חוק המזון הוא רק הצעד הראשון בהורדת המחירים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חוק המזון הוא רק הצעד הראשון בהורדת המחירים

רק רפורמה בענף החקלאות תביא למהפכה של ממש

תגובות

חוק המזון, שנכנס לתוקף היום לאחר מאבק ארוך של הספקים והרשתות בניסיון לרככו, צפוי לקדם את התחרות בענף המזון והמוצרים לבית שנמכרים ברשתות השיווק, ולמתן עליות מחירים בעתיד. במצב אופטימלי ייתכן שהוא אפילו יבלום לחלוטין התייקרויות במקומות שבהם התחרות תהיה חזקה.

איך זה יקרה? החוק אמור לחולל מהפך ביחסים שבין הספקים לרשתות, ולמנוע מהרשתות לגזור קופון של בונוסים והטבות על חשבון הצרכן. עד היום, כשרשת קיבלה מספק מענק על עמידה ביעדי מכירות, מימונו נגזר בדרך כלל מהעלאת מחיר המכירה לצרכן על ידי הספק, ולא מקיזוז רווחיו. באותו האופן, כשרשת דרשה מספק השתתפות בעלויות של פתיחת סניף חדש, ואפילו בהסבת סניף קיים מתת־מותג אחד לאחר, הספק מימן את התשלום בייקור המוצרים. התרגילים נחשפו בתקשורת, ועדת המזון החליטה לעצור אותם - וזו אחת הבשורות של החוק החדש.

חוק המזון לקח את הצו המוסכם שגיבשה רשות ההגבלים בין ספקים לרשתות מלפני כעשור - שמנע פרקטיקות מסוג זה בין שתי הרשתות הגדולות (שופרסל ומגה) לבין עשרה ספקים גדולים במיוחד - ושידרג אותו. הוא הרחיב את תחולתו לכל הרשתות הבינוניות והגדולות ולעשרות ספקים גדולים. בנוסף, הוא אסר פרקטיקות עוקפות צו מוסכם שהתפתחו עם השנים.

תומר אפלבאום

החוק החדש אינו אהוד בקרב הרשתות, ולא רק בגלל אובדן הבונוסים. הוא מעודד תחרות אזורית ביניהן, ולא רק תחרות ארצית. אחת המגבלות שקובע החוק היא על פתיחת סניפים במקומות שבהם יש לרשת פעילות דומיננטית, וחיוב לפרסם באינטרנט את מחירי המוצרים של כל סניפי הרשת. המגבלה הראשונה תמנע מהרשתות לדחוק מתחרים מאזור מסוים, והפרסום ברשת יאפשר לצרכנים לאתר סל מוצרים זול באזור מגוריהם, מה שיפגע בנאמנות של צרכן לרשת.

ענישה פלילית, או כספית שמצורפת להפרה של כל סעיף בחוק, אמורה לקדם את יישומו בהקפדה יתרה. על כל ההישגים הללו אמור לפקח הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה.

מי ירוויח ומי יפסיד

המרוויחים מסעיפים אלה בחוק אמורים להיות הצרכנים והעסקים הקטנים והבינוניים. עם זאת, ברגע האחרון נענה גילה ללחץ שהופעל עליו מצד המגזר העסקי, וצימצם את ההוראות שפירסם לאחר אישור החוק.

הוראות אלה מאפשרות לספקים גדולים לסדר מדפים ברשתות, שמחצית ממכירותיהן יהיו של ספקים קטנים. איסור על סידור מדפים על ידי ספקים גדולים נבע מהנחה כי הם דוחקים מתחרים מהמדף. המשמעות של ההוראות החדשות, אם כך, היא שרשת שלא תרצה לאפשר לספק לסדר את המדף תיקלע לעמות אתו אם תעבור את הסף, או שתימנע מלעבור את הסף כדי לא להיקלע לעימות.

כמה מסעיפי החוק מטיבים את מצבן של הרשתות, אחרים מטיבים עם הספקים. עם זאת, נראה כי המפסידים הגדולים הם הספקים והרשתות, שלא יורשו לגזור קופונים על חשבון הצרכנים כבעבר.

החוק לא צפוי לחולל מהפכה. לממשלה ברור שהורדת מחירי המזון דורשת שורה של צעדים, בהם הורדת מכסים, רפורמה בתקנים החוסמים יבוא ותחרות מקומית ופתיחת ענפי המחלבות והלול הריכוזיים לתחרות. עד שאלה ייושמו, תימשך מדיניות הפיקוח על המחירים, שתשוכלל עם שינוי נוסחת הפיקוח ואולי תתרחב.

חוק המזון לבדו צפוי להשפיע רק במעט על המחירים יחסית לצעד אחר שהממשלה יכולה לנקוט: הסטת התמיכות בחקלאים מהגנות מכס ומחירים בפיקוח - לסובסידיה ישירה לחקלאי.

מחקרים מראים כי מחירי המזון בישראל עלו בשיעור גבוה מהשיעור במדינות המפותחות. כלומר, עליות המחירים בישראל הן לא נגזרת רק של התייקרות חומרי גלם, כפי שטוענים יצרנים. היצרנים טוענים גם שמחירי תשומות כמו מים, חשמל וארנונה גבוהים בישראל יחסית למדינות המפותחות. ואולם טענות אלה לא נחקרו.

בתעשייה טוענים כי רשתות השיווק מעלות מחירים לצרכן, וחלקן אינן מגלגלות אליו מבצעים של יצרנים. מנגד, ברשתות טוענים כי רווחיותן נמוכה ודומה לזו של רשתות בחו"ל. אלא שסיור ברשתות מזון במדינות מפותחות מעלה הבדל ניכר בינן לרשתות בישראל בהיצע ובחוויית הקנייה. לפיכך נראה שרשתות בחו"ל משקיעות בצרכן על חשבונן יותר מהרשתות בישראל, מה שמצמצם את רווחיותן.

למה יקר כאן?

אחד ההסברים המרכזיים ליוקר המזון בישראל טמון במדיניות התמיכה הממשלתית בחקלאות. ב–OECD מצאו כי התמיכה הממשלתית בחקלאים בישראל - הכוללת בעיקר מכסים גבוהים וניהול מלא של ענפי החלב והביצים משלב הייצור ועד קביעת המחיר לצרכן - ייקרה את המוצרים ועלתה לצרכנים ומשלמי המסים 3.7 מיליארד שקל ב–2013. מסכום זה, מימן הצרכן הישראלי דרך מחירים גבוהים מדי כ–2.2 מיליארד שקל, ששימשו לתמיכה בחקלאים באמצעות מדיניות הממשלה.

בכך לא מסתיים הנטל על האזרח. משלם המסים שילם ב–2013 עוד 1.6 מיליארד שקל בתקציב משרד החקלאות לטובת תמיכות נוספות בחקלאים.

לכל אלה יש להוסיף את מועצות הייצור החקלאיות, שגורמות להתייקרות של פירות וירקות במאות מיליוני שקלים בשנה. שמונה מועצות ייצור חקלאיות פועלות בישראל, ותקציבן הכולל ב–2013 היה 307 מיליון שקל. התקציב מבוסס כולו על תשלומי החקלאים. אלא שבפועל החקלאים מגלגלים את התשלומים על הציבור דרך ייקור הפירות והירקות. לו היו סוגרים את מועצות הייצור, סביר להניח שאפשר היה להוריד מחירים ולחסוך לציבור מאות מיליוני שקלים בשנה.

הרפורמה נקברה

משרד האוצר גיבש תוכנית לשינוי מדיניות התמיכות בחקלאות ולשינוי מבני במועצות הייצור החקלאיות, וניסה לקדם אותן בשנה האחרונה בחוק ההסדרים המוצמד לתקציב המדינה. ואולם משרד החקלאות טירפד את הרפורמות, ומשרד המשפטים בחר להוציא את רפורמת מועצות הייצור מחוק ההסדרים, בטענה שיש לדון בה באופן מסודר, ולא בהליך המקוצר של חוק ההסדרים.

מטרת התוכנית שגובשה באוצר היתה לצמצם את התמיכות הבעייתיות, כהגנות מכס ופיקוח מחירים, ולעבור לסבסוד ישיר של החקלאים. משרד החקלאות נקט בגישה של "כן, אבל", ודרש לסבסד את החקלאים בסכום שייחס ה–OECD להשפעת התמיכות על המחירים - 2.2 מיליארד שקל. משרד האוצר טען מנגד כי הסבסוד הישיר אמור להיות נמוך בהרבה, ובשיחות לא מחייבות הוזכר הסכום של 700 מיליון שקל.

משרד החקלאות מנוהל על ידי רמי כהן, אחד העצורים בפרשת ישראל ביתנו. בראש המשרד עומד השר יאיר שמיר, ממפלגת ישראל ביתנו (ששמו לא נקשר לפרשה). עם כניסתו לתפקיד בחן כהן את ביטול מועצות הייצור החקלאיות, אך החליט להימנע מכך, ובמקביל ניסה לקדם מועמדים מטעמו לתפקידי מפתח במועצות, למשל לתפקיד מנכ"ל מועצת החלב.

על רקע זה, כשהגיעו הצעות של משרד האוצר לבטל את מועצות הלול והצמחים, או לפחות לא לחייב חקלאים לשלם להן היטל שנתי, נדחו ההצעות על ידי משרד החקלאות. הנימוק היה בין השאר שביטול המועצות יחייב להגדיל את כוח האדם במשרד החקלאות במאות עובדים ולממן את שכרם מתקציב המדינה. למשל, פקחים העובדים עם מועצת הלול.

כיום הצרכן מממן את הפקחים ועובדים אחרים דרך מחיר העופות, הפירות והירקות שהוא משלם. אם הם היו עוברים לעבודה תחת משרד החקלאות, היה פיקוח על שכרם ועל איכות העבודה, מה שלא מתקיים כיום במועצות החקלאיות על ידי גורם ממשלתי.

מפת הדרכים להורדת מחירי המזון ברורה למדי, וחוק המזון הוא רק חוליה אחת בשרשרת: שינוי מדיניות התמיכות בחקלאים, תוך ביטול הגנות מכס ומחיר בפיקוח לחלב וביצים, יחסוך לצרכן 2.2 מיליארד שקל; ביטול מועצות הייצור החקלאיות יחסוך עוד כרבע מיליארד שקל. ייתכן שלאחר הרפורמות האלה, הצרכן, כמשלם מסים, יידרש לממן את הגדלת תקציב משרד החקלאות. ואולם בידי הממשלה אפשרות לווסת את המימון ממקורות עצמיים, כך שלא יפול על כתפי הצרכן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#