דמוקרטיה בצרות - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דמוקרטיה בצרות

פחות מ-122 אלף איש קובעים את הרכב הקואליציה הבאה

18תגובות

בבוקר שלאחר הבחירות המקדימות (פריימריז) במפלגת הבית היהודי, היה אמור היו"ר נפתלי בנט להתהלך כחתן בחופתו. המהלך שיזם בנט, של פתיחת ההתפקדות למפלגה באופן חופשי שבועיים לפני מועד הפריימריז, הצליח מעל למשוער. אם עד דצמבר היה מספר המתפקדים לבית היהודי 57 אלף - בתוך שבועיים של התפקדות זינק מספר חברי המפלגה ב–20 אלף והגיע ל–77 אלף איש. המהלך של הצמדת ההתפקדות לבחירות המקדימות למפלגה יצר עניין אדיר והפך את הפריימריז של הבית היהודי לחגיגה דמוקרטית ושיווקית.

למרות זאת, בבוקר שלמחרת היו פניו של היו"ר נפולות. ח"כ איילת שקד האטרקטיבית אמנם נבחרה ראשונה בפריימריז, אבל מייד לאחריה השתבצו אלי בן דהן וניסן סלומינסקי, שני נציגים מבוגרים של אוכלוסיית המתנחלים - בדיוק האוכלוסייה שבנט רצה להרחיק מעל המפלגה שלו, בניסיון להפוך אותה לאטרקטיבית לקהל הבוחרים שהוא פונה אליו - צעירים ימניים וחילוניים.

אוליבייה פיטוסי

ההפתעה לרעה שהיתה לבנט אינה היחידה. גם בפריימריז של מפלגת העבודה הורמו גבות לנוכח דחיקתו של ח"כ משה מזרחי, הלוחם במשפחות הפשע, אל מחוץ למיקום ריאלי - ובה בשעה בחירתה של הפרקליטה של משפחות הפשע, עו"ד רויטל סוויד, במקום ה–15. על שתי הפתעות אלה צריך להוסיף את האכזבה ההפוכה שהיתה מהבחירות בליכוד: בליכוד אמנם לא היו הפתעות מרעישות, אבל זה גם מה שהפך את הפריימריז של המפלגה למאכזב. ככלל, רשימת הליכוד נותרה כמעט ללא שינוי - פרט לשיריון של מחוזות הליכוד, שהצליח להכניס לרשימה שמות חדשים, אבל במחיר דמוקרטי לא פשוט.

רק שלוש מפלגות בישראל מקיימות הליך של פריימריז על הרכב רשימותיהן לכנסת - ושלושתן מתהדרות בצדק בהיותן המפלגות הדמוקרטיות ביותר בישראל. עם זאת, מדובר בדמוקרטיה בעייתית מאוד, בשל חיסרון לקוטן. כשמספר המתפקדים קטן, וכששיעור ההצבעה מקרב המתפקדים קטן עוד יותר, התוצאה היא שמספר קטן בלבד של בוחרים קובע את הרכב הח"כים לכנסת. המספר כה קטן שהוא נתון למניפולציות והטיות.

בבית היהודי, כאמור, הצליחו להגדיל ברגע האחרון את מספר המתפקדים ל–77 אלף, אבל רק 55% מהם באו להצביע - כ–42 אלף איש. במפלגת העבודה הוותיקה יש בסך הכל 49 אלף מתפקדים, וכשרק 59% מהם מצביעים, הרי שסך הבוחרים מצטצמם ל–29 אלף בלבד. אפילו במפלגת השלטון הגדולה, הליכוד, מספר המתפקדים בעלי זכות בחירה הוא 97 אלף — מתוכם הצביעו בפריימריז 53% בלבד - 51 אלף איש.

בסך הכל, מדובר בכ–122 אלף איש שמימשו את זכות ההצבעה שלהם בבחירות המוקדמות בשלושת המפלגות, ועל פי הסקרים, הם אמורים לקבוע את ההרכב של כ–65 חברי כנסת. זהו נתון של 1,900 בוחרים לכל חבר כנסת - 1,900 איש עומדים לקבוע את הרכב הכנסת הבא עבור עם ישראל כולו.

בפועל, בגלל השיריונים ברשימות של המפלגות, מספר הקולות הנדרש כדי להכניס חבר כנסת לפרלמנט הישראלי הוא נמוך עוד יותר. כך ברשימת העבודה, איילת נחמיאס ורבין נכנסה למקום ריאלי עם מספר מינימלי של 6,600 בוחרים. בליכוד יש ארבעה חברי כנסת במיקום ריאלי שנבחרו כל אחד בקולותיהם של 1,282–2,930 קולות בלבד. 1,282 בוחרים במחוז דן של הליכוד בחרו ביואב קיש כנציגם בכנסת, במקום ה–19 הריאלי.

מניפולציות מאורגנות

החיסרון לקוטן הופך את הבחירות המקדימות למפלגות גם ללא מייצגות וגם לפרוצות להשפעות שליליות של קבוצות מאורגנות. כך בנט, שקהל הבוחרים שלו הוא בכלל צעירים חילוניים, יוצא לבחירות עם רשימה לא רלוונטית, שחלק גדול ממנה נקבע על ידי קומץ מתנחלים. מאחר שבנט צפה שכך עלול לקרות לו, הוא הקדים תרופה למכה והבטיח לעצמו מראש שיריון של חבר כנסת אחד על כל חמישה.

בהנחה שהבית היהודי עשוי לזכות בכ–15 מנדטים, המשמעות היא שבנט יכול להחליט לבד על שלושה מתוך 15 חברי הכנסת שיהיו לו (אחד מהשלושה כבר נבחר על ידו - ינון מגל, במקום השביעי). אפשר להבחין כי המהלך של היו"ר היה בפועל מהלך של צמצום גבולות הדמוקרטיה: זה בסדר ש–77 אלף מתפקדי המפלגה בוחרים את הרשימה לכנסת, אבל ליתר ביטחון, היו"ר שומר שלושה ח"כים לשיקול דעתו. גם בעבודה וגם בליכוד נשמרו באופן דומה שיריון אחד עד שניים ליו"ר המפלגה - נסיגה ברורה מההליך הדמוקרטי של הפריימריז.

נסיגה נוספת היא בתקופת האכשרה הדרקונית שדורשות המפלגות כדי לממש את זכות הבחירה לפריימריז. בליכוד יש חובה להתפקד לפחות 16 חודשים לפני מועד הבחירות, ולשלם דמי חבר למפלגה במשך שנתיים לפני שניתנת זכות ההצבעה. אף שהבחירות לכנסת ה–20 הוקדמו בהפתעה, כך שמי שרצה להתפקד כדי לנסות ולהשפיע על הבחירות בעוד שנתיים החמיץ את המועד, בליכוד לא טרחו להקל בדרישות, וכך מנעו מכ–25 אלף מתפקדים רשומים במפלגה לממש את זכות ההצבעה שלהם. גם מפלגת העבודה דורשת תקופת אכשרה של חצי שנה, אבל לאור הקדמת הבחירות, תקופת האכשרה בוטלה. רק הבית היהודי פתחה את שורותיה למפקד מיוחד על רקע הקדמת הבחירות.

גיל כהן-מגן

בדיעבד, ההצלחה של הבית היהודי עם הצמדת המפקד למועד הבחירות המוקדמות חשפה את ערוותן של שתי המפלגות האחרות. הטענה כי מפקד של הרגע האחרון חושף את המפלגה למניפולציות ("מפקד ארגזים" — קבוצות מאורגנות שמתפקדות רק כדי להכניס את אנשיהן לכנסת) לא הוכחה במקרה של הבית היהודי, בין השאר בגלל שינויים טכנולוגיים שהוכנסו למפקד.

הצרת גבולות הפריימריז היא מאכזבת מאוד, והיא תולדה של הבעיות הקשות שנחשפו בסבבים קודמים של פריימריז, בעיקר בגלל החיסרון לקוטן. הבחירות המוקדמות של המפלגות נהפכו לפרוצות לקבוצות מאורגנות, כשכמה אלפי מצביעים מאורגנים היטב הצליחו להטות בקלות את תוצאות הבחירות. כך, אנשיו של משה פייגלין שהשתלטו על רשימת הליכוד בעבר, וכך ח"כ חיים כץ - עם 10,000 עובדי התעשייה האווירית הסרים למרותו — שעוצמתו בפריימריז הקנתה לו עוצמה פוליטית לא מידתית להשפעה הציבורית שלו; כך גם קבוצות מאורגנות של מתנחלים בבית היהודי, וכך גם ועדי עובדים במפלגת העבודה.

הליך דמוקרטי, הנתון למניפולציות בגלל חיסרון לקוטן, עלול להיות בעייתי מאוד. כל כך בעייתי, שיש מי שמדברים כיום על מעבר לשיטת הפריימריז הדנית (פריימריז שמשולבים בבחירות הכלליות לפרלמנט — ובהם הבוחרים נדרשים לבחור גם את המפלגה וגם את הרכב החברים בה), ויש מי שמתגעגעים אפילו לוועדה המסדרת (או ליו"ר המסדר, כמו יאיר לפיד במפלגת יש עתיד).

הצלחה יחסית

על רקע הספקות האלה, חייבים לציין את ההצלחה היחסית של הבחירות המקדימות שנערכו בשלוש המפלגות הפעם. אף שהמפקד של הליכוד ומפלגת העבודה לא נפתח, ואף ששתי המפלגות הוותיקות חוו ירידה במספר המתפקדים (בין השאר, כנראה, על רקע הקדמת הבחירות המפתיעה — בוחרים פשוט לא הספיקו להתפקד בזמן), הבחירות הפעם נתפשו כפתוחות ודמוקרטיות יותר מתמיד. ההוכחה הניצחת לכך היא קריסת הדילים הוותיקים: פייגלין הודח מהליכוד, חיים כץ שובץ במקום ה–17 הלא מחמיא, והדיל של ח"כ איתן כבל נגד ח"כ שלי יחימוביץ' כשל — יחימוביץ' נבחרה ראשונה בפריימריז של העבודה.

ההצלחה היחסית הזאת מעודדת, אבל אסור להסתנוור ממנה. המספרים מלמדים כי הבחירות המקדימות בישראל סובלות עדיין מחיסרון מובהק לקוטן: הן פרוצות למניפולציות, לזיופים ולהשתלטויות של קבוצות מאורגנות. תקופת האכשרה שהמפלגות דורשות רק מחריפה את המצב.

הפתרון, כפי שקוראת לו התנועה החברתית "מתפקדים", ברור מאליו: להתפקד, ובמספרים גדולים. ככל שמספר המתפקדים למפלגות יהיה גדול יותר, וציבור רחב יותר ישפיע על הרכב הרשימות לכנסת, כך תוצאות הפריימריז יהיו פחות פרוצות להטיות — והרכב של הכנסת יהיה ישר יותר, דמוקרטי יותר ומחובר יותר לאינטרסים של הציבור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#