"זה בנט, אבל הוא לא מדייק": כל האמת על ההישגים של שר הכלכלה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
כלכלת בחירות

"זה בנט, אבל הוא לא מדייק": כל האמת על ההישגים של שר הכלכלה

לשר הכלכלה דווקא היו כמה הישגים במהלך כהונתו - אבל הוא בוחר להתפאר בהצלחות שהוא אינו האחראי המרכזי להן

66תגובות

תעמולת הבחירות עולה מדרגה, והפוליטיקאים עסוקים בניכוס הישגים לעצמם, גם אם היו רק חלק קטן מהתהליך שהוביל אליהם. בסרטון חדש שמפיץ יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, מופיעות שתי נשים תל אביביות, חילוניות וכנראה שמאלניות (מוטיב חוזר), שמדברות על הישגים בתחום החברתי-כלכלי, ו"מודות" ש"זה בנט", כשהן מוסיפות בצער "אבל הוא ימני".

המשפט החוזר "זה בנט, אבל הוא ימני" אולי קליט - אבל המשפט הנכון יותר צריך להיות: "זה בנט, אבל הוא לא מדייק". על פי הסרטון אחראי בנט בעצמו לשלל הצלחות, הוא והוא בלבד. במו ידיו העלה בנט את שכר המינימום למנקים ולשומרים, בנה גני ילדים והשאיר את אינטל בארץ. הוא גם פתר את בעיית בעלי המוגבלויות בשוק העבודה. 

אבל בדיקה של ההישגים מעלה תמונה אחרת. מוטת הכנפיים של שר הכלכלה, שלמשרדו תקציב של 7 מיליארד שקל בשנה, היא מהגדולות בישראל. אך לא כל נושא שבו נגע השר הוא יוזמה שלו או פתרון שהוא יזם. ניקח למשל את חוק בעלי המוגבלויות, שקובע שבכל עסק שבו עובדים יותר מ-100 איש, 3% יהיו בעלי מוגבלויות. בנט היה שר כלכלה יותר משנה לפני שהגיע אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, שכצעד ראשון בתפקיד החליט להעביר את התקנה החשובה הזאת. בנט קפץ על העגלה, בדיוק כפי שכל שר כלכלה אחר היה עושה במצב שבו ההסתדרות והמעסיקים מסכימים על נושא.

תפקיד השר הוא לחתום על צו הרחבה שייתן להסכם סטטוס חוקי, המחייב את כלל מעסיקי המוגזר. ובנט עשה את זה, כפי שהיה עושה כל שר. באחרונה, תוך כדי המשא ומתן על שכר המינימום, עבר התיקון גם בממשלה, שוב ביוזמת ההסתדרות. העובדה שבנט לוקח קרדיט על החוק הזה היא כולה התהדרות ביוזמה שלא הוא אחראי לה.

"הישג" נוסף שמעלה הסרטון על נס הוא העלאת שכר המינימום למאבטחים ולעובדי ניקיון. בנט, שוב, לא מדייק. ההסכם בנושא נחתם בין ההסתדרות של עופר עיני לארגון חברות הניקיון בראשות אילן שמעוני עוד ביולי 2013. בנט רק נכנס לתפקידו, ולא היתה לו יד ורגל בו. בנט, כשנה לאחר מכן, הוציא צו הרחבה - אבל להגיד שהוא אחראי למהלך יהיה לקחת את זה הרבה צעדים רחוק מדי.

כדי להבין עד כמה שולי היה תפקידו של בנט בנושא שכר המינימום, ניתן להביט לתוככי המשא ומתן האחרון בעניין, שאך הסתיים. בחדר ישבו אנשי האוצר, ההסתדרות והתעשיינים, ולא שר הכלכלה, שכלל לא היה מעורב בנושא. ברגע שהיועץ המשפטי אסר על הוצאת צו הרחבה, בשל החשש מכלכלת בחירות - הוא יצא בכלל מהמעגל. גם הניסיון של בנט לקחת קרדיט על חקיקה נחסם.

יו"ר העבודה, יצחק הרצוג, שוחח עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהחליטו יחד - בלי בנט - על הגשת חוק שכר מינימום עוד לפני הבחירות. בנט לא יתנגד. ברור. איש לא יתנגד לחקיקה מהסוג הזה, שתעבור בחתימתם של 120 חברי כנסת.

שמחה מוקדמת

נושא נוסף שממנו מתפעלות הפרזנטוריות הוא "בניית 200 גני ילדים חדשים". זה בנט. ברור. אלא שהשמחה, איך נגיד את זה, מוקדמת.

באוגוסט הודיעו האוצר ומשרד הכלכלה על יוזמה משותפת להקים 400 גנים בתוך שנתיים. הארגוונים הרלוונטיים, כמו נעמת או ויצו, הרימו גבה. שם טענו כי אם יצליחו לבנות 40 גנים בתוך שנתיים, המצב יהיה מצוין. ח"כ עליזה לביא (יש עתיד), יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי בכנסת, אף כינסה ישיבה בהולה, שאליה הגיעו סמנכ"לית במשרד הכלכלה, מנכ"לית האוצר, יעל אנדורן.

לביא תקפה את משרד הכלכלה, כמו גם את האוצר, על חסרונם של 700 גנים, ושאלה מדוע לא טרחו שני המשרדים לסגור את הפער גם אחרי ועדת טרכטנברג, שקבעה את ביטול המחסור כיעד.

כשבנט מתפאר בבניית גני ילדים, הוא שוכח להזכיר שמשרדו הודה כי הכסף קיים, אך הרשויות שאמורות לבנות את הגנים נתקלות בבעיות ביורוקרטיות שמונועות מהן לבנות. זו גם היתה סיבה להרמת הגבה של הארגונים, שלא ראו כיצד היוזמה אכן תסייע.

כך או כך, מדובר ביעד שנוכל לבדוק אם עמדו בו רק באוגוסט 2016 - אלא שבנט לוקח עליו קרדיט כבר עכשיו, שוכח ברוב נוחות את הכשל, וגם כי את הכסף הנדרש נותן דווקא האוצר.

תומר אפלבאום

נותרה אינטל. אינטל שפועלת בישראל יותר מ-20 שנה, וכבר קיבלה מיליארדים מהמדינה. התמזל מזלו של בנט שבקשתה האחרוונה לתמיכה היתה במשמרת שלו. אבל מדובר בכרוניקה של מענק ידוע מראש. אינטל ביקשה מאות מיליונים, המדינה עשתה את הפרצופים הנדרשים, אינטל איימה שתעבור לאירלנד, ואת אנחת הרוווחה שנשמעה ממשרד הכלכלה כשאינטל נאותה להגיש את הבקשה כדי שהמשרד ייתן לה אותו, אפשר היה לשמוע מתל אביב עד ירושלים.

אינטל נשארה, המדינה משלמת, ואת אותו ריטואל היה עושה כל שר.

בנט עשה כמה דברים טובים במשרד הכלכלה בשנתיים האחרונות, דברים שהמשרד יזם ותיקצב. כך למשל, הוא חיזק את נושא תעסוקת הערבים והחרדים על ידי הקמת מספר גדול של מרכזי תעסוקה שסייעו למגזרים האלה לקבל כלים שישמשו אותם בכניסה לשוק העבודה ויסייעו בהשמה לאורך זמן. בנט גם נתן רוח גבית לאבי חסון, שהפך את המדען הראשי לרשות עצמאית; וסייע בהצלת החינוך הטכנולוגי על ידי הזרמת הון למכללות ההנדסאים הקורסות. עדיף שיתפאר בהישגים קיימים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#