איפה טעינו? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
עשור לעיתון TheMarker

איפה טעינו?

הרגזנו את הגדולים והקטנים, הימנים והשמאלנים - ואנחנו לא מתכוונים להפסיק

58תגובות

עשר שנים בדיוק חלפו מאז הגיליון הראשון של TheMarker כעיתון יומי מודפס, ו–15 שנה מאז הוקם TheMarker, שבחמש שנותיו הראשונות היה עיתון אינטרנטי ומגזין חודשי. זה לא הזמן לסיכומים וגם לא לחגיגות. לא הזמן לסכם משום שרק התחלנו ומעולם לא היינו נרגשים ומחויבים יותר מאשר כיום למשימה העיתונאית שאנחנו רואים לפנינו; זה גם לא הזמן לחגיגות משום שרוב קוראינו מוטרדים כיום וחוששים מהתוואי הכלכלי והחברתי שבו נעה ישראל יותר מאשר היו ב-2005, כשגיליון העיתון המודפס הראשון ראה אור, ובוודאי מוטרדים יותר מאשר באפריל 2000, כשאתר TheMarker עלה לאוויר.

ובכל זאת, זו הזדמנות לעמוד על סוג העבודה העיתונאית הנדרשת מאתנו כיום: מה השתנה בה ב–15 השנים האחרונות, מה לא השתנה, וגם היכן טעינו והיכן עוד נטעה.

נתחיל היכן שלא השתנה TheMarker מיום הקמתו: זה היה ועודנו עיתון שאינו קשור ואינו מזוהה עם מפלגה, פוליטיקאי או גורם מסחרי או ציבורי אחר. TheMarker מזוהה עם רעיונות מסוימים - עם חלקם בצורה ברורה, עם חלקם פחות - אבל אלה רעיונות, ערכים ותפישות, ולא אנשים, לא מפלגות ולא שום קבוצות כוח אחרות במשק.

TheMarker היה מיום הקמתו גוף עיתונאי שרואה לפניו רק את מה שהוא תופש כאינטרס הציבורי. לא פעם ולא פעמיים נאלצנו לכתוב וגם לנהל קמפיינים מתמשכים נגד שחקנים גדולים וחזקים בזירה העסקית והציבורית. לא פעם ולא פעמיים מצאנו את עצמנו בעימותים עם שחקנים גדולים וגם עם קבוצות מסוימות שנמנות עם קהל קוראינו הנאמן. מה שהדריך אותנו תמיד ומדריך אותנו כיום הוא הערך עליון של עצמאות עיתונאית, כתיבה שנשענת אך ורק על העבודה המקצועית, התפישה והערכים של העורכים ושל הכתבים שלנו.

ודאי שאנחנו טועים לא אחת וגם לא פעמיים, וגם נטעה בהמשך; לא רק מפני שהעולם הכלכלי מורכב מאין כמוהו ומשתנה במהירות, והמשאבים שלנו, כמו של כל ארגון עיתונאי, הם מוגבלים - אלא בעיקר משום שהמידע שיש בפנינו היום הוא לא המידע שיהיה בידינו מחר; מה שנראה היום כמדיניות הכלכלית הנכונה ביותר עשוי להיראות אחרת בעוד חמש או עשר שנים.

מה שחשוב יותר הוא לקבל את החלטות העריכה והכתיבה בתום לב, תוך עשיית מרב המאמצים לאסוף את המידע הרלוונטי והאמין ביותר. מה שחשוב יותר מכל הוא לתת רק למה שאנחנו רואים כאינטרס הציבורי להדריך אותנו - ולא אינטרס של קבוצה מסוימת, תהיה גדולה, חשובה או חזקה ככל שתהיה.

לא איתרגנו

ב–TheMarker יש ברוב הנושאים מגוון דעות ורעיונות של עורכי העיתון, כתביו וכותבים חיצוניים. אבל יש כמה נושאים, ערכים, רעיונות שלגביהם רובנו נחושים מאוד: אנחנו רואים בשחיתות, הפלילית וגם החוקית, את הסכנה הגדולה ביותר לחברה ולכלכלה. ממשלה גדולה יותר או קטנה יותר אינה ערך ורעיון בפני עצמו; ממשלה איכותית ושירות ציבורי בלתי־תלוי ואפקטיבי הם הערך והיעד החשוב.

אם הכעס והחרון של רבים מכותבי העיתון המדווחים כיום על פרשות השחיתות בישראל ביתנו עולים מבין השורות, הרי הקוראים הוותיקים זוכרים אותו טון בדיוק בפרשיות השחיתות של אריק שרון, אברהם הירשזון, אהוד אולמרט ושמעון שבס, מנכ״ל משרד ראש הממשלה בתקופת יצחק רבין. מעולם לא איתרגנו פוליטיקאי או שחקן בשוק העסקי כי הוא שיווק עצמו כיונה, כמי שנמצא בצד "הנכון" או כמי שיביא שלום. אין הגנה ואין פטורים למושחתים, וגם לא לאלה שלא "נמצאו ראיות מספיקות" להרשיעם או להגיש נגדם כתבי אישום - אם אין להם הסברים בעבור הציבור למיליונים שצמחו אצלם ואצל מקורביהם או לניגודי העניינים והשחיתות החוקית שבה טבלו.

אנחנו רואים בריכוז כוח ומשאבים כלכליים עצומים בידי מעטים את האויב הגדול ביותר של דמוקרטיה, של ממשלה אפקטיבית ועצמאית, של מגזר ציבורי איכותי - ושל ההון החברתי: האמון של האזרחים במוסדות הפוליטיים וזה בזה.

מעטים הם האתגרים והכשלים במבנה הכלכלה ומעטים הם הקלקולים בחברה שאינם נובעים או למצער מוחרפים כתוצאה מריכוז כוח ועוצמה כלכלית בידי מעטים. ריכוזיות במערכת הפיננסית מדכאת את היזמות והתחרות. ריכוזיות במגזר העסקי מדכאת את שלטון הכישרון והחדשנות. ויותר מכל, ריכוזיות כלכלית משחיתה ומזהמת את כל המערכת האקולוגית שבה פועלים, נושמים וחיים מקבלי ההחלטות - וכך היא מחלישה את היכולת של השלטון להוביל רפורמות למען הציבור הרחב, המפוזר והחלש.

בין שברפואה פרטית ובין שבמערכת פנסיה יעילה או מחירי תקשורת סלולרית, פגיעתה הרעה של ריכוזיות - קיומו של מועדון קטן בעל כוח ומשאבים כלכליים עצומים - מכה בכולם. חשוב להבחין בין תחרות, שהיא בדרך כלל כלי חשוב לעידוד יוזמה, חדשנות, כישרון ויעילות, ובין מניעת ריכוז של כוח כלכלי בידי מעטים, שהוא בעל משמעויות רחבות, דמוקרטיות וחברתיות רחבות הרבה יותר.

תחרות אינה מייצרת תמיד את התוצאות הכלכליות והחברתיות שאנחנו רוצים לראות; בשווקים שבהם יש א־סימטריה של מידע וכשלי שוק אחרים נדרשים כלים נוספים. לעומת זאת, ריכוז הכוח העצום בידי מעטים תמיד יהיה הרסני בטווח הקצר או הארוך; הוא יכרסם בדמוקרטיה, הוא יכרסם בהון החברתי, והוא ייצור מעגל שוטה של חוסר אמון ושחיתות.

הריכוזיות מסוכנת לא רק במגזר הפרטי אלא גם למגזר הציבורי. כשקומץ שחקנים שולטים במגזר הפרטי, הם ישלטו בסוף גם במגזר הציבורי וברגולציה וידרדרו את איכות הממשלה ואת אמון הציבור בה. כך, אם לא נשבור את הריכוזיות במערכת הפיננסית, ייפלו כל הרגולטורים והמחוקקים שבי בידיה - ולא נוכל לעצב מדיניות פנסיה יעילה והוגנת, וגם לא נוכל לרסן את הביטוחים הרפואיים הפרטיים.

ג'ונגל של ריכוזיות

עוד דבר שלא השתנה 
ב–TheMarker בעשור האחרון הוא תפישתנו בצורך ברגולציה אפקטיבית על כל השווקים - חזקה, פשוטה ועצמאית. בלי רגולציה, בלי כללי משחק ברורים ושקופים - כוחות השוק לא יפעלו למען הרווחה הכלכלית, ונקבל ג'ונגל של ריכוזיות, שבו החזקים מנצחים.

זה תמיד נשמע ונקרא הרבה יותר פשוט ממה שזה באמת: המציאות היא מאבק בלתי־פוסק בין הרגולטור והמחוקק ובין קבוצות האינטרסים והמפוקחים במגזרים הפרטי והציבורי, שמנסים ולעתים קרובות מצליחים ללכוד את הרגולציה והחקיקה ולהטות אותן לטובתם.

זה מאבק שלא נגמר לעולם ושאין לו פתרונות פשוטים - לא אלה של הימין או השמאל הקיצוני. מדיניות Laissez Faire (לסה פר), המאמינה שיש "יד נעלמה" שתסדר את הכל, מתעלמת מהנטייה הטבעית של השווקים לייצר מונופולים, קבוצות ריכוז וקפיטליזם של מקורבים השוחק את אמון הציבור בשיטה. מהצד השני, גם מדיניות "יד עוזרת" מתעלמת מהנטייה של הדרג הפוליטי לעזור בעיקר למי שחזק יותר ומקורב יותר לשלטון או לכוח פוליטי מסוים.

חלק מהרעיונות על הריכוזיות, מקסם השווא של אומת הסטארט־אפ כפתרון יחיד לכלכלת ישראל או המודל הנורדי של מדינת הרווחה נראו לרבים, גם לנו לפעמים, כרדיקליים, או כרעיונות שסובלים מעודף יצירתיות - ואולם כמעט כולם נהפכו בשנים האחרונות למרכזיים, ו"אקונומיסט", "ניו יורק טיימס" והעיתונות המקומית אימצו את רובם. זה כמובן לקח טוב לכולנו; רעיונות חדשים כמעט תמיד נתקלים בהתעלמות, לעג ועוינות עד שהם נהפכים למקובלים ולגיטימיים.

איפה טעינו והיכן השתנינו? בשיא תקופת הגאות בשווקים העולמיים ובישראל יכלו חלק מהקוראים האדוקים יותר להבחין בשינוי הגישה העיתונאית. האג'נדה של העיתון, הערכים הבסיסיים שלו והרעיונות החשובים התחילו לתפוס יותר ויותר מקום ולקבל ביטוי חוזר ומגוון.

זה לא היה מקרי; ריכוזיות גוברת במגזר העסקי ובשוק ההון והשחתה של הממשלה והרגולציה המחישו לנו את הסכנה הגוברת בעיתונות שעסוקה כל הזמן בחתירה ל"אובייקטיביות". עיתונות אובייקטיבית היא לעתים קרובות מדי מה שמשמר את הכוח העודף האדיר של החזקים, בין שהם במגזר העסקי ובין שבממשלה - מפני שלגורמים החזקים ולקבוצות האינטרסים המיוחדות יש תמיד השפעה גדולה יותר על הנושאים שעולים ולא עולים על סדר היום הציבורי ועל המסגור שלהם.

"אובייקטיביות" לא תאפשר העלאת רעיונות חדשים ושונים, ובעיקר לא כאלה שמשרתים ציבור רחב ומפוזר מול קבוצות אינטרסים. לסטטוס קוו, לקיים, יש תמיד אינרציה וכוח אדיר, שכמעט תמיד ישרתו את החזק, הריכוזי, המחובר ולעתים גם המושחת.

יש סיכוי טוב שאנחנו עדיין שמרנים, וצריך להעלות על סדר היום רעיונות יצירתיים יותר ורדיקליים. הרי כולנו תמיד שבויים בידי הרעיונות בסביבה שבה אנחנו פועלים. אבל הצלחנו בעבר לצאת מאזור הנוחות שלנו וגם של רבים מקוראינו; להרגיז את הגדולים והקטנים, את הימנים והשמאלנים, לטעות, להקשיב ולתקן - וכל עוד אתם אתנו, אנחנו לא מתכוונים להפסיק. כי בסופו של דבר הלגיטימציה היחידה להמשך הקו המערכתי הזה היא התמיכה הרבה שלכם. תודה לכם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#