ראש הממשלה ורעייתו אוהבים
 לארח טייקונים. למה? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הון-שלטון

ראש הממשלה ורעייתו אוהבים
 לארח טייקונים. למה?

פגישותיו האישיות עם דנקנר ותשובה - ללא רישום פרוטוקול - מעלות שאלות לגבי טוהר מידותיו

95תגובות

חיפוש בגוגל של רצף המלים "האם שרים וראשי ממשלה צריכים להיפגש עם אנשי עסקים?" (באנגלית) מעלה בתוצאה הראשונה בעמוד הראשון ספר הדרכה לעשיית עסקים במדינת אלבניה. שם, בעמוד 84, מוסבר למתעניינים כך: הפגישות עם שרי ממשלת אלבניה נהפכו לקשות לאחר שראש הממשלה הנחה את השרים לא להיפגש עם אנשי עסקים, אלא כשפרויקט מגיע לסיומו. יש גם הסבר מדוע: אנשי עסקים חסרי מצפון ניצלו את המפגשים הללו כדי להצטלם עם השר, ואז רצו וסיפרו שקיימת ביניהם מערכת יחסים מיוחדת.

אלבניה היא כנראה מדינה מפותחת יותר מישראל, לפחות בעניין הזה. אצלנו לא קיימת שום מגבלה כזו - לא בדרך של תקנה, לא בדרך של המלצה, לא בדרך של נורמה שלטונית או תרבותית, וכמובן שגם לא במציאות היומיומית. הנה, אתמול חשפו גלי צה"ל ומיזם "100 ימים של שקיפות" של העיתונאי תומר אביטל, כי איש העסקים יצחק תשובה נפגש בשנים האחרונות עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפחות שבע פעמים, חלק מהן לא במשרדו ולא בפגישה רשמית שבה נכחו אנשי המקצוע.

תשובה שולט במונופול שמחזיק ביותר מ-90% מהגז הטבעי שבמימי ישראל, וכל החלטה ממשלתית על רישיונות קידוח, מיסוי, תחרות או תמלוגים נוגעת ישירות לכיסו האישי. למרות זאת, ראש הממשלה כנראה אינו מרגיש שיש פסול בפגישות כאלה דווקא עם איש העסקים המסוים הזה.

תשובה הוא לא איש העסקים היחיד שעמו נוהג נתניהו להיפגש. בתחילת 2012 הוא פגש שלוש פעמים ברציפות במהלך שבוע אחד את איש העסקים נוחי דנקנר, ששלט אז בקבוצת אי.די.בי. הפגישות האלה - שהתקיימו בביתו של נתניהו, ככל הנראה ללא אנשי מקצוע וללא פרוטוקולים - התקיימו בדיוק בימים שלפני פרסום ההמלצות הסופיות של ועדת הריכוזיות. שוב, גם במקרה הזה לא חשב נתניהו שקיימת בעיה עם רצף פגישות פרטיות שכזה, דווקא עם אדם שהמלצות הוועדה ישפיעו באופן ישיר על שליטתו בקונצרן ועל כיסו הפרטי. מתוך הדוגמאות הללו עולה מראית עין של שיטה.

1

עד היום, נתניהו לא היה מהפוליטיקאים שמזוהים עם טייקונים מקומיים ועם מועדון ההון שהשתלט בשני העשורים האחרונים על חלקים גדולים מהמשק. יש לו, כמובן, את תורמיו העשירים מחו"ל ויש לו את שלדון אדלסון, שמממן עיתון יומי נפוץ שמציג את עמדותיו - אך הוא לא נתפש כחלק מהמועדון.

נתניהו הקים את ועדת ששינסקי (שהשפיעה על ברוני הגז) ואת ועדת הריכוזיות (שפגעה בבעלי פירמידות). לא פחות חשוב מכך, נתניהו מצא את עצמו ביריבות מול כמה מראשי המועדון: הוא ביריבות מול בעל השליטה בעיתון "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, והוא היה ועודנו ביריבות פוליטית מול מקורבים ל"ידיעות", כמו אהוד אולמרט בעבר ויאיר לפיד כיום (הקמפיין הנוכחי של לפיד אפילו מבוסס על מהדורות וכותרות דמיוניות של העיתון "ידיעות"). בין אם הדבר נובע מבחירה מודעת ובין אם זו הדרך שבה הדברים התגלגלו, נתניהו מעולם לא היה חבר מלא במועדון הטייקונים - או לפחות כך נראה.

אבל האם זה נכון? הפגישות הפרטיות של נתניהו עם תשובה, דנקנר ובוודאי אחרים שתלויים ברגולציה ממשלתית, מטילות צל כבד מאוד מעל התפישה הזאת. מותר לשר ולראש ממשלה להיפגש עם כל אדם, אבל על מה בדיוק דיברו דנקנר ונתניהו בשלוש פגישות בשבוע אחד בפברואר 2012? ועל מה דיבר ראש הממשלה עם תשובה בכל אחת משבע הפגישות שחשף תומר אביטל? ומה עם פגישות אחרות?

עצבי הציבור רגישים לפרשות הון-שלטון

יהיה זה מפתיע, כמעט 
בלתי־סביר, אם לפחות חלק מהשיחות הללו לא התמקד בניסיונות של אנשי העסקים ללחוץ על נתניהו לשנות החלטות ממשלה שנוגעות להם - ואנשי עסקים יודעים היטב להציע גזרים וטובות הנאה כשהם מבקשים דבר מה מפוליטיקאי, שהרי לא היו מגיעים לאן שהגיעו מבלי לפתח את היכולת הזאת. מדוע נתניהו מוצא עניין להתמודד עם הלחצים הללו?

אפשרות אחת היא שנתניהו, ואולי גם אשתו, נהנים מהפגנת הכוח שהסיטואציה יוצרת. הנה עשירי העיירה מגיעים לביתם, מבקשים ומתחננים מול ראש הממשלה, שמציג תמיד ממלכתיות מושלמת ושולח אותם בסוף הערב עם ידיים ריקות.

לפעמים זו תוצאה שמתאימה גם לטייקון. דנקנר נהג לספר כיצד הוא ונתניהו הגו יחדיו את הרעיון להביא את סטנלי פישר לתפקיד נגיד בנק ישראל. על פי הסיפור, השניים נפגשו באירוע, עישנו יחד סיגר, הרעיון עלה - ואז הם ניגשו יחדיו הצדה ויצרו קשר עם פישר בטלפון. זהו סיפור שמזכיר את תמונות אנשי העסקים עם השרים באלבניה: כך אתה מרשים את חבריך ואת שותפיך העסקיים בקשרים שיש לך עם לא אחר מאשר ראש הממשלה.

אבל מקרים כאלה מתאימים לפגישה אחת, מזדמנת באופייה, ולא לרצף פגישות מתמשך. אם הפגישות הרבות הללו לא היו מניבות דבר, אנשי העסקים היו לומדים שאי־אפשר להשיג מנתניהו דבר והיו מפסיקים להיפגש עמו. הם אנשים שחולקים מידע וניסיון זה עם זה - הם לא טיפשים, הם לא אוהבים לבזבז זמן והם לא נהנים לבקש דברים ולהיענות בשלילה.

לפיכך, מספר הפגישות מלמד שאנשי העסקים מצאו בהן טעם, וכנראה שהן הניבו להם ערך מוסף כשלהו. איזה ערך? אילו הנחות הם קיבלו ברגולציה? האם מצליחים אנשי עסקים לשנות בפגישות אישיות את עמדותיו של ראש הממשלה, והחלטות שקיבלו צוותים מקצועיים? ואם כך היה, האם ראש הממשלה קיבל דבר מה בתמורה? האם ייתכן, למשל, שהוא קיבל משהו שאותו יבוא לגבות רק בעוד שנים רבות, כשיפרוש מהחיים הפוליטיים - כפי שפוליטיקאים ופקידים מושחתים עשו בעבר?

אנחנו לא יודעים את התשובות לשאלות המטרידות הללו. קשה להאמין שראש הממשלה אינו ער לריח הרע שעולה מכל סיפור על סדרת פגישות שהיו לו עם אנשי עסקים, על אחת כמה וכמה בשעה שגורלו של אותו איש עסקים תלוי ברגולציה ובהחלטות ממשלה. אין ספק שנתניהו מבין שאחרי התפוצצות פרשיות השחיתות במפלגת ישראל ביתנו, עצבי הציבור רגישים מאי פעם לשחיתויות ולסיפורי הון־שלטון. גם אין ספק שנתניהו זוכר את הביקורת הציבורית שספג יובל שטייניץ ב-2010, בתקופת כהונתו כשר האוצר, כשעלה לפגישה אצל דנקנר במשרדי אי.די.בי בקומה 48 של מגדלי עזריאלי. הוא יודע שפגישות כאלה נראות לא טוב בעין הציבורית - והוא גם מבין מדוע.

אם נתניהו רוצה להציל משהו מהתדמית הנקייה שלו כאדם שאינו מתכופף בפני טייקונים, הוא חייב להסביר על מה דיבר עם תשובה בשבע פגישות ועל מה דיבר עם דנקנר בשלוש אחרות, ואז להודיע שמרגע זה יקיים פגישות כאלו רק במשרדו, בנוכחות אנשי המקצוע ותוך רישום פרוטוקולים. אחרת, אפילו ראש ממשלה יתקשה למחוק את החשד שבפגישות האלה גם הוא קיבל טובות הנאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#