30% מפקידי הממשלה לא אוהבים את העבודה שלהם - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

30% מפקידי הממשלה לא אוהבים את העבודה שלהם

הנתון הזה, שהתקבל בתהליך הערכה ראשון מסוגו בשירות הציבורי, יכול להסביר חלק מהחשדות בפרשת ישראל ביתנו: עובדים שלא מזדהים עם חובתם לשמור על הקופה הציבורית בכל מחיר יכולים להקל מאוד את החיים על מי שמבקשים לנצל את הקופה הציבורית לרעה

14תגובות

4,180 עובדים, בחמישה משרדים ויחידות ממשלתיות, זכו ב–2014 בחוויה יוצאת דופן: היתה להם שיחת הערכה מעמיקה עם המנהל שלהם.

זו הפעם הראשונה שבה כמה משרדי ממשלה התבקשו לעבור את התהליך הניסויי הזה - הערכה רצינית של תפקוד העובדים בהם. לפחות מהיבט אחד הניסוי זכה להצלחה מסחררת: שיעור ההיענות של המנהלים באותם חמישה משרדים היה 99.8%. כלומר, אין מדובר בשיעור מדגמי של עובדים שזכו להערכה, אלא בהערכה של כמעט כל אוכלוסיית העובדים באותם משרדים.

תהליך הערכת העובדים הניסויי צפוי להתרחב ב–2015 ל–15 משרדי ממשלה נוספים, כך שבשנה הבאה יזכו כבר 27 אלף מעובדי הממשלה לשבת עם המנהל שלהם לשיחת הערכה. גם המנהלים יחוו את אותה החוויה - חלקם כבר נחשפו להערכה שלהם עצמם בידי המנהלים הבכירים מהם, כמו גם להערכה בידי העובדים הכפופים להם.

משה דיין
תומר אפלבאום

בכך יושלם אחד הפירות הראשונים של הרפורמה בנציבות שירות המדינה. את הרפורמה מוביל הנציב, משה דיין, ומטרתה להתחיל לטפל בחלק מהכשלים שנחשפו בפרשת ישראל ביתנו, כשלים של שירות ציבורי לא מקצועי ועייף, רווי בינוניות, שפועל בלי מטרות ויעדים ברורים, ומעדיף הרבה פעמים להסתכל לצד האחר כשהבוס - המנהל המקצועי או נבחר הציבור שמעליו - מבקש בקשה לא לחלוטין תקינה. העייפות וקהות החושים הן, ככל הנראה, אלה שאיפשרו את קיומן של הפרצות בתהליך התקצוב, שעל פי החשדות נוצלו לרעה בידי בכירי ישראל ביתנו ואחרים.

ציון נכשל בזיהוי צרכים עתידיים

הצעד הראשון בתהליך השבחת השירות הציבורי התחיל ב–2014 באותם 4,180 עובדים, שבראשונה דורגו בהתאם לאיכות התפקוד שלהם, וגם זכו לקבל משוב מהמנהל שלהם. תוצאות דירוג העובדים עדיין מנותחות בידי נציבות שירות המדינה, אבל כמה תוצאות ראשוניות כבר קיימות.

בהערכה לפי רמת ההזדהות שלהם עם הארגון, 70% מהעובדים קיבלו ציון גבוה - הזדהות גבוהה עם הארגון. אפשר להסתכל על הנתון הזה מהזווית של חצי הכוס המלאה - 70% חשים הזדהות עם השירות הציבורי שהם מעניקים; ואפשר וצריך להסתכל גם על מחצית הכוס הריקה - 30% מהעובדים בממשלה אינם מזדהים עם הממשלה, עם התפקיד ועם השליחות הציבורית. קרוב לשליש מכוח העבודה מאופיין בתסכול או בבטלנות, ופשוט אינו אוהב את העבודה שלו בממשלה.

הנתון הזה יכול, כמובן, להסביר חלק מהחשדות בפרשת ישראל ביתנו: עובדים שלא מזדהים עם חובתם לשמור על הקופה הציבורית בכל מחיר, ואינם יוצאים מגדרם כדי להבהיר לממונה עליהם שבקשתו להעברה תקציבית אינה קבילה, יכולים להקל מאוד את החיים על מי שמבקשים לנצל את הקופה הציבורית לרעה.

הנתון הזה גם יכול לשפוך אור על חלק מהבעיות הניהוליות של השירות הציבורי - הבעיה היא כנראה פחות בעובדים גרועים, ויותר במנהלים כושלים. עובד שאינו מזדהה עם תפקידו, במיוחד כשהוא אמור לשמש שליח ציבור, הוא מי שהמערכת נכשלה בטיפול בו. למשל, אפשר לחשוב על טכנאי המחשבים שנקלט בממשלה בשנות ה–90, ומאז איש לא טרח לשלוח אותו להכשרות מקצועיות ולקדם את הידע שלו. בחלוף 20 שנה העובד הזה נהפך, כמובן, ללא רלוונטי, ובעיניים כלות הוא רואה כיצד המשרד שלו שוכר את שירותיה של חברת שירותי מחשוב חיצונית, בעוד הוא יושב, מקבל משכורת ולא עושה דבר. האם זה מפתיע שעובד כזה איבד את ההזדהות שלו עם הארגון?

השיעור הניכר של עובדי הממשלה המשועממים, מפני שאיש לא טרח לעדכן את הידע שלהם או לנייד אותם לתפקידים מתאימים יותר, מסביר חלק גדול מכשלי השירות הציבורי. כך גם נתון אחר שעלה מהערכות העובדים: רק 60% מהעובדים הוערכו כבעלי ידע עדכני. הנתון ההופכי הוא ש–40% מעובדי הממשלה הם נטולי ידע עדכני רלוונטי לתחום עיסוקם - ועם מסה גדולה כל כך של עובדים נטולי ידע מתאים, איך אפשר לצפות מהממשלה שתהיה ארגון מעודכן, יוזם או חדשני?

כשהעובדים אינם מעודכנים, גם השירותים הציבוריים - חינוך, בריאות, רווחה, קידום המדע, פיתוח שוק העבודה בישראל - בהכרח לא יוכלו להיות עדכניים. מי שאחראים לכך הם, כמובן, המנהלים במגזר הציבורי - שעד תהליך הערכת העובדים הנוכחי לא הבינו, ככל הנראה, ולא ידעו את עומק פערי הידע של העובדים שלהם, ועד כמה הם כשלו לזהות את הפער ולטפל בו.

ככל שעולים במדרג הכישורים הנבחנים, כך הציון שקיבלו עובדי המדינה ממנהליהם יורד. בהערכה לגבי הקפדה על נוהלי בקרה, כ–55% מהעובדים דורגו נמוך. אין צורך להסביר עד כמה אי־הקפדה על נוהלי בקרה הוא הכשל שיכול להסביר כיצד התרחשה פרשה כמו פרשת ישראל ביתנו.

בזיהוי צרכים עתידיים - המבחן העליון לכל מנהל ולכל עובד מוכשר - 55% הוערכו בהערכה הנמוכה. מההערכה הזאת עולה בבירור עד כמה הניהול במגזר הציבורי מחייב ניעור רציני. ולבסוף, כאשר ביקשו מהעובדים להעריך את הביצועים של המנהלים שלהם, רק 56% מהמנהלים הוערכו כמי ש"מנהל את עובדיו בתכליתיות וביעילות". כלומר, 44% מהמנהלים מוערכים בידי עובדיהם כמנהלים כושלים.

לסייע בהשבחת השירות הציבורי

ציוני האמת שהמגזר הציבורי מחלק לעצמו חושפים את נקודות התורפות שלו: יותר מדי עובדים חסרי ידע עדכני, יותר מדי עובדים שחוקים, שהשליחות הציבורית אינה מעניינת אותם יותר, פחות מדי עובדים בעלי יכולת לפעול בסביבה חדשנית ועם צרכים עתידיים משתנים, ובעיקר הרבה מנהלים בעלי כישורי ניהול בינוניים ונטולי ידע ניהולי בסיסי.

היפה בציונים הוא שהם כואבים, אך גם כנים ואמיתיים, ומהווים ניסיון ראשון אי־פעם של המגזר הציבורי להתמודד עם חסרונותיו. יפה גם שהציונים האלה משמשים בידי המנהלים כלי ניהולי ראשון במעלה שעשוי להתחיל לשפר את איכות כוח האדם במגזר הציבורי.

אין הכוונה דווקא לפיטורים של מי שמתגלים כחסרי ידע, חסרי מוטיווציה וחסרי הזדהות עם התפקיד - אף שגם פיטורים של עובדים גרועים הם כלי ניהולי חשוב; הכוונה היא יותר לזיהוי נקודות התורפה של העובדים השונים בכל יחידה ממשלתית, ומתן כלים בידי המנהל להתמודד עם נקודות התורפה ולשפר אותן.

למשל, עדכון ושיפור רמות הידע של עובדי המדינה, והפיכת עובדים חסרי מוטיווציה - בדרך כלל מפני שנהפכו ללא רלוונטיים - לרלוונטיים שוב באמצעות עדכון הידע שלהם, או ניוד. למשל, מתן מענה לעובדים טובים - ידע גבוה ומוטיווציה גבוהה - באמצעות פיתוח מסלולי קריירה לאותם עובדים, רגע לפני שהם מתייאשים ונוטשים את השירות הציבורי לטובת המגזר הפרטי. או למשל זיהוי של עובדים שאינם מתאימים לקידום ניהולי, אבל הם בכל זאת עובדים בעלי ידע ומוטיווציה, ומציאת פתרונות מתאימים להם - למשל הוספת מטלות חדשות או הפיכתם למומחים המנחילים לאחרים ידע מקצועי בתחומם.

האופק הניהולי שנפתח בידי המנהלים בשירות הציבורי ברגע שהם יודעים לזהות את החסרונות והיתרונות של העובדים שלהם, הוא עצום. זהו אופק שיכול לא רק למנוע את הכשלים שנחשפו בפרשת ישראל ביתנו, אלא בעיקר לסייע בהשבחת השירות הציבורי, כדי שממשלת ישראל תתחיל לתת שירות טוב לציבור שלה. צריך רק לוודא שהמהפך הניהולי הזה אכן קורה.

בשבוע הבא: הרפורמה החשובה מכולן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#