המאמר שמסעיר את משרד האוצר וגורם למלחמת עולם בין אגפיו - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המאמר שמסעיר את משרד האוצר וגורם למלחמת עולם בין אגפיו

בכיר לשעבר באוצר תקף את אגף התקציבים, וליבה את האש במשרד

45תגובות

מחלוקות מקצועיות בין אגפים במשרד אינן עניין נדיר כנראה - אלא שהמחלוקת המשסעת כיום את משרד האוצר חורגת מהמקובל.

מצד אחד של המתרס ניצב אגף החשב הכללי, בראשותה של מיכל עבאדי־בויאנג'ו. מהצד השני עומד אגף התקציבים בראשות אמיר לוי. שני האגפים נוהגים להתקוטט זה עם זה שנים ארוכות, אבל ההתקוטטות הקבועה נהפכה למרירה מתמיד עם התפוצצות פרשת החקירות נגדי בכירי ישראל ביתנו, והתחדדות השאלה אם האוצר נושא באחריות לכשלים התקציביים שנחשפו בפרשה - וכיצד.

שני האגפים עוסקים בימים אלה בגלגול האחריות למחדלים לכאורה זה על זה. אגף החשב הכללי מאשים את אגף התקציבים בהליכי תקצוב עמומים ובעיסוק בדילים פוליטיים - שהשחיתו את ניהול התקציב וגם יצרו את הפתח לניצול לרעה בידי חלק מהחשודים.

אוליבייה פיטוסי

לעומת זאת, אגף התקציבים טוען כלפי אגף החשב הכללי שהכשל מצוי במגרש של חשבי המשרדים, שכן משרדי הביצוע של הממשלה הם אלה שהקצו בסופו של דבר את כספי התקציב למדרשת הגולן, עמותת מעל הסם, המועצה האזורית תמר, עמותת איילים וכל אחד מהגופים האחרים שהוזכרו בחשדות. באגף טוענים שהעובדה שההקצאה נעשתה ללא ביקורת ראויה של חשבי המשרדים היא לב הבעיה.

שמן רותח למדורה

אל האווירה הרעה השוררת בין שני האגפים במשרד נוסף, כמו שמן רותח למדורה, מאמר שפורסם לפני כמה שבועות במסגרת פורום קהלת - עמותה העוסקת במחקרים לחיזוק הדמוקרטיה והשוק החופשי בישראל. המאמר, הנושא את הכותרת "אגף התקציבים: מה ניתן לעשות", פורסם לפני גילוי החקירה נגד בכירי ישראל ביתנו, והוא במידה רבה נבואי בחשיפה שלו את הטענות הקשות העולות עתה מצד אגף החשב הכללי נגד אגף התקציבים לאור החקירה.

זה כמובן לא מקרי. מי שחתום על המאמר הוא ד"ר ראובן פרנקנבורג. הכותב הוא דוקטור למדע המדינה, אבל מה שחשוב לענייננו זו העובדה שפרנקנבורג פרש רק השנה משירות של 40 שנה במשרד האוצר - חלקן באגף התקציבים ורובן באגף החשב הכללי.

עופר וקנין

הטענות הקשות שמעלה פרנקנבורג במאמרו נגד אגף התקציבים מקבלות משנה תוקף בהיותו עובד ותיק מאוד במשרד האוצר, וגם משום שבכיר לשעבר נוסף באוצר — הכלכלן הראשי לשעבר, ד"ר מיכאל שראל - מוזכר גם הוא כמי שתרם תובנות לכתיבת המאמר.

כלומר לא מדובר כאן במאמר אקדמי גרידא, אלא במאמר שנכתב על ידי מי שמכירים את אגף התקציבים היטב ומקרוב - בעיקר מהעיניים של אגף החשב הכללי. הרשו לנו להעריך שהדברים שפרנקנבורג כותב בגלוי הם הדברים שבאגף החשב הכללי באוצר חושבים על אגף התקציבים בהיחבא.

ואלה אינם דברים נעימים כלל וכלל. "קריאת דו"ח מבקר המדינה על אגף התקציבים", כותב פרנקנבורג, "משאירה בעיקר רושם של חובבנות". "הטיפול של אגף התקציבים בעודפים", נכתב עוד במאמר, "הוא מרושל (...) הרפרנטים אינם מצליחים להבין את הדיווחים על העודפים שהם מקבלים מהחשב הכללי, הם אינם מבינים את סעיפיו של חוק יסודות התקציב".

"הממונים על התקציבים חסרי השכלה מתאימה וניסיון מספיק לתפקיד הכבד שהוטל עליהם", ממשיך וכותב פרנקנבורג. בעקבות זאת, פרנקנבורג מאשים את הממונים על התקציבים בחוסר יכולת להוביל רעיונות חדשים ולשקול נטילת סיכונים מחושבים.

לבסוף, מעלה פרנקנבורג את ההשמצה המקובלת נגד בכירי משרד האוצר: "מי יכול להאשים אותם אם יתברר שבמשך תקופת כהונתם הם חשבו על התפקידים שימלאו בהמשך (...) יש חשש כבד שעובד השוקל לעבור בעתיד הקרוב לגוף אחר לא יצליח לנתק את עצמו משיקולים אישיים, מה שיקשה עליו לטפל בעניחניו של גוף זה ללא משוא פנים", הוא כותב.

פרנקנבורג מונה את שמות הממונים על אגף התקציבים לדורותיו. מהרשימה עולה כי כולם היו צעירים, כולם היו כלכלנים, כולם היו בוגרי האגף - וכי עד שנות ה–80 כולם המשיכו לעבוד בממשלה, ומשנות ה-80 רובם המשיכו למשרות במגזר העסקי.

פרנקנבורג ממשיך ודן במעמדם של העובדים הזוטרים באגף התקציבים: הם מגיעים לתפקיד חסרי כל ניסיון, מיד לאחר לימודי הכלכלה שלהם, ובתוך כמה חודשים נדרשים לקבל החלטות כבדות משקל ולנהל משא ומתן פוליטי סבוך. לדבריו, הם אינם מכירים את המשרדים שאותם הם מתקצבים; הם משרתים זמן קצר מדי ואז מתחלפים; וכאמור, גם הם פוזלים לתפקיד הבא שלהם, במגזר העסקי בדרך כלל, ועובדה זו משפיעה על שיקול הדעת המקצועי שלהם.

כל אלה מביאים למסקנה של פרנקנבורג שאגף התקציבים באוצר סובל מחוסר מקצועיות של עובדיו, ממונוליטיות מחשבתית שלהם - וגם מניגוד עניינים. כתוצאה מכך, אגף התקציבים אינו מיישם שיטות תקצוב מתקדמות, והתקציב בנוי כל השנים רק כתקציב תוספתי (הבסיס של השנה שעברה עם תוספות של השנה הנוכחית).

הנטייה הקבועה של האגף היא לתקצב בחסר, ובלית ברירה להוסיף תקציבים למשרדים המורעבים במשך השנה - רק כדי להתעלם מהתוספות האלה ולחזור ולבנות את תקציב השנה הבאה על סמך התקציב החסר של השנה הקודמת. עבודה יסודית בסיסית, כמו קביעת תקן שיקבע כיצד יש לבנות את תקנות התקציב, אינה נעשית. גם אין תכנון לטווח ארוך - ואין התאמה של תקציב המשרדים לתוכניות העבודה שלהם.

קשה להאשים את פרנקנבורג שהוא חס על אגף התקציבים, וגם קשה לומר שהביקורת שלו על המתרחש באגף היא בהכרח הוגנת. הקביעה שלפיה עובדי אגף התקציבים פועלים מתוך ניגוד עניינים, מכיוון שהם פוזלים לתפקיד הבא שלהם, היא בגדר השמצה מקובלת שמעולם לא הוכחה.

אם כבר, דווקא באגף החשב הכללי יש הרבה יותר עובדי אוצר בכירים שעוברים אחר כך לתפקידים בכירים במגזר הפרטי מאשר באגף התקציבים - וגם שם מדובר במיעוט.

גם הטענה על חוסר ניסיונם של "נערי האוצר" מתעלמת מהיתרונות שבמבנה הארגוני הזה: אגף התקציבים הוא אחד האגפים הצעירים, הדינמיים והיוזמים ביותר בממשלה, בין השאר מכיוון שמי שעובדים בו משרתים כהונות קצובות - ולא נשארים בו לכל החיים.

יש כמובן גם מחיר לניסיון הפחות של נערי אגף התקציבים, וצודק פרנקנבורג שלאחר 63 שנים שאגף התקציבים פועל יש מקום לבחון את מודל הפעולה שלו - אבל מה שעולה מהוויכוח הבין־אגפי הזה הוא בעיקר עד כמה משרד האוצר מפולג ומסוכסך, ועד כמה אגפיו השונים עסוקים בלריב במקום לקדם את המטרה המשותפת.

בימים אלה, המטרה המשותפת היא בהירה וחדה יותר מתמיד: נחשפו פרצות קשות בתקציב המדינה, ובין אם הפרצות האלה נובעות מחוסר סדר בתקצוב (אחריות אגף התקציבים) או מחוסר סדר בהקצאה (אחריות החשב הכללי), הן מחייבות טיפול שורש מתואם של כל אגפי משרד האוצר.

עם כל השוני בין האגפים של משרד האוצר, הדמיון ביניהם הוא רב בהרבה. משרד האוצר היה ונשאר שומר הסף העיקרי של תקציב המדינה, וזוהי השעה שבה הוא נדרש לממש את האחריות שלו ולהגן על התקציב. אם אגפי משרד האוצר לא ימצאו את הכוח לשתף פעולה במשימה הלאומית הזאת - לא יהיה מי שיצליח למנוע את השחיתות הבאה.

האוצר: "אגף התקציבים השתנה"

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "אגף התקציבים במשרד האוצר נמנה עם יחידות חוד החנית של של שירות המדינה. חלק ניכר מעובדי האגף מתקבלים לעבודה לאחר מספר שנות ניסיון ככלכלנים. לא מעט מהם למדו בנוסף לכלכלה גם מדעי המדינה או תחומים נוספים. רוב העובדים באגף הם בעלי תואר שני, ותקופת הכהונה בתפקיד התארכה. לכל משרה באגף ניגשים יותר ממאה מועמדים, מה שמאפשר קליטת כוח אדם איכותי.

"אגף התקציבים השתנה והתפתח מאז שמר פרנקנבורג כיהן בו לפני יותר מ–30 שנה. הנהלת האגף מורכבת מעובדים שעברו את מיטב ההכשרות הציבוריות, דוגמת לימודי מדיניות ציבורית בהרווארד, המכללה לביטחון לאומי ותוכנית מעו״ז. העשייה של אגף התקציבים לדורותיו מוכחת, והרפורמות והשינויים המבניים שהוביל לאורך השנים חקוקים במבנה הכלכלי של ישראל. הרפורמה בשוק התקשורת ורפורמות בתחום התחבורה והתשתיות הן רק דוגמאות מעטות לתהליכים משמעותיים שהובילו אנשי אגף התקציבים לרווחתם של אזרחי מדינת ישראל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#