גם האוצר אחראי לשחיתות הפוליטית - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם האוצר אחראי לשחיתות הפוליטית

העמימות וההסתרה יצרו את התנאים שמאפשרים את גניבת כספי המדינה

29תגובות

על פי הדיווחים האחרונים מחקירות בכירי ישראל ביתנו - שקיבלו לכאורה שוחד בעבור הטיית כספי תקציב המדינה לגופים פרטיים מסוימים - המשטרה תפסה בחשבונות הבנק של החשודים כספים בסכומים של 25-30 מיליון שקל. אין לנו היכרות מעמיקה עם עולם השוחד, ואנחנו לא יודעים מהי העמלה המקובלת בענף, אבל אי אפשר שלא להתפלץ מהמחשבה שאם חשדות המשטרה מבוססים, ואכן היו גופים שהשתלם להם לשלם שוחד של 255 מיליון שקל - כנראה שהתקציב שקיבלו הגופים המשחדים בתמורה היה גדול פי כמה.

כמה יותר גדול? אין לנו כל מושג, אך ברור שמדובר בהיקף תקציבי משמעותי ביותר. ככל שחקירות המשטרה מעמיקות, יש מקום לשנות את שמה של הפרשה הנוכחית. זאת אינה פרשת ישראל ביתנו - אלא פרשת השבר בניהול תקציב המדינה, שיש בו, על פי החשדות, פרצות שמאפשרות לסכומי כסף גדולים לזלוג מתוך כוונות מושחתות. זו רעידת האדמה של כל שומרי הסף של תקינות תקציב המדינה - החשבים במשרדי הממשלה, נציגי החשב הכללי באוצר, היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, נציגי משרד המשפטים והדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה - שמאשרים כל העברה תקציבית. ובראש ובראשונה, זוהי רעידת אדמה של הגוף הדומיננטי בניהול תקציב המדינה, אגף התקציבים באוצר.

כספי שוחד פוליטי למען מטרות ראויות

אוליבייה פיטוסי

איש אינו חושד באגף התקציבים שהיה שותף לקנוניה לכאורה של בכירי ישראל ביתנו. בכלל, אין מקום לחשד כי אגף התקציבים שותף לשימוש לא תקין בכספי תקציב המדינה, שכן מדובר באחד האגפים האיכותיים ביותר בממשלה כולה, ואגף שהצו התורשתי שלו הוא שמירה על התקציב.

אלא שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות, ופרשת ישראל ביתנו מציפה את כל הבעיות הקשות בכוונות הטובות של אגף התקציבים. העיקרית בהן היא התפישה הרווחת בענף שהמטרה מקדשת את האמצעים, ושלשם קידום מטרות תקצוב חשובות - שמירה על מסגרת התקציב, שמירה על הגירעון, העברת רפורמה לא פופולרית - ניתן לשלם כספי שוחד פוליטי. ואין דרך אחרת לתאר את ההתנהלות ארוכת השנים של אגף התקציבים בכנסת אלא כשוחד פוליטי.

המשרד מתנהל מול חברי כנסת לא ישרים, מוטי אינטרסים פוליטיים ואישיים, ונאלץ להגיע איתם להסכמות על מנת להשיג את תמיכתם בתוכניות תקציביות שונות. אלו הם ה"דילים" שהאוצר עושה בכנסת. אף אחד מקרב "נערי אגף התקציבים" לא אוהב אותם, אבל כולם משוכנעים שמדובר בהכרח בליגונה. משמע, אין דרך לאשר את המהלכים המבניים החשובים,שמקדמים את טובת המדינה, מבלי לשלם מהצד לחברי הכנסת בעלי ההשפעה בוועדות, ובעיקר ליושבי הראש של הוועדות.

פוליטיקה, כידוע, היא עסק מלוכלך, ומשרד האוצר לא הציב לעצמו מטרה להיות הדון קישוט שמנקה את הכנסת מאינטרסים זרים. לכן, הוא למד לזרום עם האינטרסים הזרים ולרתום אותם לשימושו. הכלים ששימשו את משרד האוצר בכך הם עמימות ומהירות: העברה מהירה של סעיפי תקציב שונים בוועדות הכנסת, בעיקר ועדת הכספים, מבלי לספק הסבר לח"כים על כך שמדובר בכסף שהוא דיל - כלומר, כסף שהוא תוצאה של הסכם קואלציוני, או של הסכם שנרקם בין האוצר ובין ח"כים בוועדה.

לעתים קרובות, הכספים הועברו במהירות מבלי לספקאפילו הסבר לאן מיועד הכסף, תוך שימוש בשמות של תקנות עמומות לחלוטין בתקציב המדינה. מבחינתו של משרד האוצר מדובר בהתנהלות מסריחה אבל הכרחית - אין דרך אחרת לצלוח את משוכות חוסר היושרה של הכנסת.

מבחינתו של המשרד מדובר גם בהתנהלות שאינה מזיקה מדי כשלעצמה, מאחר שבתקציב תקין הדילים הללו הם לא יותר מתקלה פעוטה. זאת, משום שבמצב ענינים רגיל, התקציב המאושר עובר לשימוש משרדי הממשלה השונים, והם אמורים להקצות אותו דרך הכללים השוויוניים של התקציב.

כך, אם יו"ר ועדת הכספים הוא ח"כ גפני, האוצר מגיע איתו לסיכומים על העברת תקציב לסעיף הישיבות במשרד החינוך, בתמורה לכך שגפני יקדם תוכנית חשובה של האוצר בדיוני הוועדה.

כולם יודעים שמדובר באתנן פוליטי, אבל האתנן הוא כשר לכאורה - משרד החינוך יקבל את הכסף, והוא אמור להקצות אותו בצורה שוויונית בין כל הישיבות. הדבר נכון גם לגבי האתנן הפוליטי הנפוץ בעידן הימני הנוכחי של ועדת הכספים, של העברת תקציבים להתנחלויות.

משרד האוצר נותן אתה גושפנקא להעברת הכסף למשרד הפנים לשם שימוש של הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון, והרי משרד הפנים אמור בהמשך להקצות את הכסף בצורה שוויונית ותקינה בין הרשויות השונות. מבחינתו של משרד האוצר מדובר בכללי המשחק הפוליטי. אתה מאשר לי, ואני בתמורה נותן תקציבים למגזרים המקורבים אליך, כשהדגש הוא על המגזר כולו. אין ולא אמור להיות קשר בין ההחלטה התקציבית ובין גוף יחיד - ולכן לא אמור להיות כאן פתח לשחיתות אישית.

אך פרשת ישראל ביתנו מראה לכאורה כיקיים קשר ישיר שכזה בין העברות הכספים לבין גופים ספציפיים, וכי התרגילים העמומים הללו פותחים פתח ברור לשחיתות אישית. הסיבה לכך היא אמנם כשלים קשים בניהול תקציב המדינה במשרדי הביצוע, אבל משרד האוצר אינו יכול לרחוץ בנקיון כפיו. המשרד אמנם לא היה זה שהביא לכך שבסופו של דבר כספי התקציב יהגיעו דווקא לידי עמותת איילים,עמותת מעל סם, מועצה אזורית תמר - או כל גוף אחר שהוזכר בחשדות - אבל המשרד יצר את התנאים שאיפשרו זאת.

משומרי סף לשותפים לסוד

משרד האוצר אחראי למצב בהיותו שותף בכיר לשחיתות הפוליטית של מדינת ישראל - כלומר, לעובדה שכל יו"ר ועדה דואג להעביר תקציבים למגזרים הפוליטיים שלו. במקום שבו יש הכשר להקצאה תקציבית אי-שוויונית משיקולים פוליטיים, קצר המרחק להקצאה תקציבית אי-שוויונית גם משיקולים אחרים ומושחתים.

ההשחתה הפוליטית של התקציב סירסה את תהליכי קבלת ההחלטות בו, והפכה את כל משרדי הממשלה משומרי סף לשותפי סוד. במשך עשרות שנים הקצה משרד החינוך תקציבים לבתי הספר החרדיים בניגוד לדרישות החוק ללא בקרה מינימלית, משום שכך דרשה ממנו המערכת הפוליטית ומשרד האוצר בתוכה. האם יש למישהו ספק שפקידים שעוצמים עין כשמעבירים כספים פוליטיים לישיבות, יעצמו עין גם כאשר עוברים כספים ישירות לעמותות שונות ומשונות?

האוצר חייב לשים סוף לעמימות ולסודיות

יתרה מכך, משרד האוצר אחראי לשחיתות בהיותו הראשון לעצום עין, ולהסתיר. חוסר השקיפות המשווע של הסעיפים שנוגעים להסכמים קואלציוניים ולדילים הנרקמים בכנסת, ושל תקציב המדינה בכלל, הם כלי שמשמש את משרד האוצר בתמרונים שלו מול לחצי המערכת הפוליטית. הכוונות טובות, אבל התוצאה היא שמשרד האוצר הפך בסופו של לשותף לכאורה לדבר עבירה; העמימות והסודיות איפשרו, על פי החשדות, לבכירי ישראל ביתנו להעביר כספים לגורמים מסוימים, מבלי שאיש ידע על כך, ומבלי שאיש קישר בין ההעברה ובין נבחרי הציבור שעמדו מאחוריה. בכך התקיים הקשר המשחית שבו נבחר ציבור מסוים מביא להעברה תקציבית לגוף מסוים, אבל הקשר נשאר מסווה, באדיבות עמימותו של משרד האוצר.

זו רעידת האדמה של אגף התקציבים. הכוונות הטובות של משרד האוצר הובילו אותו לגיהנום. הוא הפך שותף בעל כורחו לגניבה לכאורה של כספי תקציב המדינה. הגיע הזמן שהאגף יתעורר להבין שמה שהיה לא יכול להיות יותר. די לעמימות בנוגע להסכמים הקואלציוניים ודי לעמימות בנוגע לדילים פוליטיים של האוצר בכנסת. כל הסכם כזה צריך להיות חשוף וגלוי.

האוצר חייב לציין מפורשות, לפני כל החלטה בכנסת וגם לפני התקשורת, את ההסכמות העומדות מאחורי כל העברה תקציבית פוליטית, לרבות ציון שמות המפלגות העומדות מאחוריה ואת היעד התקציבי שאליו היא מיועדת. זה אכן יהפוך את החיים הפוליטיים של האוצר בכנסת לקשים הרבה יותר, אבל לאור החלופה שלפתיחת פתח לשחיתות תקציבית - פשוט אין ברירה אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#