים.

כולם מתלוננים על השחיתות בשלטון המקומי, אבל אף אחד לא בודק איך מגייסים את כוח האדם בעיריות ואיך פועלים שומרי הסף בהן. התקשורת מדווחת בהרחבה על המעללים התקציביים של ישראל ביתנו, אבל אף אחד לא עוקב אחר הנהלים שעל פיהם נקבעת ההקצאה התקציבית במשרדי הממשלה.

כולם מצקצקים בלשונם לנוכח הפרעות ביישובים הערביים, אבל איש לא בדק את ההקצאות הלא־שוויוניות לרשויות הערביות - ואת קשיי הניהול שלא מאפשרים לרשויות הללו לתת אפילו שירות מינימלי לתושבים שלהן.

כולם מזדעזעים ממחירי הדיור הגבוהים, אבל אף אחד לא מנסה לפעול לשיפור הביורוקרטיה העצומה בנדל"ן, שהיא כמובן בבואה של הביורוקרטיה הממשלתית הלא יעילה.

כולם מתלוננים ומקטרים, אבל אף פעם לא קושרים זאת לבעיות היסוד של מדינת ישראל: חוסר היעילות המשווע של ממשלת ישראל, שהוא הסיבה והגורם לכל הבעיות האלה. בלי ממשלה יעילה, ישראל לעולם לא תוכל להיהפך למדינה מתקדמת ויעילה. לכן, רפורמה בממשלה היא הרפורמה האחת החשובה ביותר לאיכות החיים של תושבי ישראל. איך זה שדווקא הדרישה לרפורמה כזו כלל אינה עולה במערכת הבחירות?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#